עבודות אקדמיות

הקדמה ברצוני לפתוח בסיפור מילדותי אשר מלווה אותי לאורך כל מהלך עבודה זו. בהיותי כבן 8, הורי ערכו שיפוצים בביתנו בשכונת הר נוף בירושלים. באחד מהימים האחרונים לפני סיום העבודות, ניגשנו אני והורי לפועלים הערביים אשר התעסקו ב”פינישים” אחרונים בחדרי החדש, ברצוננו היה להודות להם על העבודה הנהדרת. הם הסתכלו עלינו במבט קודר ואמרו: “לא בנינו את זה בשבילכם. יום יבוא, ננקום את נקמת דמם נטבחי דיר יאסין וניקח בחזרה את מה ששייך לנו”. הקבלן, גם הוא ערבי אך יותר מבוגר, מיהר להשתיק את עובדיו ולהתנצל בפני הוריי וביקש שנשכח מזה ונסיים בטוב. הורי הסכימו, כנראה כי לא רצו להיכנס לעימות עם העובדים ואני נאלצתי לכבות את סקרנותי למרות שהיה מדובר בחדר שינה שלי אשר טענו עליו שהוא אינו שייך לי או למשפחתי. המפגש הבא שלי עם נושא כיבוש דיר יאסין היה כשנה לאחר מכן, ב9 באפריל כאשר ראיתי קבוצה של יהודים (רובם בעלי חזות חילונית) וערבים מפגינים עם דגלי פלסטין מחוץ למוסד לחולי נפש, גבעת שאול, אשר מחו בקול רם כיוון שהמאבטחים בכניסה לא נתנו להם להיכנס לשטחי המוסד. כאן סקרנותי גברה והבנתי שמדובר בשרידי אותו הכפר כמו חדר השינה שלי. וכן, הבנתי את עיקרי הפולמוס בנוגע לאופן כיבושו אך מה שסקרנותי לא הצליחה לפענח עד היום היא מדוע על שרידי הכפר האחרונים נבנה בית חולים לחולי נפש אשר סגור בפני הציבור? מדוע דווקא במקום כזה לבנות בית חולים? אין עוד מה לראות ולחקור שם? יתר על כך, עד היום איני מבין מדוע כל פרטי הדו”חות שנכתבו לאחר הקרב חסויים. למה איננו פוטרים את התעלומות אחת ולתמיד. האם הציבור

מבוא קהילות יהודי בבל של תקופת התלמוד היו מהמרכזים היהודיים הגדולים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה של עם ישראל. תקופה זו, תחילתה מהימים שלאחר חורבן בית שני ומלחמות היהודים בכובשים הרומאים בארץ ישראל, שלאחריהן החלה שקיעה משמעותית במצב היהודים בא”י, וסופה בימי חתימת התלמוד ותקופת הסבוראים והגאונים שלאחריה. הקהילות בבבל היו מהקהילות המבוססות והיציבות הראשונות בעם ישראל בגולה, ולמעשה קהילות אלו היוו את יסודה וראשיתה של הקהילה היהודית הגלותית וממנה שאבו שאר קהילות ישראל המאוחרות את המבנה החברתי וההתנהלות הקהילתית לדורות רבים. בתוך הקהילה היהודית היה מבנה חברתי כלכלי ודתי מאד מאורגן, מבית מדרש ובית כנסת ועד ארגוני הצדקה והחסד בהם התאפיינו כל קהילות ישראל. ארגוני הצדקה בקהילות ישראל שראשית התפתחותם בימי המשנה והתלמוד, היו לסמל של חסד ומעורבות חברתית ולמקור גאווה ומופת לדורי דורות. בעבודה זו נסקור ונרחיב על אותן מסגרות הצדקה והחסד הקהילתיות שפעלו בקרב קהילות יהודי בבל של אותם ימים, נפרט על תיפקודן, על מקומן בקהילה ובעיר היהודית, על תפקידי החכמים והמנהיגים הדתיים במסגרות אלו ודעותיהם השונות בסוגיות צדקה וגמילות חסדים בתלמוד. כמו כן, נרחיב על סוגי הצדקה ואופני נתינת הצדקה והסיוע הסוציאלי בקהילה. האם הצדקה בבבל הייתה מאורגנת וממוסדת? האם חכמי בבל היוו עמודי תווך במתן העזרה ובפסיקת ההלכה בעניינים אלו? איך התנהלו ארגוני הצדקה ואילו פעולות של צדקה וחסד ננקטו לטובת הנזקקים? באיזו תדירות נגביתה הצדקה? האם היתה שקיפות באיסוף הצדקה? האם היתה סמכות לכפות על הצדקה? אילו סוגי עזרות סוציאליות היו בעדיפות גבוהה יותר? על כל זאת ועוד נרחיב בעבודה זו וננסה להבין איך נהגו הקהילות בעניין זה וכמה חשיבות ייחסו לאותם מוסדות צדקה וחסד.  

