ההשפעה של השתתפות אונליין על מעורבות אופליין – מאמר מתורגם Social Media and the Decision to Participate in Political Protest – Observations From Tahrir Square

ג’ורנל לתקשורת ISSN 0021-9961

מאמר מקורי

מדיה חברתית ואת ההחלטה להשתתף

במחאה פוליטית: תובנות מכיכר תחריר

זיינפ טופקי  וכריסטופר וילסון

1   בית הספר למידע ומדעי הספרייה והמחלקה לסוציולוגיה, אוניברסיטת צפון קרוליינה

צ’אפל היל, צ’אפל היל, NC 27516, ארה”ב

2   חדר המנוע

        על פי סקר של משתתפי ההפגנות בכיכר תחריר במצרים, אנו מדגימים בזאת כי מדיה חברתית בכלל ופייסבוק בפרט, סיפקו מקורות מידע חדשים שהמשטר לא היה יכול לשלוט עליהם בקלות והיו חיוניים בעיצוב האופן שבו האזרחים עשו החלטות אינדיבידואליות על השתתפות בהפגנות, הלוגיסטיקה של מחאה, ואת הסבירות להצלחה. אנו מראים כי אנשים למדו על מחאות בעיקר באמצעות תקשורת בינאישית באמצעות פייסבוק, קשר טלפוני או שיחה פנים מול פנים. בהתחשבות בגורמים אחרים, שימוש במדיה חברתית הגדיל מאוד את הסיכויים כי המשיבים השתתפו במחאות ביום הראשון. מחצית מהנשאלים הפיקו והפיצו תוכן וויזואלי מההפגנות, בעיקר באמצעות פייסבוק.

doi: 10.1111 / j.1460-2466.2012.01629.x

     מאז פרוץ “האביב הערבי” עם מרידות בתוניסיה ובמצרים בתחילת 2011, חוקרים ביקשו להבין כיצד האינטרנט ורשתות החברתיות תורמים לשינוי פוליטי במשטרים אוטוריטריים. הפרספקטיבות נעות  על פני הספקטרום המלא, מאלה הרואים את האינטרנט כהפרעה פוטנציאלית (אדיי 2010: הווארד 2010) למי שטוען כי הוא עשוי לתמוך במשטרים אוטוריטריים (מורוזוב,2011). מה שחסר בהערכות אלה, ומה שהפרויקט מבקש לספק, הן הוכחות כיצד התקשורת החברתית והאינטרנט שימשו את המפגינים באירועים שהתפתחו בזמן אמת. בחנו את השימוש ברשתות החברתית ע”י משתתפים בהפגנות כיכר תחריר במצרים באמצעות סקרים שנערכו בסוף ינואר ופברואר 2011. שאלות המחקר המרכזיות שלנו היו: האם שימוש ברשתות חברתיות השפיע על הצורה שבה הם למדו על ההפגנות, איך הם תכננו את מעורבותם, ואיך הם תיעדו את המעורבות שלהם?

      חלק גדול מהדיון על תפקידה של הפעילות המקוונת בשינוי פוליטי, התמקד בדמוקרטיות המערביות, אנו מציעים נקודת מבט תיאורטית חדשה על תפקידה של האינטרנט ושל המדיה החברתית במשטרים אוטוריטריים. ראשית, אנו נחזור בקצרה על מספר אירועים מרכזיים המקשרים בין פעילות מקוונת למחאות פוליטיות במצרים.

מדיה חברתית ומחאה פוליטית במצרים

הפגנות כיכר תחריר נקבעו בהקשר תקשורתי שהתפתח במצרים במשך מספר שנים. יש חוקרים אחרים שמספקים תיאור של צמיחת אקטיביזם עם היבט דיגיטלי (למשל, הווארד & חוסיין, 2011, חמיס ובון,2011). המטרה שלנו כאן היא פשוט למקם את המחקר שלנו עם האירועים המובילים למהפכה המצרית בתחילת 2011.

      האינטרנט במצרים, נוצל במהירות על ידי ליברלים, מיעוטים, קבוצות דתיים שונות ואחרים כדי להתנגד למשטר מובארק. הסביבה הפוליטית המקוונת הופיע לראשונה בצורה של בלוגים ואתרים אישיים, ומאוחר יותר בפייסבוק, יוטיוב, וטוויטר. האינטרנט באופן כללי לא צונזר במצרים, אמנם חלק מהבלוגרים נהפכו למטרה וישבו בכלא, לעתים קרובות לתקופות ארוכות.

     משנת 2005 ואילך היו מאמצים מתמשכים של קבוצות קטנות אך מסורות, החל בתנועה של הקפאיה (” מספיק ”) ומאוחר יותר את קואליציית נוער ה -6 באפריל. התסיסה לא היתה מוגבלת בשום אופן למרחב המקוון. אכן, תנועת ה -6 באפריל הוקמה לראשונה כדי לתמוך בשביתת עובדים. למרות זאת, מדיה חברתית וטלוויזיה לוויינית היו המרחבים הציבוריים העיקריים שבהם נושאים רגישים מבחינה פוליטית נדונו בגלוי ושהתנגדות יכלה לבוא בהם לידי ביטוי. השקתה של פייסבוק בערבית בשנת 2009 הגביר את התהליך הזה. התוכן הפוליטי באינטרנט גדל, עם קמפיינים מרובים על ידי עיתונאים אזרחיים ופעילים באינטרנט לחשוף את העוני, השחיתות והפרות זכויות האדם, כולל עינויים. עם זאת, עד ההתקוממות התוניסאית, ההתנגדות הפיזית במצרים נותרה קטנה למדי והמשטר נדמתה כי הינה בשליטה מלאה.

     זמן קצר לאחר שפרצה ההתנגדות התוניסאית בדצמבר 2010, היה קמפיין ראשוני מפוזר, ומאוחר יותר יום מחאה מוחלט (25 בינואר 2011) עם הזמנה בדף הפייסבוק הפופולרי “כולנו חאלד סעיד” (בייקר,2011: חאליס ווון, 2011). במהלך ההפגנות המפגינים הפיצו תוכן בהתמדה בזמן אמת. כיבוי של שירות אינטרנט בין ה25 בינואר וה2 בפברואר האט, אבל לא הפסיק, את זרימת המידע מתוך כיכר תחריר, כיון שקבוצת מפגינים קטנה, אך מתוחכמת מבחינה טכנולוגית, המשיכה להפיץ מידע וסרטונים. גם אל-ג’זירה התמקדה באירועים במצרים, ושידרה לעתים קרובות קטעי וידאו שהתקבלו באמצעות רשתות החברתיות. לאחר 18 ימים של הפגנות מתמשכות, הודיע ​​מובארק על התפטרותו ב -11 בפברואר.

