עבודות סמינריון מוכנות

תקציר העבודה הנוכחית עוסקת בנושא של גבריות ודימוי גוף, מתוך נגיעה אישית בדבר, ממקום בו אני רציתי ללמוד על גבריות. התמקדתי בחיפוש אחר נושאים העוסקים, ברקע על חדרי כושר, כושר גופני ומאפייניו, הגברים המתאמנים, דימוי גוף גברי וההבניה החברתית במדיות השונות. מה בעצם מניע את אותם צעירים בטבריה להשקיע שעות כה רבות ותשומת לב בניסיון לממש אחר אידיאל יופי הגברי על פי תפיסתם הסובייקטיבית. המחקר נעשה בשיטה האיכותנית, לצורך הבנת העומק של הנחקרים העוסקים בפעילות גופנית והתמודדותם עם דימוי גוף, כלי המחקר היה ראיון חצי מובנה. המרואיינים שלקחו חלק היו ארבעה גברים צעירים בגילאי הבגרות, מגיל 16-19. המתאמנים מספר שנים בחדר הכושר אייקון בטבריה. הממצאים שעלו מתוך המחקר, מצביעים על כך, שישנם מגוון סיבות בגינן צעירים בוחרים לאמן את גופם, אם זה מתוך רצון לחזק ולחשל את גופם על מנת להיבחן לצבא ולנסות לשאוף ליחידות מיוחדות. או מתוך תחושה אישית שגופם חלש, ללא מסת שריר ולכן עליהם להתאמן ולפתח שרירים ובהמשך אף לנסות את מזלם בתחרויות פיתוח גוף ולהציג את עצמם מול הקהל הרחב. נוסף אליהם, יש את הנערים החשים כי אינם עומדים בסטנדרט התרבותי-חברתי, אם זה במקרה של עודף משקל. על פי רוב, גבריות נתפסת בעיניהם על פי גודלו הפיזי של המתאמן, המשמעות היא שגדול יותר מוערך ביתר גבריות. כמו גם נושא דימוי גופם, איך הם תופסים את עצמם ביחס לאחרים. דבר שמוציא משיווי משקל, בגלל ניסיון ההשוואה המתרחש כאשר מביטים אל הרשתות החבריות, כשלעצמה מעצימה את התחושות המבלבלות של המתאמן הצעיר. המסקנות שעלו מן המחקר, ניתן איפו לומר כי חדר הכושר מהווה פלטפורמה משמעותית  דרכה הנער הצעיר עושה

מבוא עבודה זו תבחן את התפתחות הלאומיות המצרית מתחילתה, בשלהי התקופה העותומנית, עבור למצרים תחת שלטון הבריטים ועד למשטרו של נאצר. הפרק האחרון בעבודה יבקש לחבר בין הלאומיות המצרית בתקופה שצוינה לבין המגמות בלאומיות המצרית בעשורים האחרונים. במסגרת העבודה ייבחן המתח בין קוומיה (פאן ערביות) ובין ווטניה (הזהות המצרית הפרטיקולרית). רעיון האחדות הכל ערבית והשאיפה להגשימו (“פאן ערב”) טבועים עמוק בתרבות הפוליטית בארצות הערביות. הלכה למעשה מחולקת האומה הערבית לישויות, ובדורות האחרונים – למדינות שונות ונפרדות. התפתחויות ותהליכים פוליטיים מנוגדים בעולם הערבי היו הרקע לדיונים ולוויכוחים שנערכו ולהחלטות שנתקבלו בעניין זה. לפי שמש, בפברואר 1958 הגיעו לשיאן הפעולות למען הגשמתו של חזון הלאומיות הערבית באיחודן של מצרים וסוריה ובהקמת קע״ם; כעבור שלוש שנים בלבד פורקה קע״ם (ספטמבר 1961), והפירוק הביא בעקבותיו את ׳משבר האיחוד׳ או ׳טראומת האיחוד׳, שסתמו את הגולל למשך שנים רבות על כל אפשרות למימושו של איחוד מעין זה פעם נוספת. אירועים אלה החריפו