עבודות אקדמיות

הקדמה ההפרטה במערכת החינוך עומדת במוקד השיח הציבורי וזוכה לדיון ציבורי נרחב, בעיקר סביב נושא הפערים החברתיים- כלכליים אך גם דרך שאלות נוקבות על טיב החינוך והערכים הנלמדים בבתי הספר. בעבודתי המקצועית וגם כאימא לתלמידים אני צופה בתהליכים שבהם גורמים פרטיים לוקחים חלק במימון והפעלה של תכניות לימוד. אציין שאני עצמי עבדתי במספר גופים פרטיים שעבדו במערכת החינוך וכן גופים נוספים שעמם הייתה לי היכרות כגון קרן קר”ב, פרויקט מיכא”ל, תכנית פיליפס ועוד. לתהליכים אלו יתרונות וחסרונות משלהם אך נראה כי השפעתם הכללית הופכת את ערכי בית הספר ליותר ויותר עסקיים מאשר פדגוגיים וכן ראיתי כי למרות הגיוון והחדשנות שגופים אלו יוצרים, דרישתם לתשלומי הורים יכולה להוות פתח לפערים החברתיים המדוברים. על כן אני רואה חשיבות בבחינת תחום ההפרטה וההבנה של התהליכים שהביאו למצב זה וכן של ההשלכות האפשריות על מערכת החינוך כולה. מבוא מטרת עבודה זו היא כאמור לבחון את נושא ההפרטה במערכת החינוך (בהתמקד על החינוך היסודי והעל יסודי) באופן נרחב ומעמיק דרך הסתכלות כללית ובינלאומית ומאידך דרך פרטים קטנים שגם להם השפעה על חיינו היומיומיים. תחום החינוך בישראל זכה בקום המדינה להתייחסות משמעותית ועקרונית של הממשלה ושל הציבור ונראה כי בתקופה זו חל קונצנזוס נרחב על חשיבות החינוך ביצירה וגיבוש הלאום היהודי בארצו המתחדשת[1].  עם השנים חלו תמורות נרחבות מבחינה כלכלית ואידיאולוגית, מה שהביא לתהליכי הפרטה במדיניות הציבורית הכללית. תהליכי ההפרטה נגעו בכל תחום ציבורי, החל מהפרטת מפעלים וכלה בהפרטת שירותים ציבוריים כגון רווחה, בריאות וכמובן חינוך[2]. כפי שהזכרתי, נושא החינוך עולה לסדר היום בעיקר בשל פרסומים על פערים חברתיים-כלכליים במידת הישגי התלמידים ויחד עם זאת נשאלת

מבוא במחקר מודרני הושם דגש רב על סוגים שונים של הפרעות נפשיות אישיות , וביניהן, גם הפרעת אישיות פרנואידית. הפרעות פסיכולוגיות נפשיות, מעבר להיותן פוגעות בתפקודו נורמטיבי ותקין של אדם, יש בהן פוטנציאל להוביל את הסובל מהן לפגיעה בעצמו ובאחרים (Agosti et al., 2009). עקב כך, עולם המחקר נרתם למאמץ שנועד לגרום לצמצום ואף למנוע את הפגיעה של הפרעות אלה בסובלים מהן ובסביבה. על מנת לעשות זאת, חוקרי הנושא התמקדו בהגדרתן, מאפייניהן, ביטויהן ובשיטות טיפול בהפרעות אישיות נפשיות. מבין מגוון הפרעות אישית נפשיות ניתן למצוא הפרעת אישיות פרנואידית (Paranoid personality disorder). הפרעה זאת, בדרך כלל, מאופיינת בחשדנות ובאי אמון מצדו של הסובל. הפרעה זאת תוארה לראשונה על ידי פסיכיאטרים מובילים של ראשית המאה ה-20, כגון מאייר (Meyer, 1903 in Birkeland, 2013). מאפייני