(14/04/2024) עלו היום לאתר 9 סמינריונים 2 תזות 2 מאמרים

לרכישה גלול למטה לסוף הדוגמית

ההשפעה של עישון כבד על פרמטרים קליניים, מיקרוביולוגיים וחיסוניים בקרב מטופלים עם שתלים דנטליים Impact of heavy smoking on the parameters of patients with dental implants

ההשפעה של עישון כבד על פרמטרים קליניים, מיקרוביולוגיים וחיסוניים בקרב מטופלים עם שתלים דנטליים: מחקר חתך פרוספקטיבי

הקדמה

עישון מהווה גורם סיכון לבריאות באופן כללי ולבריאות הפה, מעלה את הסיכון לסרטן בחלל הפה, לפצעים במוקוזה בחלל הפה ולמחלות הקשורות למסב השן. מחקרים מצביעים גם על כך שעישון מעל את הסיכון לכישלון של השתלת שיניים. במחקר שבוצע בקרב 272 מעשנים בהווה, 714 מעשנים בעבר ו-477 לא מעשנים, החוקרים, Torrungruang et al, מצאו שהצד החכי של השן המקסילרית האחורית הוא האזור שמושפע הכי הרבה מעישון סיגריות, מה שמראה שההשפעות החמורות של העישון לא אחידות בכל הפה.

במחקר שכלל 34 מטופלים עם 77 שתלים (מורכב מ-23 מוקוזיטיס ו-54 שתלים באזורים בריאים), הסיקו כי פלאק חיידקים גורם לתגובה דלקתית שיכולה להוביל להתפתחות של מוקוזיטיס סביב השתלים. מאמר סקירה סיסטמי שבוצע לאחרונה הדגיש את חוסר האחידות בטיפול ואת הצורך לבצע מחקרים נוספים לצורך פיתוח של טיפולים יעילים עבור המצב הנפוץ הזה, ושהשלב הראשון הוא מניעה של דלקת סביב השתילים ( peri-implantitis). דלקת סביב השתלים היא זיהום של רקמה מסביב לשתל, שמובילה לאובדן של העצם התומכת. גורמי סיכון לדלקת סביב שתלים הם היסטוריה של מחלות חניכיים, פלאק, היגיינת פה ירודה, עישון, צריכת אלכוהול וסוכרת. הרעיון של מניעה מבוסס על זיהוי מוקדם ותחזוקה שוטפת כגורמים מרכזיים בהפחתה של מקרי דלקות סביב שתלים. מחקר סקירה שבוצע לאחרונה ומטה אנליזה מצאו שישנם שיעורי כישלון גבוהה בהשתלות שיניים בקרב מעשנים, כמו כן, גם שיעור הזיהומים לאחר הפרוצדורה ואובדן עצם היו גבוהים. הכותבים ציינו כי יש להתייחס לתוצאות בזהירות  בגלל ההמצאות של משתנים לא מבוקרים סותרים במחקרים שנכללו באנליזה.

ההבנה של אסאואינטגרציה כתהליך ביולוגי יכולה לספק לקלינאים מטרות חדשות, אשר יעזרו לשפר את טיפולי השתלות השיניים. האטיולוגיה של הזיהומים במחלות של השתלות שיניים מתוארת בצורה טובה במספר מחקרים שבוצעו, הכוללים גם מוקוזיטיס הקשורה לשתלים וגם דלקת סביב השתלים. בשימוש בשיטת היברידיזציה של דנ”א-דנ”א, Socransky et al זיהו הרכב של מיני החיידקים Tannerella forsythia (T. forsythia), Treponema denticola (T. denticola) ו – Porphyromonas gingivalis (P.gingivalis), כבעלי קשר חזק לחומרה של מחלת החניכיים. הכותבים קראו להרכב החיידקים הזה “קומפלקס אדום”. מחקרים אשר השוו את המיקרוביוטה של ה- subgingival בין מעשנים ללא מעשנים הראו תוצאות סותרות, חלק מהמחקרים לא הצליחו להראות הבדל בין הקבוצות, בזמן שחלק מהמחקרים מצאו הבדלים מובהקים סטטיסטית.

