עבודות אקדמיות

מבוא בגני הילדים לומדים ילדים עם אפיונים שונים ומגוון צרכים. לכל ילד חזקות, יכולות ותחומי עניין אינדיבידואליים. תפקידה של מערכת החינוך לחזק ולטפח את יכולותיהם וכישוריהם של כלל התלמידים. חזון מערכת החינוך לחזק את גני הילדים, כך שיהוו ‘תמונת מראה’ לחברה המכילה מגוון שוניות. כבסיס לקהילה מכילה, הומניסטית, המספקת לכל אחד תחושת שייכות ומאפשרת לכל אחד לבטא את ייחודיותו ולממש את יכולותיו באופן מיטבי. במערכת החינוך שוקדים בשנים האחרונות לשלב ילדים עם צרכים מיוחדים בגן הילדים. השילוב של ילדים עם צרכים שונים בגן מתקיים הודות להפרדה שלהם. (כתבי משרד החינוך בפורטל הורים, 2023) המושג הפרדה מגיע מהסוציולוגיה ומתייחס למנגנונים חברתיים שונים שיוצרים מסלול ליחידים או קבוצות (חוק חינוך מיוחד תשמ”ח-1988). בחרתי בנושא זה כאימא שילדיה נעזרים בגננת שילוב בגן רגיל ובתור אשת חינוך אשר בגן ילדים בו אני עובדת מתקיים שילוב ילדים עם רקע שפתי. בחרתי לחקור את הגן בוא אני עובדת וגן נוסף ולדעת האם עונים על צרכי הילדים, והאם הילדים משלימים את הפערים שנצברו במהלך השנים. האם באמת הם מקבלים “כלים” ועזרים שעוזרים להם להתמודד בכוחות עצמם ולהדביק פערים ולצאת מהשילוב בו הם נמצאים או שילדים אלו “מתויגים” לתמיד במערכת החינוך ובכך היחס כלפיהם שונה. במדינת ישראל קיים חוק חינוך מיוחד לצורך שילוב תלמידים בעלי מוגבלויות וצרכים מיוחדים במערכת החינוך. ישנה התקדמות רבה במתן מענה ושילוב הילדים אך קיים עדיין פער מאוד גדול בהכשרת צוותי חינוך ושינוי תפיסות עולם לימודית ואף חברתית שלהם לגבי בעלי מוגבלויות  בטענה של חוסר אמון בילד ויכולתו של הילד להצליח אם יקבל את הכלים והמיומנויות הנדרשות לו, (אבישר ואנטין, 2019). תהליך שילוב (הפרדה)

תקציר במסגרת הסכמי אוסלו (וליתר דיוק בפרוטוקול פריז) הסכימו ישראל ואש”ף על שיטת מעבר הסחורות בינהן מבחינה נוהלית, בטחונית וכן מבחינת התהליך והמיסוי וכו’. ב 29 באפריל 1994 בפריז נחתמו הפרוטוקולים הכלכליים. מדובר היה בזכרון דברים שבו הסכימו שני הצדדים על עקרונות כלכליים על פיהם יחתם בינהם ההסכם הסופי. הסכם זה כלל את מספר נושאים ובהם, אי קיום גבול סחר בין המשק הישראלי לפלשתיני, למעט מספר חריגים הוסכם על המשך מדיניות של “איחוד מכס”. ויש התייחסות אליו במספר פסקי דין. אחד מפסקי הדין הקשורים למדיניות בפועל של העברת סחורות הוא בג”ץ 5841/06[1] שהתייחס למגבלות על העברה סחורות לעזה ונדחה בסופו של דבר. קיימים גם פסקי דין נוספים בנושא זה. מבחינת ההסכם בין ישראל לרשות בנושא הכלכלי (פרוטוקול פריז) חלו התפתחויות שונות בשטח. ככלל ההסכם מוסיף ומתפקד אך הצד הפלשתיני אינו מתקדם כתוצאה ממנו. יישום ההסכם נתקל מיידית בבעיות רבות, בכל זאת ניתן לומר שהשנים 95-2000 היו יציבות באופן יחסי, בשנים האלה היה מאמץ לתרגם את ההסכם הלכה למעשה ולהפעיל את עקרונותיו בשטח.    