ההפרעה מופיעים במהדורה הרביעית המתוקנת של ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי שנועד לשמש כמדריך לסיווג וזיהוי של הפרעות נפשיות (DSM-IV-TR) ובסיווג סטטיסטי בינלאומי של מחלות ובעיות רפואיות קשורות (ICD-10). אף על פי כן, מעמד האבחוני של הפרעת אישיות פרנואידית אינו ברור וניתן לערעור. יתר על כן, קיים מחסור בעדויות קליניות מחקריות הנוגעות להפרעה זאת (Birkeland, 2013). סימני שאלה רבים סביב סיווג, מאפיינים, כלי אבחון וטיפול בהפרעת אישיות פרנואידית הובילו אותי להתמקד בנושא זה במסגרת מחקר נוכחי. לפי כך, מטרת המחקר הינה להגדיר, על סמך ספרות מחקרית, את הפרעת אישיות פרנואידית; לתאר את כלי האבחון הקיימים; לתאר את הביקורת המופנית לעבר כלים אלה ולהציע ביקורת אישית וכלי אבחון חדש. על מנת להשיג יעדי המחקר, המחקר חולק למספר פרקים המתמקדים בהיבטים שונים של הנושא. ראשית, פרק א’ יתמקד בהיבטים הנוגעים להגדרה

תקציר: עבודה זו עוסקת בצרכים המתמלאים בעת הצפייה בתוכנית הריאליטי “האח הגדול” בקרב בני נוער. כיום יותר ויותר תוכניות ריאליטי תופסות את שעות הפריים טיים בלוח השידורים, בכל הערוצים המסחריים. תוכניות הריאליטי הופכות להיות פופולאריות בקרב הצופים בבית, ביניהם בני נוער. “האח הגדול” היא אחת מתוכניות הריאליטי האהובות והנצפות בטלוויזיה בעת האחרונה. בעקבות כך, נשאלת השאלה מהם הצרכים המתמלאים בצפייה ב”אח הגדול” בקרב בני נוער חילוניים, בגילאי 14-16. בדי לענות על שאלה זו, נערכו ראיונות עומק עם שישה בני נוער בגילאי 14-16 בביתם. הממצאים העיקריים הם שהצפייה ב”האח הגדול” יוצרת אצל בני הנוער תחושת הנאה ומעבירה להם את הזמן בצורה נעימה. תוכנית זו גם מספקת בקרב בני הנוער את יצר המציצנות שלהם ואת הצורך בדמות לחיקוי ומאפשרת להם להיחשף לסיפורים של אנשים אחרים, להתנהגויות ואינטראקציות חברתיות, לריבים וויכוחים ולשיחות אישיות. מומלץ להשתמש “באח הגדול” ככלי לחינוך בני הנוער להתנהגויות חיוביות של הידברות ופשרה ולהימנעות מהתנהגויות שליליות כמו ריבים, קללות והערות גזעניות. ניתן לבדוק את השפעתה של ההתרחשות בתוכנית על ההתנהגות של בני הנוער, האם הם נוטים לחקות את ההתנהגויות של המתמודדים בתוכנית, בדגש על חיקוי של מתמודד אהוב.   תוכן עניינים: תקציר-3 מבוא-4-5 סקירת ספרות: תוכניות ריאליטי-6-10 בני נוער כצרכני ריאליטי-10-12 מתודולוגיה-13 ממצאים: איכות הצפייה בתוכנית-14-16 סיבות לצפייה-16-18 תוכן-18-20 אינטראקציה עם אחרים-20-21 דיון-22-25 סיכום והמלצות-25 ביבליוגרפיה-26-27 נספחים-28-33

