סמינריון בחינת הקשר בין אופן ותדירות ההזנה לבין דפוסי שינה בקרב תינוקות בגילאי 3 ועד 6 חודשים
תקציר העבודה הנוכחית בחנה את הקשר בין אופן ותדירות הזנת התינוק לבין דפוסי השינה בקרב תינוקות בגילאי שלושה חודשים ועד חצי שנה, בפרט מספר יקיצות בלילה ויכולת הירדמות עצמית לאחר היקיצה. המחקר התבסס על ספרות מקצועית קודמת בתחום דפוסי השינה והגורמים המעורבים בעיצובם והתמקד בגורמים הקשורים בהזנת התינוק. מסגרת הסקירה בתיאורטית של המחקר הנוכחי נסקרו נקודות ציון של שלבי ההתפתחות של תינוקות בגילאים שבין 3-6 חודשים המהווים גורמים איכותיים וכמותיים המעורבים בעיצוב דפוסי השינה בקרב תינוקות. מעבר להתפתחות בפיזיולוגית והרגשית החלה במהלך התקופה שבין החודש השלישי ועד כחצי שנה הראשונה לחייו של התינוק, נסקרו גורמים חיצוניים סביבתיים התורמים, יחד עם הגורמים הביולוגיים, לעיצוב שנתו של התינוק. המחקר הנוכחי התמקד בבחינת עיקרי המודל הטרנזקציונאלי, לפיו ארגון השינה והערות מעוצב תוך יחסי גומלין דינאמיים מתמשכים והשפעות דו כיווניות בין הילד וסביבתו החברתית במהלך ההתפתחות (Sadeh & Anders, 1993). מטרת המחקר לספק מידע אודות דפוסי שינה של ילדים בגילאי 3-6 חודשים, לאמוד שכיחות יקיצות ליליות וקושי בהרדמות לאחר יקיצה מתוך מסגרת התייחסות של אופן ההזנה של התינוק, ניזון מהנקה או ניזון מתחליף חלב אם. השערות המחקר הנוכחי היו: 1. תינוקות הניזונים מתחליף חלב אם יקיצו פעמים רבות יותר במהלך הלילה לעומת תינוקות יונקים; 2. לאחר יקיצות ליליות, תינוקות יונקים יצליחו לחזור לשינה תוך פרק זמן קצר יותר לעומת תינוקות הניזונים מתחליף חלב; 3. תינוקות היונקים על פי דרישה יקיצו יותר במהלך הלילה לעומת תינוקות היונקים בזמנים קצובים; 4. תינוקות יונקים ע”פ דרישה יתקשו יותר להירדם באופן עצמאי לעומת תינוקות היונקים בזמנים קבועים. הממצאים נשענו על דיווחים עצמיים של אימהות אש השכימו למלא שאלונים