צמיחתה של מערכת חדשה של תקשורת פוליטית

    כנגד כל הסיכויים לכאורה, קבוצת האליטות הקטנה והמושחתת, נותרה בשלטון במדינות כגון מצרים, למרות עקביות של תוצאות עגומות לפי רוב האינדיקטורים של עושר והוויה. משטרים אלה מהווים דוגמה למופת של סמכות אוטוריטארית, המוגדרת כ”זן חדש של דיקטטורה מודרנית שחשבה איך לאלף הכוחות הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים שנעשו באופן שגרתי בווריאציות שונות של אוטוקרטיה” (מסעוד, 2011, עמ’ 21). זרימת מידע ונגישות תחת המשטרים הסמכותיים האלה מוגבלים בחוזקה: שידור מדיה נוטה להיות נשלט על ידי הממשלה, עיתונאים מתמודדים עם הגבלות, צנזורה, ותקשורת בין אזרחים הוא נתון לעתים קרובות למעקב ודיכוי.

     זה לא רק מידת השליטה וההדחקה, אלא פעילות קבוצתית מורכבת שמבטיחה בצורה הטובה ביותר את עמידותם של משטרים כמו חוסני מובארק במִצְרַיִם. פעולה קולקטיבית או ‘סחר ציבורי’ מתרחשת כאשר משיגים את התוצאה הרצויה ביותר עם שיתוף המוני מתואם, אבל כאשר השתתפות הפרט נבלמת ע”י עלויות גבוהות (אולסון, 1971). משטרים אוטוריטריים לא רק מדכאים השתתפות הפרט על ידי הגדלת העונשים עבור התנגדות, אלא גם שולטים על תשתיות התקשורת בכל מיני דרכים כדי לעשות את זה קשה יותר לאזרחים לתאם התנגדות קולקטיבית יעילה או להביע התנגדותם במרחב הציבורי. המדיה החברתית משנה את עיקרי הפעולה הקולקטיבית (בימבר, פלנגן ושטאהל, 2005) ותוך כדי זה, מייצרת נקודות תורפה חדשות אפילו למשטרים הרודניים, היציבים ביותר.

     הרשתות החברתיות הם רק חלק אחד של מערכת חדשה של תקשורת פוליטית שהתפתח בצפון אפריקה ובמזרח התיכון. סיקור חדשותי של ההתקוממויות האחרונות נוטות להתמקד על סיסמאות כמו “מהפכת הטוויטר” או “מהפכת הפייסבוק”. עם זאת, יש לנתח את תשתית הקישוריות כמו אקולוגיה מורכבת ולא במונחים של כל פלטפורמה או מכשיר ספציפית בפני עצמו. המערכת החדשה הזאת כוללת שלושה מרכיבים מורחבים, הקשורים זה בזה. ראשית, ערוצי טלוויזיה לוויינית כמו אל-ג’זירה תרמה להיווצרות של סוג חדש של מרחב ציבורי בעולם הערבי (הווארד, 2010, לינץ, 2006: ניזבט ומאיירס, 2010). שנית, דיפוזיה מהירה של האינטרנט ועלייה של פלטפורמות ייעודיות כגון פייסבוק וטוויטר שינה באופן דרמטי את התשתית של קישוריות חברתיות (חמיס ובון, 2011: ראדש, 2008). שלישית, העלויות היורדות והיכולות המתרחבות של טלפונים ניידים נתנו מגוון עשיר של אפשרויות תקשורת מפוזרות עם יכולת תמונה ווידאו. בתוך עשור, חברות שהגישה למידע היה קשה להן, זה זמן רב, הפכו לניסויים חברתיים מסיביים שמונעים על ידי פיצוץ של ערוצי המידע (ביילרד, 2009: הווארד, 2010).

     אל-ג’זירה הגדילה את כמות הדיווח העובדתי והחדשני באזור, ומשמשת פלטפורמה לקולות פופוליסטיים וביקורתיים שנמנעו מלהישמע בעבר (לינץ, 2006: סיב, 2008). התקשורת המסורתית לעתים קרובות נותחו במונחים של היכולת שלהם לכוון ולפתח נושאי שיחה במרחב הציבורי בשירות האינטרסים של האליטות. בצפון אפריקה ובמזרח התיכון, לעומת זאת, אל-ג’זירה לעתים קרובות עוסקת ב ”סדר יום הפוך ” על ידי הפניית תשומת לב לנושאים שהם בניגוד לתחומי האינטרסים של האליטות באזור (פחמי, 2010).

     ההשפעה הטרנספורמטיבית של אל-ג’זירה נובעת לא רק מהרחבת הנושאים והתוכן שהוגבלו בעבר במרחב הציבורי הערבי, אך גם מיכולתו למקד את תשומת הלב של האזור כולו לנושא מסוים או מדינה מסוימת, משאב חיוני באזור שבו, למרות מורשת לשונית, תרבותית ודתית משותפת, כולל גם מגוון רב של דיאלקטים, תרבויות מקומיות, והתנהגויות דתיות. תפקידו של אל-ג’זירה כמרכז תשומת הלב חשוב במיוחד בשל גידול המשמעותי במספר ערוצי התוכן. אל-ג’זירה היא באמת רשת פאן-ערבית הן בהישג ידו, יכולתו לפקוד את תשומת הלב, וצוות עובדיו.

     המרכיב השני של המערכת החדשה של תקשורת פוליטית הוא מהירות הרחבת הגישה לאינטרנט. פעילים במצרים, למשל, ראו במהירה את הפוטנציאל והחלו לכתוב בלוגים זמן קצר לאחר שניתן היה לעשות זאת. למרות הגדלת הדיכוי של הממשלה, פעילותם המוקדמת יצרה מקום במרחב הציבורי שבו נושאים שהיו בעבר מחוץ לתחום, היה ניתן כעת לדון בהם (פחמי, 2010). תקשורת הבין-אישית היתה מוגבלת מאוד בשל פחד וצנזורה עצמית, ואנשים דיברו לעתים קרובות על פוליטיקה רק עם כמה בני משפחה או חברים מהימנים. עבור אנשים רבים, התחום המקוון יכלה להיות ההקשר היחיד שבו הם נתקלו בתוכן התנגדותי. עבדאללה (2007), הווארד (2010), ולינץ’ (2006, 2007) כולם סיפקו תובנות נצחיות לתוך ההשפעה של התפתחות המדיה החדשה על המרחב הציבורי הערבי הרחב.

     אולי אחד האירועים החשובים ביותר במהפכת המרחב הציבורי המצרי היה ההפצה של פייסבוק, במיוחד את שירות השפה הערבית שלה, אשר הושקה במרץ 2009. בלוגרים פוליטיים מוקדמים במצרים התקשרו בעיקר אחד עם השני. פייסבוק, לעומת זאת, סיפק אמצעי למצריים להתחבר לרשתות החברתיות הגדולות שלהם בבת אחת. לראשונה בהיסטוריה המודרנית של מצרים, פעילים פוליטיים ואחרים יכלו לנהל דיונים פוליטיים ממוקדים, רחבים וחצי פומביים ברשתות חברתיות עצומות.