עלייה ברמות האינטרלוקינים (IL) נצפתה בקרב מטופלים עם מחלות הקשורות לשתלים, למרות שישנה מחלוקת לגבי ההשפעות של IL על נוזל החניכיים ועל דלקות סביב השתלים בהקשר של כישלון השתלות או התפתחות של מחלות הקשורות להשתלות. המנגנונים המדויקים בהם העישון משפיע על הרקמות שסביב השתל טרם ידועים. אף על פי כן, סביר להניח שלעישון יש בראש ובראשונה השפעה סיסטמית, ע”י שינוי התגובה של המארח ו/או על ידי פגיעה ישירה בתאים. הוצע גם שההשפעות של הניקוטין עשויות לשחק תפקיד בתהליך דרך ואזוקונסטריקציה (כיווץ כלי דם), רמות גבוהות של פיברינוגן, המוגלובין וצמיגות הדם, רמות מוגרות של המוגלובין קרבוקסי בדם, פגיעה בפעילות של הנויטרופילים ועלייה באדהזיה של הטסיות.

במחקר הנוכחי, אנו משערים כי מעשנים עם רקמה בריאה סביב השתל יציגו פרמטרים ירודים הקשורים להשתלה ושינוי בתגובות החיסוניות. לכן, במחקר הזה, הערכנו את המאפיינים הקליניים של רקמות בריאות באזור ההשתלה בקרב מעשנים כבדים, המבוססים על אינדקס פלאק (mPI), אינדקס חניכיים מותאם (mGI) ובדיקת עומק, ובדקנו את החיידקים ואת המאפיינים של התגובה של המארח. את הפרמטרים הללו השווינו מול פרמטרים זהים בקרב לא מעשנים עם רקמות בריאות באזור ההשתלה.

חומרים ושיטות

עיצוב המחקר

המידע נלקח ממעשנים ולא מעשנים. כל המטופלים הגיעו למחלקה לניתוחי פה והשתלות באוניברסיטת ולנסיה (ולנסיה, ספרד) בין ינואר 2009 ליוני 2010. המחקר בוצע בהתאם להצהרת הלסינקי. פרוטוקול המחקר אושר ע”י ועדת הביקורת של האוניברסיטה, והמטופלים חתמו על הסכמה בכתב להשתתף במחקר.

במחקר השתתפו 66 מטופלים, אשר לכל אחד מהם היה חוסר של לפחות קשת דנטלית אחת מלאה אשר עברה שיקום באמצעות שתלים דנטליים, בסך הכל 386 שתלים. רק אלה שנחשבו מעשנים כבדים לפי הסיווג של Schwartz- Arad et al (מטופלים אשר עישנו 10 סיגריות ומעלה ביום במשך 10 שנים ומעלה) נכללו במחקר, בזמן שבקבוצת הלא מעשנים היו מטופלים שלעולם לא עישנו. בסופו של דבר נכללו במחקר 29 מטופלים: 22 לא מעשנים (13 נשים ו-9 גברים) ושבעה מעשנים (ארבע נשים ושלושה גברים). ממוצע הגילאים של המשתתפים היה 63.6 +- 10.5 שנים. כל המטופלים נבדקו ע”י אותו בודק (JAA), וכולם טופלו בשתלים בטיפול שטחי בשיטת Avanblast (Phibo Dental Solutions; Sentmenat, Barcelona, Spain). כל השתלים היו בתפקוד לפחות 24 חודשים בזמן שבוצע המחקר.