מבוא ארגון ויצ”ו הוקם ב־ 1920 בוועידה הבין־לאומית הציונית בלונדון, כתנועת נשים ציונית בין־לאומית על־מפלגתית של נשים מתנדבות. מאז הקמתה, מטרותיה של התנועה היו סיוע לנשים ולילדים בארץ ישראל, ושילובן של נשים בעשייה הציונית. מטרות אלו הושגו באמצעות הכשרה חקלאית והקמת מוסדות טיפול בנשים, בבני נוער ובילדים. כבר בשנות העשרים של המאה העשרים פתחה ויצ”ו מעונות יום לילדי אימהות עובדות, תחילה בתל אביב ואחר כך ברחבי הארץ. בשנות השלושים הפעילה  תחנות של טיפת חלב ברחבי הארץ, בתל אביב ובירושלים הקימה גם בתי תינוקות לטיפול בתינוקות אסופים, ביתומים מאזורי מצוקה ובתינוקות ממשפחות של עולים חדשים, שתזונתם הייתה לקויה. בשנת 1949 , לאחר הקמת המדינה, הועבר המשרד הראשי של ויצ”ו מלונדון לתל אביב. בתקופה זו גם ויתרה ויצ”ו על חלק מהשירותים והמוסדות שיצרה כגון טיפות חלב, שירותי העבודה הסוציאלית וההדרכה החקלאית, ונכנסה לתחומים חדשים. בשנת 1950 אימצה ויצ”ו את פעילותן של הלשכות המשפטיות, שקודם לכן פעלו במסגרת התאחדות נשים לשיווי זכויות, והחלה להרחיב פעילות זו. את הלשכות הפעילו מתנדבות ויצ”ו שעברו הכשרה מיוחדת וסייעו לנשים בעניינים משפטיים כגון גירושים וירושה. ארגון ויצ”ו. העמיד לנגד עיניו את קידום מעמד האישה בדרכים מגוונות, בין היתר על ידי רתימת מקבלי ההחלטות לטובת העניין. כך למשל בשנת 1951 – בוועידת ויצ”ו הראשונה שהתקיימה בישראל לאחר קום המדינה – השתתף גם ראש הממשלה דוד בן־גוריון. בשנת 1955, בכנס גדול שארגנה ויצ”ו והוקדש לתפקידן של נשים בקליטת העלייה, נשא בן־גוריון את הנאום המרכזי ובו התמקד בתפקיד החשוב שנטלה ויצ”ו על עצמה – קליטת עולים באמצעות סיוע מעשי ומגוון מתוך התמקדות באֵם המשפחה. חקר הנשים בתקופת היישוב בא לשאול

מבוא עבודה סמינריונית זו תעסוק בארגון הלבנוני חזבאללה ובהיבט מסוים של האופן בו הארגון מקבל את החלטותיו האסטרטגיות. הארגון צבר לעצמו מוניטין ועוצמה לאורך כ-30 שנות קיומו ועם הזמן הפך לאחד השחקנים המוכרים והמשפיעים ביותר בזירה הערבית והמזרח תיכונית. כתוצאה מכך, עמד הארגון בליבם של מספר לא קטן של אירועים משמעותיים אשר עיצבו את לבנון עצמה ואת סביבתה, חלקם מהווים צמתים מרכזיים של ממש בתולדות האזור. בחלק מהאירועים בהם היה מעורב, חזבאללה היה היוזם בעוד באחרים היה עליו להגיב למתרחש. כך או אחרת, בתור ארגון לא מדינתי קטן באופן יחסי תמיד היה עליו לקחת בחשבון אילוצים שונים ולחצים שהופעלו עליו מצד כוחות חזקים יותר ולאזן אותם עם האידיאולוגיה שלו. זהו היבט מרכזי ביותר בהליך קבלת ההחלטות של ארגונים לא מדינתיים בכלל ושל ארגוני אסלאם פוליטי כדוגמת חזבאללה בפרט. עבודה זו תבחן את שאלת המחקר: האם וכיצד המתח בין פרגמאטיקה לבין אידיאולוגיה בא לידי ביטוי בקבלת ההחלטות של ארגון חזבאללה? העבודה תכלול פרק ראשון ובו אפרט את הרקע ההיסטורי שהוביל