(14/06/2024) עלו היום לאתר 9 סמינריונים 2 תזות 2 מאמרים

לרכישה גלול למטה לסוף הדוגמית

אביגדור – סוסים דרקונים ומחלות בנארה, יפן (מייקל קומו) Horses, Dragons, and Disease in Nara Japan (Michael Como)

מייקל קומו

סוסים דרקונים ומחלות בנארה, יפן

למרות שהצגת הסוסים לתוך האיים היפנים היא דבר שכבר מזמן נחשב לעניין בעבור חוקרים, בעיקר בתחומי צבא ופוליטיקה, בין יפן למפרץ הקוריאני, נושא זה מקבל עניין פחות מאד. סוסים היו סימן לקדמה, טכנולוגיה ופוליטיקה במערכות היפניות האידיאולוגיות ובבתי המשפט, ויצרו התפתחות תרבותית שדורות קדימה יכלו לטעון כי הם טבע התרבות והדת היפנית. מאמר זה ינסה להתווכח עם הסברה כי הצורה של הסוסים מקורה ברוכבי סוסים עתיקים, אלא של כוחות של מהגרים, אסונות טבע, שהרגו אפילו את השליטים.

מילות מפתח

רוכבי סוסים 江上波夫

שוטוקו 衢 疫神

גיון מצורי 祇園祭

***

בשנת 1948 כשאגמי נאמיו הוצע לראשונה לבדוק אם חבורת רוכבי סוסים כבשו את האיים היפניים מחצי האי הקוריאני, במאה ה-4 לקירוב, הוא הצית דיון אקדמי ער מהארוכים בהיסטוריה היפנית. כשהם עומדים לפני מלחמה ושליטה היסטורית על האזור, התיאוריה של נאמיו חתרה תחת האימפריאליזם היפני. היא גם הייתה משמעותית לעניין השינויים הטכנולוגיים והפוליטיים באי היפני, שריכזו כוחות במשך מאות שנים, חלק מזה תודות לעבודתו של נאמיו, והחוקרים הגיעו למסקנה כי החשיבות של חצי האי גדולה מאד לפוליטיקה ולתרבות של יפן. בצורה הולמת פחות, עבודתו גם סייעה לייצב את הנרטיב הלאומי של יפן ושל קוריאה. למרות שלא נמצאו ראיות ארכאולוגיות לאשש את התיאוריה שלו, עדיין חוקרים רבים משתי המדינות מחזיקים בעמדה זו.

  1. הרבה מהתמריץ להחזיק בעמדה זו מגיע מקריאה מחודשת בדמויותיהם של Jingū 神功 ושל Ōjin 応神 שהיוו את חלק משושלת המלכות הראשונה שעיצבה את הלאומיות היפנית. בעשורים שחלפו אנשים רבים אחרים כמו ניהון שוקי או קרוג’יקי טענו כי אכן שניהם נכנסו לחצי האי הקוריאני, והכניעו את הממלכה המקומית Silla 新羅,. תופעה זו גם גרמה להגירה רבה לתוך יפן.
  2. ב-1970 חוקרים כמו גארי ליידיארד טענו כי קורותיה של חצר המלוכה והדמויות המדוברות היו בעצם שחזור של מקרים היסטוריים, והדמויות הן אינן של כובשים שחוזרים הביתה, אלא מלכות חדשה שכבשה את יפן עם חיל פרשים. הוא גרס כי הם קיבלו את כוחם דווקא משליטה ביפן, אך שגורשו מקוריאה. הוא גם טען כי צאצאי החיילים שינו את הנרטיב לכיבוש, ותמכו בסיפור כי הם דווקא כן כבשו את קוריאה (ליידיארד, 1975, 217-54).

תוצאה אירונית אחת של המשא האידאולוגי הכבד המדובר, הוא תמיכה בלתי מכוונת בסדרה של קרבות בין המקומיים לבית המלוכה, והיחס בין היפנים לבין בית המלוכה העתיק שלהם. למרות הכוונה של רבים מתומכי התיאוריה של רוכב הסוסים, הרצון מצד אחד של חסידי התיאוריה להתנגד לקביעות הלאומיות היפניות הובילה לעתים קרובות אל הרמיזה גסה למדי של חשד, שבו מיתוסים, טקסים ואגדות לא נקראים באופקיהם הפולחניים והתרבותיים של הקבלה, אלא כמסרים היסטוריים / פוליטיים מקודדים. עבור חוקר הדת היפני המוקדם, השיח הזה הוליד לפחות שלוש הנחות כי יש להבין את הפוליטיקה של המוסדות הדתיים של האיים היפנים בהקשר של התרבות המורכבות והתקופה המורכבת, וזאת במאמץ רב. הנחת היסוד הראשונה הייתה כמעט אמונה תיאולוגית בהמשכיות בין המסורות התרבותיות והדתיות של המאה הרביעית וההווה (קים טאריסו 1970, אגמי 1981). למרות שזה יכול להיקרא כאנכרוניסטי בעליל – לא היו העמים היפנים ולא הקוריאנים ברב של שיח של ממש, בעת שזה התרחש תחת הכותרת של החקירה ההיסטורית של היחסים בין יפן לקוריאה (פריס 1998, 56-57). הנחת יסוד שנייה, שוב קרוב לוודאי קשורה כמובן לקולוניאליזם והכיבוש הקוריאני. ניסיון זה ניתן לראות בנטייה נרחבת לקרוא מוסדות דתיים, באמצעות המיתוסים המשקפים באופן ישיר מוסדות פוליטיים עכשוויים. הנחות אלו, בתורן, חיזקו הנחה שלישית; כלומר, לפני המלחמה מבני הכוח היפניים, אשר הושקעו רבות ברטוריקה של עוצמתן, של שליטים שעבדו בשיתוף עם האיים היפנים, היו גם פעילים בימי קדם. מאמר זה יאמץ גישה חלופית לשאלת תפקידם של הסוסים בהיווצרות של התרבות היפנית ויגרוס כי היא מושרשת פחות השיח של לאומיות והתנגדות. במקום הנחות לגבי עוצמה של שליטים ואלים משותפים “ילידים”, מאמר זה יטען כי היחסים בין שליטים וחשובי התקופה התאפיינו לעתים קרובות בפחד ובאנטגוניזם. במקום להניח כי הכוח הפוליטי הוביל להגמוניה פולחנית, היא תטען כי הרחבת כוח ימאטו ברחבי האיים היפנים חיזקה באופן מיידי את חוסר הביטחון הפולחני והפיזי של השליטים. לבסוף, לכל אורך הדרך במאמר זה אציג את השאלה אם הכובשים הרוכבים הגיעו אי פעם אל חופי האיים היפנים. במקום זאת, ההתמקדות שלי תהיה על הסוסים, ועל הנטל שהיה מהותי ומרכזי מבחינה תרבותית להקמת כביכול מוסדות ילידים של הכת המלכותית היפנית. הדפים הבאים יבקשו אפוא לשפוך אור על הנורמות הפרה-מודרניות על ידי טיפול בסוסים כצומת מרכזית בתחום הטכנולוגי, הפוליטי והפולחני. מערכות שיצרו את הבסיס החומרי והאידיאולוגי של בית המשפט היפני. בגלל הכנסת הסוסים, הוקל המעבר בין היבשות, ואיתם גם נוצרו טקסים ואגדות לאיים היפנים, שגם הם עזרו להיווצרות של התפתחויות פולחניות. לפי התקופה ההיאית המוקדמת (794-1185), מיתוסים ואגדות הנוגעים בדבר רוחות קטלניות רוכבות על סוסים סייעו להגדיר את הפרמטרים הפולחניים והפוליטיים להבנת תופעות מגוונות כגון מחלות, בצורת ואפילו אופיו של השושלת המלכותית. לכן אציע כי, לאור זה, מיתוסים ואגדות של בית המשפט עשויים להיות מעוצבים לא כל כך על ידי הזיכרון של צבאות רכיבה עתיקים, אלא על ידי שורה של כוחות שכללו אלים מהגרים, אסונות טבע ומכות שממנה היו אפילו שליטים חשובים.

