(13/04/2024) עלו היום לאתר 9 סמינריונים 2 תזות 2 מאמרים

לרכישה גלול למטה לסוף הדוגמית

הופעתו של הפוליגרף כחלק מההליך המשפטי THE EMERGENCE OF THE POLYGRAPH AT TRIAL

עמוד 1120

הופעתו של הפוליגרף כחלק מההליך המשפטי

מאז ומעלום, עורכי דין תרו אחר אמצעים להפחתת אלמנט טעות האנוש בתהליך איתור עובדות. על אף שמכשירים מכניים כגון הפוליגרף, אשר כונה באופן תכוף יותר, אם כי פחות מדויק, גלאי-שקר, קיימים בנמצא כבר למעלה מ-50 שנה (1), התהוותה לאורך השנים התפיסה כי כעיקרון, תוצאות שהניבו מכשירים כאלה לא היו קבילות כעובדות בבית המשפט (2).

על אף השימוש העולה בפוליגרף בהקשרים אחרים (3), בתי המשפט נצמדו באופן כמעט אוניברסלי לנקודת המבט הגורסת כי מכונות הפוליגרף טרם צברו עמדת מפתח מספקת בקרב מומחים או הדגימו רמה מספקת של מהימנות שתצדיק את השימוש בהן בתיקים בהם שני הצדדים לא הסכימו אודות כך מראש.

יחד עם זאת, בשנה האחרונה, לפחות ארבעה בתי משפט מחוזיים (4) וארבעה בתי משפט של מדינות (States)  (5) התרחקו מכלל האצבע שליווה את עולם המשפט זמן כה רב וקיבלו בתור ראיות תוצאות של מבחני פוליגרף.

מאמר זה בוחן את החוק המסורתי, את הטיעונים המוצגים בעד מבחני הפוליגרף וכן את המקרים החריגים שבהם הכירו בתי המשפט בחלק מהמדינות (states) בראיות פוליגרף, כקבילות:  קבילות באמצעות הסכם מקדים בין שני הצדדים בתיק.

בנוסף, נדון בהחלטות החדשות בסוגיה זו והסיבות מאחוריהן.

עמוד 1121

לבסוף, נציע ביסוס תיאורטי להגשת ראיות פוליגרף כראיות במשפט והקריטריונים הנחוצים להגשה שכזו.

  1. החוק המסורתי בנוגע לקבילות של ראיות פוליגרף

מקרה הערעור הראשון שעסק בקבילות גלאי-שקר בתור ראיה בבית משפט הוא ככל הנראה Frye v. United States (6) בשנת 1923. במשפט זה, הנאשם ערער על הרשאה ברצח בהתבסס על כך שבית המשפט סירב לקבל בתור ראיה את התוצאות המזכות של גלאי-השקר. בית המשפט אישש את ההרשעה וגרס כי בית המשפט בערכאות הנמוכות יותר סרב בצדק לקבל את התוצאות שכן גלאי-שקר טרם צברו ביסוס מדעי מספק על מנת להצדיק את השימוש בהם במשפט.  בית המשפט אמר, בהגדרתו את התנאים להגשה של ראיות מדעיות:

        קשה להגדיר מתי בדיוק עיקרון או גילוי מדעי חוצים את הקו בין השלב הניסיוני לבין המוכח. היכן שהוא באזור הדמדומים הזה, כוחה של הראיה חייב לזכות להכרה, ובעוד בתי המשפט ילכו רחוק בהצגת עדויות מומחים הנגזרות מעקרונות מדעיים מוכחים ומוכרים, אותם עקרונות חייבים להיות מבוססים בצורה מספקת ולזכות בהכרה כוללת בתחום הספציפי אליו הם משתייכים.

        אנו סבורים שמבחן לחץ הדם הסיסטולי טרם ביסס לעצמו עמדה שכזו והכרה מדעית בקרב סמכויות פיזיולוגיות ופסיכולוגיות ברמה שתצדיק את זה שבתי המשפט יקבלו עדויות מומחים הנגזרות מהגילויים, הפיתוח וניסויים שנערכו עד כה (7).

 התנאי הנ”ל התקבל באופן גורף, אולם, בתי משפט רבים נתקלו בקושי רב ביישומו. הקשיים המרכזיים נסבו סביב ההכרעה לאיזה תחום מדעי בדיוק שייך הפוליגרף וההוכחה שהוא צבר “הכרה כללית” בתחום. (8)

        המבדק במקרה של  Frye –  מבחן לחץ הדם הסיסטולי –  מדד לכאורה רק שינויים בלחץ הדם, טכניקה פרימיטיבית הרבה יותר מזו שנעשה בה שימוש בפוליגרף המודרני. יחד עם זאת, הן המכשירים הראשוניים הללו והמכשירים המתקדמים יותר לגילוי שקר, פועלים על אותה הנחת מוצא: ישנה תגובה פיזיולוגית בלתי נשלטת לשקר שיכולה להימדד על ידי מכשירים מכאניים המחוברים לגוף (9).

הפוליגרף המודרני מתעד את התגובות בלחץ הדם, דופק, קצב נשימה והתנגדות העור לגירוי החשמלי (תגובת עור גלוונית –  לחיבור על ידי הולכה חשמלית – המכונה GSR) של הנבדק בזמן שהוא נשאל שאלות מגוונות.

עמוד 1122

האדם הנבחן נשאל סדרה של “שאלות בקרה”, חלקן לא רלוונטיות לנושא וחלקן כאלה שנצפה מהנבדק לספק להן תשובה שקרית. תגובתו הפיזיולוגית של הנבדק בזמן התגובה לשאלות אלה, מבחינת המדידות שתוארו מעלה ומתועדות אוטומטית על גרף, מושוות לאחר מכן לתגובותיו כאשר נשאל שאלות ישירות יותר על הנושאים החשובים. נטען כי בהתבסס על התיעוד על הגרף, בוחן מנוסה יוכל לומר האם הנבדק משקר.

על אף קיומן של שיטות מדידה יותר מתוחכמות, הטוענות למידה גבוהה יותר של דיוק, ושימוש נפוץ יותר בפוליגרף בהקשרים אחרים , בתי המשפט של מרבית המדינות בארה”ב נצמדו עד לאחרונה לחוק Frye וסירבו לקבל תוצאות של גלאי שקר כראיות קבילות (10).

חלק מבתי המשפט אכן נטו להתייחס לחוק כנגד קבילות שמקורו במשפטFrye , ככזה שנולד מתוך הכרה משפטית חוקית בכך שבדיקות אלא אינן מהימנות (11).