לזירה שבה פעל חזבאללה בעשור האחרון. מעבר להשתלשלות האירועים, אתמקד בתהליך שעבר על הארגון בשנותיו הראשונות, הלך והחריף עד שנהיה ממש חלק מזהותו, או כך לפחות הוא משדר כלפי חוץ, והוא תהליך הלבנוניזציה שבמסגרתו שינה חזבאללה את המצע שלו ואת השיח שלו תוך מיתוג עצמי מחדש כארגון לאומי לבנוני בניגוד לארגון פאן-שיעי בעל שאיפות מהפכניות. לאחר מכן, בפרק השני, אתמקד בפן התיאורטי של הדברים ואגע באופיים המיוחד של ארגונים לא מדינתיים כשחקנים במערכת הבינלאומית ובייחוד באילוצים איתם הם נאלצים להתמודד. בהמשך אותו הפרק אמקד את תשומת הלב במאפיינים של ארגוני אסלאם

מבוא אתיקה באופן כללי עוסקת במערכות יחסים בין בני אדם בכלל, או בין בני אדם וארגונים וכן הקודים המוסריים, ערכיים ואידיאולוגיים המכתיבים אותן. סביבתנות עוסקת במחשבה הסביבתית ובהתפתחותה. אתיקה סביבתית עוסקת ביחסי אדם-סביבה ובהיבטים המוסריים השונים של תחומי היחסים הללו: כלכליים, טכנולוגיים, חברתיים, פוליטיים ועוד. הסוגיות האתיות השנויות ביותר במחלוקת בניהול גני החיות כיום, הן הרכישה של בעלי חיים לתוכניות רבייה בשבי, טיפול בבעלי החיים, שימוש בבעלי החיים למחקר, חינוך ופנאי. ׂ(Agoramoorthy,2004) בעבודה זו, חקרתי את הנושא תוך שימוש בסקירת הספרות האקדמאית הקיימת ואתרי אינטרנט העוסקים בנושא. הפרק השני מתאר את התפתחות גני החיות, ההיסטוריה שלהם וכן את הארגונים שתחתם שוכנים מרבית גני החיות בעולם. הפרק השלישי מהווה מקבץ של מושגים והגדרות הרלוונטיים לעבודה זו. הפרק הרביעי מתאר את המינוחים אתיקה וסביבה בכלל וכן, דן בהרחבה בהיבטי אתיקה סביבתית בניהול גני חיות בפרט. הפרק החמישי הינו פרק דיון אשר ינתח את מקרה הבוחן ומביא דוגמאות לאור הסקירה התאורטית. הפרק השישי הוא פרק הסיכום, ולבסוף יוצג פרק הביבליוגרפיה.     תוכן עניינים 1. מבוא 1 2. התפתחות גני החיות בעולם 2 2.1 גני חיות בעולם העתיק 2 2.2 גני חיות כיום 2 2.3 ארגון גני החיות העולמי WAZA 3 2.4 השוואה אל מול העולם 3 3. אתיקה וסביבתנות 5 3.1 גישות אנתרופוצנטריות 6 3.2 גישות ביוצנטריות 8 3.3 גישות אקוצנטריות ובעיית הערך הפנימי 8 4. אתיקה ומוסר 10 4.1 אתיקה ומוסר בגן החיות 10 4.2 אתיקה ומוסר ביחסי אדם חיה 10 4.3 אתיקה סביבתית בניהול גני חיות 11 5. דיון 15 6. סיכום 18 7. ביבליוגרפיה 19  

מבוא בעבודה זאת אנסה לסקור את מדיניות הרווחה הישראלית ואת ההשפעה של הפוליטיקה עלייה,השערת המחקר שלי היא שהשינוי מממשל מפא”י לממשל הליכוד ישפיע על מדיניות הרווחה ברמת החקיקה והמדדים האיכותניים שאותם אני מתכוון לבחון בעבודה זאת. במה מתבטאת מדיניות הרווחה? את השפעות מדיניות הרווחה ניתן לבחון דרך גורמים שונים אשר מהווים חלק מסל הרווחה, למשל, קצבאות הסעד במדינת ישראל, הביטוח הלאומי במדינת ישראל, וכן קצבאות שונות שניתנות לאוכלוסיות חלשות במדינה, כלומר דרך