הקריטריון להכללה אשר הגדיר שתלים דנטליים בריאים היה בדיקת עומק כיס < 4 מ”מ, היעדר סימנים קליניים של דלקת במוקוזה מסביב לשתל והיעדר אובדן עצם בבדיקות הדמיה. כל מטופל שקיבל טיפול נגד זיהום מקומי או סיסטמי עבור חלל הפה במהלך שלושת החודשים הקודמים ( למשל אנטיביוטיקות או שטיפות פה), או טיפול חניכיים במהלך ששת החודשים הקודמים, לא נכלל במחקר. מטופלים עם מחלת חניכיים לא מבוקרת, מטופלים אשר הציגו שתלים עם חשיפה של השטח הגולמי, מטופלים עם מחלות סיסטמיות (למשל זיהומי HIV או לוקמיה) או כאלה שקיבלו תרופות שיכולות לשנות את בריאות החניכיים בצורה כלשהי ונשים בהריון או מניקות לא נכללו גם הם במחקר, וגם מטופלים עם מוקוזיטיס עם דלקת סביב השתל. ההגדרה למוקוזיטיס התבססה על ה- Consensus Report of the VI European Workshop on Periodontology, שם מטופלים עם אדמומיות בחניכיים סביב השתל, נפיחות ודימום בבדיקה, וללא סימנים של אובדן עצם בהדמיה, נחשבו כבעלי מוקוזיטיס. דלקת סביב השתל הוגדרה לפי ההגדרה של Schwartz et a של שתלים עם עומק בבדיקה של לפחות 4 מ”מ וסימני של דלקת אקוטית סביב השתל (כמו אובדן עצם תומכת, אשר הוצג בהדמיה רדיוגרפית, דימום בבדיקה או היפרדות) וללא תזוזה של השתל.

בדיקות קליניות ורדיוגרפיות

השתל עם הכיס העמוק ביותר נבחר לצורך הדגימות המיקרוביולוגיות, ולצורך קביעת נוכחות של IL. נבחר שתל אחד מכל רבע שעבר שיקום. כאשר נמצא שיש שני שתלים או יותר עם אותו עומק, השתל שממוקם קדמית יותר נבחר. נבדקו כל השתלים אצל כל מטופל, וכל רבע שעבר שיקום (רישום של 2 או 4 שתלים לפי המיקום, מקסילה עליונה, המנדיבולה או שתיהן) תועד. ה- mGI וה- mPI נקבעו עבור כל שתל לפי הקריטריון של Mombelli et al. ה-PPD  סביב השתל נמדד באמצעות כלי כיול ל- 0.25 Nw (Click probe; Kerr, Bioggio, Switzerland). נלקחו מדידות של ה-mesiobucal, distobuccal, mesiolingual, mediolingual ו- distolingual מכל שתל, וה-PPD הממוצע חושב במילימטרים עבור כל שתל.

אובדן עצם נמדד מהמחקרים שביצעו רנטגן בחלל הפה, ע”י שימוש במערכת שנקראת XMind (Groupe Satelec- Pierre Rolland, Bordeaux, France) והרצפטור הדיגיטלי RCG (Kodak Dental System, Atlanta, GA, USA). השתמשו במכשיר הרנטגן XCP (Dentsply, Des Plaeins, IL, USA) על מנת לחשב את זווית קרן הרנטגן במאמרים הבאים. על מנת למקם את ה-XCP בצורה נכונה, מיקמו את העמודה המנחה במקביל לכיוון של קרן הרנטגן, אנכית לרצפטור הדיגיטלי. לפי הסדנה האירופאית השביעית לפריודונטולוגיה, על מנת ליצור את קו ההתחלה, יש צורך ברדיוגרף (צילום שנעשה ע”י רנטגן) על מנת לקבוע את הרמה המכתשית של העצם לאחר עיצוב פיזיולוגי מחדש, ולא לבצע בדיקות הערכה באזור השתל לפני שזה מבוצע, מכיוון שמניחים כי אובדן העצם המופיע לאחר העיצוב מחדש הראשוני קורה בעיקר בגלל זיהום חיידקי.

דגימות מהנוזל בחריצים בסביבת השתל

נאספו דגימות מהנוזלים בחריצים שבסביבת השתל (PISF) מכל אחד מהשתלים לאחר שהוערכה המצאות או העדר של פלאק (mPI), אך לפני הרישום של כל פרמטר קליני אחר. לאחר כיול ה-Periotron 800, דגימות ה-PISF נאספו באמצעות רצועות נייר סטריליות (Periopaper Strip, Pro-flow), ונעשה עיבוד של דגימה אחת מכל רביע שעבר שחזור בהשתלה.

