פרוסמינריון המונרכיה במרוקו
מבוא: כוח, טקסים ומיניות מתכנסים סביב המלוכה במרוקו על מנת ליצור מוסד אימתני. זוהי המונרכיה השלטונית הוותיקה בעולם אשר הוקמה בשנת 789. השליט הוא זה שמפקח על ההחלטות הפוליטיות, חוקים, צורות ממשלה והמפזר את הפרלמנט כרצונו. וותיקה וכוחנית- המונרכיה היא לגיטימית על פי חוק והסכמה פופולארית. החוזק של המונרכיה המרוקנית במהלך ששת העשורים של שלטונה אינו דבר מפתיע. בשנת 1500 הייתה זו השושלת הסעדית, בשנת 1600 משפחה אחרת בעלת קשר הדם לנביא עלתה לשלטון ונותרה בשלטון עד ליום זה –העלוואים, השושלת השלטת הארוכה ביותר בהיסטוריה המרוקנית. Combs-Schilling) .(1989: 8-9 מחקר זה בוחן את הגורמים שמאחורי ההישרדות וההתמדה בסמכותיות השלטון המלוכני במרוקו וטוען שטקסי כוח במדינה משפיעים על יכולתם של כוחות מתנגדים לאתגר את המונרכיה. כמו כן ארצה לחקור, בדרכים שונות, את הממדים החברתי ,כלכלי, דתי ופוליטי של לגיטימציה המוענקת לשליט במרוקו ואציג מספר גישות על האמצעים להפעלת סמכות, הסימבוליות, הייצוגים הדיסקורסיביים של לגיטימציה זו. הפופולאריות של השליט הינה כתוצאה מטקסיות מוגברת של שיח פוליטי המוצג על ידי השלטון סביב מקורות סוציו-תרבותיים של לגיטימציה. כך, למרות הרבה אתגרים ללגיטימציה שלה, בתקופה הפוסטקולוניאלית, המונרכיה במרוקו הצליחה ליצור מערכת פוליטית יציבה. הטקסיות של השיח ציבורי במרוקו נבנית דרך טיפוחם של טקסים אלו ומשמשת כאמצעי לעיכוב יכולות הגיוס של האופוזיציה. מערכת היחסים שבין המדינה והשלטון הינם חשובים להבנה של המוסדות הסמכותיים בעולם הערבי, משום שמוסדות אלה חדורים סדר חברתי המבוסס על יחסי פטרונות, פרקטיקות מסורתיות וסמלים (Daadaoui 2011: 1-2 , 21). לגיטימציה בקונטקסט המרוקני מבוססת על השילוב שבין גורמים הנובעים מן הסמכות המסורתית של המח’זןMekhzan)). למחז’ן ישנה המשכיות מדהימה שכן הוא עיצב מחדש את