השינויים בסל הרווחה כדוגמת שינויים כמותיים בגורמים השונים בו(למשל עלייה בסכום הקצבאות הניתנות במסגרתו), בשינויים חקיקתיים (זמינות הקצבאות לאוכלוסיות השונות), או שינויים מימוניים(האם המדינה מסבסדת את השירותים והקצבאות השונים, או שמא ישנה הפרטה של שינויים אלו לסקטור הפרטי), ניתן לבחון את המדיניות שהובילה ממשלת מפא”י לעומת המדיניות שהובילה ממשלת הליכוד, כאשר ננסה לבחון את המדיניות בכל תקופה דרך מודל שלוש השיטות של אספינג וזאת דרך השפעותיה של המדיניות שהתוותה על ידי הממשלה השלטת בכל תקופה על סל הרווחה ושירותי הרווחה הכלולים בו. מה שננסה לבחון למעשה הוא את השפעתה של האידאולוגיה של המפלגה השלטת על מדיניות הרווחה שלה, והאם ההשפעה של אותה מדיניות הביאה להשפעה על סל הרווחה עצמו בכל אחת מהתקופות. (לפני המהפך הגדול,ולאחריו) בראשית העבודה נבצע סקירה של מדיניות הרווחה הישראלית בתקופות השונות כאשר התקופות העיקריות הינן התקופה שבין 1948-1977, תקופה זאת מתרחשת מקום המדינה ועד ה”מהפך הגדול”. בתקופה זאת המפלגה השולטת היא מפא”י, נבחן מה היה הבסיס האידאולוגי של מפלגת מפא”י, כיצד הוא השפיע על מדיניות הרווחה שלה וכיצד התמודדה מפלגת מפא”י עם הקשיים שהיו באותה תקופה. ב1977 מתרחש ה”מהפך הגדול”, והליכוד עולה לשלטון, אנו

מבוא ב-1979 פרצה המהפכה האיראנית, מהפכה זו הפכה את איראן ממדינה אוטוקרטית, מערבית, מונרכית, תחת שלטונו של מוחמד רזה שאה פהלווי, לרפובליקה אסלאמית- תיאוקרטית תחת שלטון האייתוללה חומייני. השינוי שעברה איראן לא חל בין ליל אלא היה תהליך מתמשך בו נסיבות ואירועים היסטוריים חברו להם יחדיו ויצרו את הקרקע הפורייה לפרוץ המהפכה האיראנית (מנשרי, 1996). ב 2003 גיבשה לעצמה איראן שלוש מטרות אסטרטגיות: להפוך לסמכות הדתית המרכזית בעולם האסלאם, להשיג השפעה במרחב שממערב לנהר הפרת ולהשיג נשק גרעיני. את תוכנית ההתפשטות שלה מערבה, שכבר הקנתה לה דריסת רגל משמעותית בעיראק, בלבנון ובזירה הפלסטינית, מקדמת איראן בשלוש דרכים (ביבאר, 2010): 1.חיזוק האוכלוסיות השיעיות בעולם הערבי. איראן לקחה תחת חסותה את האוכלוסיות השיעיות בכל מקום בעולם הערבי: בלבנון, בעיראק ובתימן. 2.חיזוק האסלאם והתייצבות בראש המחנה הנלחם בישראל ובארה”ב. 3.הפצת השיעה. איראן משקיעה מאמצים רבים כדי להפיץ את השיעה בקרב המוסלמים הסונים. ההיסטוריון אורי מילשטיין רואה את מדיניותה של איראן כחלק ממאבק תרבותי בין האסלאם לתרבות המערב וכאתגר הערבי-מוסלמי על הציוויליזציה האנגלו-אמריקנית.  את דגל המלחמה הניף אייטולה חומייני, והצטרף אליו, למרות העוינות ביניהם, סדאם חוסיין. אמצעי הלחימה העיקרי של המוסלמים הוא שליטתם בפוטנציאל הנפט העולמי, החיוני למשק הגלובלי שפיתחו האנגלו-אמריקנים. אבל השימוש בנשק הזה מוגבל, כי ללא מכירתו למערב אין לו שום ערך, ובלעדי הפטרו-דולרים יקרסו מדינות מוסלמיות רבות. (מילשטיין, 2001). שאלת המחקר באיזו מידה תרמה תמיכתה של איראן בגורמים שיעים במזרח התיכון לביסוס מעמדה כמעצמה שיעית אזורית במזרח התיכון? השערת המחקר תמיכתה של איראן בגורמים שיעים במזרח התיכון הביאה לתלות רבה של גורמים אלו (לדוגמא: השלטון העלווי בסוריה, ארגון חיזבאללה בלבנון) באיראן