ההליך היה כדלקמן: (א) ייבוש הפה באמצעות שאיבת נוזלים (אספירציה), (ב) בידוד האזור באמצעות צמר גפן, (ג) ייבוש עדין של האזור, (ד) דגימה של הנוזל ע”י הנחת הניירות הסטריליים בחריצים בין השתלים לחניכיים, והחזקה במשך 30 שניות ו(ה) הנחה של הדגימות בין הגלאים של ה-Periotron 8000 על מנת לרשום את כמות ה-PISF ביחידות של Periotron, על פי הוראות היצרן.

הנוזל מחריצי החניכיים נספג ברצועות. כל דגימה עברה דילול במבחנת אפנדרוף עם 200 µl של 50 mM בופר פוספט (PH 7.2), יחד עם מעכבי פרוטאז (Roche Diagnostics, GmBH, Mannheim, Germany) ועם 0.1 mM phenyl sulfonyl fluorate, ועברו אינקובציה למשך שעתיים. הדגימות עברו צנטריפוגה של 1000 X גרם לחמש דקות, והנוזל שצף למעלה אוחסן ב-80 מעלות עד לשימוש.

דגימות מיקרוביולוגית

הפלאק שמעל החניכיים הוסר מהשתל עם הכיס העמוק ביותר בכל רביע ע”י שימוש במגרד או בצמר גפן, ללא חדירה לחריצי החניכיים. נעשה שימוש בצמר גפן לצורך בידוד יחסי. אזור הדגימה יובש באמצעות אקדח אוויר. הוכנסו מקלות נייר סטריליים (Johnson & Johnson medical, Arlington, TX, USA) בחריצים סביב השתל למשך 10 שניות. לאחר מכן הספיגו את מקלות הנייר בתמיסה של 4 M guanidine thiocyanate ו- 2-mercaptoethanol במבחנה. הדגימות נשלחו ל-IAI (Zuchwil, Switzerland) לצורך אנליזות מיקרוביולוגיות, ונבדקו עבור החיידקים T. forsythia, P. gingivalis, T, denticola ולעומס חיידקי כולל (TBL) באמצעות IAI, טכניקה שבוצעה ע”י כותבי המאמר. על מנת לעשות זאת, הדגימות הוכנה לממברנות מניילון ועברו היברידיזציה עם פרובים P32 שמכוונים נגד תת היחידה הריבוזומלית sRNA של ארבעת מיני החיידקים שהוזכרו מעלה.

מבדק ציטוקונים

בוצעה הערכה של הציטוקינים IL-1B, IL-6, IL-8, IL-10 ו-TNF-a (מהנוזל שצף ואוחסן בקירור) באמצעות שימוש במערכת ה- Human Inflammation Cytometric Bead Array (CBA) (BD Biosciences, San Diego, CA, USA) ואנליזת FACS  (BD Biosciences). הדגימות ודגימות הביקורת החיובית (עקומת סטנדרטיזציה) עברו עיבוד לפי הוראות היצרן, והערכים של כמות הציטוקונים חושבו ותועדו ביחידות של pg/ mL. המידע הושג באמצעות שימוש ב-FACS Microbiology Calibur flow cytometer (Becton Dickinson, Franklin Lakes, NJ, USA).

ניתוחים סטטיסטים

נעשה שימוש בתוכנת SPSS (גרסה 15.0, Chicago, IL, USA) לצורך הניתוחים הסטטיסטים. היחידות הסטטיסטיות היו המטופל ולא השתלים הדנטליים. העוצמה הסטטיסטית חושבה באמצעות Mann- Whitney U-test באנליזה של עומק הבדיקה לדגימות של 29 מטופלים והייתה 0.82. ההבדל המובהק סטטיסטית המינימלי בין מעשנים ללא מעשנים היה של  0.85 mm, עם סטיית תקן של 0.63 ורמת ביטחון של 95% (α= 0.05).