את הקונפליקט ששרר בעולם הערבי ובמצרים בין התפיסה הלאומית הכלל ערבית – ׳קומיה׳ לבין התפיסה הלאומית הרגיונלית (׳וטניה׳ או ׳אקלימיה׳). הם הביאו להקצנתה של  הקוטביות ששררה בתפיסת הלאומיות הערבית בין שני זרמים: הזרם הלאומי המהפכני׳ בהנהגתו של נאצר, והזרם ׳המתון׳ בהנהגתו של הגנרל עבד אל כרים קאסם. דמותו של ג’מאל עבד אל-נאצר הפכה למעין מיתוס מכונן לציבור המצרי ובעולם הערבי עקב הלאמת תעלת סואץ ב-1956, אז נחלה מצרים בהנהגת נאצר ניצחון פוליטי-מדיני (למרות שלא היה ניצחון צבאי) כשהעביר נאצר את בעלות התעלה ומינויה לבעלות מצרית מקומית. מיתוס זה הוליד את התנועה הנאצריסטית ששאפה לאיחוד ערבי כולל תחת הנהגתה של מצרים. לאור זאת אני סבורה כי

מבוא במדינה שבה הגיוס לצבא הסדיר הוא חובה, וכך גם שירות המילואים, “השירות הצבאי הוא חוויה מכוננת בגיל המעבר מהתבגרות לבגרות, ורכישת הזהות הצבאית היא חלק משמעותי בבניית הזהות האישית”, כותבת זילברשטיין (2013: 12), ומצטטת גם את הורוביץ וליסק (1990: 249), הכותבים כי “ישראל היא הדוגמא המובהקת ביותר המתקרבת לדגם של ‘עם חמוש’ […], או בגרסתו הישראלית, ‘עם במדים’.” דהיינו, זהות היחיד שואבת מהחוויה הצבאית, המהווה נדבך מרכזי בהבנייתו החברתית הכוללת, ומצד שני החברה מתגלמת בצבא, והצבא – בחייל הבודד, כשדמותו בתיאטרון ובקולנוע היא הביטוי הדרמטי לתפיסה מורכבת זו. הקולנוע והטלוויזיה, ככלים אידיאולוגיים, נשענים על מרכיבים של הזדהות ופנטזיה (Hall, 1996: 7). מסיבה זו שתי המדיות הללו משמשות כר טבעי להתמודדות עם זהויות המשותפות לקבוצות אוכלוסייה שונות, שאחת מהן – אולי החשובה ביותר בישראל – היא הצבא כ”צבא העם”. זה המודל לפיו תפקידו של צה”ל אינו רק להגן על ביטחון המדינה, אלא גם לשמש כמתווך חברתי וככלי במדיניות כור ההיתוך באמצעות שילובם של כל מגזרי החברה בו (נבו ושור, 2002: 10). ואכן, צה”ל הוא אחד הגיבורים הבולטים של הקולנוע הישראלי בכל שנותיו, וכראי פני החברה הוא גם משנה את פניו בקולנוע לאורך השנים – מדמות הצבא ההרואי של מלחמת השחרור ואחריה, עבור בניתוץ מיתוס צבא העם והגיבור לאחר מלחמת יום הכיפורים וכלה בדמות החייל החדש לאחר ההתבוססות בשטחי יו”ש ועזה ומלחמות לבנון מעוררי המחלוקת ומכרסמי הקונצנזוס סביב צבא העם. בעבודה זו אני בא לבחון את דמות החייל כפי שהיא מוצגת בסרטי מלחמות לבנון המוקדמים (שתי אצבעות מצידון, גמר גביע, עונת הדובדבנים) מול אלה המאוחרים (בופור, ואלס עם באשיר, לבנון), תוך