     צוקרמן (2008) טען כי פלטפורמות לא פוליטיות עשויות להרשות לעצמם לספק מענה טוב יותר להתנגדות פוליטית משום שהם יכולים להימנע מלהפוך למטרה, לזלזול ומלהיראות ממוקדים רק על נושאים ספציפיים. ואכן, יחד עם תמונות של ילדים, בעלי חיים ודיונים קלילים של דאגות יומיומיות, דיונים פוליטיים שגשגו בפייסבוק, שבו היו ארבעה מיליון משתמשים במצרים בסוף שנת 2010 (הווארד, 2010, חמיס ובון, 2011). פייסבוק גם אפשרה דפים ייעודיים לנושאים כמו הדף המפורסם כעת ”כולנו ח’אלד סעיד” הדף הפך עד מהרה לפלטפורמה מכרעת להכרזת ולהתאמת מחאות. טוויטר גם שיחק תפקיד חשוב, במיוחד כגשר בין מצרים לבין קהילות חיצוניות. רוב הידיעות המוקדמות על המחאות שהגיעו אל העולם החיצוני התפשטו באמצעות הטוויטר, ורק לאחר מכן לתקשורת המיינסטרים (לוטן ועוד, 2011).

     המרחב הציבורי המתעורר גם נשען על, וגם תרם לפעילות פוליטית לא מקוונת ולכן אין צורך לנתח את הנתונים בצורה של או או. שנים של אקטיביזם, בלוגים, הכשרה, כנסים ופלטפורמות מפתח כמו אלה המסופקים על ידי העמותה “קולות גלובליים” המבוססת בהרווארד, גרמו לכך שיהיה כבר קהילה של ”טוויפס” שהכירו אחד את השני, נפגשו לעתים קרובות פנים מול פנים, והאמינו זה לזה. הרבה מהפעילים אשר מאוחר יותר שיחקו בתפקידים בולטים כבר נפגשו באופן אישי במקומות כגון הוועידה השנתית של “קולות גלובליים”, “הקולקטיב ההייטקיסטי הערבי” בקהיר, 2008, מפגשי הפסגה של בלוגרים ערביים בביירות ב 2008 ו 2009, ואת כנס “הרפובליקה למדיה דיגיטלית” בברלין. רשתות אלה לא היו רק מעשיות ופוליטיות, אלא גם סייעו לקיים רשת של פעילים לאורך זמן. יתר על כן, אזרחים וגם פעילים באזור צפו ב”המהפכה הירוקה” האיראנית וראו כיצד ניתן להשתמש ברשתות החברתיות להפיץ חדשות ומידע. למרות שהמהפכה הירוקה לא הצליחה להפיל את הממשלה האיראנית, היא הצליחה לעורר פעילים ברחבי האזור לשימוש במדיה חברתית בפעילות הפוליטית שלהם.

המרכיב השלישי של המערכת החדשה של תקשורת פוליטית הוא העלייה הדרמטית בקישורים האזרחיים שנוצרו עקב הנפיצות של טלפונים סלולריים פחות יקרים עם יכולת וידאו, צילום ואינטרנט. בסוף 2010, חדירת הטלפון הסלולרי הגיעה ל -80% במצרים, ולאחוזים יותר גבוהים בערים הגדולים כמו קהיר. מספרים אלה הם מרשימים עוד יותר כאשר מתחשבים בזה שנתוני 2010 היוו גידול של 24% לעומת השנה הקודמת. יותר ויותר מהטלפונים הסלולריים האלה היו עם גישה לאינטרנט.

      המערכת החדשה של תקשורת פוליטית שנוצרה על ידי התפתחויות אלה, לא ניתנת להפרדה בקלות לתוך קטגוריות תקשורתיות מקובלות. אל-ג’זירה, למשל, משלבת מדיה חברתית לתוך מערכת החדשות שלה, וטיפחה מערכת של “עיתונאים אזרחיים” ברחבי האזור. בעוד שאל-ג’זירה לא יכולה לשים עיתונאי בכל נקודת התלהטות, מספר הולך וגדל של אזרחים בעלי טלפונים חכמים פיתחו אפשרות ויכולת לתעד רגעים פוליטיים חשובים ולהבטיח כי יהיה להם לפחות סיקור חלקי, ללא קשר ללוגיסטיקה של המצב. עיתונאים אזרחיים היו מקליטים אירועים ומפיצים תוכן מולטימדיה באמצעות פייסבוק וטוויטר, תוכן שאז שודר דרך אל-ג’זירה והופץ למקורות מדיה אחרים.

      מערכת תקשורת מתפתחת זו שינתה עמוקות את הציבור הערבי על ידי הגברת יכולתם של האזרחים לתעד ולשתף, להגדיל מאוד את הסיכויים כי התנהגות בלתי הולמת על ידי הרשויות יקבל פרסום נרחב, ולהתגבר על חסמים להשתתפות פוליטית אינדיווידואלית ותיאום של פעולה קולקטיבית. כדי לראות כיצד השינויים הללו התבטאו בימים הסוערים של ההפגנות בכיכר תחריר בתחילת 2011, אנו פונים לסקר של המשתתפים.

שיטה

מדגם

     סקר של השימוש באמצעי התקשורת על ידי מפגינים מצריים נערך במשך תקופה של 4 ימים החל מיום שישי, ה24 בפברואר 2011, פחות משבועיים לאחר פרישתו של הנשיא מובארק. ראיונות נערכו בהתחלה על ידי כך שניגשו לאנשים ברחובות מסביב לכיכר תחריר, אך אסטרטגיה זו ננטשה לאחר פחות מ -100 ראיונות בשל הפרעות שונות וחרדת המשתתפים. זו הייתה תקופה כאוטית של אלימות מתמשכת ברחובות ואי ודאות פוליטית. כדי להתנהל טוב יותר במצב הרגיש הזה, עברנו להשיג דגימה בגישת כדור השלג שבה גויסו משתתפים באמצעות הפניות (סלגניק והקט’ורן, 2004). כדי לשפר את הבטיחות והאבטחה, הראיונות נערכו בחללים ציבוריים חצי מבוקרים, כגון בתי קפה או פארקים ליד כיכר תחריר ובשכונות אחרות.

     בסך הכל נערכו 1,200 ראיונות עם אנשים שהשתתפו בהפגנות תחריר כבר ב -25 בינואר. שאלונים שלא הושלמו בשל סיבות ביטחוניים או אחרים, או שהיו להם תשובות בלתי עקביות הושמטו, מה שהניב 1,050 סקרים תקפים. צוות המחקר העריך שיעור תגובה של 60%, אך יש להדגיש כי מדגם זה נאסף במהלך תקופה סוערת ואלימה. לא ניתן להעריך את הייצוגיות של המדגם, הן בגלל התנאים והן בגלל חוסר מידע אמין על האוכלוסייה של קהיר. אולי הדבר הטוב ביותר שניתן לומר הוא, כי חברי הצוות האמינו כי המדגם היה דומה במונחים דמוגרפיים לאלה שתועדו מפגינים בכיכר תחריר. למרות המגבלות הללו, מערך נתונים זה מספק הזדמנות ייחודית, לפי שהוא עשוי להיות בין הדוגמאות הגדולות ביותר של סקרי מפגינים שנערכו תחת תנאים קשים כאלה.

נהלים

    הסקר נערך על ידי חוקרים מנוסים, שרבים מהם היו שותפים בארגונים מקומיים לא ממשלתיים המעורבים בפרויקט. שלושים מראיינים, מחציתם עם ניסיון קודם, גויסו לסקר. כל המרואיינים עברו יום הכשרה על הסקר והנהלתו.

