עבודות אקדמיות

חינוך מתמטי מקצוע המתמטיקה נחשב לאחד המקצועות הבעייתיים והקשים ביותר ללימוד, וקיים קושי בלימודו עבור חלק גדול מהתלמידים. החברה המודרנית מושתתת על יישומים רבים המבוססים על מתמטיקה, ולכן אדם בוגר ועצמאי חייב לרכוש השכלה מתמטית. גם שערי הכניסה למוסדות ההשכלה הגבוהה בנויים על רכישת השכלה מסוימת במתמטיקה. בשלושת העשורים האחרונים התפתח בעולם האקדמיה ענף מחקרי הנקרא “חינוך מתמטי”, העוסק בחיפוש דרכים לקידום למידת המתמטיקה על ידי האוכלוסייה כולה. על מנת לבצע זאת מקדמים את החזקים והמוכשרים במקצוע על מנת שיוכלו לעסוק בו באופן מחקרי, ובאותה עת מנסים לקדם את האוכלוסיות החלשות יותר במתמטיקה. עיקרי תחום המחקר בחינוך מתמטי הם (רגב ושמעוני, 2000): מחקרים בתחום הקוגניטיבי – מחקרים המנתחים את נושאי הלימוד שהתלמידים יכולים ללמוד בכל גיל, עוסקים בשאלות מהו מקור הקושי בהבנת מושגים מסוימים וכיצד ניתן לשפר את הבנת התלמידים. מחקרים בתיאוריות התפתחות – התאמתן של תיאוריות למידה והתפתחות מתחום הפסיכולוגיה לתחום החינוך המתמטי. הרעיון המרכזי הוא שתלמידים בגילאים שונים לומדים בדרכים שונות המתאימות לגילם. מחקרים בתחום הלמידה הכיתתית – מחקר בתחום האינטראקציה המתנהלת בכיתה בזמן לימוד המתמטיקה, על מנת למצוא דרכים יעילות ללימוד והוראה בכיתה הטרוגני, ומחקר בנושא הלמידה בכיתה לעומת הלמידה בחוץ לבית הספר. מחקרים על התפתחות מקצועית של מורים – חקר דרכים בהם ניתן לשפר את הוראת המורים, החל מתפיסת המקצוע ועד הבנת התוכן אותו הם מלמדים. שילוב טכנולוגיה בלימודי המתמטיקה – דרכי שילובם של טכנולוגיות בלימודי המתמטיקה, בלי לפגוע בתהליכים הידניים ההכרחיים להבנת המושגים המתמטיים. הבעיה הפסיכולוגית העיקרית בלימוד המתמטיקה היא שאין לתלמידים את הכישורים הטבעיים הנחוצים כדי לבצע מניפולציות במושגים ובפעולות שאין להם תמיכה אמפירית.

תקציר המחקר עוסק בחלוקת האחריות בין משרד החינוך לרשות המקומית, כפי שהיא נתפסת בעיניהם מנהלי בתי ספר וצוותי המורים. מערכת החינוך הישראלית נחשבה בעבר, מראשית קיומה של המדינה, מערכת מרכוזית, בה הקשר בין קובעי המדיניות ובין בתי הספר ומנהליהם התבצע באמצעות מפקחי משרד החינוך. בתי הספר התנהלו כארגונים סגורים, הכפופים ומנהלים יחסי גומלין עם המפקחים ועם גורמי משרד החינוך בלבד. בעשורים האחרונים, בעקבות שינויים כלכליים וחברתיים, מערכת החינוך המרכוזית החלה לעבור תהליכי ביזור אשר באו לידי ביטוי בהעברה הדרגתית של סמכויות לרשויות המקומיות ולמנהלי בתי הספר. תהליכים אלו הובילו לחלוקה חדשה של תחומי האחריות ולעיצוב מחדש של יחסי הכוחות בין משרד החינוך, הרשויות המקומיות ובתי הספר כשבתי הספר פועלים ביותר פתיחות ומקיימים יחסי גומלים עם סביבתם המקומית  (וולנסקי, 1999 ; ענבר, 1990) לכאורה, הן משרד החינוך והן הרשות המקומית מהווים דרגים שונים של המנהל החינוכי, אך למעשה מיקוד פעולתם שונה. בעוד משרד החינוך גוזר את מדיניותו מתוך נקודת