תוצאות

מתוך 66 המטופלים שהיו בהתחלה, נכללו במחקר 29 מטופלים (22 לא מעשנים ו-7 מעשנים) (Figure 1). הוערכו 74 שתלים דנטליים. 20 שתלים הוערכו ממטופלים מעשנים ו-54 ממטופלים לא מעשנים. בקבוצת המעשנים, ממוצע הגילאים היה 63.6 +- 10.5 שנים (59.1% נשים). ממוצע המין של המטופלים, היגיינת הפה, הקשת שעברה השיקום וסוג השתלים דווחו בטבלה 1. לא נצפו הבדלים מובהקים בין שתי קבוצות המחקר.

הערכים הממוצעים של הפרמטרים הקליניים עבור השתלים (בקרב שתי הקבוצות) מוצגים בטבלה מספר 2. אחוז האזורים בהם היה mPI גבוה היה גבוה יותר בקרב קבוצת הלא מעשנים, ואחוז האתרים עם ה-mGI הגבוה היה גבוה יותר בקרב קבוצת המעשנים. אמנם, המידע הזה לא היה מובהק סטטיסטית. ממוצע ה-PPD בקרב המעשנים והלא מעשנים היה 2.71 +- 0.51 mm ו-2.96 +- 0.54 mm, בהתאמה, ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית. כאשר השוו בין נפחי ה-PISF, mGI ו-mPI , לא נמצא הבדל מובהק סטטיסטית בין שתי הקבוצות.

הערכה של הרכב הפתוגניים סביב מסב השן (T, forsythia, T. denticola ו-P. gingivalis) ו-TBL מופיעה בטבלה 3. המיקרוביוטה בחניכיים של מעשנים הייתה מורכבת ממספר גדול יותר של פתוגנים, כאשר T. forsythia היה יוצא מן הכלל, מכיוון שהיה מעט גבוה יותר דווקא בקבוצת הלא מעשנים, אך ללא הבדל מובהק סטטיסטית.

בקרב המעשנים נצפה ביטוי גבוה יותר של IL- 1b בהשוואה ללא מעשנים (חושב ביחידות של pg/ mL) (30.2 +-29.3 ו-20.7 +- 18.2, בהתאמה, P= 0.381), וגם של IL-6 (0.88 +- 0.39 ו- 0.54+- 0.38, בהתאמה, P= 0.070), של IL- 10  (0.82 +- 1.06 ו- 0.53+- 0.66, בהתאמה, P= 0.746) ו-TNF-a  (0.46+- 0.71 ו-0.29 +- 0.49, בהתאמה, P= 0.746). בשונה מכך, הביטוי של IL- 8  היה מעט גבוה יותר בקרב קבוצת הלא מעשנים (175.1 +- 187.1 ו-179.8 +- 125.1 , בהתאמה, P= 0.566). אמנם, ההבדלים הללו היו ללא מובהקות סטטיסטית (טבלה 4).

דיון

במחקר הנוכחי שיערנו כי מעשנים עם רקמה בריאה סביב השתל יציגו פרמטרים קליניים פחות טובים, שינויים במיקרוביוטה סביב השתל ושינויים בתגובות החיסוניות. מספר מחקרים הראו שעישון משפיע על הרכב החיידקים במיקרוביוטה בחניכיים. אמנם, מחקרים אחרים הראו שבקרב מעשנים ולא מעשנים יש פתוגנים דומים בחניכיים.