    צוות המחקר פיתח פרוטוקול גישה למרואיינים אשר הדגיש את האופי המחקרי והאובייקטיבי של הפעולה, והדגיש גם את נושא הבטיחות. פרוטוקול זה שונן על ידי המראיינים, אם כי לפעמים היה ניתן לשינוי בשטח על ידי ראשי הצוותים בשל חששות ביטחוניים. עם השלמת הריאיון, המשיבים נשאלו על מפגינים אחרים אשר עשויים להשתתף באותו תהליך, ואם אפשר, להציג את המרואיין הפוטנציאלי לצוות המחקר באופן אישי או באמצעות הטלפון. אנשי הצוות עודדו את המשיבים לקרוא גם לאנשים שלא היו במעגל החברתי המידי שלהם.

שאלון ואמצעים

     השאלון, שנעשה בערבית על הנייר, נדרש להשלמתו מ25 עד 45 דקות וכלל 90 שאלות חובה ו 46 שאלות אופציונליות. הוא היה מורכב משישה חלקים, כולל דמוגרפיה בסיסית, דפוסי שימוש בתקשורת, ייצור מדיה ועיתונאות אזרחית, השימושיות של אמצעי תקשורת שונים למחאות, תגובות לצנזורה ולחסימת התקשורת, וקטע קצר על מעורבות פוליטית (ראו גם ווילסון ודון, 2011).

     גישה לאינטרנט בבית או בטלפון, שימוש במדיה באופן כללי או ספציפי לתקשר לגבי המחאה (פייסבוק, טוויטר, טקסט, בלוגים, דואר אלקטרוני, טלפון, טלוויזיית לווין, דפוס וכו ‘), השתתפות קודמת במחאה נמדדה באופן דיכוטומי בתשובת כן / לא. רמת המשכל נמדד בסולם של 1 (חינוך לא רשמי) עד 7 (תואר ראשון). הנשאלים נשאלו היכן שמעו לראשונה על המחאות (באופן אישי, פייסבוק, טלפון, טלוויזיה לווינית או מדיה אחרת) וגם אם הם הפיקו או הפיצו תוכן וויזואלי מהמחאות, ואם כן, דרך איזה אמצעיים (מספר אופציות הורשו), המשיבים נשאלו לגבי תאריך הצטרפותם להפגנות (25 בינואר היה מקודד כ ” השתתפות ביום הראשון של מחאת תחריר”).

ממצאים

מי הלך לכיכר תחריר?

     נתונים סטטיסטיים תיאוריים עבור מדגם זה של המפגינים מסוכמים בלוח 1. המפגינים שנכללו במדגם שלנו נעו בגילאים 18 עד 67, עם גיל ממוצע של פחות מ29 בסך הכל.

טבלה 1   מאפייני הדגימה (SD בסוגריים)

                                                                                      זכרים           נקבות          סה”כ

                                                                                    (n = 792)       (n = 258)    (N = 1,050)

גיל ממוצע                                                                     29.1 (9.3)    26.6 (7.6)   28.5 (8.9)

השכלה ממוצעת                                                             5.1 (1.6)      5.6 (1.2)     5.3 (1.6)      

אחוז עם אינטרנט בבית                                                         77               90            80

אחוזים עם אינטרנט בטלפון                                                   50               57             52

אחוז הנוכחים ביום המחאה הראשון                                         38              33             36

אחוזים שהשתתפו בעבר בהפגנות                                          34               33             34

הערה: ציוני החינוך נע בין 1 (ללא השכלה) עד 7 (תואר ראשון).

התפלגות הגיל נוטה לצד הצעיר, עם גיל חציון של 26. למרות שרוב המפגינים שרואיינו היו גברים (75.4%), הייתה גם נוכחות ניכרת של נשים (24.6%). מפגינים משני המינים נטו להיות משכילים יחסית, כאשר 60.3%  דיווחו על תארים אקדמיים או אוניברסיטאיים וכשעוד 9.6%  כבעלי תואר ראשון. רק 14.1% דווחו שלא סיימו תיכון. המפגינים במדגם שלנו נחלקו לפי מין במספר גורמים. המפגינות היו בממוצע של כ -2.5 שנים צעירות יותר מהמפגינים. הבדל זה היה משמעותי מבחינה סטטיסטית (t (1,048) = 3.99, p <0.001). גם הנקבות היו משכילות קצת יותר (t (1,048) = 4.13, p <.001) .לנשים הייתה גם יותר אפשרות גישה לאינטרנט בין בטלפון שלהם (χ2) = 4.07, p <.05), ובין בבית (χ2 (1) = 21.5, p <0.001).

     כשני שלישים של אנשים במדגם שלנו שהפגינו בכיכר תחריר, בין 25 בינואר 2011 ולבין השלמת איסוף הנתונים שלנו, לא היה מעורבות קודמת בהפגנות. לא היה הבדל בין המינים בהתייחסות להשתתפות קודמת בהפגנות. לכשליש מהנשאלים שלנו (34.5%) היה מעורבות בעבר בארגונים פעילים פוליטיים, כגון הסתדרויות עובדים (8.2%), מפלגות פוליטיות (6.2%), צדקה חברתית (11.0%), או סוגים אחרים של תנועות חברתיות או ארגונים פוליטיים (9.0%).

גישה לתקשורת ושימוש בה באופן כללי למחאה

      כ -92% מהמשיבים השתמשו בטלפונים באופן כללי ו -82% השתמשו בטלפונים עבור התקשרות לגבי המחאות (טבלה 2). כמחציתם היה להם פרופיל בפייסבוק (52%) וכמעט כל אלו השתמשו בו עבור התקשרות לגבי המחאות (51%). טוויטר היה בשימוש באופן כללי על ידי 16% מהמשיבים, ולהתקשרות לגבי המחאות ל -13% מהם.

    למרות הבדלים מסוימים בין הזכרים לנקבות בהעדפות התקשורת שלהם, הדפוס הכללי הוא די דומה. ההבדל המשמעותי ביותר בין המינים היה בשימוש בפייסבוק ובטוויטר. נקבות דיווחו על שימוש כללי בפייסבוק יותר מאשר גברים (60% לעומת 49%) ולהתקשרות לגבי ההפגנות (60% לעומת 48%). הבדלים אלה היו מובהקים סטטיסטית (χ2 (1) = 9.81, p = .002 ו- χ2 (1) = 11.87, p = .001, בהתאמה).

טבלה 2   אחוז המפגינים שהשתמשו באמצעי התקשורת השונים לפי ייעוד ומין

                              שימוש כללי                                              עבור תקשורת לגבי המחאות

                 זָכָר            נְקֵבָה            סה”כ                          זָכָר            נְקֵבָה             סה”כ

            (n = 792)      (n = 258)      (N = 1,050)                (n = 792)     (n = 258)      (N = 1,050)

בלוג          14               18                 15                           10               16                12

דואר

אלקטרוני   83               85                  83                           25              33                 27

פייסבוק     49               60                  52                           48              60                 51

טלפון        92               93                  92                           80              87                 82

דפוס        64               59                   63                           59              52                 58

טלוויזיה

לוויינית      93               94                   94                           92              93                 92

סמס        61               67                   62                           46              46                 46

טוויטר      15              20                    16                           11              19                 13

נשים דווחו גם על סיכוי גבוה יותר להשתמש בטוויטר באופן כללי (20% לעומת 15%, χ2 (1) = 3.41,p = .065) ולהשתמש בו כדי לתקשר על המחאה באופן הרבה יותר משמעותי (19% לעומת 11%, χ2 (1) = 9.69, p = .002).