מבט ארצית רחבה, הרשות המקומית נוטה לתת מענה לצרכים מקומיים וזאת בין השאר, על פי חוסנה הכלכלי חברתי. מתוך כך נוצרת סביבת עבודה מורכבת, אתה צריך מנהל  בית הספר לנהל יחסי גומלין. גם תפקיד המנהלים השתנה בעקבות תהליכי הביזור. הם מנהלים מערכת יחסים עם שני הגורמים הרשמיים בסביבה החיצונית של בית-הספר, משרד החינוך והרשות המקומית, במטרה להשיג משאבים, לקדם את העשייה החינוכית ולזכות בהכרה והערכה של הסביבה.                       המסגרת התיאורטית על פיה בחן המחקר את תפיסת מנהל בית הספר וצוות ההוראה את חלוקת האחריות בין שני הגורמים, היא תיאוריית התלות במשאבים, המדגישה את יחסי הגומלין בין ארגונים, את השונות, התחרות ואת השפעת הסביבה

מבוא חלוקת נטל עבודת הבית והמשפחה, הוא תחום דרכו ניתן לבדוק ולהבין נושאים הקשורים באי שוויון מגדרי בין המינים ובמעמד האישה בתוך הבית. בשנים האחרונות חלו מגמות שינוי רבות בהיבטים שונים של חלוקה זו, כאשר באופן כללי ניתן לומר כי במקומות רבים בעולם ובכלל זה בישראל, קיימת מגמת תזוזה לכיוון של חלוקה שוויונית יותר של מטלות הבית בין הגבר לאישה, יציאה רבה יותר של נשים לשוק העבודה, ומעבר מדגם של מפרנס יחיד, לרוב הגבר, לדגם של שני מפרנסים. במקביל, החל משנות ה-70 קיימת בישראל מגמה יציבה של עלייה בשיעורי הגירושין, אשר נבלמה רק בשנים האחרונות בהן שיעורי הגירושין בישראל יציבים. שאלת השוויון המגדרי במשק הבית נותרה עדיין סבוכה ומורכבת. בתחום הביתי נותרו הנשים המטפלות העיקריות, ואילו תרומת הגברים למשק הבית נותרה שולית למדי (שטייר ולוין, 2002). הפרדוקס הקיים בישראל הוא, שלמרות העול הכפול המוטל על הנשים, רובן חשות כי חלוקת העבודה הוגנת מסיבות שונות של הבניות חברתיות. ישנן השלכות מובהקות על חלוקת העבודה בבית, מאחר והיא מגבילה את יכולתן של הנשים להתמזג בשוק העבודה במשרות המצריכות שעות עבודה רבות, היא משפיעה על סוגי המקצועות,  “מקצועות נשיים”,  הנבחרים בלית ברירה ע”י הנשים, וכמו כן חלוקת עבודה לא שוויונית פוגעת בשביעות הרצון מחיי הנישואין.  השפעת חלוקת התפקידים בין בני הזוג במשפחה היא מעניינת במיוחד בהקשר הישראלי, עקב העובדה כי ישראל נחשבת למדינה “משפחתית” יותר מארצות רבות באירופה, וחלק גדול מהאוכלוסייה בישראל מאופיין בדפוסי משפחה מסורתיים יותר, המעמידים במרכז את הדת המסורת (פרס וכץ, 1996). בעבודה זו נבחנת חלוקת התפקידים בתוך המשפחה והמגמה לחלוקת תפקידים שוויונית יותר המתרחשת בשנים האחרונות, והשפעתה של יציבות

מבוא 1. כל הליך משפטי, לרבות תקיפת חוקיותו של מכרז, מתחלק לשלב ראשוני בו מוטל על תובע להוכיח כי פעולה או מחדל אינם כדין, וכי עומדת לו עילה מבוררת נגד הנתבע, ואם עמד בנטל זה עליו להוסיף ולהוכיח כי פעולה או מחדל אלו גרמו או עלולים לגרום לו נזק, בגינו מבוקש סעד. 2. על מנת לצלוח את השלב הראשון של הוכחת קיומה של עילת תביעה, על התובע לעמוד בנטל ההוכחה, ראשית כי העובדות הנטענות על-ידו אכן התרחשו, ושנית כי עובדות אלו אכן מקימות עילת תביעה. 