אך בשנת 2000 החלה האינתיפדה הנושאים הכלכליים השתבשו במידה רבה למשך שנים. מייד אחרי סיום האלימות בקייץ 2005 יישמה ישראל את תכנית ה”התנתקות” במסגרתה פונו יישובי גוש קטיף וצה”ל נסוג לגבול הבינלאומי. היות ולא נחתם כל הסכם חדש והנסיגה הייתה חד-צדדית המשמעות היא שההסכמים שהיו תקפים קודם לכן נשארו בתוקף. להשאיר הסכמים תקפים במציאות שמשתנה לחלוטין זה דבר לא הגיוני. בשנת 2007 במהלך צבאי תפס ארגון החמס העוין לישראל ושאינו חלק מהסכמי אוסלו (היות והוא דוחה אותם) את השליטה ברצועת עזה. משום כך חלו שינויים משמעותיים ובינהם החמרה

תקציר בשנת 1948 הוקמה מדינת ישראל(הכרזת העצמאות של דוד בן גוריון) באזור ערבי שנקרא ע”י הבריטים פלשתין. רבים מהערבים במקום אינם משלימים עם כך. כמיליארד מוסלמים בעולם ברובם הגדול אינם משלימים עם כך (אף כי באופן פאסיבי), בקו הראשון של מדינות העימות כ 120,000,000 איש ונוספה אליהם מעצמה אזורית אירן. לעומת זאת בישראל כיום כ- 8,000,000 תושבים, כ- 16% מהם ערבים מוסלמים. ביחסים מספריים כאלה ברור שקיימים ערבים בישראל המטפחים תקווה להשתלטות ערבית על ישראל. מהצד הישראלי חוששים רבים מאותו דבר עצמו. משנת 1967 קיים כיבוש ישראלי בשטחי יו”ש ורצועת עזה. הסכמי קמפ דיויד וההתנתקות מעזה היו מאורעות מכוננים בקריסת תיזת השלום בישראל ומבחינת הקרע בין יהודים לערבים. התוצאה היא לגיטימציה מוגברת ולעיתים בלתי דמוקרטית לפעילות של כוחות הביטחון במגזר הערבי. נבחנו שלושה מאורעות: ההתפרעויות של אוקטובר 2000, מלחמת לבנון השנייה ומבצע צוק איתן. מצאתי שכוחות הביטחון נהגו בצורה קשה ואפילו בלתי חוקית באוקטובר 2000. בשני האירועים האחרים שנבדקו לא מצאתי מידע על פעילות של כוחות הביטחון במגזר הערבי. מבוא במדינת ישראל ישנו מיעוט ערבי אשר מהווה כחמישית מכלל האזרחים במדינת ישראל .  הם נהנים מזכויות דמוקרטיות כמו כל אזרחי ישראל ,יש לערבים חופש תנועה , זכות לבחור ולהיבחר וכל זכות דמוקרטית פורמלית אחרת. אולם ישנם נושאים אשר בהם ישנה בעיה כמו נושא הגיוס לצה”ל וכמו כן גם מי שמתגייס מנוע מלשרת בתפקידים מסוימים ,גם מנהיגי המיעוט לא זכאים להיות חשופים לכל המידע שקשור לביטחון המדינה. לפיכך מתברר כי בכל מה שקשור לביטחון המדינה אין למיעוט זכויות דמוקרטיות שוות. .בעיה זו מחריפה בזמן לחימה של ישראל מול מדינת אויב או