פרק א:מבוא         שני תהליכים בעלי השפעה הדדית משפיעים עד מאוד על מערכת יחסי העבודה בין הפרט העובד ובין המעסיק. מצד אחד, מתגבשות בישראל זכויות יסוד שהיקפן משליך על האדם כיצור עובד. מנגד, גיבושן של זכויות היסוד מושפע מן ההשלכות הרפלקסיביות, שיש למעבר המשק ממודל של יחסים קיבוציים למודל של יחסי עבודה אישיים. הקונפליקט יוצר מתח משולש בין שלושה מאזנים: (א) מתח בין חקיקת עבודה של ראשית המדינה, המשקפת אידאולוגיה קיבוצית-סוציאליסטית, לבין מציאות יחסי העבודה כיום, בעלת מגמה קפיטליסטית-ליברלית הממירה את המודל הקלאסי במודל חוזה אישי; (ב) מתח הנוצר בין חקיקת יסוד המשקפת אידיאולוגיה אינדיבידואליסטית, המעמידה את הפרט וקניינו במרכז, לבין ערכי-יסוד וחרויות-יסוד שנקלטו אל תוך פסיקת העבודה; (ג) מתח הנוצר בין הצורך להגן על זכויות היסוד של הפרט, לבין השאיפה להגן על הפרט העובד מפני זכויות היסוד של המעסיק בעל הקניין. התארגנות עובדים, בארגוני עובדים, קנתה לה אחיזה של ממש במרוצת מאה השנים האחרונות במדינות מערביות רבות. ההתארגנות צמחה על רקע לחץ כלכלי, תנאי עבודה ירודים או בהשפעת התנועה הסוציאליסטית. ישנן מדינות בהן צמחה ההתארגנות על בסיס פוליטי, וארגוני העובדים היו בעלי זיקה לתנועות פוליטיות. במדינות אחרות, דוגמת ארצות הברית, צמחו ארגוני עובדים עצמאיים, א-פוליטיים, שמטרת קיומם הייתה אחת: קידום תנאי עבודתם של חברי הארגון. יושב הראש הראשון של “פדרציית העבודה האמריקאית” (AFL), מר סמואל גומפרס, הכריז כי האיגוד המקצועי בראשותו פועל אך ורק לשם השגת יעדים כלכליים, ובלשונו: “we want more”. באמרה ידועה זו, ביקש גומפרס לחדד את ההבדל בין ארגוני העובדים הא-פוליטיים בארצות הברית, לבין הארגונים האירופאים שהיו קשורים למפלגות השמאל הסוציאליסטיות או הקומוניסטיות. כיום בא

הקדמה: עבודה זו עוסקת בכלל ההתיישנות בתחום הרשלנות הרפואית ומנסה לבחון אותו מהיבטיה השונים והמרובים החל מהרובד החוקי – נורמטיבי, עבור דרך פסיקתם של בתי המשפט על שיקולי המדיניות הרלוונטיים אשר מנחים אותם. מבחינת המתווה הנורמטיבי העבודה תתמקד בחוק ההתיישנות תשי”ח – 1958 ובייחוד בסעיפים 8 ו- 5 לחוק, כן העבודה תדון בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בסעיף 89(1) ו- (2). הפסיקה בתחום ההתיישנות בתחום הרשלנות הרפואית מרובה ועשירה ביותר. היא מכילה פרשנות של סעיפי החוק התייחסות לטעמים או לרציונלים אשר מונחים בבסיסם והיא מסייעת בידי הלומד אותה להבין את שיקולי המדיניות הרלוונטיים אשר