הגשם והשליטים

בין ההתפתחויות החשובות ביותר בחקר הדת היפנית המוקדמת בשני העשורים האחרונים התגלו אלפי פסלוני סוסים חימריים (umagata 馬 形) ובעלי חיים אחרים. יחד עם בעלי חיים רבים עתיקים ששימשו כנראה בטקסי הקרבה. תגליות אלה לא רק מוסיפות לערימה של ראיות סותרות אודות הפופולאריות של הפולחן kami בדת היפנית העתיקה, הם גם מעלים שאלות רחבות יותר אודות השפעות הפולחן כהקדמה של תרבות רכיבה כקדם טקסים  ומוסדות תרבותיים (Kaneko 1999).

שאלותיי נובעות בעיקר ללא קשר אם הגיעו או לא סוסים ראשונים באיים היפנים אשר נשאו על גבם צבא של פולשים. סביר להניח שהם אכן נושאים איתם מערכת של קשרים תרבותיים וטקסיים אשר נמתחים לאחור אלפי שנים. עדות לטקס ולמשמעות המעשית של סוסים בציוויליזציה הסינית העתיקה ניתן לראות טקסטים כגון Chou-li 周 礼, או Rites of Chou, אשר מכיל שני צרורות המוקדשים באופן בלעדי לתוויי התפקידים של הביורוקרטיה המורחבת המופקדת על טיפול וניצול סוסים. בנוסף לחשיבות הכלכלית והצבאית שלהם, הטיפול הנכון בסוסים היה גם עניין של ייבוא ​​פולחני משמעותי; כמו בעלי חיים שמשתייכים אל היאנג עליון, סוסים הם בעלי השפעה דרמטית על מאזן הכוחות של היין והיאנג בכל רחבי הארץ. בנוסף, עוד מהעת הקדומה סוסים משוייכים בסין גם לדרקונים. כך נכתב בטקסטים סיניים של בית המשפט הסיני כי שלטונו של השליט יימשך על ידי “דרקון סוסים” 竜 馬 מעוטר קישוט הרמוני, עם המקצבים המשתנים של יין ויאנג (Major 1993, 217-68). לא רק הטקסים האלה מדגישים את אפיונו של השליט, אלא גם משמעות מגדרית. למשל – דרקון בקרב גברים, הם גם הפשטה במדויק של הדרישות והמציאות המלכותית; השליטים לא רק דורשים חיל פרשים מהיר ותקשורתי כדי לשלוט, אלא גם טענו לסנקציה אלוהית על שלטונם.

סנקציות אלו מבוססות השאר על יכולתם לייצר באופן קבוע כמויות של גשם. על ידי שושלת האן, היכולת של השליטים להבטיח אספקה ​​נאותה של גשמים לא נחשב רק תכונה חיונית של המלכות, כי הבצורת והשיטפונות נתפסו גם כסימנים למורת רוחם של השמים, אלא גם לסגולה של השליט. כתוצאה מחששות כאלה, רוב לוח השנה הסינית נועד לשמור הן את השליט והן את האומה בהרמוניה עם מחזוריים עונתיים, ובכך למנוע חוסר איזון פוטנציאלי של היין והיאנג (נקמורה 1993). סברה אחת גורסת כי בזמן הרכיבה של Shoki מכיבושיו, צבר המטבע של האיים היפנים כוח רב, וניתן לראות מן הבא מן הפרק Kōgyoku 高 של Shihi ניהון, שבו לכאורה, קבוצה שאפתנית בשם סוגה 蘇 我, קבוצה יריבה אל השליט יאמאטו Kōgyoku שקראה תיגר על יכולתו לייצר גשם:

קוגיוקו 1.7.25 השרים דנו בעניין בינם לבין עצמם

“בעקבות פולחנם של ראשי המקדש המקומי בכפרים, יש מקומות שבהם אנשים הרגו סוסים ובקר כקרבן בעבור האלים של מקדשים שונים, ובמקומות אחרים יש שינויים מיקום תכופים של השוק, ומוסדות נוספים. חלק מהתפילות גם הן התקיימו במקומות שונים, למשל, נהר ארל 河伯. [אף] אף אחד מהשינויים האלה לא השפיע. גם מאוחר יותר המשיך להתעלם הסוגה  Ōomi 蘇 我 大, ואמר, “סוטרות Mahayana צריך לקרוא במקדשים בלבד. טקסי החרטה צריכים להתקיים על בסיס תורת בודהה, ואנחנו צריכים להתפלל בייראת כבוד לביאת הגשם”.

היום ה -27. בחצר הדרומית של המקדש הגדול, תמונות של בודהה, וארבעת המלכים מעוטרים בקישוט רב. קבוצת כמרים נתבקשה לקרוא את הסוטרה של הענן הגדול. אחד מהם לקח  עצמו לקח מחתה בידיו, שרף בו קטורת והתחנן לגשם.

היום ה-28. ירד גשם קל בלבד.

היום ה-29. גשם לא ירד, והקריאה הפסיקה.

8 לחודש, יום ראשון. Tennō 天皇 הלך למקור הנהר, Minabuchi 南 淵, כרע ברך לכיוון ארבעת הרבעונים. הוא הביט לשמיים, ואז נשמע רעם חזק. ירדו חמישה ימים רצופים של גשם (אמרה אחת גורסת כי “במשך חמישה ימים היה גשם מתמשך, ותשעת הגרגרים הבשילו.”). אנשי הם קראו בנזאי! שליט של מעלה!  (nsk Kōgyoku 1.7.25 דרך 1.8.1). טקסט מרתק זה משך את תשומת לבם של חוקרים המעוניינים לבדוק את היחסים בין בודהיזם לבין כתות מקומיות בתקופה זו. המאבק בין הסוגה לקוגיאוקו על עליונות פוליטית מעניינת במיוחד . נקודה רחבה יותר ואולי מרכזית יותר, עם זאת, היא, ללא קשר לדיוק ההיסטורי שלה, הטקסט לוקח כמובן מאליו את האמונה כי היכולת כדי לגרום לגשם היה תכונה חיונית של שליט. אולי חשוב יותר, לענייננו, הטקסט מציע גם את התואר שאליו נקשרו מודלים יבשתיים של מלכות וגשם – סוסים בפרקטיקה של העיר נארה. רוב ברור, זה ניתן לראות מן הסברה המנצחת, של המלצות של פקידי המקדש המקומי היה בעד כדי להעביר את השווקים ליד בית המשפט בעת ביצוע קורבנות של סוסים ובקר. למרות שקטעים כאלה נדחות לעתים קרובות על ידי חוקרים כהמצאות ספרותיות, שה- Shoku Nihongi מכיל בלפחות ערך אחד שבו השווקים בבירה הועברו כתרופה כנגד בצורת ממושכת (SNG Keiun 2.6). יתרה מכך, למרות הטענות שלאחר המלחמה המסורות הבודהיסטיות ו”שינטו” דחו שפיכות דמים, מבחינה ארכאולוגית יש ראיות טקסטואליות המרמזות על כך שהסוסים הוקרבו לעתים קרובות כדי להביא לגשם או למניעת אסונות (אודה 1992, סגאווה 1991).