מבוא   תעשיית הקולנוע משקפת את ערכי התרבות של הזמן והמקום. קולנוע הגבול הוא פונקציה של ערכים אלה משום שהוא  מייצג תקופת מעבר בין סגנונות קולנועיים ומצבים אידיאולוגיים. במקרה הישראלי, כדבריה של מונק (2008),זהו קולנוע שבחר להתנתק מהמרחב הלאומי ומהאתוס הציוני העולה בשיח הדומיננטי כדי לפנות אל הפרטי והמקומי. במקום התמקדות בטראומה הלאומית פונה קולנוע הגבול אל הסיפור האישי. הגדרת גבולות הזמן של קולנוע הגבול היא, אם כך, המעבר שבין פרק הקולנוע המגויס או הביקורתי לבין פרק הקולנוע המגיב ממקום פרטי לסוגיות ציבוריות-לאומיות. במקרה של הקולנוע הישראלי, לדברי מונק, זהו העשור המבדיל בין שני הסוגים הקולנועיים, שראשיתו עם סיום האינתיפאדה הראשונה (עם חתימת הסכמי אוסלו ב-1993) וסיומו פרוץ האינתיפאדה השנייה (סוף 2000). עובדת תחימתם של גבולות אלה בשתי האינתיפאדות מחזקת את מרחב הגבולות בו מצוי גם הקולנוע הישראלי, ומכאן – קולנוע הגבול בתקופה הלימינאלית (גבולית). וכך, כחלק מטקס המעבר הלימינלי, הקולנוע של שנות ה-90 וגיבוריו מנסים להתנתק מהקולוניאליזם העולה בסרטי שנות ה-80 בעקבות אובדן החזון הציוני ומנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני. מעבר לכך, הוא גם מתרחק מהעברית החלוצית וה”יהודית” כשפה המאפיינת אותו. קולנוע הגבול נוקט גישה מורכבת וחיובית יותר אל ה”אחר” בחברה הישראלית ההופכים לגיבורי הסרטים – העולים מרוסיה, תושבי הפריפריה, דתיים וחרדים, מזרחיים ונשים, אלה שקיבלו ביטוי כשונים מההגמוני בקולנוע המוקדם. דהיינו, שוב לא מדובר בשיח לאומי, אלא בשיח על-לאומי, הרחוק ממרכזי השלטון וההגמוניה החברתית ומנותק מהמרכז הגיאוגרפי. באופן זה, דרך המרחב הפרטי של הגיבורים שבשולי החברה – אלה שלדברי מונק שוב אינם חשים כחלק מהמדינה – הקולנוע הלימינלי בוחן את האחרים בינינו השרויים בתוך זהות לימינלית. אלה המנסים לגבש לעצמם

מבוא  הצורך – היתרונות והחסרונות על קצה המזלג היום כמעט כולם מודעים לכך, שמדינת ישראל צריכה להשקיע יותר במטרה להקטין את צריכת הדלק הפוסילי בארץ. זאת על מנת להקטין את זיהום הסביבה וכתוצאה של עליית המחירים המתמדת של הדלק. מעבר לכך יש שיגידו כי השימוש המוגבר בו אף מחזק את האויבות שלנו ומכניס לכיסן מדי שנה מעל לשלושה טריליון דולר. לכן קמה ועלתה החלופה של דלקים ירוקים. אמנם, ישראל איננה עשירה במחצבים טבעיים, באדמה או במים אך היא, כשאר מדינות המזרח התיכון, עשירה מאוד בשמש. אנרגית שמש ניתן לנצל בכדי להפיק כמויות מכובדות של חשמל גם מבלי להזדקק לדלק או למקורות אנרגיה מתכלים או מזהמים אחרים. עם זאת, בשביל להפיק חשמל מאנרגית השמש, יש להקים חוות סולאריות גדולות בארץ. הקמת החוות כרוכה הן בהשקעה כספית גדולה והן בניצול נרחב של שטח פתוח, מישורי וחשוף לקרני השמש.   