       המשיבים נטו להסתמך על אותם אמצעי תקשורת שהשתמשו בהן באופן כללי כדי לקבל מידע על מחאות בכיכר תחריר. טלוויזיה לוויינית וטלפונים היו שתי אפשרויות התקשורת הפופולריות ביותר עבור שני סוגי השימוש (טבלה 2). עם זאת, היו שני הבדלים בולטים. שיעור גדול בהרבה של מפגינים (83%) דיווחו על שימוש בדואר אלקטרוני למטרות כלליות מאשר דיווחו על התקשרות באמצעות דואר אלקטרוני לגבי המחאות (27%, χ2 (1) = 83.2, p <0.001). למשיבים היה גם סיכוי גבוה יותר להשתמש בהודעות טקסט באופן כללי (62%) מאשר לתקשר לגבי המחאות (46%, χ2 (1) = 53.84, p <0.001).

שמיעה והשתתפות במחאות

      למרות השימוש הנרחב באמצעי תקשורת, כמעט מחצית (48.4%) מהמדגם שלנו דיווחו כי הם שמעו לראשונה על ההפגנות בכיכר תחריר מפה לאוזן. אחר כך תקשורת מכוונת בין-אישית כמו פייסבוק (28.3%) והטלפון (13.1%) היו המקורות הראשונים הנפוצים ביותר. טלוויזיה לוויינית הייתה המקור הראשוני של מידע רק עבור כמה בודדים (4.0%). כל שאר האפשרויות בקושי נרשמו בתור אמצעי שמיעה על המחאות עם כ 1% מהנחקרים שדיווחו כי הם שמעו לראשונה על המחאות באמצעות הודעות SMS, דואר אלקטרוני, טוויטר, רדיו, עיתון, או חומרים מודפסים אחרים. לפיכך, אמצעי התקשורת המסורתיים היו הרבה פחות חשובים לאנשים עבור מידע על המחאה מאשר אמצעי תקשורת בין אישיים יותר (פנים מול פנים, טלפון או פייסבוק). היו גם כן הבדלים משמעותיים בין אמצעי התקשורת הדיגיטליות. למרות שחוץ מהודעות שעברו מפה לאוזן, פייסבוק (28.3%) היה ללא ספק הדומיננטי ביותר מבין אפשרויות התקשורת לקבלת מידע על ההפגנות, הודעות טקסט, למשל, היו רק לעתים רחוקות האמצעים שבהם מישהו שמע לראשונה על ההפגנות (0.8%), אך הם היו בשימוש נרחב עבור שיתוף מידע על המחאה (46%).

טבלה 3   השפעת אמצעי התקשורת הכלליים על השתתפות במחאה

                                  השתתף במחאות ביום הראשון                          השתתף במחאות בעבר

מנבא                                דגם1         דגם 2                                      דגם 3              דגם 4

גיל                                  1.007         1.009                                     1.033 ***      1.036 ***

זכר                                1.294         1.291 *                                   1.091             1.062

חינוך                              1.047         0.997                                     1.143 *           1.063

אינטרנט בבית                1.453 *         1.318                                    1.602 *           1.394

אינטרנט בטלפון              1.092          1.031                                     1.169             1.123

בלוגים                                              1.354 *                                                        1.486 *

דואר אלקטרוני                                   0.799                                                          1.020

פייסבוק                                            1.252                                                           1.342 *

טלפון                                               1.137                                                           0.683

דפוס                                                1.274 *                                                         1.677 ***

טלוויזיה לוויינית                                 0.540 *                                                        0.815

הודעות טקסט                                   1.128                                                            1.156

טוויטר                                              1.536 *                                                        1.351 *

קבוע                        0.214 ***         0.342 *                                 0.057 ***         0.075 ***

הנראות המרבית     -682.616       -670.172                                -651.436           -635.845

הערה: מקדמי רגרסיה לוגיסטית.

P <0.10. ** p <0.01. *** p <0.001.*

         טבלאות 3, 4 ו -5 מציגות רגרסיות לוגיסטיות המדגישות את הסיכויים ששימוש במקור מדיה מסוים או האמצעי שדרכו למד משתתף על המחאות, עם בקרות לגיל, מין ומיקום של גישה לאינטרנט, תרמו לזה אם המשיב השתתף בהפגנות. Pseudo R2 אינו מדווח לפי שהוא לא ניתנת לפרשנות באופן השווה ל R2 ב רגרסיה של OLS ואינה מתייחסת לווריאציות (הוטקר, 2007). במקום זאת, נכללות נראות מרביות.

       טבלה 3 כוללת במודל האם המשתתפים השתתפו בהפגנות קודמות או במחאות של 25 בינואר (היום הראשון למחאות בכיכר תחריר). מודלים 1 ו -3 כוללים גיל, מגדר, חינוך, ושימוש כללי באינטרנט בבית או בטלפון כבקרות, בעוד שמודלים 2 ו 4 לוקחים בחשבון סוגים שונים של התקשורת בשימוש כללי על ידי המשיבים. למבוגר היה סיכוי גדול יותר להשתתפות בעבר במחאות ואלה עם אינטרנט בביתם היו צפויים יותר לדווח על היותם בתחריר ביום הראשון של המחאות או על השתתפות בהפגנות קודמות. עם זאת, פריסת נתוני השימוש באינטרנט לתוך פלטפורמות ספציפיות (מודלים 2 ו 4) מגלה כי היחסים בין אינטרנט בבית והשתתפות במחאה מתווכת על ידי שימוש בסוגים מסוימים של תקשורת במקום שימוש כללי. המשיבים שהשתתפו בעבר בהפגנות נטו יותר להשתמש בתקשורת הכתובה (בעיקר עיתונים), בלוגים, פייסבוק וטוויטר למידע כללי. משיבים אלו גם היו בדרך כלל מאלה שהשתתפו במחאות תחריר ביום הראשון (למרות ששימוש בפייסבוק לא היה מנבא משמעותי). למשתמשים בטלוויזיה לוויינית היו חצי מהסיכויים להיות נוכחים ביום הראשון של המחאות לעומת אלה שלא השתמשו בטלוויזיה לוויינית וזה היה הגורם ה​​סטטיסטי היחיד עם קשר משמעותי  לסיכויי מחאה נמוכים יותר. השימוש באמצעי תקשורת אחרים לא עשוי להבחין בין אלה שכן או לא השתתפו בהפגנות קודמות או ביום הראשון למחאות תחריר (טבלה 3).