כמו כן יש לציין בהקשר זה את הקריאות המסוגננות של “שליט העליון מלא התום”, שמעוררות הדהוד של תפיסה סינית, למשל kan-ying 感 応, וזאת על מנת לתחום ולהדגיש את Kōgyoku כשליט בעל קשר עם השמים. צורות אחרות של הורדת גשמים מבוסס על העיקרון של הדהוד תפיסה סינית, אשר כוללת צלמיות בעלי חיים בקבורה, כדי לעודד גשם.  תגליות אחרונות ברחבי האיים היפנים של פסלוני חרס רבים של בעלי חיים כגון סוסים, פרות ואפילו תרנגולות נקברו באדמה, מרמזים על כך שמנהגים כאלה היו נפוצים על פני האיים היפנים גם כן (Chibaken Bunkazai Sentā 1984, 351-54). נוסף על צלמיות הסוסים הקטנות שנקברו באדמה, התקווה להגדיל את כמות המשקעים הוכנסו גם דמויות חרס גדולות בהרבה אשר היו לעתים קרובות סביב קברי אבותיהם של שליטים ושושלות רבי עוצמה. התדירות שבה הופיעו כלים פולחניים כאלה בכמות גדולה הייתה רבה, ואפשר היה לראות שני סוגי סוסים: מלכות יפן, ושלטון חצי האי הקוריאני. באגדה הבאה מן Asukatobe מחוז 飛鳥 戸 部 郡 של קוואצ’י, אפשר לראות כי הבסיס העיקרי של אשכול שושלות ההגירה מקוריאה, כגון Tanabe, מבוסס על חשיבה מסוג זה.  

“לשליט המחוז הייתה בה נשואה עם אדם חשוב ממחוז אחר. כאשר הוא שמע שבתו ילדה, הוא נסע באותו הלילה לברך אותה. הוא חזר מתחת לאור הירח, מתחת לקבר של Homuda [Ōjin], בגבעת איצ’יבו, וראה אדם שרכב על סוס אדום. הסוס התעוות מדי כמה רגעים וטס כמו דרקון, ואז כמו ציפור גדולה שנבהלה ממרומי הגובה. רוכב הסוס הבין כי אותו השליט רוצה את הסוס. הוא עצר והחליף איתו סוסים. אותו שליט חזר על סוסו החדש, נכנס אל האורווה שלו, שם הוא הסיר את האוכף, האכיל את הסוס והלך לישון. למחרת בבוקר הסוס האדום הפך לחימר. השליט היה בהלם, ונסע כדי לחפש את סוסו. הוא הגיע למקום המפגש של אמש, שם מצא את סוסו בין סוסי החימר. הוא החליף את הסוס בחזרה, בתמורה לסוס החימר.” (Nsk Yūryaku 9.7.1)

מעבר לפשטותו של הטקסט כסיפור, הוא מעלה את השאלה מדוע חצר המלך היה רוצה להציג את אחד מאבותיו כרוח רוחשת על פני הדרכים היפניות באי. הטקסט משקף בצורה לא מדי פוליטית את הקשר בין שליטים, סוסים, מהגרים, וזאת בתוך השיח הפוליטי והפולחני של התקופה. הוא גם מקשר את הרוח של Ōjin עם שושלות המהגרים הקוריאניים כגון טנאבה ואת Fumi no Obito. הטקסט גם מציע כי המפתח להבנתו ניתן למצוא קשר פולחני בין שליטים, אבות קדומים וסוסים בפרקטיקות פולחן של השושלות המהגרים הקשורים לגידול והכשרת סוסים לחצר המלוכה. רכיבה על סוסים ורוחות, כפי שכבר ראינו, היתה כמעט בוודאי קשורה להגירה בקנה מידה גדול מחצי האי הקוריאני אל האיים היפניים במאות השלישית והרביעית. Nihon קובע כי הגיעו כמה שבטי בולטים מן חצי האי הקוריאני, בזמן שלטונו של Ōjin. בין המהגרים החשובים ביותר היו אבות המייסדים של Kawachi נו איה 西漢, יאמאטו נו איה 東漢 והטה 秦. בגלל ההקשר של שושלות אלה שיחקו הסוסים תפקיד מרכזי בשינוי הפוליטי והחומרי של האיים היפנים במאות השישית והשביעית, השפעתם על היווצרות הפוליטי מוסדות של תקופת נארה (710-784) ומעבר לו היה עצום.

למטרה שלנו חשוב מאד לבדוק את השפעתם על ההתפתחויות פולחן באיים היפנים – כולל תפקידם של הסוסים בדיונים פולחניים בכל דבר, החל מגשם ועד למניעת מחלות (אודה 1965, Mizoguchi 1987, Katō 1998). שושלות כמו יאמאטו נו איה או קוואצ’י נו איה שיחקו תפקיד חשוב בהיווצרות של שושלת tenno, בשתי דרכים מובחנות. האחת, חומר וטכנולוגיה ממשלתית שהביאו ריבונות חברתית גדולה, השנייה – אותן השושלות גם הציגו חידוש פולחני, צורות של חצי האי מעורבות, ביחד עם קונספציות של קונפוציוס ומסורות יפניות, לצד  טקסים של פיוס רוח, הגשם, השליטה והמחלות. קבוצות אלו היו גם בחוד החנית של הכת הקדומה של הנסיך Shōtoku 聖 徳, שהיה כביכול פטרון / מושיע של המסורת הבודהיסטית היפנית. זו זוכה גם בהנהגת מגוון רחב של צורות פוליטיות ותרבותיות מן יבשת אל בית המשפט בסויקו (קומו 2003). כל זה מציע כי יחד בתוך השוקי ניהון וקוג’יקי של חוקר / אבות עולים הכנסת סוסים לאיים היפנים עשויה לשקף נוכחות צבאית גלויה של כיבוש, ואת המידה שבה התמורות הרעיוניות והחומריות של המאה השישית היו קשורים זה לזה (פריס 1998, 122, אדוארדס 1983).

על ידי שלטונו של Suiko 推 古 (שלט 592-628), נוצר מעגל כוח של שלטון מהגרים. שושלות העולים כגון טנאבה, האטה, קוואצ’י נו איה, ויאמאטו נו איה תפסו תפקידים חשובים בחצר המלוכה היפנית. קבוצה זו בפרט שגשגה  ביחד עם הפטרונים את הסוגה, קבוצת הפולחן הדומיננטית של התקופה ותומכים חזקים של מבנים פוליטיים ופוליטיים יבשתיים. בנוסף לשיפור וחידוש במספר רב של טכנולוגיות כגון כתיבה, מתכת, ואריגה, אלה שושלות המהגרים הקשורות ביותר לגיוס והכשרה של סוסים. מקרה אחד שאפשר לראות בו חיוני או הערת אגב, היה קארו נו אומגייה סקגאמי, 軽 坂 上 厩 (סוס האורווה של מדרון קארו העליון). הוא היה ממוקם בפרשת הדרכים של קארו, שם התיישב מייסד הקהילה של יאמאטו נו איה, שנחשב לזה שהביא את הסוסים ליפן מקוריאה. סיפורו מצביע על הקשר ההדוק בין השושלות הללו לבין הפטרונים שלהן, הסוגה, עם סוסים ועם כניסתן של טכנולוגיות חדשות כגון עבודת מתכת, יכול לראות את השיר העממי הבא כמייצג:  

הו סוגה! ילדי הסוגה!