3. אמות המידה והחובות המינהליות בהן נושאת ועדת מכרזים, ככל רשות מינהלית, בדרך כלל מחמירות יותר מאלו של המשפט הפרטי, ומשכך מעטים המצבים בהם תעמוד לנפגע מהליך מכרזי עילה מהמשפט הפרטי ולא מהמשפט המנהלי, בעוד שייתכנו מצבים בהם תעמוד לו אך ורק עילה מנהלית. 4. יחד עם זאת, הדין המנהלי הדיוני עלול להחליש את האפקטיביות של הזכות המנהלית המהותית, היות שהוא מציב מחסומי סף נוספים בהשוואה להליך אזרחי, בדרך לקבלת סעד. 5. חזקת התקינות המנהלית של רשות מציבה משוכה ראייתית גבוהה להוכחת פגם בהתנהלותה, בעוד שהמשפט המנהלי לא מצמיד תוצאה לפגם באופן אוטומטי, אלא מחייב התחשבות בשיקולים נוספים הנדונים במסגרת טענות הסף, ודוקטרינות הריסון השיפוטי והבטלות היחסית: כגון חומרת הפגם, השפעת התוצאה המשפטית המבוקשת על צדדים שלישיים ועל האינטרס הציבורי בכללותו, השפעתה של דחיית העתירה על עניינו של העותר, אופן התנהגותו בנסיבות העניין וכו’. 6. גם סוג הסעד המבוקש כשלעצמו עשוי להוות מחסום בתקיפת חוקיות של מכרז, הן לאור הקושי בהוכחת נזק של שלילת זכאות לזכיה (במידת וודאות העולה על מאזן ההסתברויות), והן היות שעיקר

מבוא: הטרור ו/או פח”ע הינו מאבק אלים אשר מופנה בעיקר כלפי אזרחי מדינה מסויימת, וזאת בניגוד מוחלט לדיני המלחמה הבינלאומיים ואמנות ז’נבה[1]. השימוש בהם נעשה בעיקר למען השגת מטרות חברתיות ו/או פוליטיות.  ישנה אמרה הטוענת כי: “הטרור הוא הסרטן של העולם המודרני. שום מדינה לא מחוסנת מפניו”[2]. מדינות דמוקרטיות רבות בעולם נמצאות תחת איום מתמיד מצד ארגוני הטרור העוסקים בפעילות פח”ע וכחלק מאופן התמודדותן עם תופעה זו עושה שימוש באמצעים אשר נוגדים לחלוטין את משנתם ועקרונותיהם הדמוקרטיים ופרט את זכויות האדם הטבעיות כגון: מעצרים מנהלים, אמצעי חקירה בלתי סבירים אשר כרוכים בהפעלת לחץ פיזי ונפשי. משנותיה הראשונות של מדינת ישראל נתונה היא לאיום על ביטחונה ועל כן ננקטו אמצעי אלו המפורטים לעיל ע”י שירות הביטחון הכללי (להלן: “השב”כ”) כנגד חשודים, לרוב פלסטינאים, אשר נחשדו בפעילות עוינת כנגד המדינה. אופן פעולתו של השב”כ נעשה תחת עלטה ו/או צנזורה מוחלטת וללא הפרעה מוחלטת. צורות החקירה אשר הופעלו על ידיו לא זכו לתשומת לב כלל. יתירה מזו, השב”כ התנהל כמעט ללא ביקורת מצד גופי המדינה ופיקוח ציבורי. אלא להפך גופי ממשלתיים טענו כי אמצעי החקירה המתוארים לעיל הינם הדרך היחידה והבלעדית על מנת לדלות מידע חיוני מאת הנחקרים, מידע אשר לרוב יציל חיי אדם. במהלך שנות השמונים של המאה הקודמת התחוללו פרשיית “עיזאת נאפסו” ופרשיית “קו 300” אשר בעקבותיהם נחשפו לעיני הציבור בכללותו שיטות החקירה שבהם נקט השב”כ. אנשי השב”כ מצאו עצמם תחת ביקורת נרחבה מצד אנשי הרוח, המשפט, עמותות העוסקות בזכויות אדם כגון “בצלם” שחרטה על דגלה את המאבק למען זכויות הפלסטינאים בשטחים[3], והחברה הישראלית בכללותה. בעקבות זאת מעמדו החזק והיציב של