במחקר של 33 מעשנים ו-31 לא מעשנים בוצעה רגרסיה לוגיסטית שהראתה שגם עישון, עומק הבדיקה ודימום מהחניכיים לא השפיעו על ההיארעות של קומפלקס חיידקים אדום (הפתוגנים שהוזכרו קודם לכן). הראו שרקמות רכות סביב השתל מפתחות תגובה דלקתית חזקה יותר להצטברות פלאק בניסוי בהשוואה לחניכיים. מחקר אחר בו השתתפו 57 אנשים לא הצליח למצוא הבדל מובהק בהיארעות של קומפלקס חיידקים אדום בין מעשנים ללא מעשנים. אמנם, מספר מחקרים מצאו שמעשנים מציגים יותר עומק בבדיקה (probing depth) בהשוואה ללא מעשנים. במחקר בו השתתפו 56 מטופלים (42.1 %  מתוכם מעשנים) עם 127 שתלים, נמצא כי לדימום במהלך הבדיקה ולעישון לא הייתה השפעה על החיידקים באזורי ההשתלה. במחקר הנוכחי, כאשר בוצעה השוואה בין ההשפעה של העישון על רקמות בריאות סביב השתל לבין קבוצת הלא מעשנים, לא נמצא קשר מובהק מבחינה קלינית או מבחינה מיקרוביולוגית. כמו במחקרים אחרים, נמצא כי למעשנים במחקר הנוכחי היו רמות נמוכות יותר של נוזל בחריצי החניכיים בהשוואה לקבוצת הלא מעשנים. בינואר 2013, האגודה האמריקאית האקדמאית לפריודונטולוגיה הצהירה כי מנקודת מבט קלינית, סימנים אשר מעידים על נוכחות של מוקוזיטיס באזור השתלים כוללים דימום במהלך הבדיקה ו/או יצירת מוגלה אשר לרוב מקושרים לעומק בדיקה של 4 מ”מ ומעלה וללא עדות של אובדן עצם מעבר לעצם שעוצבה מחדש. במחקר שלנו, זו הייתה נקודת החתך שנעשה בה שימוש בקריטריונים המכלילים המגדירים שתלים דנטליים בריאים (i.e. PPD < 4 mm), כפי שנעשה גם ע”י כותבים אחרים.

מגוון מחקרים בדקו את הקשר שבין עישון לבין פתולוגיות בחניכיים. התוצאות הראו שאצל מעשנים ולא מעשנים ישנם פתוגנים דומים בחניכיים. נראה כי אין מידע שתומך בהשערה כי עישון מעלה את הסיכון לפתוגנים מסוימים בחניכיים. במחקר שבוצע ע”י Karbach et al, נמצא כי לעישון יש השפעה מובהקות על הבריאות של הרקמות סביב השתל, מה שמעלה את הסיכון למוקוזיטיס, למרות שעישון לא נמצא כגורם סיכון להמצאות של פתוגנים באזורים שסביב השתל ( נבדקו חיידקים מסוג : Aggregatibacter actinomycetemconmitans, P. gingivalis, T. forsythia, Prevotella intermedia ו- T. denticola). לחץ חמצן נמוך בכיסי החניכיים בקרב מעשנים עשוי לעודד צמיחה של חיידקים אנאירוביים. פוטנציאל החמצון חיזור בפלאק הדנטלי יורד כתוצאה מעישון, מה שככל הנראה יכול לעודד צמיחה של חיידקים אנאירוביים.

Machuca et al הצהירו שההרכב של חיידקי הפלאק לא משתנה בעקבות עישון, אך שהתגובה של המארח לפלאק החיידקי עוברת שינוי. לעישון יש השפעות ארוכות טווח על הרבה היבטים של תהליכים דלקתיים ועל מערכת החיסון, וההשפעות המזיקות של העישון כוללות הפרעה לריפוי פצעים, ירידה בייצור הקולגן, תפקוד פיברובלסטים לקוי, ירידה בסירקולציה הפריפריאלית ותפקוד לקוי של נויטרופילים ומאקרופאגים. למרות שטבק מתואר בספרות כאחד הגורמים האטיולוגיים המשמעותיים ביותר לאובדן עצם מרג’ינלי, במחקר שבוצע בקרב 185 מטופלים עם 514 שתלים דנטליים, Galindo- Moreno et al מצאו שלטבק אין תפקיד מרכזי.