אם הייתם סוסים, הייתם הסייחים של Himuka!

אם היית חרבות, אז תהיה החרבות של Kure!

אפילו אתם יותר,  ילדי הסוגה,

משרתים של אדונך!

(nsk Suiko 20.1.7)

בנוסף להשפעה הניכרת שלהם על היווצרות התפיסה של מערכת המלוכה היפנית, האטה, יאמאטו נו איה וקוואצ’י נו איה מילאו תפקיד מרכזי בהיווצרותו ובהפצתו של הפולחן הבודהיסטי בתוך האיים היפנים. בין המקדשים הרבים שנבנו על ידי השושלות הללו היו Yahuji 野 中 寺, מוקד מוקדם של Shōtoku וכמובן הקבר של ג’ין. (Nsk Suiko 30.7, Tamura 1983, 4: 176). השושלות של סוגה והמהגרים כמו יאמאטו נו איה היו המהפכה החומרית והתרבותית של התקופה. עם כניסתם של פרשים, שליטים על סוסים, הם מצאו את זה ככלי שמפשט את היכולת להתרחב מבחינת סמכות וריבונות על מרחקים גדולים. עד סוף המאה השביעית הייתה חצר המלך מחייבת  שומרים על פני האיים היפנים כדי לספק סוסים לחצר המלך. זה כמעט בוודאות דרבן את סלילת הכביש בין הטריטוריות, דבר שחיזק מאד את החצר של Suiko (Senda 1996). עם זאת, הגברת הנסיעות בכבישים של יפן הובילה למגע גדול יותר עם אזורים מרוחקים בעבר ואליהם. בנוסף, גם הגדילה את היכולת של חיידקים: זה גם אומר שמחלות יכולות  לעבור מהר יותר על מרחק גדול יותר. כתוצאה מכך, חצר המלך מצאה עצמה במאה ה-7 וה-8 בהתנגשות אלימה על רקעים עוינים אלו גם באזורים מרוחקים. שש רוחות זועמות ואלים הקשורים במחלות הופיעו בתקופה זו, בשם (ekijin 疫 神). כתוצאה מכך, שדים היו נקשרים לשמות המחלות הספציפיות, והם נקשרו לסוסים שנסעו מקוריאה ליפן ובחזרה. מקרים רבים של נסיעות מיוחדות הביאו לתסיסה בעקבות מחלות. במאה ה-7 וה-8 גם נכנס פולחן הנוגע בכך ספציפית, (Wada 1995, 2: 335-54).

אחד הטקסים הקשורים במסעות, שמטרתו למגר מחלות, היה טקס של צד הדרך, הפיכת עורות סוסים בצמתים מרכזיים בדרך.  האמונה שרוחות גורמות למחלות נסעו לאורך הכבישים על גב סוס, סייעה לתדלק פעילות רוחנית באזור. בין הדמויות של השעירים לעזאזל: היטוגאטה 人形 ןגם צלמיות חימר של סוסים ובעלי חיים אחרים. בסוף המאה השביעית היו סוסים שהוקרבו כדי למגר מחלות, ואמונה מוצקה כי הרוכבים אינם בני אנוש. דוגמה אחת לפרקטיקה זו ניתן לראות בליטורגיה הבאה לגירוש אלים אלימים (Tataru kami o utsusiyaru 遷 却 祟 神):

“עם תפילה זו אני מציג אספקת בגדים של בד צבעוני, בד קורן,

 בד רגיל, בד גס, מראה כמו משהו לראות בבירור, תכשיט כמו משהו לשחק איתו,

חץ וקשת כמו משהו שאפשר לירות בו, חרב כמו משהו לחתוך,

סוס כמו משהו לרכוב עליו, מתפלל אל האלוהויות הריבוניות – כדי לשמוע אותם בשלווה ובטוהר,

כמו הצעות קלות, אספקה של שפע, לא יבקשו נקמה ולא יהיו אלימים,

אלא יעברו במקום של הרים ונהרות רחבים ויפים,

ויהיה מקום בו האלוהים ישכן שם ברצון רב”

בזמן ההרכבה של שוקי ניהון בשנת 720, הטקסים האלה היו מבוצרים היטב בתוך אוצר המילים הפולחני של חצר המלוכה. עדות לכך ניתן לראות בתיאור הטקסט את קבלת הפנים של הממלכה למבקרים שושלת Sui בסין בתקופת שלטו של Suiko. הטקסט קובע כי המפגש עם המבקרים היה ב – Tsubakichi 海 石榴 ch Chimata ליד בית המלוכה, בנוכחות שליח בית המלוכה בשם Nukatabe לא Muraji Hirafu 額 田 連 連 比羅夫 יחד עם מעל שבעים וחמישה פקידים רכובים על סוסים אשר היו מעוטרים קישוטי פולחן בסגנון סיני (NSK Suiko 16.8). וחשוב יותר, מציין מאדה, כי הטקסט גם קובע כי טקס מקדים התקיים יומיים קודם לכן כדי לפתוח את הכביש כך שרוחות מבחוץ יורשו להיכנס אל השטח שמצוי בקרבת חצר המלוכה (מאדה 1996, 213-15). גם אם נניח כי קטעים כאלה בטקסט הם המצאות מאוחרות יותר של עורכי שוקי ניהון, קטעים כאלה הם הוכחה (א) לכך בית המלוכה נארה הבין את הקשר בין הסוסים לבין הטקס בחצר המלוכה הסינית (ב) שאירועים והבנה זו קרתה בקירוב לשנת 720, וחצר המלוכה לא הגתה רוחות דמויות מטיילים לאורך הכבישים של האיים היפנים, אלא תתכן אפשרות לכך במציאות, כאמור כמלחמה נגד מחלות (ג) Nukadabe, כמו יאמאטו נו איה וHata, ידועים גם הם כחסידים מוקדמים של התרבות של Shōtoku.

אבות ואיומים מעבר לים

עדות נוספת לכך שסוסים, מחלות וחצי האי הקוריאני היו קשורים זה לזה, אפשר למצוא בדמיון הפולחני של חצר המלוכה לבתי מלוכה ממקומות אחרים. ניתן לראות בתיאור של ניהון שוקי סדרה של תקריות שזעזעו את חצר המלך במהלך המאה השביעית והשמינית. כאשר הממלכה הקוריאנית של סילה הרסה את יריבתה Paekche 白 済 ב 663, עידן חדש של חוסר ביטחון עמוק החל בחצר המלך ימאטו וסיפק דחיפה חזקה לריכוזיות מוגברת של הכוח הפוליטי ושל מוסדות השלטון היבשתי. בגלל שג’ין וג’ינגו שמו ליבם לכבוש את סילה, בתקופות של מתיחות מוגברת עם חצר המלוכה, פנו ג’ין וג’ינגו לעזרה אנושית (חשי 1984, 87-107). תוספת זו של חוסר ביטחון היתה הוכחה ציבורית לפגיעותם אפילו של שליטים למחלות ממרחקים רחוקים. הדבר הודגם באופן דרמטי ביותר ב- 661, כאשר השליט סאימאי 斎 明 מת לפתע בבית ארמון Asakura 朝 倉 宮 בצ’יקוזן, ממש בסמוך לפלישה של סילה.