כדי להקים תחנת כוח סולארית גדולה, ללא קשר לטכנולוגיה בה היא פועלת ולהספק הייצור שלה, לרוב יש צורך בשטח המשתרע על אלפי דונם, וכדי לבנות חוות סולאריות שיוכלו גם לאגור אנרגיה, יש צורך בשטחים נוספים. שלא כמו בארצות הברית או במדינות גדולות אחרות, משאבי הקרקע בישראל הם מוגבלים ביותר, והרצון להקים חוות סולאריות מלווה בחשש לפגיעה בשטחים הפתוחים הקיימים. לפי ההמלצות של מומחים שונים, יש לבחון כל אחת מהחוות הסולאריות העתידות לקום בהתאם למאזן הסביבתי שלה, ולקדם כמה שיותר את המתקנים שאינם פוגעים בשטחים הפתוחים. לרוב, נהוג לחשב את שטחן של החוות הסולאריות ביחס למגוואט חשמל. כדי לייצר מגוואט חשמל בודד אחד באמצעות אנרגיה סולארית יש צורך בכ-20 דונם קרקע. תחנת כוח סולארית

תקציר המחקר הנוכחי בוחן את הקשר בין אוטונומיה נתפסת של המורה לבין משמעת בכיתה. לפי תיאוריית Self Determination Theory (Ryan & Deci 2000) הקשר בין שני המשתנים מתווך על ידי המוטיבציה הפנימית של המורים. מחקרים הראו כי כאשר המורים זוכים להקניית סמכויות ואחריות מהמנהל, המוטיבציה הפנימית שלהם עולה והם מקנים יותר אחריות לתלמידיהם, הן בתחום הלמידה והן בתחום ההתנהגות. בהתאם לכך, השערות המחקר היו כי מורים שתחושת האוטונומיה הפנימית שלהם גבוהה יותר יתפסו את המשמעת בכיתותיהם כטובה יותר; וכי רמת המשמעת בכיתותיהם של מחנכים תמצא גבוהה יותר מכיוון שמהיותם בעלי סמכות ואחריות נרחבות מאלה של המורים המקצועיים, גם המוטיבציה הפנימית שלהם וגם היכרותם עם התלמידים יובילו לשיפור המשמעת בכיתותיהם. במחקר שכלל 41 מנהלים ו- 306 מורים מ- 41 בתי ספר מהמגזרים הממלכתי והממלכתי דתי, במחוזות חיפה והצפון, לא נמצא קשר בין תחושת האוטונומיה של המורה למשמעת התלמידים; עם זאת, נמצא קשר בין תפקיד המורה- מחנך או מורה מקצועי- למשמעת התלמידים בשיעוריו. הסברים אפשריים הם כי האוטונומיה של המורים, כפי שנבדקה בשאלון לא שיקפה את האוטונומיה שלהם בבית הספר וכי למעשה אין להם די אוטונומיה כדי להשפיע על משמעת התלמידים. בנוסף ניתן להסביר את המשמעת הטובה יותר בכיתות המחנכים כפועל יוצא של שעות עבודתם בכיתה, גמישותם התפקודית והיכרותם את התלמידים במגוון מצבים. מבוא שינויים חברתיים-כלכליים הובילו לניסיונות למצוא כיצד לקדם את כישורי הלמידה העצמאית בבית הספר (רירדן, 2008) ואחריו (Clarke, 2007). הגברת המוטיבציה ללמידה עצמאית נמצאה קשורה לאוטונומיה: העברת האחריות ללמידה אל התלמיד. האוטונומיה של תלמידים קשורה בהעלאת ערכם העצמי (רירדן, 2008; Nisan & Shalif, 2006) ובתמיכה מצד המורים Roth,) ;Assor,

תוכן עניינים: מטרת העבודה וסיכום תוצאות 3 מבוא 4 מסגרת תיאורטית 5 השערת מחקר 6 איסוף נתונים ושיטת מחקר. 7 תוצאות המחקר 11 סיכום 13 דיון 13 ביבליוגרפיה 15