שלושת הסיבות לכך בדרך כלל נסבו סביב (12):

  1. ספק חמור בנוגע למהימנותו של הפוליגרף ככלי המסוגל לזהות שקר.
  2. חוסר בהירות בנוגע ליכולת להעריך את מיומנותו של הבוחן המבצע את המבדק הספציפי.
  3. חשש שלראיות הפוליגרף, עקב הילת הדיוק המדעי סביבן, תהיה השפעה מופרזת על המושבעים.
  1. מהימנותו של הפוליגרף

הטענה הבסיסית של מרבית בתי המשפט הינה שאמינות לא יכולה להיבדק באופן מהימן באמצעות מבדק מכאני. מבקרים של הפוליגרף טוענים כי אין שום ביסוס מדעי לכך ששקר אכן מייצר תגובה פיזיולוגית (13). אחרים, בעודם מודים כי יכולות להיות תגובות פיזיולוגיות טבעיות מסוימות לשקר, מפקפקים בהיותן של תגובות אלה אוניברסליות עד כדי כך שהן מאפשרות סטנדרטיזציה של בדיקות אלה עבור כולם (14).

עמוד 1123

מבקרים אלה מציינים כי מומחי הפוליגרף עצמם מודים שמצבו הנפשי והפיזי של החשוד הינם משתנים אשר יכולים להשפיע על התגובות הנמדדות על ידי הפוליגרף (15).

        מספר בתי משפט טענו כי תוצאות פוליגרף אינן קבילות מכיוון שיש רמות שונות של אמינות ואילו גלאי שקר מודדים אך ורק את הערכתו העצמית של הנבדק את עדותו שלו, הערכה אשר פעמים רבות מבוססת על תפיסה או זיכרון לא מדויקים (16). נטען ישנן רמות שונות של אמינות וכי לאמת יכולה להיות משמעות שונה עבור אנשים שונים. היותו של אדם אמין הינו מטבעו בלתי ניתן להכרעה באמצעות מכשיר מכאני אשר מסוגל לספק רק תשובות של “כן” או “לא”.

        לבסוף, ברבים מהמקרים המדווחים, בתי המשפט טענו שהצד המעוניין להציג את המבדקים נכשל בהצגת עדויות מומחים משכנעות על מנת להוכיח מהימנות (17). על אף שמומחים רבים אשר העידו במשפטים אחרונים בסוגיית הקבילות של הפוליגרף מגיעים מהכשרה של פסיכולוגיה או רפואה (18), מרבית מפעילי הפוליגרף (בוחנים) כיום – כולל רבים מאלה הנחשבים ל”מומחים” – מגיעים מרקע של אכיפת חוק וחקירות (19). השאלה העולה בניסיון ליישם את התנאי ממקרה Frye בנוגע ל”קבלה כללית בתחום הספציפי אליו הוא משתייך” על לפוליגרף הינה אפוא, האם אכיפת חוק ואף מדע הפעלת הפוליגרף יכולים להוות תחום רלוונטי. 

עמוד 1124

        על אף שמחקרים רבים שבוצעו על ידי פסיכולוגים הגיעו לתוצאות סותרות (20), מספר תומכים מובילים של הפוליגרף טוענים כי מחקרים עדכניים יותר מראים כי המכשיר מגיע לתוצאה מדויקת ביותר מ-95% מהזמן (21). מבקרים של הפוליגרף לעומת זאת, מערערים לעתים תכופות על יכולתה של המכונה לזהות שקר בצורה מדויקת. מבקרים אלה טוענים כי עלינו לדעת בוודאות מוחלטת האם האדם הנבדק שיקר (22). במצבים בהם נעשה שימוש תכוף בפוליגרף, ידע מוחלט שכזה אינו אפשרי פעמים רבות. כל מה שניתן לבחינה הוא המתאם בין תוצאות המבדק לבין תגובות לאירועים שהתרחשו מאוחר יותר אשר יהיו קונסיסטנטיים עם תוצאות המבדק או לא.

  1.  הכשרת הבוחנים

בנוסף לחשש בדבר היותו של הפוליגרף בלתי מהימן, בתי משפט רבים טענו כי אין שום דרך להבטיח כי בוחן בעל הכשרה מתאימה מבצע את המבדק (23);. מומחי פוליגרף טוענים כי אלא אם הבוחן קיבל הכשרה מתאימה, תוצאות המבחן יהיו לעתים קרובות נטולות ערך (24). על אף שקיימים כיום ארגונים של מפעילי פוליגרף, ומדינות מסוימות דורשות שמפעילי פוליגרף יהיו בעלי רישיון (25), בתי משפט רבים הפגינו סקפטיות לגבי הרמה המספקת של ההכשרה אותה מקבלים מפעילי הפוליגרף, ובהמשך ישיר לכך נמנעו מלקבל ראיות ממבדקי פוליגרף (27).

עמוד 1125

  1. השפעה מופרזת על חבר המושבעים

ההתנגדות השלישית של בתי המשפט לפוליגרף הינה שגם בהינתן מבדקים מדויקים ובוחנים בעלי הכשרה מתאימה, קיימת הסכנה שחבר המושבעים יסתמך יתר על המידה על תוצאות המבדק (28).

סלע המחלוקת עוסק במיתוס הנכונות הבלתי מעורערת של מבדק מדעי, בייחוד כזה שמתיימר לתת תשובות נחרצות לשאלות מהותיות כמו האם עד או נאשם הינו דובר אמת או לא. חבר המושבעים המאזין לתוצאות יכול להתפתות להתעלם מכל הסתייגויותיו של בית המשפט בנוגע למהימנות התוצאות ולהניח את אשמתו של כל נאשם שנכשל במבדק האמינות מבלי לתת משקל לראיות נוספות בתיק.

קיים גם החשש שאם הפוליגרף יוטמע באופן נרחב, השאלה במהלך המשפט תיסוב פעמים רבות לא סביב מהימנותם של עדי מפתח, אלא מהימנותם של בוחני הפוליגרף שבחנו את אותם עדים (29).

  1. קבילות המבדקים בהינתן הסכמה מוקדמת בין הצדדים

על אף ההתנגדויות להגשת ראיות מפוליגרף, ישנו מצב יוצא מן הכלל ומאפשר החרגה בדמות קבלת ראיות מסוג זה. כאשר שני הצדדים במשפט מסכימים מראש לכך שתוצאות המבדק יהיו קבילות, חלק מבתי המשפט יסכימו לקבל תוצאות אלה כראיות, גם אם אחד הצדדים שחתם על ההסכם ההתניה ההדדי מחליט להתנגד בהמשך.

על אף שיש תיעוד ספור של החלטות כאלה  (ייתכן מכיוון שהתניות מסוג זה מעורערות רק לעתים רחוקות בבית המשפט), אכן ישנם מספר מקרים שסבו סביב הסוגיה. חלק מבתי המשפט גרסו כי חרף התניה שכזו תוצאות הפוליגרף אינן קבילות מכיוון שהצדדים לא יכולים לקבל החלטה לבטל חוקים שנחקקו על ידי המדינה (30).

עמוד 1126

בתי משפט אחרים גרסו כי תוצאות הפוליגרף, בהינתן הסכמת שני הצדדים, הינן קבילות (31), בהתבסס על הטענה כי ברגע שהנאשם מסכים שתוצאותיו של מבדק הינן קבילות, לא צריכה להינתן לו האפשרות להתנגד להגשתן במידה ויגלה שהתוצאות אינן לטובתו.