חודש חמישי, יום 9. הטנו העבירה את מגוריה לארמון אסקורה, נו טצ’יבנה נו הירוניווה. באותו הזמן נגדעו עצים סמוכים למקדש אסקורה על מנת לבנות את הארמון. אלוהים כעס מאוד והרס את הבניין. בתוך הארמון התרחשו גם שריפות מסתוריות. שר האוצר וחשובים אחרים חלו ומתו. חודש שישי, הנסיך מת. חודש שביעי, יורש העצר ממתין לפגישה שלא הגיעה, והוא שם פעמיו לחזור. באותו הערב הוא רואה על ראש ההר שד עם כובע גדול, שמביט מלמעלה על טקסי ההלוויה. כל מי שראה אותו קרא קריאת תדהמה.

 (nsk Saimei 7.5.9, 7.7.24 ו- 7.8.1)

למרות שזה אפשרי כי טענת הטקסט שמותו של סאימאי היה קשור ב”שד לובש כובע גדול” היה פשוט המצאה ספרותית, יש סיבה מספקת להאמין כי בית המלוכה נטל את האפשרות של רוחות עוינות ברצינות רבה. המחלה הסופית של בנו של Saimei Tenmu 天 武, יוחסה בשל זעמו של האלוהות של האצוטה 熱 田 בתןף מקדש ב Owari 尾張 המחוז (NSK Shuchō 1.6.10)

יתרה מכך, שוקי ניהון טענו כי גם אביו של  יורש העצר, יאמאטו צ’ואי 仲 哀, נפגע גם באזור זה על ידי האלים זועמים 住 吉. באופן אירוני, מקור הכעס של האלים היה סירובו של צ’ואי לתקוף את סילה: בשעה זו היה קונסורט המלכה בידי האלים וגילתה להם את הפקודה הבאה: “במערב יש ארץ עם אוסף נדיר ומסנוור של אוצרות המתחילים בזהב ובכסף. אני מעניקה לכם את זה.” ואז השיב טנו [צועאי] ואמר: “כשאני מטפס למקום גבוה ומביט מערבה, אני לא רואה ארץ, אלא רק את הים הגדול. “ואז, אומר “האלים משקרים”, הוא דחף את koto, הפסיק לנגן, וישב בשקט. בשעה זו כעסו מאד האלים ואמרו: “אתה לא צריך לשלוט בארץ הזאת! לך באמצעות אותה דרך…”,  כמעט מיד נשמע קולו של הצליל בלתי נשמע ואז הם הסתכלו, הוא כבר היה מת. (Kojiki Chūai, חלק 2) האגדה ממשיכה וטוענת כי Jingou ציית לפקודות של האל Suminoe ובכך כבשה את חצי האי הקוריאני, האגדה הזאת היתה במשך שנים כחלק משיח מקומי, שטען כי אלוהים של יפן נתן את הזכות על פני חצי האי הקוריאני.

אולם ביחד עם הטענה כי האל הבטיח את הממלכה הקוריאנית לבנו של צ’ואי Ōjin, טקסט זה ממחיש בכנות את הקלות אשר האלוהות היוותה תירוץ לאלו שהאמינו להרוג שליטים יאמאטו. את מלוא המשמעות אפשר לראות ברגע שאנחנו רואים את האופי של האל סומינו בהקשר של מחלות, דרקונים ומלכות במהלך התקופה: דמות על דרקון הופיעה באוויר. הופעתה דומה לזרה [סינית]. הוא חבש כובע לכה ירוק, ועף מכבש קאזאראקי אל הר איקומה, שם התחבא. בזמן שהסוס הגיע אל האורן – הגיע סומינו לראש ההר, משם הוא טס למערב. (Nsk Saimei 1.5.1) 9

כאשר קורעים טענות נגד האגדות של מותם של Saimei ו Chuai, הן במובנים רבים מסייעות להבהיר במפורש את הרשימות הפולחניות והפוליטיות השונות – ומידת השפעתן מהסוסים ותרבות הרכיבה ביפן. כאן, באופן מכריע, נאמר לנו כי האלוהות שהרגה את צ’ואי היתה לא רק, כמו ג ‘ין, שנסע על סוס דרקון, אלא גם בעלת מראה של מישהו מן היבשת. נאמר לנו גם כי האלוהות בסופו של דבר טסה מערבה; כלומר, לכיוון חצי האי הקוריאני. זאת, יחד עם העובדה כי השד סאימאי נהרג, והיה ידוע בכובעו הקונטיננטלי הרחב, עולה כי בית המלוכה היה קשור באלוהויות מן היבשת, ולא רק בהקשר מחלות אלא גם סוסים ודרקונים. זה גם מראה כי המוטיבציה לשימור נרטיב זה הייתה מבוססת פחד. יתכן כי הפחד ממחלה היה הגדול ביותר. אמנם היום היינו טוענים כי המחלה הפתאומית והמוות של סיימיי נגרמו על ידי מיקרובים מארץ רחוקה, אבל אז תלו זו באלוהים. אז זה היווה סכסוך בין היפנים לקוריאנים. אגדות כגון אלו עשויות לספק לנו קצת תובנה היסטורית ספציפית אודות אירועים, וסביר להניח שהם משקפים חששות אמיתיים ומיידיים של שליטים במהלך התקופה. הם גם ממחישים כיצד סוסים יכולים להיות בעת ובעונה אחת עמוד מרכזי של הכוח של בית המלוכה של יאמאטו ומקור לחוסר ביטחון תרבותי עמוק.

רכיבה על סוסים רוחות כאלוהויות מגינות

בנוסף לדמויות כמו Ōjin ו Jingu, אולי התגלמות הגדולה ביותר של דינמיקה זו של כוח הקשור לחוסר ביטחון פולחני היה אצל הנסיך אומיאדו 厩 戸, דמות אשר עברה מן ההיסטוריה להיות האגדה עוד לפני תקופת נארה. היה מוכר לדורות הבאים על ידי שם הצליל יותר “Shōtoku,” הוא הנסיך שזכה להקמת מערכות חדשות של בית משפט, היסטוריה לאומית, חוקה וקידום היבשת וצורות למידה.