מנחים את  השופטים בפסיקתם והכרעותיהם. כך למשל בעבודה זו תידון עוולת הרשלנות על סעיפיה ותנאיה וכן יידון בהרחבה “כלל ההתגלות” ושאלת יחסי הגומלין שבין סעיפי חוק ההתיישנות התשי”ח – 1985 ובייחוד סעיף 8 לבין סעיף 89(1) ו- (2) בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]  וכן שלושת ההבדלים ביניהם . כן תידון סוגיית העוולות המתמשכות בהקשר לסעיף 89 בנזכר לעיל. בפרק הראשון לעבודה יוצגו הגדרות משפטיות בסיסיות ומבוא תיאורטי ובפרק השני העבודה תעסוק בהרחבה ב”כלל ההתגלות” או “כלל הגילוי”. פרק זה ידון בהרחבה ובאריכות בכלל ההתגלות או הגילוי וביחוד בקושי הקיים בגילוי העובדות מבחינה ראייתית דווקא בתחום הרשלנות הרפואית ובסיבות היוצרות קושי זה.  בהמשך ידונו העובדות המהוות את עילת התביעה בהתאם לסעיף 8 לחוק ההתיישנות, ובייחוד זהות הנתבע, הנזק  – היקפו ועוצמתו, המבחנים להתגלותו, הקשר הסיבתי וגילוייה של זכות משפטית. תוך כדי בחינת היבטים אלו עבודה זו תראה כיצד הטעמים להפעלת דיני ההתיישנות עוברים “כחוט השני” לא רק כפי שהתגלה בפרק הראשון (הגדרות ומבוא תיאורטי) אלא גם בדברי החוק בפרשנות

מבוא האדם המודרני אינו “האדם התבוני”, וגם לא “האדם החושב” ואפילו לא “האדם המשחק”. נראה שהאדם העכשווי הינו “האדם הכלכלי”. האדם הכלכלי רואה במקסום רווחתו וטובתו את קסם חייו.[1] וככזה נראה כי בתחומים רבים, השחקן הדומיננטי, פועל בתחום אפור שגבולות המותר והאסור בו אינם ברורים. מערכת הבנקאות בישראל מאופיינת בריכוזיות וניגוד משמעותיים שמובילים חוסר תחרותיות בהשוואה אל מדינות מפותחות אחרות. עם זאת מצבה הכלכלי של המדינה כיום, הוא מהיציבים והחזקים וזאת כנגד התהפוכות שמתרחשות במדינות בעולם. הריכוזיות הרבה באה לידי ביטוי בכך שקיימים שני בנקים גדולים ששולטים על מרבית האשראי במדינה וחוסמים דרכים של גורמים אחרים מלפתח ולהתפתח בשוק ההון. ניגוד העניינים נובע אף הוא ממבנה מערכת הבנקאות בו הבנקים הגדולים בעצם מחזיקים את כל שוק האשראי. בעבר היו הבנקים גם הבעלים של קרנות ההשתלמות וקופות הגמל, בנוסף לשוק החיתום בו הם פעלו. גוף כלכלי כה משמעותי התקשה לפעול בצורה כלכלית עניינית כאשר יש כל כך הרבה מקום “לתמרון” ולעזרה הדדית במהלך שנת 2004 הוקם צוות מיוחד על מנת להמליץ על שוק ההון. הצוות, בראשות ד”ר יוסי בכר המליץ על רפורמה מקיפה במסגרתה נפרדו הבנקים מקופות הגמל וקרנות ההשתלמות ובנוסף רפורמה בתחום השיווק הפנסיוני. ההשלכות עבור הבנקים היו כבדות ולא היה ברור האם המהלך יביא לתוצאה הרצויה. על מנת ליישם את המלצות הוועדה התקינה המדינה חוקים ותקנות מיוחדים שנכנסו לתוקפם החל משנת 2005. חוקים אלו נתנו לבנקים ארכה של מספר שנים על מנת ליישם את המלצות הוועדה, אולם בפועל הבנקים מכרו את הנכסים תוך מספר חודשים מועט. מטרתה של עבודה זו לבחון באופן אמפירי את ההשלכות של הרפורמה על שוק