        סביר להניח כי הדעה המשכנעת והמנומקת ביותר בנוגע לסוגיית ההסכמה המוקדמת הינה בתיק State v. Valdes (32). הנאשם ביקש לשנות את גזר הדין שניתן על ידי חבר המושבעים בטענה לאי קבילותן של תוצאות מבדק הפוליגרף שעשה בעקבות הסכמה מוקדמת עם הצד השני והיו לרעתו.

בדעה, אשר גם חיזקה את האיסור הכללי על קבילות ראיות פוליגרף (33), בית המשפט העליון של אריזונה טען כי יוכלו להיות קבילות בהינתן הסכמה מוקדמת בתנאי שניתנה הזדמנות מלאה לחקירת נגד של בוחן הפוליגרף ואופשרה הצגה של כל ראיה המטילה ספק במהימנות טכניקת הבדיקה (34).

בית המשפט קבע גם כי יש להנחות את חבר המושבעים בזהירות כי דעתו של הבוחן לא מוכיחה או מפריכה שום אלמנט של הפשע ושעליהם לבחון את הראיות כעומדות בפני עצמן (35). בנוסף, פסק בית המשפט כי לשופט יהיה שיקול דעת מלא, על אף הסכמה מוקדמת, לסרב להגשת ראיות פוליגרף אם הוא סבר שהבוחן לא היה כשיר לביצוע המבדק או שהמבדק לא נעשה בתנאים הראויים (36). תיק Valdes נידון גם בבית המשפט לערעורים במדינת וושינגטון (37), צוטט והיווה סימוכין עבור בתי משפט במספר מדינות נוספות, ויכול להיות שיספק סטנדרטים לקבלת החלטות עתידיות בנושא.

        עם זאת, משמעותי יותר מהשימוש במשפט בהינתן הסכמה מוקדמת, הינו השימוש בראיות פוליגרף על ידי סוכנויות אכיפת החוק בשלבים שונים של הגשת תביעה טרם המשפט עצמו.

עמוד 1127

באזורים עירוניים גדולים, בהם כ-95% מהמקרים לא מגיעים לבית המשפט (38), החלטות קדם משפטיות של סוכנויות לאכיפת חוק באשר להגשת כתב אישום או לא, זוכות לחשיבות הולכת וגוברת. בתי המשפט הכירו כבר מזמן בחשיבותו של הפוליגרף ככלי חקירה עבור סוכנויות אכיפת החוק (39), ועל אף חוסר זמינותן של סטטיסטיקות מוצקות, ישנה תפיסה רווחת כי חלה עליה הולכת וגוברת של השימוש של סוכנויות אכיפת חוק בפוליגרף בשנים האחרונות (40).

לצד העומס הגובר על סוכנויות אלה, הפוליגרף הפך להיות לעתים תחלופה למשפט. במקרים שבהם אמינותו של גרסתו של הנאשם צפויה להיות נושא משמעותי במהלך המשפט, התובע והסנגור יוכלו להסכים באופן פורמלי או בלתי פורמלי שהתביעה תוותר על התיק בהנחה והנאשם יעבור בהצלחה את המבדק, אך אם הנאשם ייכשל במבדק, עליו להודות באשמה (בדרך כלל בתמורה לעונש קל יותר) או לא להתנגד להגשת תוצאות המבדק במשפט (41).

מכיוון שהסכמים טרום משפטיים מסוג זה בדרך כלל מסתיימים בביטול כתב האישום או בעסקת טיעון , כמעט בלתי אפשרי לדעת באיזו תכיפות הם מתרחשים.  ישנן אינדיקציות מסוימות לכך שכמות ההסכמים הללו הולכת ועולה (42), בעיקר משום שהם חוסכים זמן רב. בתיק State v. Field (43) בית המשפט במיזורי אישר הסכם כזה על אף התנגדותו של הנאשם וטענתו כי ההסכם אינו קביל שכן הוא החליף את זכותו למשפט הוגן ב”מכונת מזל” (44). ישנם גם שני מקרים בפלורידה שבהם הסכם זה נמצא מחייב עבור התביעה (45).

עמוד 1128

בשני המקרים הללו, הנאשם הוצג כאמין, אולם הבוחן הביע לאחר מכן ספק לגבי מהימנותה של דעתו המקורית. בתי המשפט גרסו כי הסכמתה של הממשלה לא לתבוע במידה והתוצאות של המבדק יהיו חיוביות (הנאשם נמצא דובר אמת)  הינה “ערבות לאמון הציבור” שלא ניתן להתעלם ממנה לאחר מכן (46).

        יש להכיר בכך שהסכמים אלה משפיעים על הרבה יותר מאשר קבילותן של ראיות פוליגרף במשפט. היכן שתוצאתו של הפוליגרף מוצגת בבית המשפט – בין אם היא באמצעות הסכמה מקדימה של שני הצדדים או לא – מפעיל הפוליגרף שביצע את המבדק יכול לעבור חקירה נגדית לגבי הגורמים אשר היו עלולים להפוך את המבדק לבלתי מהימן, והצד שתוצאות המבדק לא משרתות את האינטרסים שלו רשאי להציג ראיות שיכולות לגרום לחבר המושבעים לפקפק במהימנותו של המבחן ככלל.

חבר המושבעים יכול לאחר מכן לבחון את המבדק בהקשר של ראיות אחרות. מצד שני, היכן שקיים הסכם שלא לתבוע נאשם שעבר בהצלחה את המבדק, הפוליגרף מחליף לחלוטין את השופט וחבר המושבעים בתור הפוסק בדבר אשמתו או חפותו של הנאשם (47).

כמובן שלתובע יש שיקול דעת מלא בנוגע להחלטה האם לתבוע או לא, וכפי שהחלטות שהתקבלו לאחרונה בנוגע לעסקאות טיעון מעידות (49), בקבלת ההחלטה כיצד לנהל את המשפט  לאחר הגשת כתב האישום.

עצם הסוגיה בהקשר להכרעת אמינות או שקריות של אדם באמצעות מכשיר מכאני, גם במקרה שבו הנאשם מסכים לעבור מבדק כזה מעלה סוגיה רצינית בנוגע לזכותה של החברה לצפות שתיקים יטופלו על ידי סמכויות משפטיות מסורתיות.

  1. החלטות עדכניות בנוגע לקבילות ראיות מפוליגרף

עד לאחרונה היה רק תיק מדווח אחד שבו ראיות מפוליגרף היו קבילות על אף שלא הוסכם על כך בין הצדדים מבעוד מועד (50). ההחלטה בתיק זה בוטלה בשנה שלאחר מכן (51).

עמוד 1128

על אף שהרבה מהמגיבים היו ביקורתיים ביותר כנגד החוק נגד קבילות ראיות פוליגרף (52), רק בשנה וחצי האחרונות כמה בתי משפט הרפתקניים קבעו כי ראיות פוליגרף קבילות גם בהיעדר הסכמה מוקדמת בין הצדדים (53). בהחלטות אלה, הנסיבות והתנאים של הקבילות היו מגוונים ביותר, ולא ניתן לזהות קו מנחה קוהרנטי בהתייחסות לסוגיה.