מבוא האם מודיעין תחרותי / עסקי / ריגול תעשייתי יכול ליצור יתרון אסטרטגי לחברה? הגורם המכריע לקיומו של עסק הוא הידע המצוי ברשותו אם טכנולוגי ואם עסקי,  עם התפתחות התעשייה המודרנית במיוחד לאור צמיחת האינטרנט גברה התחרות בסביבה העסקית ונוצר הצורך להגיב במהירות לצעדי המתחרים או לחלופין להקדים אותם, לצורך כך חברות אוספות מידע מוקדם על המתחרים שלהן, על אופן כוונותיהם, חולשותיהם ומוצריהם כדי להוביל עליהן בתחרות שנוצרה, המידע שנאסף הוא בעל חשיבות גבוהה לחברה, שכן הוא עוזר לחברה בהערכת ביצועיה ושיפור התהליכים המתנהלים בה ובאמצעותו המנהלים יכולים לנתח את הסביבה העסקית ולבנות אסטרטגיה עסקית תחרותית, ברנע, (2004). כאשר אנו באים לבחון מודיעין עסקי / תחרותי נשאלת השאלה היכן נמתח הקו ואיפה הגבול בין מודיעין עסקי לגיטימי לבין ריגול תעשייתי הגובל בפלילים? ריגול תעשייתי מתייחס לקבלת מידע חשאי על החברה ועל הסודות המסחריים שלה או קבלת מידע חסוי אחר ללא רשות, ריגול בדרך כלל הוא לא מוסרי ונעשה באמצעים לא חוקיים לעומת זאת מודיעין תחרותי מתייחס לאיסוף מידע באמצעים משפטיים או אתיים, [שם]. הקו בין ריגול תעשייתי למודיעין תחרותית לא תמיד ברור (Daphne, 2011), הדרכים בהן חברות אוספות מידע הן הקובעות האם מדובר באיסוף מידע חוקי או בריגול תעשייתי, ישנן דרכים רבות בהן ניתן לאסוף מידע חוקי אודות חברה מתחרה וזה עיון במקורות מידע ציבוריים (לפי חוק חופש המידע) כמו עיתונים או דוחות פיננסים (בחברות ציבוריות), מעקב אחר כנסים, תערוכות, ירידים וכולי, אירועים כאלה יכולים לספק מידע חשוב ורב על לקוחות, משקיעים, ספקים ומתחרים נוספים, בנוסף על אילו טכנולוגיות חדשות חברות עובדות כדי להיכנס לשוק ומה מצוי ברשותן, בסקר שערך

מבוא מדינת הרווחה פועלת מתוך הכרה בזכויות אזרחיות חברתיות ופוליטיות של אזרחיה, ומכירה בחובתה להעניק לאזרח רווחה אישית ותנאים אנושיים (מור-יוסף, 2014). מטרותיה של מדינת הרווחה במישור החברתי הן למנוע עוני ולשמור על רמת חיים לאורך מסלול החיים, לצמצם את אי השוויון באמצעות צדק חברתי אופקי ואנכי, כלומר… וליצור אינטגרציה חברתית שתאפשר קיום בכבוד גם לקבוצות שמודרות לשוליים. במישור האינסטרומנטלי,  כלומר מתוך ראיית  הצרכים שהמדינה מספקת ליחיד (מדובר בעיקר בצרכים כלכליים, בריאותיים וביטחוניים)    מבקשת מדינת הרווחה להשיג את המטרות החברתיות בצורה יעילה ואפקטיבית ולתקצב כל ענף בהתאם. להפעיל מנגנון יעיל וסביר שייתן מענה לכל זכאי וימנע ניצול לרעה מאלה שאינם זכאים (דורון, 2007). המדינה קבעה זכויות מסוימות לפרט. בהקשר של עבודה זו מדובר באופן מעשי בזכויות מבחינת קצבאות וסיוע חומרי. הנושא הזה של זכויות אלה אינו פשוט ויש זכויות שמגיעות (או לא מגיעות) לאנשים שונים במצבים שונים.  