תקציר העבודה שלי עוסקת בתרבות הארגונית בבתי ספר, תוך התמקדות בתפקידם של היועצים החינוכיים והשפעת התרבות הארגונית על עבודתם. במהלך העבודה, אני בוחנת את ההיווצרות, הסוגים, וההשפעה של תרבויות ארגוניות שונות על מערכות חינוך, ומציגה ניתוח של מספר מודלים מחקריים ומקרי מבחן. ראשית, אני מתארת את המושג תרבות ארגונית באופן כללי, תוך סקירת ההיסטוריה של המושג והתפתחותו משנות ה-70 וה-80. אני מציגה שתי גישות מרכזיות: הראשונה רואה בתרבות משהו שהארגון מחזיק בו, והשנייה רואה את התרבות כמהות הארגון. הדגש הוא על ההיבטים הגלויים והסמויים של התרבות, כולל נורמות, ערכים, אמונות ומדיניות אשר משפיעים על ההתנהלות והיחסים הפנימיים בארגון. בהמשך, אני מתמקדת בתרבות הארגונית בבתי ספר ומראה כיצד היא מתפתחת לאור תהליכים פנימיים וחיצוניים המתרחשים בין מנהלי בתי הספר, המורים, והתלמידים. ההנהלה ממלאת תפקיד מרכזי בעיצוב התרבות הארגונית ומבנה את האופן בו ניהול בתי הספר משפיע על תפקודם. תרבות בית ספרית חיובית מעודדת שיתוף פעולה, תמיכה הדדית וחדשנות בקרב התלמידים והמורים, בעוד שתרבות שלילית עלולה לעכב את התפתחות בית הספר, וליצור חוסר שביעות רצון בקרב חברי הצוות. בנוסף, אני מציגה סוגי תרבויות ארגוניות שונות הקיימות בבתי ספר, תוך השוואה בין גישות שונות של חוקרים. לדוגמה, המחקר של תם וצ’נג מתמקד בסוגי תרבויות כמו “תרבות פרודוקטיבית” ו”תרבות מעכבת”, המיועדים להבחין בין בתי ספר שמצטיינים בביצועים ואלו שמתקשים. מחקר נוסף בפולין משווה בין תרבויות המתמקדות בכוח, משימות, תפקידים ואנשים, ומדגיש את החשיבות של התאמה בין המבנה הארגוני וערכי התרבות לבין הצלחת המוסדות החינוכיים. הפרק האחרון של העבודה עוסק בהשפעת התרבות הארגונית על תפקוד היועצים בבתי הספר. תרבות ארגונית שמטפחת ערכים של שיתוף פעולה

מבוא אחד הביטויים לשינוי בעמדותיה של החברה בארץ כלפי אנשים עם נכויות הוא חקיקתו של חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ”ח-1998. אולם, בחינה של חקיקה זו מגלה כי החוק אינו מיושם באופן מלא, דבר המעלה שאלות חשובות בדבר עתידו והטמעתו בחברה הישראלית. אין ספק כי היום אנו עדים לשינוי משמעותי בהתייחסות החברה לאנשים עם נכויות. מגמה זו משתקפת בהעתקת המדיניות כלפי נכים מחקיקה סוציאלית, המדגישה קבלת זכאות על פי מבחני נכות, לחקיקת זכויות, המבטאת את עקרונות השוויון, מניעת אפליה וזכויות אדם. מקורותיה של חקיקה זו, מבוססים במאבקם הפוליטי של ארגוני נכים בארצות הברית, אשר קראו לשוויון זכויות ולהטמעת ערך זה בחקיקה המתייחסת לאוכלוסייה זו. בישראל, חוקקה הכנסת ה-14, בשנת 1998 את חוק שוויון לאנשים עם מוגבלות תשנ”ח. חוק זה, המכוון להגן על כבודם וחירותם של אנשים עם מוגבלות, מעגן את זכותם למעורבות שוויונית ופעילה בחברה ובכל תחומי החיים. במקביל לחקיקה אנו עדים בשנים האחרונות לפעילות ציבורית ענפה של מטה המאבק וארגוני נכים אחרים לקידום זכויותיהם החברתיות, תוך הסרת מחסומים סביבתיים וחברתיים. המדיניות כלפי אנשים עם מוגבלות עברה תהפוכות רבות במהלך השנים. עד שנות ה-90 של המאה הקודמת נקבעה מדיניות הנכות בעולם על