טבלה 4    השפעת השימוש בתקשורת לגבי מחאות על השתתפות במחאות

מנבא                     השתתף במחאות ביום הראשון                             השתתף במחאות בעבר

גיל                                     1.012                                                             1.035 ***

זכר                                    1.437 *                                                           1.130

השכלה                              0.996                                                              1.078

אינטרנט בבית                     1.233                                                              1.440 *

אינטרנט בטלפון                  1.071                                                              1.120

בלוגים                               1.574 *                                                            1.376

דואר אלקטרוני                    1.313 *                                                            1.154

פנים מול פנים                    1.214                                                               0.613 *

פייסבוק                             1.411 *                                                            1.200

טלפון                               1.531 *                                                             1.158

דפוס                                0.961                                                                1.353 *

טלוויזיה לוויינית                  0.714                                                               0.784

הודעות טקסט                    1.116                                                               1.180 *

טוויטר                              1.414 *                                                             1.235

קונסטנט                           0.140 ***                                                           0.088 ***

הנראות המרבית                     -662.300                                                          -639.839

הערה: מקדמי רגרסיה לוגיסטית.

* P <0.10. ** p <0.01. *** p <0.001.

טבלה 5          מקור התקשורת שם המשיב שמע לראשונה על מחאות והשתתפות במחאות

מנבא                        השתתף במחאות ביום הראשון                          השתתף במחאות בעבר

גיל                                        1.010                                                         1.034 ***

זכר                                      1.273                                                           1.072

חינוך                                    1.025                                                           1.135 *

אינטרנט בבית                       1.334                                                           1.525 *

אינטרנט בטלפון                     1.105                                                           1.185

פייסבוק                                0.830                                                           1.020

טלפון                                  0.438 ***                                                       0.502 **

טלוויזיה                               0.811                                                            1.060

מדיה אחרת                         0.924                                                             1.008

קונסטנט                             0.281 ***                                                        0.065 ***

נראות מרבית                     -675.694                                                       -646.304

הערה: מקדמי רגרסיה לוגיסטית.

* P <0.10. ** p <0.01. *** p <0.001.

ההשפעות המנוגדות של בחירת אמצעי תקשורת התבהרו כששאלנו על השימוש באמצעי תקשורת שונים כדי לתקשר באופן ספציפי לגבי ההפגנות (טבלה 4). ההשתתפות בהפגנות לפני כיכר תחריר נקבעה לפי גיל, גישה לאינטרנט בבית, וחיפושי מידע על המחאות באמצעות הודעות טקסט ומדיה מודפס. הסתמכות על מפגשים פנים מול פנים כדי לתקשר לגבי ההפגנות היו קשורות בצורה משמעותית לשיעור השתתפות נמוכה בהפגנות קודמות. עם זאת, ההשתתפות ביום הראשון של הפגנות בכיכר תחריר הייתה קשורה עם קבוצה גדולה יותר, ושונה מאוד, של אמצעי תקשורת, לתקשר לגבי ההפגנות. אלה שהשתמשו במדיה המודפס או בטלוויזיה לוויינית נטו קצת פחות, אמנם לא באופן משמעותי, להשתתף בהפגנות ביום הראשון. במקום זאת, המשתתפים הראשוניים בהפגנות בכיכר תחריר נטו להסתמך על בלוגים, טוויטר, פייסבוק, טלפונים ודואר אלקטרוני לקבלת מידע על ההפגנות. במקום התקשורת ההמונית, התקשורת הבין אישית, במיוחד פנים מול פנים ובאמצעיים דיגיטליים, מופיע כצינור התקשורתי המרכזי לגבי המחאות אשר פרצו ב -25 בינואר בכיכר תחריר.

       טבלה 5 בוחן את השאלה האם יש קשר בין הערוץ שדרכו נודע למשיבים בראשונה על המחאות לבין סיכויים השונים של השתתפות בהפגנות קודמות או בהפגנות שנערכו ב -25 בינואר בכיכר תחריר. שמיעה לראשונה על המחאות פנים מול פנים נשאר מחוץ לטבלה 3 כקטגורית התייחסות (שהרי האופציות היו מנוגדות). בהשוואה ללמידה פנים מול פנים על ההפגנות, ידיעה ראשונית על המחאות דרך הטלפון היתה השיטה היחידה הקשורה לסיכויים נמוכים יותר של השתתפות בהפגנות קודמות או במחאות תחריר בינואר 25. למידה על הפגנות של 25 בינואר בכל שאר הערוצים, כגון פייסבוק, טוויטר, או טלוויזיה לווינית, היתה קשורה לסיכויים שווים להשתתפות ב25 לינואר או במחאות קודמות כמו אלו ששמעו עליהם פנים מול פנים.

תיעוד ההפגנות

אחת ההשלכות המדהימות ביותר של השיטה החדשה של תקשורת פוליטית היא הופעתו של העיתונאי האזרחי, אדם אשר לא דווקא עשוי להיות אחד עם היסטוריה של אקטיביזם, אבל פתאום מעביר מידע חיוני לציבור ברגע מכריע. כדי לאמוד את רמת ההשתתפות בעיתונות אזרחית כזו, הנשאלים נשאלו אם הם הפיקו תמונות או קטעי וידאו של ההפגנות ומה היו אמצעי ההפקה וההפצה שלהם. כמעט מחצית (48.2%) המשיבים הפיקו והפיצו וידאו או תמונות ממחאה הפוליטית ברחובות. הפלטפורמה המובילה להפקת והפצת תוכן וויזואלי הייתה פייסבוק, שהיה בשימוש על ידי כרבע מכלל המדגם (25%), והטלפונים היו הרחק במקום השני, עם שימוש על ידי 15%. אלה לא היו אופציות מנוגדות; רבים שהשתמשו בטלפונים שלהם השתמשו גם בפייסבוק (72% מאלה שהשתמשו בטלפון שלהם השתמשו גם בפייסבוק), כנראה על ידי העלאת קטעי וידאו ותמונות שצולמו בטלפונים שלהם לפייסבוק. כ -5% מהמדגם השתמשו בטוויטר. חלק קטן יותר שיתף תוכן מולטימדיה באמצעות דואר אלקטרוני (2%). המשיבים הורשו לבחור עד ארבעה אמצעי תקשורת שונים, אך מעטים (15%) דיווחו על שימוש ביותר ממדיום אחד לתיעוד ההפגנות.

      טבלה 6 בודק את הקשר בין הפקת תמונות או סרטוני וידאו על ההפגנות להשתתפות בהפגנות כיכר תחריר ב25 בינואר או בהפגנות קודמות על ידי רגרסיות לוגיסטיות. מודלים 1 ו -3 ניצלו רק את “היעדר הייצור” כמנבא,

טבלה 6     מדיה המשמשת לתעד ולשתף חוויות אישיות מהמחאה

                              השתתף במחאות ביום הראשון                               השתתף במחאות בעבר

מנבא                         מודל 1                  מודל 2                              מודל 3                  מודל 4

גיל                            1.010                   1.012                              1.035 ***          1.035 ***

זכר                          1.261                   1.241                              1.074               1.068

השכלה                     1.017                   1.015                              1.125 *            1.126 *

אינטרנט בבית           1.434                   1.367                              1.589 *             1.533 *

אינטרנט בטלפון         1.065                   1.062                              1.154               1.143

כלום                         0.538 ***             0.822                              0.719 *             0.839

בלוג                                                     4.284 *                                                    1.332

דואר אלקטרוני                                      1.491                                                       0.934

פייסבוק                                                1.570 *                                                     1.218

טלפון                                                   1.166                                                       0.887

דפוס                                                    1.666                                                       1.135

הודעת טקסט                                        3.197 *                                                     3.410 *

טוויטר                                                  1.250                                                        1.236

קבוע                        0.321 ***              0.213 ***                        0.071 ***            0.062 ***

נראות מרבית          -671.640             -663.340                         -648.496            -643.719

הערה: מקדמי רגרסיה לוגיסטית.