במאמר סקירה ומטה אנליזה שנעשו לאחרונה, בהם נכללו 19 מחקרים באנליזה הסופית, הסיקו שמתווכי דלקת, כמו למשל IL- 1b ו- TNF- a, שנמצאים בנוזל בחריצי החניכיים סביב השתלים יכולים לעזור להעריך את הדיאגנוזה המוקדמת של דלקת סביב השתלים. בנוסף, איסוף PISF צריך לעבור סטנדרטיזציה על מנת שמחקרים עתידיים יוכלו ליצור מידע מותאם עם שגרת מעקב לצורך טיפול יעיל יותר במחלות סביב שתלים. תוצרים בקטריאליים שמיוצרים ע”י פתוגנים בחניכיים מגרים את ההיווצרות של מתווכי דלקת המופרשים ב-PISF, אשר גורמים להרס של הרקמות סביב השתלים. הוצע כי ציטוקינים מסוימים יכולים לשמש ככלי דיאגנוסטי או כמרקרים פרוגנוסטיים להרס של החניכיים או של רקמות סביב השתל. עליה ברמות ה-IL נצפית בקרב מטופלים עם מחלות סביב השתל, למרות שקיימת מחלוקת בנוגע להשפעה של האינטרלוקינים בנוזל החניכיים ודלקות סביב השתל בהקשר של כישלון ההשתלה או ההתפתחות של מחלות סביב השתל. במחקר חתך פרוספקטיבי, בו נלקחו דגימות PISF מ-24 אזורים עם דלקת סביב השתל ו-54 אזורים בריאים סביב השתל, הסיקו כי המיקרוביוטה סביב השתל והקשת שעברה שיקום (עליונה או תחתונה) יכולות לתרום לאובדן עצם בדלקת סביב השתל. בנוסף, נמצא קשר מובהק סטטיסטית בין ריכוז הציטוקינים ( IL- 1b, IL- 6, IL-10 ו -TNF-a) והתגובה הדלקתית ברקמה בה יש דלקת סביב השתל.

IL- 1b ו-TNF- a הם ציטוקונים פרו- דלקתיים שגורמים להתרחשות של מספר אירועים, כולל אובדן עצם. חושבים כי רוב הנזק שמופיע במהלך הרס רקמת החניכיים עשוי להיות בגלל הפעילות של שני הציטוקינים הללו. מחקר אחד בו השתתפו 180 מטופלים הראה שיש אפקט סינרגיסטי בין גנוטיפ חיובי של IL-1 לבין עישון אשר גורם לשתלים הדנטליים להיות בסיכון גבוה לפיתוח סיבוכים ביולוגיים במהלך התפקוד שלהם. במחקר אחר, הציעו שמעשנים כבדים, נשאים של פולימורפיזם בגן של IL-1 מקושרים לסיכון גבוה יותר של אובדן עצם בעקבות בניית שתלים. ל- IL- 6 יש השפעות פרו- דלקתיות והוא אחראי לספיגת קולגן ברקמות החניכיים, בזמן ש- IL-10 מעכב תהליכי דלקת. IL-8 מתפקד ככימואטרקטנט (מפריש חומרים מושכים) עבור נויטרופילים כדי שיגיעו לרקמות החניכיים. במחקר הנוכחי, ראינו שבקרב המעשנים נצפו רמות ביטוי גבוהות יותר של IL- 1b, IL-6, IL-10 ו- TNF- a, ו- IL-8 היה מעט גבוה יותר דווקא בקרב הלא מעשנים. אמנם, ההבדלים הללו לא היו מובהקים סטטיסטית. ההערכה של הפתוגנים (T. forsythia, T.denticola  ו- P. gingivalis) הראתה גם כי לא קיים הבדל מובהק בין הקבוצות. יש לקחת בחשבון שהממצאים הללו יכולים להיות בעקבות העובדה שהדגימות שנלקחו משתי הקבוצות נבחרו בקפידה, וכל המטופלים היו עם רקמות בריאות סביב השתלים. כלומר, תחת תנאים בריאים, עישון לבדו לא משפיע על הפרמטרים החיסוניים והמיקרוביולוגיים שנבדקו במחקר שלנו.