המפורסם ביותר, הוא גם המנצח של הפרו-בודהיסטים במאבק על הקמת הבודהיזם ביפן, ואת הבנייה של מקדשים רבים ברחבי יפן. אמנם מעט מאוד ידוע בוודאות על הנסיך אומיאדו ההיסטורי, אולם שני שורשי הסוגה שלו ושמו מרמזים על הקשר שלו עם סוסים. בדומה למנהיגה של הסוגה באותו תקופה, Umako 馬 子 (מילולית: “ילד סוס”), כך גם השם ההיסטורי של הנסיך – הנסיך אומאיאדו, או “סוס / דלת חסונה” – משקפים את החיבור של אומאיאדו עם שושלות שמחשיבות את הסוסים כגון יאמאטו נו איה, או בקארו סקאגאמי אומאיה. מאז אזור זה היה מאוכלס בצפיפות על ידי חברי יאמאטו נו איה, העובדה כי Umayado היה קשור בשקיעתה של סוגה, מציעה כי ייתכן שקבוצות קשורות לחינוך שלו היה אלו הדומיננטיות. הקשרים של אומאיאדו עם אזור זה מודגשת גם בשמות של צאצאיו, למשל, הבת המכונה “Umayado Hime”

עד לתקופת ההרכבה של שוקי ניהון, התרבות היבשתית של שילוב סוסים בחברה הייתה מזוהה בעיקר עם הדמות האגדית של שוטוקו. וכך נולד נרטיב: הוא היה הבן השני של טצ’יבנה לא Toyohi 橘 豊 日 天皇 [Yōmei 用 明] טנו. אמו הקיסרית נקרא Anahobe נו Hashihito נו Himeko 穴 穂 部 間 人 皇 女. כשהקיסרית עמדה לקראת הלידה, היא יצאה לסיבוב מפגשים בממלכה, להביט על בעלי התפקידים השוהים בעבודתם. כשהגיעה לתחנת הסוסים, פתאום ילדה בלי כאב בפתח הדלת! (nsk Suiko 1.4.10) עם הזמן, דמותו של Shōtoku הפכה לאגדית יותר ויותר, וניבנו אסוציאציות של Shōtoku עם התרבות היבשתית והטקסים בצד הדרך כדי לפייס את הרוחות. סיפורים בשוקי ניהון גורסים כי היה עוזר לקבצנים, ואף הפך אחד לבן אלמוות, ומקדשי התקופה בנארה הוקמו על ידו על מנת להפיץ אגדות על יכולתו לנבא את העתיד. הוא תואר פעמים רבות כבעל כוחות על-אנושיים כ”היג’ירי “המסוגל לטוס ולראות את העבר והעתיד” (Iida 2000, 301-26, וואנג 1994).

על ידי הגחתו לחצר המלוכה של Shoumu 聖武 (מלך 724-729), דמותו של Shoutoku נתפסה כאלוהות שיכולה להגן על החצר מפני מחלות ומפני רוחות. זה היה באופן דרמטי ביותר כשבשנת 730 כאשר המכות שמקורם בצ’יקוזן הרסו את האזור סביב הבירה ונהרגו כשליש מהאוכלוסייה, כולל ראשי כל ארבע תת-שושלות. של הקבוצה החזקה Fujiwara. בעיצומה של מגיפה זו, קונסורט המלכה Kōmyō 光明 皇后, המלכה בפועל של Fujiwara, פנתה אל הרוח שוטוקו להגנה מפני אויבים אנושיים ואנושיים כאחד שנלחצו סביבה. בשנת 737 החלה פוג’יווארה לעבוד על השיקום של יומדונו, המאוזוליאום של Shōtoku בתוך Umayado, הקשורה בקבוצת המקדש Hōryūji 法 隆 寺. על פי HUryūji tōin engi 法 隆 寺 東 院 縁 起, שהוא הטקסט הייאני המכונן, ישנה התייחסות למסמכים חשובים מהתקופה הזו בנארה, וזמן קצר לאחר מכן Kōmyō ובית המלוכה ביקשו את רוח Shōtoku להגן מפני אסונות שפגעו בחצר (dnbz 85: 127-29, Ōyama 1998, 278-84, Tōno 1997).

במובנים רבים הרס ההנהגה של Fujiwara והתגובות הפולחניות של החצר, הדגימה היטב את הדינמיקה הבסיסית של התקופה. הכנסות ומגיפות זרמו מאזורים רחוקים כגון צ’יקוזן ובית המלוכה התמקד בטקסים הקשורים לכך. עד סוף מלכות נארה הזהירו צווי המלך בקביעות את החולים המשוטטים בארץ, והציעו תמיכה בתמורה להפסקת הנוודות. (sng Hōki 1.6.23, 2.3.5, 6.6.22, 6.8.22). כתוצאה מכך, פנו בחצר יותר ויותר אל אבות המלוכה כגון Shōtoku ו Ōjin לקבלת סיוע, הן בטקסטים והן בצורות אחרות. בשל כך התפתח לוח שנה פולחני שדרש טקסי דרכים תכופים של צדקה. מגמות אלה קיבלו תנופה חדשה כאשר החצר עזבה את מישור נארה לטובת הבירה ההיאית החדשה שנבנתה בבסיס האטה הראשי ברובע קאדאנו של מחוז יאמאשירו. כמו מגיפה, שטף  את הבירה לאורך כל הדרך בעשורים המוקדמים של תקופת הייאן, בית המלוכה חלש על הפולחן המקומי בצורה משמעותית, בעיקר במקומות כמו מחוז Yamashiro, מתוך משימה להגנה מפני רוחות ומחלות.

לאור העובדה כי השטח הפולחני של Kadono 葛 野 הושפע מאוד ממהגרים, לדוגמה, הטא,  אין זה מפתיע כי על ידי הופעתו של התקופה ההיאית, השדים, האלוהויות ואבות המלוכה באו לידי ביטוי ברכיבה על גב סוס על פני האיים היפנים. כאשר בית המלוכה הסתמך על המקומיים במרכזי פולחן להגנה, אלוהויות שזוהו עם סוסים או דרקונים (ryūma), נכנסו הזרם המרכזי של הכת המלכותית. אולי המפורסמת ביותר הייתה דמותו של האל Muto נו קאמי 武 塔 神, אלוהות עם שורשים ברורים בחצי האי הקוריאני שידוע כי היגר לאיים היפנים כדי להינשא לבתו של מלך הדרקונים. טבעו של פולחן האל הזה ניתן לראות מן האגדה של בינגו fudoki 備 後 風土 記, מבית המלוכה גזטיר, שמושק מתישהו בסביבות 713. על פי הטקסט, בדרכו לנדוד בעקבות בתו של מלך הדרקון, Mutō no kami נעצר במחוז בינגו וביקש מקלט לילה משני אחים. למרות שהאח הבכור העשיר סרב להכיר באלוהות, אחיו הצעיר בשם סומין Shourai 蘇 民 将来 לקח אותו פנימה והתייחס אליו באדיבות. מאוחר יותר, בעודו חוזר מחתונתו, האל הורה לסואמין שוראי להודיע ​​לצאצאיו כי משמעות הטקס – מהביקור, דרך החתונה ועד הכנת האורחים – הייתה פירושו למנוע מגיפות (snkbt 2: 488-89).

בתקופתו המוקדמת של היאן, מוטו נו קאמי בחר לגור ביאסקה. הוא התגורר במקדש מקדש 八 坂 神社, שם הוא שם הוא לקה במחלה בשם ראש השור וזוהה לסירוגין בשם Gozu Ten’ō 牛頭 天王 או בנו של Gozu Ten’ō. הוא ראוי לציון משום: א. מקורותיו מקוריאה ב. הוא נערץ על ידי בני האטה / קאדונו ג. הוא היה מתואר כבר אז כאלוהי הרכיבה על סוסים.(Kaneko 1999, 174-75). הממלכה אמצה רשמית את מקדש יאסקה ב-876. אולי המפורסמים ביותר שעבדו במקדש זה וגרו בו הם Gozu Ten’ō ו Mutō Tenjin במרכז הידוע כ- Gion Matsuri 祇 園 祭שידוע עד היום במקום בו נלחמים במחלות בצורה מיסטית. זהו היה מקור הפולחן העיקרי למניעת מחלות. (מקמולן 1988).