קיימים מצבים בהם פרטים שונים בחברה הם בעלי זכויות, כמו בנושאי נכות, אימהות, תעסוקה ועוד, אך מחוסר ידע בנושא אנשים אלה אינם פונים בדרישה לקבל את זכויותיהם. יש לציין שאותן קבוצות חלשות, יש להן חוסר ידע מבחינת זכויותיהן ולעיתים חוסר משאבים (למשל כדי פנות לעורכי דין) וכך מטרת קיום הרווחה נפגעת. בעבודה זאת ארצה לבדוק כיצד אי מיצוי זכויות של קצבאות משפיע על השגת המטרות של הביטחון  הסוציאלי? לאור העובדה שמחקרים רבים שבוצעו במדינות רווחה שונות מצביעים על בעיה חמורה של אי מיצוי זכויות בתחומי הביטחון הסוציאלי. מה גם שידוע כי כאשר תכנית ביטחון סוציאלית לא ממומשת על ידי חלק מהזכאים פוחת הסיכוי שהיא תשיג את מטרותיה, וגדל הסיכוי לכישלון בהשגת מטרת התכנית.

מבוא מנהיגות הייתה נושא שגור כבר אצל המבשרים הראשונים של מדעי החברה בתקופה הקלאסית ובימי הביניים. הסטוגרפיה, שערבבה אגדה ומציאות, עמדה על הצורך בגיבורים והוגים פוליטיים עשו למיון “הנסיכים”, על פי תכונותיו של השליט האידיאלי (מקיאבלי, 2003). השינוי הראשון בנושא חל במאה ה-17 וה-18 כאשר הובס ולוק (2008) , בתאוריות שלהם על האמנה החברתית הדגישו פחות את תכונות השליט ויותר את זכויות הנשלט. מאז, הלך והוזנח נושא המנהיגות כנושא לימוד שיטתי ואקסקלוסיבי, במיוחד על רקע הדגשת היסודות האימפרסונליים במדע המדינה. גם הופעתו של פרויד(2002) על במת המחקר לא תרמה למעשה רבות בשלב הראשון: אמנם חלק מעבודותיו עסק באישים דוגמת אדיפוס, משה וליאונרדו, אך אלו לא הופיעו בהקשרם הפוליטי אלא כדמויות מיסטיות או כסימבולים ונושאים להערצה. המפנה בא עם פרסום מחקרו הקלאסי של אריק אריקסון על לותר הצעיר. מכיוון שאריקסון (1960), בניגוד לפרויד, הכיר בעובדה שהאישיות ממשיכה בהתפתחותה גם מעבר לתקופת הילדות וההתבגרות, היו קביעותיו משמעותיות, דווקא להיסטוריונים ומדעני המדינה. מה שאריקסון כינה פסיכו היסטוריה או גישה פסיכו – היסטורית העשיר את לימוד התהליך הפוליטי, באמצעות העברת המוקד התעניינות והמחקר על מנהיגים ומקבלי החלטות בודדים. מאז הלך התחום והתפתח. מעניין אותי במיוחד לדעת מה מאפיין את המפגש הקריטי בין מקבל ההחלטות , בעל אישיות זו אחרת , ובין הסיטואציה הקריטית של המשבר הבינלאומי? כדי לענות על שאלת המחקר הזו, עבודה זו תבחן את תפקוד שני מנהיגים, דוד בן גוריון ולוי אשכול. הראשון ניהל משבר בינלאומי ב-1956, אותו אנו מכירים כמבצע קדש. השני ניהל משבר בינלאומי אחר, אותו אנו מכירים כמלחמת ששת הימים, שפרצה ביוני 1967. בשני המקרים מדובר על החלטה יזומה