מבוא ילדים רבים משתתפים בחוגי ספורט בשעות הפנאי. הילדים מתאמנים בחוג כקבוצה בהנחיית המאמן (או המאמנת), דבר הדורש ממנו להיות מחנך, מעבר לתפקידו כמאמן, השואף להביא את חניכיו להישגים הנדרשים. כמחנך, יכול המאמן ללמד את החשיבות של שילוב ילד דחוי בקבוצה, ללמד את חשיבות הגיבוש הקבוצתי ועבודת הצוות, המנהיגות והתחרות החיוביות. במסגרת עבודתו נזקק המדריך לכלים מתחום הפדגוגיה וכך הוא מצטרף אל דמויות המחנכים איתם נפגשים הילדים במהלך היום. עם זאת, קיימים שלושה הבדלים עיקריים בין בית הספר לחוג: החניך בוחר בחוג בו ישתתף. 2.ההוראה אינה פורמאלית, אלא חווייתית. 3.ההתמדה בהשתתפות בחוג וההישגים במסגרתו, מבוססים על ההנעה והשאיפות של החניכים. עם זאת, המאמן מעריך את ביצועי החניכים וקובע את התקדמותם באמצעות ביצועיהם באימונים ולפי השתתפות בתחרויות, בין אם משחק מול קבוצה ממתנ”ס אחר (בחוגים ככדורגל וכדורסל), או דו- קרב במבחן חגורה (בג’ודו). לכן, ניתן להתייחס למאמן כאל מחנך, המלמד את החניכים ערכים שהם מעבר לערכי הספורט. החניך עשוי להתייחס למאמן כמודל לחיקוי,  להפנים ערכים חינוכיים ולשנות כתוצאה מכך את התנהגותו. הסכמה בין ההורים למאמן, יכולה לקדם הפנמת ערכים, אם מעורבותם תתקיים באופן חיובי. במסגרת עבודה זאת נבחן האם מועברים ומופנמים ערכים חינוכיים בקשר בין מאמן לחניכיו. לשם כך נבחן מה נוטל המאמן בחוג ספורט ממאפייני דמות המחנך ומכליו. נברר בספרות מה מאפיין את  המחנך הראוי ומה נדרש ממנו, מה סגנון המנהיגות ההולם מחנך ראוי וכיצד ביכולתו להשפיע על התלמידים. נבחן את מאפייניהם הפדגוגיים הייחודיים של המורה לחינוך גופני ושל המאמן. לבסוף, ננסה לבחון מה מכל אלה  מיישמים בפועל מדריכים בחוגי ג’ודו. הג’ודו נבחר מבין ענפים אחרים בגלל היותו זמין במתנ”סים

מבוא. חקר האינטליגנציה האנושית התפתח רבות במאתיים השנים האחרונות וכך גם ההגדרה לאינטליגנציה, תפיסתה והמדדים השונים המתארים אותה. נסקור בקצרה את שלבי התפתחות המושג עד היום: בסוף המאה ה-18 פותחה תיאוריית ה”פרנולוגיה” של פרנץ גאל,  שקישרה בין תכונות מנטאליות לצורת גולגולתם של אנשים, ולחלקים במוח האחראים על תפקודים אלו. גם בשנים שאחרי כן ביקשו פסיכולוגים  כגון פייר פלוראנס, ופול פייר ברוקה, למצוא מתאם בין כישורים מנטאליים לבין נתונים פיזיולוגיים (גרדנר, 1996); כמו כן נבדק הקשר בין תורשה לבין הישגים מקצועיים. תוך זמן קצר יחסית פותחו מבחנים רבים, שעל פי רמת הביצוע בהם ניתן לדרג את בני האדם השונים ואת רמת האינטליגנציה שלהם, לרוב ע”פ הבחנות הקשורות לחושים,  אולם בהמשך עסקו גם ביכולות מורכבות יותר כגון שפה ויכולת הפשטה (גרדנר, 1996). לבקשת בני דורו יצר בינה  ב- 1905 את מבחן היכולת הראשון, למדידת יכולתם של ילדים להתמודד עם למידה בבתי הספר, שלימים הוכר כמבחןIQ  הראשון. במקביל טען ספירמן ב- 1904, (Sternberg, 1996), כי ישנו מרכיב אינטליגנציה אחד (g) הניתן לחישוב. שיטות אלה ואחרות, בעלות כיוון חשיבתי דומה, התייחסו