* P <0.10. ** p <0.01. *** p <0.001.

יחד עם גיל, מין, השכלה, ומקומות שימוש באינטרנט כאמצעי ביקורת. מודלים 2ו 4 חוקרים את ההשפעה של ערוצים שונים של ייצור מדיה. יותר משתתפים פעילים במחאה התנהגו כמו עיתונאים אזרחיים. המשיבים שהשתתפו בהפגנות שהקדימו את ההפגנות ב -25 בינואר נטו יותר להיות מפיקים של תוכן מולטימדיה (מודלים 1 ו -3). אלה שהשתתפו בהפגנות לפני ההתקוממות בכיכר תחריר היו עשויים יותר להשתמש בהודעות טקסט או באמצעים מודפסים עבור תיעוד וקצת פחות להשתמש בדואר אלקטרוני. אלה שנכחו ביום ההפגנות הראשון בכיכר תחריר השתמשו גם בהודעות טקסט, אבל בנוסף היו עשויים יותר לתעד את החוויה שלהם תוך כדי המחאות באמצעות בלוגים ופייסבוק. עם זאת, הודעות טקסט, דפוס ובלוגים היו כולם בשימוש ב -3% או פחות מהמקרים, ולכן הם בעלי משמעות יחסית קטנה.

דיון

       תוצאות מחקר זה מדגישות את התפקיד המרכזי שרשתות החברתיות, במיוחד פייסבוק וטוויטר, שיחקו במחאות שהובילו להתפטרות נשיא מצרים הוסני מובארק בפברואר 2011. למרות שפייסבוק רק הפך להיות זמין בערבית ב2009, יותר מרבע מהמפגינים שדגמנו שמעו לראשונה על ההפגנות בפייסבוק, ובנוסף, רבע מהם השתמשו בפייסבוק כדי להפיץ תמונות וקטעי וידאו שהם הפיקו. טוויטר, יחד עם בלוגים, היו בשימוש על ידי המפגינים לתקשר על ההפגנות תוך כדי שהם התרחשו.

        באמצעות סדרה של רגרסיות לוגיסטיות, הצלחנו להוכיח שההשתתפות בהפגנות, הן לפני והן ביום הראשון להפגנות כיכר תחריר, היתה קשורה לדפוסי שימוש בתקשורת מסוימים. השתתפות במחאות לפני ההתקוממות בינואר היה קשור לשימוש באופן כללי באמצעי מדיה מודפסים, בלוגים, פייסבוק, וטוויטר כמקורות מידע, ובאופן ספציפי, לשימוש במדיה מודפסת והודעות טקסט לקבלת מידע על מחאות. השתתפות ביום הראשון של ההפגנות בכיכר תחריר היה קשור למגוון רחב יותר של שימושים בתקשורת. אלה שנכחו ב -25 בינואר דיווחו על שימוש במדיה מודפסת עבור מידע כללי, אך לא לתקשורת לגבי המחאות. השימוש בטלוויזיה לוויינית כמקור מידע כללי היה קשור  לסבירות נמוכה יותר להשתתפות ביום הראשון של ההפגנות, אולי בגלל שאמצעי תקשורת אחרים, כגון רשתות החברתיות, סיפקו גישה טובה יותר למידע על המחאות. במקום זאת, מי שהשתמש בבלוגים וטוויטר הן עבור מידע כללי והן עבור תקשורת על ההפגנות היו עלולים יותר להשתתף ביום הראשון, כמו גם אלה שהשתמשו בטלפון, דואר אלקטרוני ופייסבוק כדי לתקשר לגבי המחאות.

        העובדה שנשים היוו 25% מרשימים מהמדגם, אישרה שיש דחיפה משמעותית מצד נשים להיות חלק מהתהליך המדיני, נקודה שציינו משקיפים אחרים על מחאות אלו. ניתוחים דו-משתנים הציעו שנשים שהשתתפו בהפגנות בכיכר תחריר היו משכילות מעט יותר ועם משאבים כלכליים גדולים יותר מאשר עמיתיהם הגברים. הם גם היו משתמשים כבדים יותר במדיה החברתית, במיוחד לפעולות מחאה. עם זאת, לאחר ביקורת עבור שימוש בתקשורת, גברים היו בסיכוי גבוה יותר מאשר נשים להשתתף ביום הראשון של המחאות, ב25 בינואר, המעיד על זה שאי-ודאות הראשונית היווה מכשול עבור הנשים. אנקדוטי, כמה נשים שהתראיינו בקהיר, כולל כמה שמשתייכות לאחים המוסלמים אמרו לנו שפייסבוק אפשר להם להביע את דעתם ולהשתתף בפעילות פוליטית גם כאשר הם לא יכלו להשתתף בפגישות, או כאשר הם חשו כי התנאים לא היו מאפשרים להן להביע את דעתן בצורה אחרת.

        למרות שמחקר זה לא העריך את מידת ההשתתפות הכוללת של המשיבים בהפגנות בחודש שלאחר ה25 בינואר, אנו מאמינים כי ההשתתפות ביום הראשון הוא אינדיקטור מכריע. תחת אוטוקרטיה, סוג ההתנגדות הכי מסוכנת היא זו שנכשלת והמחאה המסוכנת ביותר היא מחאה קטנה. למחאות קטנות יותר יש סבירות גבוהה יותר להיות מצונזרים, מבודדים, או מודחקים במשטרים אוטוריטריים. הצטברות איטית של נוכחות היא סבירה יותר בחברות דמוקרטיות שבהן מחאות ראשוניות קטנות פחות מדוכאות. לכן, במשטרים אוטוריטריים, לעתים קרובות נדרשת השתתפות גבוהה ביום הראשון כדי ליזום אשד גדול יותר שבסופו של דבר התוצאה שלו הוא ההצלחה של המרד. בנוסף, כפי שהראינו, לשימוש במדיה חברתית, במיוחד למטרות פוליטיות, היה קשר ישיר להגדלת הסיכויים של השתתפות במחאה ביום הראשון המכריע. האומץ ונחישות הנדרשת כדי להשתתף ביום המחאה הראשון ב25 לינואר צריך להתפרש לאור העובדה כי כמעט שני שלישים של המדגם לא השתתפו בעבר במחאות מכל סוג שהיא. הנשים והאנשים האלה עזבו את חייהם הקודמים מאחור, והכניסו את עצמם למצב של סכנת מוות, עינויים, גלות, פציעה, אבטלה ועוד, והופיעו בכיכר תחריר ב -25 בינואר 2011.