פי התפיסה הליברלית או הסוציאל דמוקרטית. אף ששתי גישות אלה מייצגות אידיאולוגיות קוטביות, הן אימצו את המודל הביו- רפואי, הגורס שקשיי השתלבותו של האדם בחברה הם פועל יוצא של הליקוי הפיסי או הנפשי שהוא סובל ממנו. מטרת המדיניות התמקדה אפוא בניסיון לסייע לאדם “לשקם” את יכולותיו ולהתאימן לנורמות הנהוגות בחברה, תוך סיפוק תנאי מחיה סבירים. השוני בין גישות אלה התבטא לא בעצם התייחסות לאדם ולמקומו בחברה, אלא בהערכת

מבוא עבודה זאת עוסקת באפליית ערביי ישראל בתחום התעסוקה. העבודה סוקרת את מצבם החברתי והכלכלי של ערביי ישראל ומתמקדת באפלייתם בעבודה – המתבטאת בעיר במניעת כניסתם לתפקידי ניהול ובאי העסקת אקדמאים ערביים במקצועם. בשנת 1965 עוגנה באו”ם האמנה הבינלאומית בדבר ביעורן של כל הצורות של אפליה גזעית, אשר אושררה ע”י ישראל בשנת 1979. האמנה קובעת: “כל מדינה בעלת האמנה תנקוט באמצעים יעילים כדי לבחון את קווי המדיניות הממשלתית, הן הלאומית והן המקומית, ולתקן ולבטל או לשים לאל כל החוקים ותקנות שתוצאתם ישבה כדי ליצור או להנציח אפליה גזעית, בכל מקום שהיא קיימת.” חוק שוויון הזדמנויות בעבודה התשמ”ח 1988 קובע כי למעביד אסור להפלות בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מין, מעמד אישי, הורות, גיל, נטייה מינית, גזע, דת ולאום.   האיסור על אפליה חל בנוגע לקבלה לעבודה, תנאי העבודה, קידום, פיטורים, פיצויי פיטורים ותנאי פרישה. אולם, אין רואים אפליה כאשר היא מתחייבת מאופיים וממהותם של התפקיד או המשרה. חריג זה מאפשר במקרים רבים למעסיקים להפלות ערבים בקבלה לעבודה, בדרך כלל בטענה כי קיימת בעיה ביטחונית בהעסקת ערבים במקום העבודה. דוקטרינת ההעדפה המתקנת, התפתחה כאמצעי של מדיניות משפטית להגשמת השוויון ובדרך כלל מזוהה עם שריונים ומכסות למיעוטים. שאלת המחקר היא: האם קיימים העדפה מתקנת, שוויון פורמאלי ושוויון המהותי בהקשר לשילובם בתעסוקה של ערביי ישראל?     תוכן העניינים   מבוא 3 אפליית ערביי ישראל 4 שוק העבודה במגזר הערבי 5 תעסוקת נשים ערביות בישראל 7 העדפה מתקנת, שוויון פורמאלי ושוויון המהותי 8 סיכום 11 ביבליוגרפיה 12  

מבוא עבודה זו עוסקת בפרסום בונה תדמית. יש אף יאמרו בתדמית החשובה ביותר לאדם – גופו. מדויק יותר, ענייננו הוא במקומו של הפרסום בעיצוב הדימוי העצמי של נשים את גופן וכיצד מנסה חברת ‘דאב’ לתעל את הביקורת כנגד העיצוב המקובל על מנת לקדם את מוצריה ולמקסם את רווחיה.