סמינריון גבולות חופש הביטוי והסתה נגד הקהילה הגאה בישראל
הקדמה הזכות לחופש הביטוי נחשבת לאחד מעקרונותיו החשובים של המשטר הדמוקרטי – ליברלי, בעולם כולו ובישראל והינה אחת מאבני היסוד של זכויות האזרח במשטר דמוקרטי. “לחופש הביטוי” ישנן הגדרות בחוק, המעגנות בתוך מסגרת חוקתית מהו “חופש ביטוי” ומשמעותו, כך גם למונח “הסתה/המרדה”. גדר המחלוקת מתקיימת כאשר ההגדרות הללו מתנגשות זו בזו. מאחר ותחומי ההשקה/חפיפה עמומים למדי, מתעוררות דילמות אתיות – משפטיות אשר עיקרן בשאלה באלו נסיבות הזכות לחופש הביטוי הינה ערך עליון ומוחלט, ובאלו נסיבות זכות זו נסוגה מפני זכות אחרת בעלת משקל “כבד יותר”, למשל הזכות לחופש ביטוי מול הזכות לשם טוב או הזכות שלא להיות חשוף להסתה וגזענות. על מנת להמחיש סוגיה זו של עמימות בתחומי ההשקה של הזכויות – נבדוק את חוקי התעבורה, ואת החוקים הפליליים אשר מוגדרים הגדרה חד מימדית (“שחור ולבן”): האם חצית קו הפרדה לבן -כן/לא. האם רצחת – כן/לא ואילו בנושא חופש הביטוי ההגדרות עמומות למדי. למשל, האם הפגנה בעירום, ריקוד עירום במקום ציבורי, חריזת שיר, ציור על קיר פרטי, ציור על קיר ציבורי, חסימת כביש, וכיוצא בזה, האם כל אלו הם הבעות “חופש ביטוי” המותרות לכל דיכפין? האם ישנו אמצעי לבידוד “חופש ביטוי” המסית ומדיח ו/או משמש דברי שטנה? על פי עקרונות הפסיקה ישנם כלים ואמצעים לבידוד והגדרה – מבחני ודאות (קרובה, רחוקה, סבירה) וכו’ עליהם אעמוד בהמשך. עבודה סמינריונית זו תחקור “במשקפיים ביקורתיות” את היחס המשפטי – חברתי לקהילה הגאה, הלהט”ב – אגודת ההומואים, הלסביות, הביסקסואלים והטרנסג’נדרס בישראל (או בשמם רשמי “האגודה לשמירת זכויות הפרט בישראל”), בחברה הישראלית ותבדוק מהם גבולות חופש הביטוי כלפי הקהילה, באלו מצבים חופש הביטוי הוא מושג