      הנתונים שלנו ממחישים שילוב מורכב של מספר רב של תחומים מקוונים ולא מקוונים. כמעט מחצית מהנשאלים שלנו שמעו לראשונה על ההפגנות ממישהו פנים מול פנים, אבל הנותרים שמעו באמצעות מגוון של מקורות תקשורת. רשתות חברתיות כגון פייסבוק וטוויטר, וכמו כן גם דואר אלקטרוני, היו מושתתים, כמובן, על גבי קשרים חברתיים קיימים בין חברים, משפחות ושכנים. בניגוד לספקולציות בתקופה האחרונה לגבי גבולות המדיה החברתית (למשל, גלדוול, 2010), מצאנו כי הרשתות החברתיות במצרים חיברו סוגים רבים של קשרים והביאו ליחידים חדשות, מידע והתמיכה חברתית הדרושה כדי לעודד השתתפות במחאות פוליטיות. באופן דומה, בעוד שכמה מהמחקרים על עידן המחאות על זכויות האזרח בארצות הברית מדגישים את תפקידם של קשרים חזקים (מקאדאם, 1999), אחרים הציעו ש” Sit-ins ” (מחאות פסיביות) התרחשו לעתים קרובות כי התלמידים השחורים בעיירות אוניברסיטאיות שמעו על הרעיון בטלוויזיה או ברדיו, ולא מהמעגל החברתי שלהם, ואימצו אותו, כי זה היה נראה להם הגיוני בהקשר הפוליטי שלהם (אנדרוז & ביגס, 2006). במקרה של המחאות במצרים, נראה כי רשתות חברתיות, שלעתים קרובות תווכו דרך הפלטפורמות המקוונות החדשות שמתגבשות במרחב ציבורי מרושתת, שיחקו תפקיד מכריע.

      הרמה הגבוהה של הפקת והפצת תוכן מולטימדיה, שבוצעה על ידי כמחצית המדגם, מראה כי נהיה קשה לדכא מידע על מחאות. כמחצית מהנשאלים שלנו תיעדו באופן פעיל ושיתפו תמונות של ההפגנות. אם שיעור זה יוחל על אפילו ההערכות השמרניות ביותר של השתתפות בהפגנות בכיכר תחריר יתברר כי לפחות עשרות, אם לא מאות אלפי אנשים תיעדו את ההפגנות – ותפקדו, למעשה, כעיתונאים אזרחיים.

      למסקנה הזאת, כמו אחרים שקידמנו, צריכים לקחת בחשבון את ההכרה במגבלות המדגם. סקרים של מפגינים הם נדירים בכלל ורובם נערכו במדינות דמוקרטיות יציבות יחסית (בדוין, ון אלסט  ווולגרייב, 2004: היני ורויס, 2007: קלנדרמנס ואואגמה, 1987). חוקרים קודמים התמודדו עם דילמת מתודולוגיה לבין לשאול שאלות רבות כמה אנשים או לשאול אנשים רבים כמה שאלות בודדות. בצד אחד יש מחקרים כמו אלה של ון זומרן, ספירס וליץ’ (2008) שכלל מחקר אינטנסיבי של שני חלקים עם מדגם של 61 משתתפים בלבד. לעומת זאת, במחקר אחר של חמישה הפגנות גלובליזציה שונות, החוקרים השיגו מדגמים בגדלים הנעים בין 86 ל730 משתתפים, אך מכשירם הכיל רק שישה פריטים (פישר, סטנלי, ברמן ונף, 2005). אנחנו שילבנו יותר פריטים והצלחנו להשיג מדגם הרבה יותר גדול תחת תנאים קשים יותר. עם זאת, אי אפשר לדעת עד כמה המדגם מייצג את קהיר בכלל או של אלה שהשתתפו בהפגנות בכיכר תחריר ובסביבותיה בתקופה מסוכנת זו בפרט.

       ממצאינו מדגישים גם את הצורך בעבודות מושגיות ואמפיריות נוספות. רוב המחקרים על תנועות חברתיות ופעילות קולקטיבית מתמקדים במדינות דמוקרטיות (מאהר, 2010), ולעתים קרובות אין להם מה לומר על ההקשר ועל התפקיד של תקשורת פוליטית, בייחוד במסגרות אוטוריטריות. עם זאת, יש מנגנוני מפתח של שליטה, דיכוי, ואפשרויות של תנועות חברתיות אשר צריך לבחון מחדש, מושגית ואמפירית, בהקשר של האקולוגיה התקשורתית החדשה הזו. לדוגמה, קורצמן (2004) וקוראן (1997), בין היתר, דנו שאזרחים, במיוחד במצבים אוטוריטריים, אינם מביעים דעות מתנגדות, ושומרים על ההעדפות שלהם בסוד, משום שהם מאמינים בעצמם שהם המיעוט הקטן כתוצאה של דיכוי או צנזורה עצמית, ובכך נגרם בורות פלורליסטי. אחת העדפות למחקר עתידי היא לקבוע כיצד מדיה חברתית כגון פייסבוק וטוויטר משפיעים על דינמיקה זו.

     הרבה מהדיונים על הגבולות הפוטטיביים של אקטיביזם מקוון תלוי בכך שמתסתכלים על התבטאויות דיגיטליות בגדר “דיבור זול” (פארל ורבין, 1996) או מבטלים אותם בתור “סלקטיזם” או “קליקטיביזם” בלבד (מוזורוב, 2011). עם זאת, בייחוד בקונטקסט האוטוריטרי, האקטיביזם הדיגיטלית הוא לא ללא עלות וגם לא ללא יכולת השפעה פוליטית. התנאים שבהם אזרחים מתגברים על הסיכונים הפוטנציאליים של אקטיביזם מקוונת במשטרי דיכוי הוא בעל חשיבות ניכרת עבור חוקרים עתידיים.

      אנו מראים כי האירועים בצפון אפריקה ובמזרח התיכון מעוצבים כעת על ידי מערכת חדשה של תקשורת פוליטית, המחדדת את חשיבות התקשורת הבינאישית בתיווך דיגיטלי. המערכת הזאת מאופיינת על ידי שימוש גובר והולך של טלוויזיה לוויינית, אינטרנט (במיוחד פלטפורמות מדיה חברתית כמו פייסבוק וטוויטר), ושימוש נרחב בטלפונים סלולריים עם יכולת אינטרנט שמסוגלים להפיץ תמונות ווִידֵאוֹ. תוצאות מחקר זה מדגימות כיצד תרמו גורמים במערכת זו להוזלת העלויות של ייזום ותיאום פעולה קולקטיבית להפלת משטר סמכותי. ואולי הכי חשוב, הם ממחישים שינוי מונומנטאלי ביכולתם של אזרחים מהשורה בחברות מדכאות לתעד ולהביא לידי ביטוי את הרצונות שלהם לשינוי חברתי.

תודות

המחברים מודים לצוות המחקר של The Engine Room (חדר המנוע), https://www.theengineroom.org/ על ביצוע הפרויקט הזה בתנאים קשים במיוחד. תודה מיוחדת גם לעורך הראשי מלקולם פארקס ועורך הגיליון המיוחד פיל הווארד על תרומתם שלא יסולא בפז למסמך הזה. מֵעַל הכל כולנו מביעים את הכרת הטוב שלנו לעם המצרי שהשתתף במאמץ הזה תחת תנאים סוערים.