תקציר העבודה בודקת את הקשר שבין המסר (קולקטיבי או אינדיבידואלי) בתשדירי בטיחות בדרכים לבין האפקטיביות שלו. זאת על רקע המודלים הרבים להעברת מסרים בפרסום. נבחנו שני תשדירים של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים בקרב 11 נהגים ישראלים, גילאי 64-21, כשהאחד פונה ישירות לנהג והשני פונה באופן כללי לציבור הנהגים. מהבדיקה עולה באופן ברור, כי המסר האישי אפקטיבי הרבה יותר מאשר המסר הציבורי, בין היתר משום שהמסר האישי נתפס גם כרגשי יותר, ומסרים רגשיים מחלחלים ביתר קלות – כך עולה מכל הספרות המחקרית – לתודעת הנמענים. עוד נמצא במחקר כי נהגים צעירים (בשנות העשרים) מעדיפים תשדירים “מפחידים” על תשדירים “נחמדים”, בניגוד לנהגים המבוגרים יותר (שנות ה-40 ומעלה). הסיבות לכך מנותחות בעבודה.   מבוא לאורך שנים רבות, בחלקה הראשון של המאה ה-20, נתפס מודל ההשפעה הישירה של הפרסומת/תעמולה כבעל השפעה עצומה. על פי מודל התקשורת שטבע לאסוול (Laswell, 1948/1964), מדובר ב”תהליך חד-סטרי ישיר” של המוען (שולח המסר – הרשויות או גופים מסחריים) על הנמען (מקבל המסר – הפרט/הציבור) היא חזקה מאוד (אומניפוטנטית) ולפיכך גם מסוגלת לשנות עמדות ברמה של “שטיפת מוח”. בדרך זו התקשורת מסוגלת לעצב עמדות פוליטיות, צרכניות, חברתיות, ואפילו לסייע לפיתוח הגזענות Petty et al., 2002)). מודל זה נשען על התיאוריה הקוגניטיבית חברתית של בנדורה (1986, (Bandura לפיה התפקוד הפסיכולוגי מוסבר דרך מערכת גומלין משולשת: גורמים אישיים (קוגניטיביים, רגשיים וביולוגיים), דרכי התנהגות, וארועים סביבתיים הפועלים יחד ומשפיעים זה על זה הדדית. על רקע זה אחד הגורמים המשפיעים החשובים ביותר היא תקשורת ההמונים המשפיעה על מחשבותיהם, רגשותיהם ופעולותיהם של הפרטים, זאת בהתייחס להסבר הרווח לפיו ההתנהגות האנושית מושפעת חד-כיוונית, מעוצבת ונשלטת אם

מבוא   המחקר הנוכחי יעסוק בבדיקת הקשר בין אקלים שרות לסבלנות ללקוח קשה, תוך כדי בדיקת השפעת משתנה מתווך, מחויבות העובד, ומשתנה מתערב, שחיקת העובד, על חוזק הקשר. להשערתי ימצא קשר חיובי בין אקלים שירות לסבלנות ללקוח קשה, כך שככל שאקלים השירות גבוה יותר כך הסבלנות ללקוח קשה עולה. בנוסף, מחויבות עובד תתווך את הקשר בין אקלים שירות לסבלנות ללקוח קשה כך שאקלים שירות גבוה יותר ישפיע על מחויבות העובד, לכן יהיה סבלני יותר ללקוחות ובפרט, סבלני יותר ללקוחות קשים. כמו כן, יימצא קשר חיובי בין אקלים שרות לשביעות רצון לקוח, כך שככל שאקלים השרות גבוה יותר כך שביעות רצון הלקוח תהיה גבוה יותר.  