למרכיבי האינטליגנציה כמרכיב אחיד הניתן לתיאור בתוצאה מתמטית. מאז, מבחני האינטליגנציה הפכו לפופולאריים (גרדנר, 1996, 105), עודדו את ההערכה והמדידה של כושרם של בני אדם בתחומים שונים, ואף נתפסו כהישג הגדול ביותר של הפסיכולוגיה כמדע (גרדנר, 1995). במחצית המאה ה- 20, חידש פיאז’ה את ההתבוננות על תהליך החשיבה ואופניה, ועל התפתחותה ההדרגתית ע”פ גיל האדם, והחל להפריך את מהימנותם של המבחנים הקלאסיים ותוצאותיהם, בציינו כי הם משקפים רקע תרבותי וידע מוקדמים יותר מאשר אינטליגנציה. פיאז’ה וחוקרים נוספים בגישת המדע הקוגניטיבי וגישת מערכות הסמלים

מבוא חקר האינטליגנציה האנושית התפתח רבות במאתיים השנים האחרונות וכך גם ההגדרה לאינטליגנציה, תפיסתה והמדדים השונים המתארים אותה. נסקור בקצרה את שלבי התפתחות המושג עד היום: בסוף המאה ה-18 פותחה תיאוריית ה”פרנולוגיה” של פרנץ גאל,  שקישרה בין תכונות מנטאליות לצורת גולגולתם של אנשים, ולחלקים במוח האחראים על תפקודים אלו. גם בשנים שאחרי כן ביקשו פסיכולוגים  כגון פייר פלוראנס, ופול פייר ברוקה, למצוא מתאם בין כישורים מנטאליים לבין נתונים פיזיולוגיים (גרדנר, 1996); כמו כן נבדק הקשר בין תורשה לבין הישגים מקצועיים. תוך זמן קצר יחסית פותחו מבחנים רבים, שעל פי רמת הביצוע בהם ניתן לדרג את בני האדם השונים ואת רמת האינטליגנציה שלהם, לרוב ע”פ הבחנות הקשורות לחושים,  אולם בהמשך עסקו גם ביכולות מורכבות יותר כגון שפה ויכולת הפשטה (גרדנר, 1996). לבקשת בני דורו יצר בינה  ב- 1905 את מבחן היכולת הראשון, למדידת יכולתם של ילדים להתמודד עם למידה בבתי הספר, שלימים הוכר כמבחןIQ  הראשון. במקביל טען ספירמן ב- 1904, (Sternberg, 1996), כי ישנו מרכיב אינטליגנציה אחד (g) הניתן לחישוב. שיטות אלה ואחרות, בעלות כיוון חשיבתי דומה, התייחסו למרכיבי האינטליגנציה כמרכיב אחיד הניתן לתיאור בתוצאה מתמטית. מאז, מבחני האינטליגנציה הפכו לפופולאריים (גרדנר, 1996, 105), עודדו את ההערכה והמדידה של כושרם של בני אדם בתחומים שונים, ואף נתפסו כהישג הגדול ביותר של הפסיכולוגיה כמדע (גרדנר, 1995). במחצית המאה ה- 20, חידש פיאז’ה את ההתבוננות על תהליך החשיבה ואופניה, ועל התפתחותה ההדרגתית ע”פ גיל האדם, והחל להפריך את מהימנותם של המבחנים הקלאסיים ותוצאותיהם, בציינו כי הם משקפים רקע תרבותי וידע מוקדמים יותר מאשר אינטליגנציה. פיאז’ה וחוקרים נוספים בגישת המדע הקוגניטיבי וגישת מערכות הסמלים

תקציר חרדה היא תגובה רגשית או פיזיולוגית לגורמים ידועים או לא ידועים, הנעים בין תגובה נורמאלית לבין חוסר תפקוד קיצוני, דבר שנחשב: הפרעת חרדה. חוסר התפקוד הזה משפיע על איכות החיים במידה משמעותית (American Psychiatric Association, 2000). חרדה הפכה לתופעה נפוצה בתרבות שלנו, וכי ילדים ומתבגרים רבים סובלים כיום מהפרעת חרדה כלשהי. העיסוק המחקרי בגורמים המזינים את התופעה, הולך וגובר, ומזה מסיקים כי גורמי סיכון רבים סובבים את הילדים הצעירים, בילדות, בהתבגרות