        ההחלטות בדבר קבילות תוצאות מבדקי אמינות התרחשו הן בתיקים עם חבר מושבעים והן בתיקים ללא חבר מושבעים. בהקשר לתיקים עם חבר מושבעים הבעיה הייתה בצורך  להכריע בנוגע לסטנדרטים לפיהם יש לחשוף את תוצאות המבדקים. בתי משפט מסוימים גרסו כי הראיות קבילות רק בתנאי שהמבדק בוצע תחת השגחתו ההדוקה של בית המשפט בעוד אחרים תמכו בקבילות רחבה יותר וגרסו שכל המבדקים שבוצעו ע”י הנאשם בזמן מאסרו הינם קבילים. בנוגע לתיקים בהם לא היה חבר מושבעים, עלתה השאלה האם הפוליגרף צריך להיות קביל רק ככלי מנחה בסוגיות עקיפות/משניות למשפט או שניתן לעשות בו שימוש לפתרון עדויות מנוגדות בנושאי מפתח במשפט עצמו.

  1. קבילות של תוצאות פוליגרף במשפטים עם חבר מושבעים

ישנם ארבעה מקרים מדווחים בהם בית משפט מחוזי פדרלי הכריע שראיות פוליגרף הינן קבילות בהיעדר קיומו של הסכם מקדים בין הצדדים:

United States v. Ridling (54), United States v. Zeiger (55), United States v. Dioguardi (56), United States v. Hart (57).

כל אחד מהמשפטים הללו כלל חבר מושבעים, ובכל אחד מהם התנאים לקבילות היו מעט שונים. Ridling ו- Zeiger אשר הוכרעו באותו השבוע, סוקרו בצורה נרחבת בתקשורת בתור נקודת מפנה המסמלת שינוי בחקיקה המסורתית כנגד קבילותו של הפוליגרף (58). ההחלטה בתיק Zeiger בוטלה בהחלטת השופט בבית המשפט לערעורים (59). בתיק Ridling בו ההכרעה לא שונתה או בוטלה (60), הנאשם שהואשם בשבועת שקר ביקש להציק את עדות מומחי הפוליגרף על מנת להוכיח שהוא דובר אמת. לאחר הדיון בנוגע לקבילות הראיות, השופט Joiner מהמחוז המערבי של מישיגן

עמוד 1130

קבע כי אם הנאשם יסכים להיבדק על ידי בוחן שימונה על ידי בית המשפט, כל התוצאות של כל מבדקי הפוליגרף שהוא עשה יוכלו להיות מוצגים לבית המשפט (61).

בהכרעה זו בית המשפט הכיר בכך שכל הדעות המשפטיות בנוגע לקבילות עדויות הפוליגרף נוטות לכיוון של ביטולן אך יחד עם זאת קבע כי:

“הדעות הללו… אינן משכנעות עד כה שכן הן מבוססות על חוסר מהימנותו של הפוליגרף, אך טכניקות משתפרות. הראיה בתיק מעידה על כך שטכניקות הבחינה של המכשירים שנעשה בהם שימוש משתפרות ללא הרף והשתפרו באופן ניכר בעשר השנים האחרונות (63)”.

בית המשפט ציין כי ישנו תהליך בן 2 שלבים שבמהלכו ראיה מדעית הופכת לקבילה בבית משפט:

תחילה, יש להוכיח את התוקף של התיאוריה עליה מבוסס המבדק המדעי בכל תיק באמצעות עדותם של מומחים מדעיים (64). לאחר מכן, התיאוריה עליה מתבססים הופכת להיות מבוססת באופן מוצק, ומהימנותו של המבדק הופכת לראויה לבחינתו של בית המשפט (65). במקרה זה, בית המשפט טען כי הוצגו ראיות מספקות על מנת להניח את אבני היסוד להגעתו של הפוליגרף לשלב הראשון. בהגעתו למסקנה זו, התייחס בית המשפט לשימוש הנרחב בפוליגרף מחוץ לכותלי בית המשפט ועדויות מומחים בנוגע למהימנותו של הפוליגרף, אשר העידו כי כאשר תוצאותיו מנותחות על ידי מומחה בעל הכשרה מתאימה, מהימנות זו גבוהה לפחות כמו, אם לא יותר, מעדויות מדעיות אחרות הנחשבות לקבילות בבית המשפט.

        בעוד בחלק אחד של דעתו שאף בית המשפט להציג את העובדה שהפוליגרף כבר הגיע לשלב הראשון של “קבלה כללית” שנקבע כסטנדרט במשפט Frye, בחלקה השני של הדעה נראה כי הם לוקחים צעד אחורה מהסטנדרט וטוענים כי אינו מהווה בהכרח תנאי מקדים לקבילות בבית המשפט. על מנת להוכיח “קבלה כללית”, בית המשפט ציין כי כעת נעשה שימוש בפוליגרף בפעילות היומיומית של המשטרה, בסוכנויות מגוונות של הממשלה הפדרלית ובתעשיות פרטיות (66). דעה זו גם ציינה את התפתחותם של בתי ספר מוסמכים המציעים הכשרה בתפעול הפוליגרף וההקמה העדכנית של הארגון הלאומי של מומחי הפוליגרף (67). בית המשפט הודה כי במידה מסוימת חברי קהילות פסיכיאטריות ופסיכולוגיות “מסתכלים על מומחי הפוליגרף מלמעלה” (68), אך טענו במקביל כי הבסיס המדעי הפסיכולוגי של מבדקי הפוליגרף מבוסס היטב” (69).

עמוד 1131

בית המשפט לא דן באף אחד מהמחקרים החדשים שנעשו על מנת לתמוך בטיעון זה.

        בית המשפט דחה על הסף את הטיעון כי הילת הדיוק המדעי של הפוליגרף תוביל לכך שחבר המושבעים יעניק משקל יתר לתוצאות המבדק. כאן, הביסוס להחלטה היה טענה לשיפור באיכות המושבעים:

“חשוב להבין עד כמה שונים המושבעים כיום בהשוואה למושבעים שהיו כאשר חוקים שמרניים בנוגע לראיות פותחו לראשונה. הם מרבים לקרוא, ההשכלה שלהם נרחבת, הם טובים מאוד בסינון ראיות טובות מרעות, בהפרדה בין עד מהימן לבלתי מהימן, ובלהתעלם ממומחים שמנסים לכפות את דעתם בתחומים בהם יש להם מעט מידע… חבר המושבעים המודרני, אשר חייב לדון, וחייב להסכים, הוא הגוף האידיאלי להערכת דעות מסוג זה (70).

בית המשפט ציין לאחר מכן כי בדיקות מהירות באמצעות מכ”ם, טביעות אצבעות, ראיות בליסטיות, בדיקות דם וטביעות קול כולם נחשבו קבילים כראיות עבור חבר המושבעים לשם הערכה והתייחסות. מומחה אשר מנסה להפוך את המבדקים הללו ליותר ממה שהם “שורד חקירה נגדית לעתים רחוקות בלבד”. (71). נרמזת בחלק זה של הדעה רתיעה מסוימת מהחוק המחמיר של Frye בנוגע ל”קבילות כללית” של ראיה מדעית. במקום זאת, הדעה מציעה שספק בנוגע למהימנות של מבדק מדעי צריך להיפתר על ידי חבר המושבעים.