אופי העבודה הפרה סמינריונית, כפי שהוצג בכיתה/בחוברת הקורס, לא מאפשר דיון/התמקדות בקמפיין, אלא סקירה ספרותית כמודה. הקמפיין יכול להיות כעזר,נספח לחיזוק טיעונים…. דומה ולא ניתן להגזים בתפקידו של עולם הפרסום, על סוגיו, על ההתנהגות הצרכנית של האדם המצוי בעולם המערבי, ולכן יש לראות בדברים הבאים כמוסכמה: “Media are among the principal social agents in many societies around the world. Television, magazines, newspapers, radio, cinema, advertising, the Internet, and other so-called ‘‘new media’’ or ‘‘new technologies’’ occupy— if not invade—much of our leisure time, and indeed our working time. Mass media transmit the ideas, values, norms, attitudes, and behaviors that socialize and construct the social reality of those who use them for a wide variety of reasons“.     אחד מתחומי הצרכנות שמושפעים באופן בולט, מושפעים ממה?אם לא הבולט ביותר,  הוא זה של תחום היופי והטיפוח (הנשי בעיקרו). אחת הדרכים הממשיות לבחון אמירה שכזאת היא האבחנה בהבדל הניכר לעין בין ההתנהגות הנשית בעולם המערבי (או המפותח בכללו) ובין זה שבעולם המתפתח והעולם השלישי (להלן ‘חברות מסורתיות’), בכל אשר קשור לאידאל היופי הגלום בצורת הגוף הנשי. אמנם, גם בחברות מסורתיות קיימת תפיסה מקובלת לאידאל יופי שכזה, אך להבדיל ממנו עולם הפרסום המערבי מנסה להכתיב תפיסה גלובלית חד צורנית לנראות הנשית.מהיכן העובדה הזו? שלך? סטטיסטית?מחקרית? כידוע, הביטוי

מבוא האם סיקור תקשורתי אוהד עשוי להיות עבירה פלילית? בשנים האחרונות מעסיקה את הציבור הישראלי השאלה ואי אפשר לנתקה מפרשת רה”מ לשעבר, בנימין נתניהו. נראה שרוב הציבור נקט דעה נחרצת בנושא. מחד טוענים, ״לא יהיה כלום, כי לא היה כלום״ ומנגד, ״יהיה הרבה, כי היה הרבה״. רבים טענו שמדובר במקרה מהפכני, שמועמד לדין נבחר ציבור בשל מערכת יחסים עם איש תקשורת. בסקירתנו, נבקש לחלוק על קביעה זו, תוך סקירת פס”ד שעסקו בשאלה כאמור, הן בתוך מדינת ישראל והן מחוץ לה. אין חולק כי לנושא זה יש להתייחס בכובד ראש ולהעמיק חשיבה תוך שת”פ בין רשויות השלטון במדינת ישראל. עולה צורך ממשי בחקיקה אחראית והפקת לקחים. מדובר בנושא מורכב, שבימים אלה עוסק ביהמ”ש במלאכת מציאת תשובה משפטית ראויה. לתפיסתנו, סיקור תקשורתי אוהד בנסיבות מסוימות עשוי לעלות לכדי עבירה פלילית, בייחוד אם נוגד את האינטרס הציבורי או שמא נגוע בניגוד עניינים. מטרתנו היא לסקור את מרכיבי השאלה ולחפש האם יש למקרה אח ורע בעולם, מה הן דרכי ההתמודדות והאם יש לשיטת המשפט הישראלית מקום להשאיל ממשפט המשווה רעיונות לפתרון. כמו כן, חקרנו את ההיסטוריה הפסיקתית במשפט הישראלי ולבסוף העלנו מסקנות.   תוכן עניינים מבוא: 3 פרק ראשון– תקשורת 4 תפקידה של התקשורת בחברה דמוקרטית 4 חופש הביטוי 4 חופש העיתונות 5 סיקור תקשורתי 5 מה הוא סיקור תקשורתי ״אוהד״ ואיפה עובר הגבול? 6 פרק שני: עבירות פליליות 7 מהו שוחד? 7 מהו מרמה והפרת אמונים? 8 פרק שלישי: “תקדימים” בפסיקה הישראלית 9 פרשת אורי עמית: 9 פרשת שמעוני: 10 תיקי נתניהו- הלכה עתידית? 11 תמצית האישומים: 11 פרק רביעי: משפט משווה 13