עד לבגרות, דבר אשר מסביר את העלייה בשכיחותה של החרדה באוכלוסייה המערבית. בעבודה זו נעשתה סקירה לגורמים השונים שמשפיעים על חרדה, ונמצא כי גנטיקה נחשבת לגורם סיכון מולד, במקביל לגורמים סביבתיים חיצוניים, כמו טראומות או מסרים מלחיצים שהעולם מחדיר לחייהם של ילדים. נראה גם כי הוריהם של ילדים, והמודלים ההוריים, עלולים גם הם להוות לגורם סיכון משמעותי, דבר המתבטא במציאות יומיומית של התקשרות לא בטוחה או הורה המתנהל בהגנת יתר. אך בסופו של דבר, האינטראקציה בין הגורמים האלה מהווה לגורם סיכון רב-משתני, כי בעצם לא ניתן לנטרל את השפעתם של כל הגורמים ולהתמקד בגורם אחד. כולם עובדים יחד. בעבודה זו הדגש הושם על מגדר כגורם סיכון נוסף, לאור העובדה כי החל מגיל צעיר (קושניר ושדה, 2008) ישנה הסתעפות בין בנים לבנות בשכיחות הפרעת החרדה, בכך שבנות הופכות להיות בעלות סיכוי גדול יותר לפתח את ההפרעה מאשר בנים. הסקירה נגעה בהשפעותיה של ההתפתחות המינית, המתבטאת בשינויים הורמונאליים. כמו כן, נעשתה סקירה מעמיקה מהבחינה הנוירו-פסיכולוגית, אשר הראתה כי בנות הינן רגישות יותר בקליטת הגירויים הסביבתיים והחברתיים המלחיצים מאשר בנים, דבר שאכן עושה אותן יותר פגיעות.     מבוא נושא הפרעות

מבוא. שנתם של ילדים מתקצרת במהלך העשורים האחרונים ומחקרים מגלים השפעות רבות יותר של חוסר שינה על תפקוד קוגניטיבי, התנהגותי וחברתי של ילדים Touchette, Petit, Seguin,) (Boivin, Tremblay & Montplaisir, 2007. אחד הגורמים להפרעות שינה, בין אם מדובר בהתארכות זמן ההירדמות, בהתעוררויות במהלך השינה או בקשיים בקימת הבוקר, היא החשיפה למדיה אלקטרונית. מחקרים גילו כי איכות השינה נפגעת באופן יחסי לחשיפה למדיה (Dworak, Schierl, Bruns & Strüder, 2007). המחקר הנוכחי מנסה לבחון אם  קיים קשר בין מידת השימוש במדיה אלקטרונית לדפוסי שינה בקרב ילדים וביתר פירוט: למשך ההירדמות, משך השינה הכולל והקושי להתעורר בבוקר. כמו כן מנסה המחקר הנוכחי לבחון אם קיים קשר בין דפוסי התנהגות של ההורים בקשר לחשיפה למדיה אלקטרונית ובין דפוסי השינה של ילדיהם וביתר פירוט: בין המצאות מכשיר טלוויזיה בחדר הילדים ובין צפייה בתכנים אלימים לקשיי שינה של הילדים. חשיבות המחקר היא בהיותו מיועד לבדוק קשרים אלה בגילאי טרום חובה, תקופת-גיל שלא נחקרה הרבה מבחינה זאת.     תוכן: מבוא 1 סקירת ספרות 1 1. השינה ושלביה 1 2. השפעות חוסר שינה בילדות 3 3. גורמים לקשיי הירדמות והתעוררויות בשינה 5 3.1 מעורבות ההורים בהירדמות 5 3.2 השפעות שנת הצהריים בגנון ובמעון 6 3.3. מדיה אלקטרונית 7 3.3.1 השפעה על אורך השינה 7 3.3.2 מדיה אלקטרונית בחדר הילד, תכנים אלימים והשפעות נוספות 11 4. שאלת והשערות המחקר 12 השיטה 12 ממצאים 15 דיון 18 ביבליוגרפיה I נספחים IV טבלאות: 1. תיאור התפלגות המדגם באמצעות המשתנים מגדר, מגדר הילד, גיל הילד, מצב משפחתי, מספר ילדים, השלכה (ממוצע, סטיית תקן, אחוז) 13 2. מטריצת ממוצעים וסטטיות תקן של