זאת ועוד, שחיקת העובד תהווה משתנה מתערב בקשר בין אקלים שירות לסבלנות ללקוח קשה כך שככל שהעובד חש רמות גבוהות של שחיקה, כך הקשר בין אקלים שרות לסבלנות ללקוח יהיה חלש. לשם בדיקת משתנים אלו, נעשה שימוש בכלי המחקר- שאלון, שמודד את משתני המחקר. לשם בדיקת השערות אלו חולקו שאלונים, במשך כל שנת 2012, השאלון הורכב מחמישה תתי שאלונים: שאלון אקלים שירות (Dietz et al 2004), שאלון מחויבות ארגונית- (Allen & Meyer 1990), שאלון שביעות רצון (Dietz, Pugh & Wiley, 2004), שאלון MBI (Maslach and Jackson, 1984 ) ושאלון סבלנות ללקוח קשה. בעבודה תובא סקירה תיאורטית אשר תציג את הספרות הרלוונטית, בתחילה יוצג מושג אקלים שירות, לאחר מכן יוצג המשתנה סבלנות ללקוח קשה, שהינו משתנה חדש יחסית ולכן כמעט ולא נחקר או הופיע בהקשר לאקלים. בהמשך בחירתי הייתה לסקור את המשתנים: מחויבות עובד, שחיקת עובד ושביעות רצון לקוח, שבניגוד למשתנה “סבלנות ללקוח קשה”, נמצאו בספרות בהקשר של

תקציר   תיאוריות רבות ומחקרים שונים עסקו בתיאוריית ההתקשרות המדגימה דפוסי התקשרות הנוצרים בגיל צעיר מאוד בחיים סביב היחסים בין התינוק לאמו, משפיעים ומובילים את הפרט בשבילי החיים לאורך שנים רבות, הן ביחסיו הבינאישיים, הן ביחסים רומנטיים עם בני הזוג ובמערכות יחסים אחרות. נמצא כי סגנון התקשרות של האדם הינו משתנה משמעותי בניבוי היבטים שונים הקשורים למאפייני מערכת היחסים הזוגית שלנו. אולם, במחקרים הקודמים לא נבדקה השפעתם של דפוסי התקשרות על מידת השימוש בהחפצה. החפצה פירושו תהליך בו ההתייחסות לאנשים היא כאל חפצים, או כאל אמצעים להשגת מטרה מסוימת. תיאוריית “האובייקטיפיקציה” מסבירה את ההחפצה באמצעות תפיסה של אדם את האחר בהקשר מיני, ובמאפיינים פיסיים כמו התמקדות בגופו של מישהו. “האובייקטיפיקציה” מתרכזת בדרך כלל בנשים יותר מגברים כלומר, אישה מוחפצת באופן מיני יותר, היחס שהיא מקבלת הוא כאל חפץ. ומכאן המחקר הנוכחי ייבחן האם סגנון ההתקשרות (חרד, נמנע ובטוח) של האדם משפיע על אופן התייחסותו אל בן/ת זוג/תו במערכת יחסים כאל חפץ או אובייקט, ומי משתמש יותר בהחפצה במערכת יחסים זוגית, נשים או גברים? כאשר ההשערה הינה שבעלי התקשרות נמנעת יטו להשתמש יותר בהחפצה כלפי בן/ת זוג/ם ובנוסף, נשים ידווחו שהן מוחפצות יותר בזוגיות מאשר גברים. לשם כך, יידגמו 80 נבדקים שהינם סטודנטים שייבחרו באופן אקראי במכללה “המרכז ללימודים אקדמיים” ויחולקו לשתי קבוצות שוות במספרן ובחלוקה לפי מין. כל נבדק יתבקש למלא שלושה שאלונים מובנים מראש הבודקים את דפוס התקשרותו ואת מידת שימושו בהחפצה כלפי בן/ת זוג/תו וכלפי עצמו על מנת לבחון את השערות המחקר הנוכחי.     תוכן עניינים תקציר -3 סקירת ספרות-4-15 שיטה -.16-17 הליך המחקר -18 ממצאים-19-20 דיון