        בית המשפט הודה שהרבה מאלה המבצעים מבדקי פוליגרף אינם מוכשרים לכך:

אין זה מספיק שאדם יעיד שהוא עבר את ההכשרה המינימלית עבור מומחה פוליגרף ולפיכך לקבל אישור להעיד. הסיכוי להונאה או טעות, בשילוב עם המשקל הרב המיוחס לדעות המומחים הללו על ידי חבר המושבעים, מייצר תהייה בנוגע לשימוש במבדק… ובמידה ולא היו דרכים אחרות לספק איזון ולבחון את הראיות, לבית המשפט יהיו תהיות רציניות בנוגע לקבילותה של הראיה” (72).

        הפתרון לבעיה נמצא בכוחו של בית המשפט למנות מומחים תחת החוק הפדרלי לראיות מס’ 706. מומחה מטעם בית המשפט יוכל לבצע לנאשם מבדק פוליגרף, להביע דעה ניטראלית על דעתו של המומחה מטעם הנאשם ולוודא שהנבדק אכן מתאים להיבדק (73). בית המשפט קבע כי במידה ושני המומחים יסכימו שהנאשם מתאים להיבדק, התוצאות של שני המבדקים יהיו קבילות כראיות, אפילו במידה ויהיו סותרות.

עמוד 1132

רק במידה והנאשם יסרב לקחת את התיק לבית המשפט או המומחה מטעם בית המשפט ימצא כי הוא בלתי מתאים להיבדק, הראיה לא תיחשב.

בית המשפט קבע שבמקרה הנידון, תיק עדות השקר, תוצאות מבדק הפוליגרף יהיו רלוונטיות באופן ישיר לנושאים המרכזיים הנידונים בתיק; לפיכך, הסכנה שהצגתן “תייצר סוגיות משניות רבות” נחשבה למינימלית (74). יחד עם זאת, נקבע כי היכן שלא מדובר במקרה מסוג זה, מבדקים כאלה לא יהיו קבילים. יתרה מזאת, בקשתו של הנאשם שיעשה שימוש בפוליגרף על כל העדים בתיק נפסלה (75). לבסוף, השוטר Joiner החליט שהצדדים עצמם ייפגשו ויבחרו 3 מומחים, שאת אחד מהם, או יותר, יבחר בית המשפט לביצוע המבדק. נטען כי הגשת תוצאות המבדק תחת התנאים הללו תחסוך זמן יקר לבית המשפט על ידי סינון מקדים של התיקים המגיעים לבית המשפט. כתלות בתוצאות המבדק, תהיה סבירות גבוהה הרבה יותר לכך שהתביעה תבחר לא לתבוע או שהנאשם יחליט להודות באשמה (76).

        התנאים המחמירים לקבילות בתיק Ridling עומדים בניגוד אל מול ההחלטה הפתוחה יחסית של בית המשפט המחוזי בתיק Zeiger. בתיק Zeiger, הנאשם שהואשם בתקיפה חמושה עם כוונת להרוג, ביקש להציג את תוצאות המבדק שהעבירה לו משטרת וושינגטון טרם מעצרו. הנאשם חתם על הסכמה מראש בטרם ביצע את המבדק בו הוא מצהיר כי הוא קיבל יעוץ מעורך דינו כי תוצאות מבדק זה לא יוצגו בתור ראיה במשפטו (77). חרף החתימה, בית המשפט קיים שימוע ראיות נרחב, וקבע כי תוצאות המבדק קבילות, בטענה כי “הפוליגרף הגיח מאזור הדמדומים (שבין הניסיוני לבין המוכח) אל תחום מבוסס של מדע וטכנולוגיה” (78). בדעה מנומקת היטב בנוגע לסוגיית הקבילות, בית המשפט הפנה לעדותם של ארבעה מומחים (שניים מהם היו פסיכולוגים), שטענו כולם כי מחקריהם הבלתי תלויים זה בזה מצאו כי המבדקים מהימנים בלפחות 85% (79). עוד ציין בית המשפט את “כישלונה של הממשלה להציג טענות מפריכות כנגד מהימנות הפוליגרף, היעדר נתונים סטטיסטיים המפנים למסקנות אחרות והשימוש הנרחב בפוליגרף בתוך סוכנויות רבות” (80).

עמוד 1133

כמו כן נקבע כי הסכם מקדים מונע קבילות (81).

שני בתי המשפט הפדרליים שפסקו כי תוצאות פוליגרף הינן קבילות במשפט התקשו אף הם בגיבוש הסטנדרטים לקבילות. בתיק US v. Dioguardi, בית המשפט בחר בגישה יחסית מחמירה. הנאשם הואשם בזיוף בקשה להלוואה וטען כי הכתב על הבקשה אינו שלו. על אף שאדם אחר הודה באשמה, בית המשפט גרס כי הודאתו הייתה מתואמת מראש. ההגנה ביקשה להציג את תוצאות המבדק הן של הנאשם והן של האדם שהודה באשמה, אך הממשלה התנגדה. בשימוע הראיות, מומחה פוליגרף מטעם משטרת מחוז מנהטן העיד כי מניסיונו הפוליגרף מהימן יותר הן מכתב יד והן מראיות בליסטיות, אשר שניהם קבילים בבית המשפט (84). השופט ויינשטיין מטעם המחוז המזרחי של ניו יורק, חבר הועדה לחקיקה בנוגע לראיות פדרליות, פסק כי אם שני הגברים יסכימו לעבור מבדק שיבוצע על ידי מומחה מטעם בית המשפט, הן תוצאות אלה והן תוצאות המבדקים הקודמים שרצתה להציג ההגנה יהיו קבילות בבית המשפט (85). תוצאות שני המבדקים היו זהות והוחלט לא להגיש כתב אישום.

בתיק US v.Hart, לעומת זאת, ניתן לראות פריצת גבולות משמעותית יותר בהשוואה לתיקים אחרים שאפשרו קבילות. שני סוכנים לשעבר ללוחמה בסמים הואשמו בלקיחת שוחד. עד מטעם המדינה, סוחר סמים, חשף במהלך חקירת הנגד כי הוא עבר מבדק אמינות לבקשת המדינה. כנמצא כי תוצאות המבדק היו שהוא משקר. בית המשפט הורה לחשוף את התוצאות בפני חבר המושבעים. ללא קיום שימוע ראיות מקדים בנושא, השופט Judd, אף הוא מהמחוז המזרחי של ניו יורק פסק כי גם המדינה (התביעה) תצטרך להיות מוכנה להסביר מדוע העבירה את המבדק לעד ומדוע בחרה להתעלם מהתוצאות (87).