ההשפעה של עישון כבד על פרמטרים קליניים, מיקרוביולוגיים וחיסוניים בקרב מטופלים עם שתלים דנטליים: מחקר חתך פרוספקטיבי

הקדמה

עישון מהווה גורם סיכון לבריאות באופן כללי ולבריאות הפה, מעלה את הסיכון לסרטן בחלל הפה, לפצעים במוקוזה בחלל הפה ולמחלות הקשורות למסב השן. מחקרים מצביעים גם על כך שעישון מעל את הסיכון לכישלון של השתלת שיניים. במחקר שבוצע בקרב 272 מעשנים בהווה, 714 מעשנים בעבר ו-477 לא מעשנים, החוקרים, Torrungruang et al, מצאו שהצד החכי של השן המקסילרית האחורית הוא האזור שמושפע הכי הרבה מעישון סיגריות, מה שמראה שההשפעות החמורות של העישון לא אחידות בכל הפה.

במחקר שכלל 34 מטופלים עם 77 שתלים (מורכב מ-23 מוקוזיטיס ו-54 שתלים באזורים בריאים), הסיקו כי פלאק חיידקים גורם לתגובה דלקתית שיכולה להוביל להתפתחות של מוקוזיטיס סביב השתלים. מאמר סקירה סיסטמי שבוצע לאחרונה הדגיש את חוסר האחידות בטיפול ואת הצורך לבצע מחקרים נוספים לצורך פיתוח של טיפולים יעילים עבור המצב הנפוץ הזה, ושהשלב הראשון הוא מניעה של דלקת סביב השתילים ( peri-implantitis). דלקת סביב השתלים היא זיהום של רקמה מסביב לשתל, שמובילה לאובדן של העצם התומכת. גורמי סיכון לדלקת סביב שתלים הם היסטוריה של מחלות חניכיים, פלאק, היגיינת פה ירודה, עישון, צריכת אלכוהול וסוכרת. הרעיון של מניעה מבוסס על זיהוי מוקדם ותחזוקה שוטפת כגורמים מרכזיים בהפחתה של מקרי דלקות סביב שתלים. מחקר סקירה שבוצע לאחרונה ומטה אנליזה מצאו שישנם שיעורי כישלון גבוהה בהשתלות שיניים בקרב מעשנים, כמו כן, גם שיעור הזיהומים לאחר הפרוצדורה ואובדן עצם היו גבוהים. הכותבים ציינו כי יש להתייחס לתוצאות בזהירות  בגלל ההמצאות של משתנים לא מבוקרים סותרים במחקרים שנכללו באנליזה.

ההבנה של אסאואינטגרציה כתהליך ביולוגי יכולה לספק לקלינאים מטרות חדשות, אשר יעזרו לשפר את טיפולי השתלות השיניים. האטיולוגיה של הזיהומים במחלות של השתלות שיניים מתוארת בצורה טובה במספר מחקרים שבוצעו, הכוללים גם מוקוזיטיס הקשורה לשתלים וגם דלקת סביב השתלים. בשימוש בשיטת היברידיזציה של דנ"א-דנ"א, Socransky et al זיהו הרכב של מיני החיידקים Tannerella forsythia (T. forsythia), Treponema denticola (T. denticola) ו – Porphyromonas gingivalis (P.gingivalis), כבעלי קשר חזק לחומרה של מחלת החניכיים. הכותבים קראו להרכב החיידקים הזה "קומפלקס אדום". מחקרים אשר השוו את המיקרוביוטה של ה- subgingival בין מעשנים ללא מעשנים הראו תוצאות סותרות, חלק מהמחקרים לא הצליחו להראות הבדל בין...

295.00 

מק"ט 82feef687706 קטגוריה
מק"ט 82feef687706 קטגוריה

295.00 

סיוע בכתיבת עבודה מקורית ללא סיכונים מיותרים!

כנסו עכשיו! הצטרפו לאלפי סטודנטים מרוצים. מצד אחד עבודה מקורית שלכם ללא שום סיכון ומצד שני הקלה משמעותית בנטל.