סמינריון הקשר בין רפלקטיביות אימהית, תפיסת קבלה של הילד והתקשרות
מבוא האופן בו הילד תופס את קבלתו על ידי אמו משפיע בצורה ישירה על יכולות החיברות שלו, יכולות יצירת קשרים בינאישיים והתפיסה העצמית הכוללת שלו (Kliewer, Fearnow& Miller, 1996). דרך יצירת התקשרות בטוחה, יחסה של האם כלפי הילד, בכלל זה קבלה או דחייה שלו, מושפע מהמידה בה האם חשה קרובה לילד שלה, וכן מיכולתה של האם להבין ולקבל את העובדה שלילד עולם מנטלי וקוגניטיבי עצמאי ונפרד, בכלל זה רצונות ושאיפות שאינם תמיד עולים בקנה אחד עם שאיפותיה ורצונותיה של האם (Liotti& Gilbert, 2011). אותה התקשרות בטוחה, הכוללת גם תפיסה של הילד את קבלתו על ידי אמו, משפיעה על הערך העצמי של הילד והתפיסה העצמית שלו (Coleman, 2003). מחקר זה שם לעצמו כמטרה לבחון את הקשרים האפשריים בין מידת הקרבה שחשה האם לילד, האופן בו הילד תופס את קבלתו על ידי האם והיכולת הרפלקטיבית של האם. 83 זוגות אם-ילד מילאו שאלוני דיווח עצמי המודדים נתונים אלה, ומתוך הנתונים הללו תיבחן שאלת המחקר: מהו הקשר בין יכולות הרפלקציה של האם לבין תפיסתה את הקירבה בינה לבין הילד, וכן המידה בה הילד חש שאמו מקבלת אותו. המחקר משער כי תהיה הלימה בין תחושת האם את קירבתה שלפי הילד ותפיסת הילד את קבלתו על ידי האם, מתוך הנחה כי האחד משפיע על משנהו. זאת משום שתחושות הקירבה של האם כלפי הילד עוברות באופן בלתי מילולי ואימפליציטי בהתנהגות האם כלפי הילד ובאווירה שהיא משרה בבית. כך, בעקבות תחושת הקירבה השורה בין האם לילד, הילד חש שאמו מקבלת אותו (ולא דוחה). על כן השערת המחקר הראשונה צופה כי תהיה הלימה בין שני המדדים (Kerns, Klepac& Cole,