עמוד 1134

חובתה של המדינה ב Brady vs Maryland (88) לחשוף כל ראיה שיכולה לזכות את הנאשם הוצגה כתקדים ל”כל החקירות”, בייחוד שהיה סיכוי שעד המדינה אינו אמין” (89). התיאוריה עליה מבוססת הפסיקה הינה שבהינתן זה שהתביעה תפסה את הראיות מלכתחילה כמהימנות מספיק בשביל להיות מוצגות, העול על הוכחת חוסר מהימנותן בפני חבר השופטים צריך להיות מוטל עליה. בית המשפט דחה את בקשת הנאשם להציג ראיות פוליגרף משלהם שכן הם הרגישו מחויבים לחוק המסורתי של בית המשפט הפדרלי לערעורים שגרס כי מבדקים כאלה אינן קבילים (90).  התביעה ויתרה על כתב האישום ומעולם לא ערערו על הפסיקה. יש לציין עם זאת כי התיק הזה פורץ גבולות בסוגיית הקבילות משתי סיבות:

(1) המבדק שהוגש כאן בוצע לעד ולא לנאשם

(2) כמו בתיק Zeiger, המבחן בוצע על ידי הצד שהתנגד להגשתו בסופו של דבר.

  1.   קבילות של תוצאות פוליגרף במשפטים ללא חבר מושבעים

בארבעה תיקים שדווחו לאחרונה, התקבלו תוצאות פוליגרף במשפטים ללא חבר מושבעים. בתיקים אלה, אשר כולם התנהלו בבתי משפט מדיניים, המבדקים הללו התקבלו או הורה לבצעם על ידי השופט לשם סיוע בקבלת החלטה בתיק ללא מושבעים.

        בתיק State v. Watson, בית המשפט בניו ג’רזי קיבל תוצאות של מבדק פוליגרף בעתירה שלאחר המשפט כנגד גזר דין. הנאשם הואשם על ידי חבר המושבעים כשותף בעבירות כנגד קטין. בניסיון למנוע שחרור מוקדם בערבות הגישה התביעה תצהיר חתום מהעדה המתלוננת שאומר שהנאשם איים על חייה. על מנת לתמוך בטענותיו לשקריות התצהיר, הציע הנאשם בתור ראיה את התוצאות המזכות של מבדק הפוליגרף שבוצע לו על ידי המדינה. בית המשפט קיבל את תוצאות המבדק אך נזהר וציין כי הקבלה הינה אך ורק לשם:

        “לשם הדיון בעניינו של הנאשם אשר התנדב לעשות את המבדק, על מנת לאתר עובדות שטרם נידונו על ידי חבר המושבעים או חומרים נוספים שלא היו חלק מהדיונים שלהם – למשל על מנת לבחון את הגישה של הנאשם, את ציותו לסמכות והנחיות בית המשפט, ולהפריך טענות שהוא לא נשפט עליהן (92).

        בפסיקה בית המשפט טען בנוגע ל”אחריות לקבל כל בדל מידע זמין הרלוונטי לכל פיסה מחייו של הנאשם” טרם ההחלטה על גזר הדין (93).

עמוד 1135

פסיקה זו הבחינה את עצמה מתיקים אחרים, שהסכימו לקבל ראיות פוליגרף רק בהקשר של עדות לבית המשפט, והגיעו למסקנה כי אין תנאי לשימוש בפוליגרף גם בתיקים שלא הולכים לבית המשפט כשהנושא הנדון קשור לגזר דין (94).

תיק נוסף מהתקופה האחרונה שבו ראיות פוליגרף הוגשו ללא קיום משפט הינו People v.Cutter  (95). בית המשפט בקליפורניה קיבל ראיות פוליגרף בדיון מקדים בנוגע להאם אדם שהואשם בהחזקת מריחואנה הסכים לחיפוש בתיקיו. בית המשפט יכל לתחום את פסיקתו כמו בתיק Watson בטענה שהסוגיה הנידונה – האם החיפוש היה חוקי או לא – אינה סוגיה אשר בדרך כלל תוכרע על ידי חבר מושבעים. בניגוד לסיטואציה בתיק Watson, פסיקת בית המשפט הייתה מכריעה באופן בלעדי את גורלו של התיק. מכיוון שבית המשפט התייחס לסוגיה בהקשר ל”קבילות הכללית” של הפוליגרף התייחסו לתיק זה כאחד מאותם תיקים המסמלים שינוי בחוק המסורתי בנוגע לראיות פוליגרף. בהתבסס על הטענה לעדויות תומכות נרחבות בית המשפט מצא כי הייתה התפתחות נרחבת במדע הפוליגרף בעשור האחרון, שהמחקר ביסס את מהימנות הפוליגרף, וכי המכשיר “נהנה כיום מקבלה כללית על ידי הרשויות כולל פסיכולוגים וחוקרים בתחומים אלה” (96). בית המשפט סיכם כי “החלטות בתי המשפט לערעורים של קליפורניה בהקשר לקבילות דעות מומחים בנוגע לתוצאות של מבדקי פוליגרף צריכות להיבחן ולהיות מוערכות מחדש לאורו של הידע המדעי העדכני בנושא” (97) וסיפק סימוכין מתיק Ridling ו-Zeiger.

        בשני תיקים עדכניים בניו יורק, שופטים ללא חבר מושבעים אף הרחיקו לכת יותר וקיבלו את תוצאות הפוליגרף גם במקרים בהם לתוצאות הייתה השפעה מכרעת על סוגיה מרכזית במשפט (בניגוד לשוליות משניות או עקיפות). הראשון מביניהם, Matter of Stenzel v.B (98), היה תיק בבית המשפט לענייני משפחה בסוגיית תביעת אבהות בשמה של האם. בית המשפט אפשר לנאשם להציג תוצאות של מבדק פוליגרף שהראו כי האם משקרת בטענתה כי הנאשם הינו הגבר היחיד עמו קיימה יחסי אישות טרם לידת הילד. בית המשפט התייחס לקושי הקיצוני של קבלת עדות מהימנה בתביעות אבהות (99)

עמוד 1136

וכן את ניסיונו החיובי ביישוב תיקים אלה באמצעות הוראה לשימוש במבדקי פוליגרף טרם המשפט (100). עם זאת, היה זהיר באומרו כי הפוליגרף “אינו מהווה תחליף לשופט או חבר מושבעים… כי אם תמרור מסייע נוסף בדרך אל האמת” (101). בית המשפט סיכם כי האם התובעת שיקרה וביטל את התיק. יש לציין כי דיונים בבתי הדין לענייני משפחה נוטים להיות בלתי רשמיים, ולעתים קרובות עדות על בסיס שמיעה או דעה נחשבת קבילה, בניגוד לבתי משפט עם תחומי שיפוט כלליים יותר (102).

        Walther v. O’Conell (103), התיק העדכני הנוסף שבו שופט ללא חבר מושבעים קיבל תוצאות של פוליגרף, הוא תיק בבית המשפט האזרחי בקווינס שעסק בתביעה לכסף שהנאשם היה חייב במסגרת הלוואה. הנאשם הכחיש בכל תוקף את קבלתה של ההלוואה ולא היו עדים להעברת הכספים. בקבלת תוצאות הפוליגרף בית המשפט ציין:

        “אפילו תבונתו של המלך שלמה הייתה נבחנת בתיק כזה… העדויות שהובאו בפני המשפט הינן סותרות ומנוגדות. אין ספק בליבו של בית המשפט כי אחד מהצדדים משקר.” (104).