פולחן גיון הוא חשוב במיוחד למטרה של טקסט זה, כי הוא מוכיח שאלוהות מקוריאה שהייתה קשורה עם מחלות, הפכה להיות מיינסטרים בחצר המלוכה היפנית. המגע עם חצי האי הקוריאני היה קרוב לוודאי אחראי לפחות לחלק מן המכות הרבות שספגו היפנים בתקופה זו. סביר להניח שהפעולות שיקפו מינונים גדולים הן של זהירות והן של פחד. גם הם יכולות להוכיח את האמונה של המלוכה בקיום אלוהות שגורמות ו/או מצילות ממחלות. אלוהות נוספת שיכולה להיקשר בסוסים היא אל הירח Tsukiyomi נו מיקוטו 月 読 尊. אלוהות זו, כמו Gozu Ten’ō ו Mutō Tenjin, נסגדה על ידי פוקדי הקבר הקדוש של מחוז קאדונו של מחוז של יאמאשירו. אל זה מופיע מופיע בשתי אגדות נפרדות בתוך שוקי ניהון, שאחת מהן מתארת אותו בא אל האיים היפנים ממלכת קוריאה מימאנה 任 那, ואילו השנייה מראה אותו רוצח בהתקף זעם (Kenzō 3.2; NSK). רק קומץ אחד של קאמי ביפן מיוצג באיקונוגרפיה של תקופת נארה, והוא נקרא הקואטאי jingū gishiki chō 皇太 神宮 儀式 帳, טקסט שמקורו בתחילת המאה התשיעית, ושם האל חובש סרט, בעת רכיבה על סוס (gr 1: 15). למרות שזה בלתי אפשרי לדעת מתי ואיך Tsukiyomi אל הירח, הפך להיות אל הסוסים. אבל ברור שהוא היה אל שמזוהה עם קוריאה, ואולי המשפיע ביותר על שושלת המהגרים. כדי לראות את הפולחן המלכותי, אפשר לראות את האגדה אודות Jōgū Shōtoku Taishi den hoketsuki 上 宮 聖 徳 太子 伝 補闕 記, המתוארת בטקסט מוקדם של התקופה ההיאית. טקסט זה מורכב באמצעות מקורות מן האטה ושאר השושלות הקשורות אל הכת של הנסיך: “נסיך הכתר היה בעל שיער שחור מנומר. כאשר הנסיך רכב על גבו, הסוס המריא ורץ בין העננים. הוא יכול למתוח את ארבע רגליו, לעלות לפסגת ההר פוג’י 輔 時 岳 במזרח ולחזור בעוד שלושה ימים. הוא יכול ללכת לפרובינציה של עוני ולשוב ליומיים. לא היה מקום שהנסיך רצה לראות שהסוס לא יכול לרוץ אליו במשך שלושה, ארבעה, חמישה או שישה ימים. אמר הנסיך לכל האדונים “איך אני גאה של הסוס הזה! כמה נפלא! כמה נפלא הוא!”. עשרים ושניים יום של החודש ה -12 של השנה kanoto נו tsuchinoto 辛 והסוס מת. הנסיך העצוב התאבל, בנה קבר, וכינה אותו הקבר הגדול בצד הדרומי של Chūgūji 中 宮 寺. (stz 3: 59). כאשר קוראים את האגדות של המהגרים המוזכרים לעיל, טקסט זה מדגיש את היחס של הנסיך אל הסוס. משמעות האגדה כאמור היא הקשר בין יפן, קוריאה, מחלות וסוסים, לצד כיבוש ואלוהות. כדי לראות את הקשר של קישורים אלה, צריך לראות את התרשים הבא של רכיבה על סוסים, אלוהות מנארה וספרות ראשית התקופה ההיאית:

רכיבה על סוסים ואלוהות בהקשר של חצי האי הקוריאני

  1. מוטו נו קאמי / Gozū Ten’ō מגיעים מקוריאה באמצעות הים, ביחד עם חתנו של המלך הדרקון.
  2. צוקיומי נו מיקוטו מגיע ממימאנה, רוכב סוסים שרוצים את האלוהים אוקמוצ’י נו קאמי
  3. אוג’ין נולד עם שוב אמו מסילה – הרוח רוכבת על סוס מחימר
  4. סימונואה דייטי הורג את צ’ואיי, בהשפעה סינית, ובורח למערב
  5. שוטוקו הנסיך של הדלת החסונה רוכב על סוס דרקון

אמנם במבט ראשון אגדות כגון Shōtoku שמספרות אודות רכיבה על סוס מעופף עשוי לעורר כהתנשאות דמיונית של אב קדמון מלכותי. יתכן כי הטקסט הופק לא במישור של ביטחון עצמי אלא חוסר ביטחון עמוק. עם הופעתה של התקופה ההיאית היה Shōtoku זמן רב כיקיר החצר, כדמות שומר שיכולה למנוע התפרצות של מחלות, כמו זו  שהשמידה את מנהיגי Fujiwara. אלי רכיבה על סוסים רבים כמו גוזו טנאו הפכו לסמל של לחימה במחלות, וקיבלו פאסון של שומר העומד ושומר על היישוב מרחוק. אם לסכם, נראה כי כל השמות המוזכרים מובילים כי הדמות של Shōtoku היא הסמל של המגמה שהתרחשה ביפן. כל השוללות, לרבות ekijin ושקוקו, בחרו להאמין באלים אלו. בית המלוכה הפיק אגדות רבות כל הזמן, כחלק מחיפוש אחר הגנה פולחנית. אגדות אלו סייעו גם על שמירה ריבונית באמצעות בירוקרטיה. פעמים רבות נראה כי יחסי הגומלין הללו הם חרב פיפיות.

סיכום

כפי שציין  אגאמי נמיו כבר לפני מספר עשורים, הכנסת סוסים אל תוך האיים היפנים מתישהו במאה ה-4 לפני הספירה, היה עידן חשוב מאד ביצירת התרבות היפנית. בניגוד להשערה של אגמי כי תהליך זה היה תוצאה של כיבוש על ידי הפולשים רכיבה על סוסים מן חצי האי הקוריאני, מאמר זה הציע כי טרנספורמציות אלה היו במידה מפתיעה, תוצאה של תפקידם של הפוליטיקאים של אותה התקופה. סברה מרכזית להשקפה חלופית זו היא ההנחה שהסוסים לא רק שינו את האופן שבו התנהלו מלחמות, הן גם אפשרו התרחבות דרמטית ואת השינוי של הסמכות של שליטי יאמאטו. כפי שבנה בית המלוכה של יאמאטו כבישים במטרה להביא אזורים מרוחקים לתוך מסלול המרכז היפני, ההשלכות הפוליטיות הבלתי צפויות סייעו ללדת את השלטון החדש ביפן, ופרדיגמות דתיות שהפכו אחר כך להיות אמת ילידית. יבוא סוסים וטכנולוגיות מיבשת קרובה לא רק הקלה על הרחבת הכוח המרכזי באי היפני, אלא גם לחזק את הקונבנציה של המלכות. הייבוא הוביל לשגשוג של מודלים קונבנציונליים של מלכות ביפן, שהפכו לפולחן משוכלל רעיונית וקוסמולוגית. פולחן זה הדגיש את פעולתם של יין ויאנג וכוחם של שליטים / בני אדם בהשפעתם על הקוסמוס דרך מנהל תהודה קוסמית.