מבוא מנהיגות הייתה נושא שגור כבר אצל המבשרים הראשונים של מדעי החברה בתקופה הקלאסית ובימי הביניים. הסטוגרפיה, שערבבה אגדה ומציאות, עמדה על הצורך בגיבורים והוגים פוליטיים עשו למיון “הנסיכים”, על פי תכונותיו של השליט האידיאלי (מקיאבלי, 2003). השינוי הראשון בנושא חל במאה ה-17 וה-18 כאשר הובס ולוק (2008) , בתאוריות שלהם על האמנה החברתית הדגישו פחות את תכונות  השליט ויותר את זכויות הנשלט. מאז, הלך והוזנח נושא המנהיגות כנושא לימוד שיטתי ואקסקלוסיבי, במיוחד על רקע הדגשת היסודות האימפרסונליים במדע המדינה. גם הופעתו של פרויד(2002) על במת המחקר לא תרמה למעשה רבות בשלב הראשון: אמנם חלק מעבודותיו עסק באישים דוגמת אדיפוס, משה וליאונרדו, אך אלו לא הופיעו בהקשרם הפוליטי אלא כדמויות מיסטיות או כסימבולים ונושאים להערצה. המפנה בא עם פרסום  מחקרו הקלאסי של אריק אריקסון על לותר הצעיר. מכיוון שאריקסון (1960), בניגוד לפרויד, הכיר בעובדה שהאישיות ממשיכה בהתפתחותה גם מעבר לתקופת הילדות וההתבגרות, היו קביעותיו משמעותיות, דווקא להיסטוריונים ומדעני המדינה. מה שאריקסון כינה פסיכו היסטוריה או גישה פסיכו  – היסטורית העשיר את לימוד התהליך הפוליטי, באמצעות העברת המוקד התעניינות והמחקר על מנהיגים ומקבלי החלטות בודדים. מאז הלך התחום והתפתח. מעניין אותי במיוחד לדעת מה מאפיין את המפגש הקריטי בין מקבל ההחלטות , בעל אישיות זו אחרת , ובין הסיטואציה הקריטית של המשבר הבינלאומי? כדי לענות על שאלת המחקר הזו, עבודה זו תבחן את תפקוד שני מנהיגים, דוד בן גוריון ולוי אשכול. הראשון ניהל משבר בינלאומי ב-1956, אותו אנו מכירים כמבצע קדש. השני ניהל משבר בינלאומי אחר, אותו אנו מכירים כמלחמת ששת הימים, שפרצה ביוני 1967.  בשני המקרים מדובר על החלטה יזומה

מבוא ההשמנה כיום היא בעיה שרבים מגדירים כמחלה או מגיפה בעולם המערבי. להגדרה זו שתי סיבות: ראשית התוצאות הבריאותיות החמורות של ההשמנה. ככל מחלה ההשמנה פוגעת בבריאות הלוקים בה ואין לזלזל בפגיעה זו, לא מדובר בפגם ויזואלי בלבד או במראה לא נאה אלא  בתופעה הפוגעת משמעותית בבריאות, באיכות החיים, ביכולת התפקוד, גורמת לתחלואה נפשית, גופנית וכרונית ואף לתמותה מוקדמת.  (אשחר, 2018) שנית, ישראל היא מדינה מערבית וכארץ מערבית יש בה חיי שפע. מוצרי מזון רבים מאד נמכרים ברשתות המזון הגדולות, שופרסל, רמי לוי, יינות ביטן, ויקטורי ואחרים וכן בחנויות הקטנות. החקלאות פעילה ומייצרת מזון. גם מפעלי מזון גדולים כמו אוסם (יצרני הפסטות וחטיפי הילדים), עלית  (יצרני השוקולד, הממתקים והקפה),זוגלובק (יצרני הבשר והנקניקים) וקיבוץ יד מרדכי (יצרני הריבות, הדבש והשמן) פועלים ומוכרים לרשתות המזון כל העת. גם חברות היבוא מביאות סוגי מזון רבים מהעולם והשיווק האגרסיבי גורם לאנשים לקנות ולצרוך  ולהשמין. נוצר מצב בו התופעה זו מתפשטת בישראל כמו בשאר מדינות ה OECD  (הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי). ההידרדרות שנושא היא מתמדת ובסקר של הארגון נמצא שההשמנה בעולם (2017) עולה וכי אחד מכל שני מבוגרים וכן אחד מכל שישה ילדים סובלים ממשקל עודף.  