People v.Leone (105), הינו התיק העדכני ביותר אשר התנהל בבית המשפט לערעורים בניו יורק, שקבע אי קבילות של תוצאות פוליגרף, החלטה שנבעה בחלקה מאי כשירותו של הבוחן, בעוד בתיק שהובא בפני בית המשפט הבוחן היה יושב הראש של מחלקת הפסיכולוגיה של מכללת Pace וסייע בהרכבת תכנית הלימודים בבתי הספר של ה-F.B.I המכשירים בוחני פוליגרף.

בשני התיקים, הן Walther ו-Stenzel, בתי המשפט קבעו כי הפוליגרף היווה רק כלי מסייע בקבלת החלטה, אך שניהם פסקו כנגד הצד שנכשל במבחן. ההחלטות בתיק Ridling ו-Dioguardi צוטטו כתקדים.

 

  1. האם ראיות פוליגרף צריכות להיות קבילות בבית המשפט?

על אף שתיקים עדכניים המקבלים ראיות מפוליגרף מייצגים חוסר שביעות רצון מהחוק המסורתי האוסר על קבילות ראיות מסוג זה, התקשו בתי המשפט בגיבוש הביסוס לחוק. לפיכך, בתי המשפט התקשו בניסוח סיבות קוהרנטיות לשינוי חוק זה. חלק מבתי המשפט מצאו כי האיסור נשען על פסיקה משפטית בנוגע לאי מהימנות הפוליגרף במצבו הנוכחי (100). בתי משפט אחרים ציינו כי הבעיה היא דווקא באי עמידה במבחן ה”קבלה הכללית” (107), בעוד אחרים המשיכו לגרוס

עמוד 1137

שהוא מבוסס על החשש להשפעה מופרזת על שיקול דעתם של חבר המושבעים (108). בהחלטות עדכניות ניכר כי בתי המשפט מתקשים להבחין בין הגורמים המגוונים הללו ולפיכך התקשו ביצירת עקרונות מנחים אחידים שעליהם יוכלו לבסס את טענתם לקבילות.

        חשוב לציין כי הפוליגרף, בשום צורה ומצב לא מעיד על אמירתו של הנבדק את האמת. הוא בוחן אך ורק את תגובתו הפיזיולוגית כשהוא נשאל שאלות ספציפיות. לפיכך, מופיעות שאלות מהותיות: האם התגובות הפיזיולוגיות המבדלות נמדדות באופן מדויק וחשוב מכך, האם ניתן להבין מאותן תגובות פיזיולוגיות מבדלות האם הנבדק דובר אמת?

על בית המשפט לקחת בחשבון 3 סוגיות עקרוניות בהחלטתו האם לשנות את החוק המסורתי:

  1. האם התרחשו שינויים מהותיים בטכנולוגיה של הפוליגרף שהפכו אותו למהימן יותר במדידת תגובות פיזיולוגיות? אם אכן התרחשו שינויים טכנולוגיים מהותיים ניתן לטעון באופן משכנע ביותר, כמו בתיק Ridling, שכל הדעות המשפטיות בנושא זה הינן מיושנות ולא רלוונטיות.
  2. גם אם לא התרחשו חידושים טכנולוגיים מהותיים בפוליגרף, האם מהימנותן של הטכניקות הקיימות זכתה לתיקוף נרחב יותר כך שניתן יהיה לטעון כי הפוליגרף עומד כעת בקריטריון הקבלה הכללית?
  3. גם בהיעדר שינויים טכנולוגיים או שינויים בהיקף הקבלה הכללית, האם נעשה שינוי בחשיבה החוקית לגבי הקבילות של ראיות מסוגים שונים בבית המשפט ברמה מספקת על מנת להציג בחינה מחודשת של הסטנדרט המחמיר לפיו סוגיית הקבילות של הפוליגרף נבחנה בעבר.

בסוגיה הראשונה, מאז קבלת ההחלטה בתיק Frye ב 1923, התרחשו שינויים נרחבים בטכנולוגיית הפוליגרף. בניגוד למכשיר הראשוני בתיק Frye, הפוליגרף המודרני בוחן מספר פרמטרים של תגובתו הפיזיולוגיות של הנבדק. ראיונות מקדימים (טרם ביצוע המבדק) שנועדו לאתר ולסנן גורמים חיצוניים שיכולים להשפיע על מהימנותו של המבדק השתפרו באופן משמעותי אף הם (109). מנגד, התיאוריה הרווחת בנוגע לפוליגרף נותרה עומדת בעינה, ולא ברור האם השינויים בשנים האחרונות היו משמעותיים. לא ברור האם ניתן להצדיק שינוי של החוק הנוכחי בנוגע לאי קבילותן של ראיות פוליגרף על בסיס של חוסר מהימנות באמצעות שיפורים טכנולוגיים.

בתיק רצח מהתקופה האחרונה (שתומכים רבים בשינוי החוק קיוו שיהפוך לנקודת מפנה משמעותית ביצירת תקדים משפטי בניו-יורק) בית המשפט המחוזי סירב לקבל את תוצאות הפוליגרף על הבסיס שלא הוצג שום שיפור טכנולוגי משמעותי מאז ההחלטה האחרונה שהתקבלה על ידי בית המשפט לערעורים בנושא (110).

עמוד 1138

אם, מצד שני, בתי המשפט יסתכלו על סטנדרט ה”קבלה הכללית” של Frye, הטיעונים בעד קבילותן של הראיות בבית המשפט חזקים הרבה יותר. נראה כי הפוליגרף זכה להכרה נרחבת יותר בקרבת רשויות אכיפת החוק, פסיכיאטרים ואחרים המקורבים לנושא (111). כמו כן, סביר להניח שזה נכון, כפי שציין בית המשפט בתיק Zeiger  (112), כי ישנו מספר הולך וגובר של מחקרים אמפיריים המעידים על מהימנותו הגבוהה של הפוליגרף באיתור הונאה. בנוסף, התרבותן של קהילות מקצועיות וחוקי מדינה הקובעים דרישות סף עבור בוחני פוליגרף מפחיתים את הסיכון של העברת המבדקים על ידי בוחנים בלתי מיומנים.

        משמעותי אפילו יותר מהשיפורים בפוליגרף עצמו או המחקרים בנוגע לכך הינה המגמה בחוק הראיות המודרני לנטות לכיוון קבלת כל מה שיכול לסייע באופן ממשי בקבלת החלטה (113). ככל שחוקים ישנים יותר בנוגע לראיות נשברים ומופרכים, בתי המשפט מראים נטייה הולכת וגוברת לקבל כל ראיה הרלוונטית לסוגיה בתיק בהיעדר סיבה ספציפית להחרגה. התקנות הפדראליות בנוגע לראיות למשל גורסות כי (בהיעדר החרגות חוקתיות או חוקיות) כל ראיה הינה קבילה אלא אם יכולתה לתרום “מתגמדת אל מול הסיכון של דעה קדומה לא הוגנת, בלבול בין סוגיות או הולכת שולל של חבר המושבעים…” (114). חוק 401 מגדיר ראיה רלוונטית ככזו שיש לה “יכולת להפוך עובדה שיש לה קשר לקביעת מהלך העניינים לסבירה יותר או פחות ממה שהיא הייתה ללא הראיה” (115).