כפי שהסוסים הקלו על הגעתם של אנשים וסחורות מיאמאטו אל אזורים מרוחקים, היא הקלה גם על העברת מחלות חדשות. בשל כך לחצר הייתה סיבה לחשוש ממחלות שמגיעות באמצעות שדים ואלוהות. כידוע, לפחות שני שליטים בעשורים האחרונים של המאה השביעית נהרגו על ידי מחלות המיוחסות לזעמם של רוחות נקמניות. כך גם כאשר הסוסים מקוריאה עזרו לחזק את עמדת השליטים, הם גם הביאו אותם במגע עם שורה של כוחות שהשליטים לא יכלו לשלוט בהם, כמו מחלות. עוד לפני הופעת הסוסים בנארה, עורות סוס, פסלוני סוס ועוד, הפכו לדבר נדרש שהשליטים קיוו לו, והצליחו ליישם רק אחר כך. בסוף תקופת נארה, האיים היפנים עברו תהליך של טיהור מנשיאת מחלות ומשדים שליוו אותן. עם הופעת הנרטיב של דרקון סוס מעופף נכנסו גם לאוצר המילים המיתי שליטים ואבות שנבנו לצורך זה. דמות אחת כזו היתה השליט ההיסטורי-למחצה ג’ין, אשר היה מתואר כמישהו שסוסים מרחפים מעל קיברו.  דמות נוספת בתהליך זה היתה הנסיך אומיאדו (הנסיך של הדלת החסונה או  כנסיך Shōtoku), שהיה קשור קשר הדוק עם השינוי התרבותי של המאה השביעית. מעט ידוע לנו על דמויות אלו, אבל אנחנו יודעים כי כולם קשורות לשושלות של מהגרים, שבנו כבישים, מקדשים, מבנים ציבוריים, ואת חצר המלוכה – והכול באמצעות פולחן הקשור בסוסים. בתקופת הנסיך Shōtoku הוא תואר כחזק, חכם ומאמין, אבל גם כרוכב על סוס דרקון מעל הרי פוג’י, דבר שהפך לתכונה שלו.

תיאורים אגדיים אלו משקפים דפוסים מלכותיים קבועים. כאשר שכן בית המלוכה בחאטה במעוז של Kadono במחוז Yamashiro אימצו יושבי החצר רכיבה על סוסים למטרת פולחן במהירות רבה – בתקווה שהרכיבה תהדוף מחלות. בתקופה המוקדמת של הייאן, בית המלוכה תיאר אבות קדושים כמו Shōtoku ו Ōjin כרוכבי סוסים שרוחותיהם שוטטו בארץ ושמרו עליה מפני מגיפה במפרץ. ואכן, כך נראות אגדות סוסים ורכבי סוסים לא בזיכרונות רחוקים של כיבוש, אלא בפחדים מורגשים עד עצם היום הזה. למרבה האירוניה, הסוסים ורשתות הכבישים הם אלו שאיפשרו למחלות להגיע, וביחד עם תקומתם של שדים, אלים ואבות, התרחב גם הכוח של יאמאטו. כתוצאה מכך, את החרדה ואת הפולחן סוחבות דמויות היסטורית, אשר נותרו חלק מרכזי בנוף הפוליטי והפולחני של האיים היפנים במשך מאות שנים קדימה.

מייקל קומו

סוסים דרקונים ומחלות בנארה, יפן

למרות שהצגת הסוסים לתוך האיים היפנים היא דבר שכבר מזמן נחשב לעניין בעבור חוקרים, בעיקר בתחומי צבא ופוליטיקה, בין יפן למפרץ הקוריאני, נושא זה מקבל עניין פחות מאד. סוסים היו סימן לקדמה, טכנולוגיה ופוליטיקה במערכות היפניות האידיאולוגיות ובבתי המשפט, ויצרו התפתחות תרבותית שדורות קדימה יכלו לטעון כי הם טבע התרבות והדת היפנית. מאמר זה ינסה להתווכח עם הסברה כי הצורה של הסוסים מקורה ברוכבי סוסים עתיקים, אלא של כוחות של מהגרים, אסונות טבע, שהרגו אפילו את השליטים.

מילות מפתח

רוכבי סוסים 江上波夫

שוטוקו 衢 疫神

גיון מצורי 祇園祭

***

בשנת 1948 כשאגמי נאמיו הוצע לראשונה לבדוק אם חבורת רוכבי סוסים כבשו את האיים היפניים מחצי האי הקוריאני, במאה ה-4 לקירוב, הוא הצית דיון אקדמי ער מהארוכים בהיסטוריה היפנית. כשהם עומדים לפני מלחמה ושליטה היסטורית על האזור, התיאוריה של נאמיו חתרה תחת האימפריאליזם היפני. היא גם הייתה משמעותית לעניין השינויים הטכנולוגיים והפוליטיים באי היפני, שריכזו כוחות במשך מאות שנים, חלק מזה תודות לעבודתו של נאמיו, והחוקרים הגיעו למסקנה כי החשיבות של חצי האי גדולה מאד לפוליטיקה ולתרבות של יפן. בצורה הולמת פחות, עבודתו גם סייעה לייצב את הנרטיב הלאומי של יפן ושל קוריאה. למרות שלא נמצאו ראיות ארכאולוגיות לאשש את התיאוריה שלו, עדיין חוקרים רבים משתי המדינות מחזיקים בעמדה זו.

  1. הרבה מהתמריץ להחזיק בעמדה זו מגיע מקריאה מחודשת בדמויותיהם של Jingū 神功 ושל Ōjin 応神 שהיוו את חלק משושלת המלכות הראשונה שעיצבה את הלאומיות היפנית. בעשורים שחלפו אנשים רבים אחרים כמו ניהון שוקי או קרוג'יקי טענו כי אכן שניהם נכנסו לחצי האי הקוריאני, והכניעו את הממלכה המקומית Silla 新羅,. תופעה זו גם גרמה להגירה רבה לתוך יפן.
  2. ב-1970 חוקרים כמו גארי ליידיארד טענו כי קורותיה של חצר המלוכה והדמויות המדוברות היו בעצם שחזור של מקרים היסטוריים, והדמויות הן אינן של כובשים שחוזרים הביתה, אלא מלכות חדשה שכבשה את יפן עם חיל פרשים. הוא גרס כי הם קיבלו את כוחם דווקא משליטה ביפן, אך שגורשו מקוריאה. הוא גם טען כי צאצאי החיילים שינו את הנרטיב לכיבוש, ותמכו בסיפור כי הם דווקא כן כבשו את קוריאה (ליידיארד, 1975, 217-54).

תוצאה אירונית אחת של המשא האידאולוגי הכבד המדובר, הוא תמיכה בלתי מכוונת בסדרה...

295.00 

מק"ט e20800d244bd קטגוריה
מק"ט e20800d244bd קטגוריה

295.00 

סיוע בכתיבת עבודה מקורית ללא סיכונים מיותרים!

כנסו עכשיו! הצטרפו לאלפי סטודנטים מרוצים. מצד אחד עבודה מקורית שלכם ללא שום סיכון ומצד שני הקלה משמעותית בנטל.