במהלך העבודה אתייחס לנתונים נוספים בנושא מהם עולה שמעשור לעשור הבעיה מתעצמת. OBESITY UPDATE 2017 בפרט משפיעה ההשמנה על בני נוער. הדור החדש נחשף מידית לפיתויים ולעודפי המאכלים הקיימים. הילדים והנערים מתרגלים לאכול יותר מהדרוש להם כאשר הפרסומות ברשתות ובמכשירי הסמארטפון מאיצות בהם. ההורים עסוקים בפרנסת המשפחה. בדרך כלל מדובר בשני ההורים וקשה להם לבשל ולהכין מזון בריאותי. התהליך הוא למעשה שלילי יותר מאשר בבוגרים שכן השומן מתחיל

מסמכי החזון של הערבים בישראל 2006-2007 ועיגונם בתוכנית הלימודים באזרחות מבוא. העיסוק במסמכי החזון[1] עונה על חסכים הקשורים לארבעה נושאים בהוראת האזרחות. מדינת ישראל: גישות שונות – גישת מדינת כלל אזרחיה [2] . גישה זו שואפת לראות במדינת ישראל מדינה דמוקרטית השייכת לכל אזרחיה, מדינה בעלת זהות פוליטית ישראלית, ללא מאפיינים אתניים. הדוגלים בגישה זו ברובם המכריע הינם אזרחים ערבים. הגדרה זו של הגישה הינה הגדרה מצומצמת ואיננה מאפיינת חלק גדול של הציבור הישראלי פלסטיני. ישנם פלסטינים רבים השואפים למדינה בה יש אוטונומיה תרבותית לערבים והדוגלים במסמכי החזון, מרחיקים לכת ודורשים במקביל אוטונומיה תרבותית ליהודים. הגישה המוצגת בספר הלימוד מתייחסת לכל הפלסטינים כאל מקשה אחת ואיננה מבחינה בשונות ביניהם. מסמכי החזון מאפשרים להציג קבוצות בעלות השקפת עולם שונה מזו המופיעה בספר הלימוד. זכויות מיעוטים: זכויות קבוצה[3] . ספר הלימוד מציג גישות מיושנות לגבי זכויות קבוצה. בעולם המערבי ישנן גישות חדשות. כמו כן, הספר איננו מתייחס למקרה הישראלי של קבוצת מיעוט ערבי גדולה החיה בכפיפה אחת עם רוב יהודי. מסמכי החזון מאפשרים עיסוק מעמיק בנושא תוך כדי שימוש במסמכי החזון כמקרה מדגים. בנושא זה ארחיב בהמשך. החברה הישראלית חברת רבת שסעים: השסע הלאומי[4]. תתי נושא בפרק הינם: הגורמים לשסע וביטויי השסע. ניתן להרחיב את הנושא תוך כדי עיסוק במסמכי החזון. זכויות אדם וזכויות המעוטים בישראל – המיעוטים בישראל: זכויות האדם וזכויות הקבוצה[5]. ניתן להרחיב את הנושא מזווית של דרישה לזכויות של המעוט הפלסטיני בישראל, ע”י הפנייה למסמכי החזון. מסמכי החזון הערבי לערבים הפלסטינים בישראל והרקע לפרסומם מסמכי החזון הינם ארבעה מסמכים שפורסמו בשנים 2006 ו 2007 1. החזון העתידי לערבים הפלסטינים