לכאורה הפוליגרף מתאים להגדרת הרלוונטיות ובעל יכולת הוכחה. השאלה היחידה היא האם ערך ההוכחה קטן יותר מהסיכון של יצירת דעות קדומות טרם המשפט. הנטייה העדכנית, כפי שניתן להיווכח מהליברליזציה של חוק השמועה (116),

עמוד 1139

הינה להניח שחבר המושבעים יעריך ראיה בהתאם לערך שלה. כפי שציין בית המשפט בתיק Ridling, חבר המושבעים המודרני נחשב כשיר להעריך סוגים מגוונים של מבדקים מדעיים (117). 2 דוגמאות טובות הינן ראיות בליסטיות וטביעות אצבעות. אף אחד לא רואה בראיות בליסטיות כוודאיות וישנן ראיות לא מעטות המוכיחות כי מהימנותם של מבדקים אלה אינה ודאית (118). אותו הדבר נכון לגבי מבדקי טביעות קול, שלאחרונה נפסק כי הם קבילים כראיה על אף שההתנסות בהם הייתה נרחבת הרבה פחות, וטענות סטטיסטיות למהימנות מרשימות הרבה פחות.

לאורה של המגמה, מבקרים רבים תהו האם הסטנדרט של ה”קבלה הכללית” של Frye הינו גישה תקפה לבחינת קבילותן של ראיות מדעיות (120). בתי המשפט במספר תיקים לאחרונה התעלמו מחוק הקבלה הכללית לחלוטין וקיבלו את התוצאות של מבדקים מדעיים עדכניים היכן שהם נתמכו בידי עדותו של מומחה כשיר. גישה זו מבטלת את הצורך של בית המשפט בהכרעת קבלה כללית בתחום מסוים, בעיה אשר גרמה לבתי המשפט קשיים משמעותיים בבחינת הפוליגרף. כמובן שאם ישנה כזו סטייה בחוק הראיות הרחק מדוקטרינת הקבלה הכללית ישנה קרקע מוצקה לבחינה מחודשת של החוק האוסר על קבילותן של ראיות פוליגרף.

        כמו כן ניתן לטעון כי בהיעדר חבר מושבעים, החוק האוסר על קבילותן של הראיות אינו עקבי עם שיקול הדעת הנרחב שניתן לבתי המשפט בפרקטיקה המדינית המודרנית בפסיקות. חוק 706 של התקנות הפדרליות של הראיות מתיר לשופט למנות עד מומחה לייעץ לו ובעצם אומר שלשופט יש זכות “למנות אנשים שאינם קשורים למשפט על מנת לסייע לבית המשפט בביצוע תפקידו” (121). אם השופט הפועל ללא חבר מושבעים הינו הפוסק הבלעדי

עמוד 1140

 בנוגע לעובדות (122), אין סיבה שלא יהיה לו את הכוח לבקש מהפוליגרף לסייע לו בהכרעה. הטענה בדבר השפעה מופרזת של הפוליגרף מאבדת מכוחה כשמדובר בשופט לעומת כשמדובר בחבר מושבעים. לשופט יש שיקול דעת נרחב בבחינת ראיות ואת מהימנותו של עד (123). חוסר העקביות בהתרת שיקול הדעת הרחב הנ”ל אבל לא להתיר שימוש בראיות פוליגרף מומחשת בתיק Stone v.Earp (124), התיק היחיד שבו השופט בחר בדרך זו. בית המשפט לערעורים גרס כי זו טעות לקבל ראיות פוליגרף אך סרב לשנות את גזר הדין כי טען שבית המשפט הגיע לתוצאה הרצויה.

        שיקולים אלה מובילים למסקנה כי מזמן הגיע הזמן לבחינה מחודשת של החוק נגד קבילות ראיות פוליגרף. עם זאת, יש להכיר בכך  שהמסקנה שראיות פוליגרף צריכות להיות קבילות ככלל אינה זהה להכרה המשפטית בתוקפה של טכניקת הפוליגרף עצמה או התוצאות של מבדק ספציפי. שאלת המשקל של המבדק, כמו שאלת מהימנותה של כל ראיה אחרת במשפט, היא תמיד זו של זה ש”תר אחר עובדות” (זה שצריך לקבל את ההחלטה – חבר המושבעים או השופט).  המסקנה כי ישנן נסיבות שבהן המבדק יכול להיות קביל בבית המשפט פשוט מעידות על כך שישנם מצבים שבהם המבדק הנ”ל יהיה בעל ערך עבור מקבל ההחלטה ויוכל לסייע בשיפוט.

שיקולים אחרים נוגעים למצבים בהם הנאשם בתיק פשע מסכים להיבדק בפוליגרף תחת ההבנה שאם הוא יעבור את המבדק האישום נגדו יוסר אך אם הוא ייכשל, יהיה עליו להודות באשמה. שני הצדדים בפועל מהמרים על התוצאות של המבדק המכני (125). על אף שנטען שלפוליגרף ישנו דיוק סטטיסטי מצוין, לא מדובר במציאות וודאית. התוצר של הסכמים מהסוג הזה הינו הובלת התהליך המשפטי באנלוגיה מתוחכמת ומודרנית ל”משפט באמצעות ניסיון” (הליך עתיק יומין במהלכו חפותו או אשמתו של אדם נפסקת באמצעות חשיפתו להליך כואב או לפחות לא נעים, ובדרך כלל מסוכן). אם הנאשם יוכל לצלוח את המבחן הוא יהיה חופשי, ובמידה ולא, יוענש. הליך זה מבחיל במיוחד מכיוון שהוא לא מוטל בלעדית בידיו של בית המשפט. אפילו בימים העתיקים של משפט באמצעות ניסיון, העבריין לכאורה היה צריך לעבור את ההתנסות הלא נעימה על ידי צד שלישי אובייקטיבי (126).

עמוד 1141

במצב העדכני, לעתים קרובות, הנאשם יאלץ לעבור את המבדק מידיו של נציג ממשרד התובע (127) (כלומר, צד לא אובייקטיבי בתיק).

  1. תנאים לקבילותו של הפוליגרף

בהנחה שהפוליגרף יהיה קביל בבית המשפט במצבים מסוימים, יש להגדיר תנאים ראויים לקבילות. כפי שצוין מעלה, בתי משפט מסוימים אישרו את המבדק רק במקרים בהם הוא הועבר על ידי מומחה שמונה מטעם בית המשפט (128) בעוד אחרים קיבלו כל מבדק שבוצע לאורך חקירת המקרה (129).  הבלבול בסוגיה זו נובע חלקית מתוך הכישלון של אותם בתי המשפט לנסח באופן קוהרנטי את התפקיד אותו ימלא הפוליגרף בהליך המשפטי.

        נקודת מבט ראויה אודות הפוליגרף הינה שהוא סייע אובייקטיבי עבור בית המשפט ולא כלי נשק של צד זה או אחר במשפט (130). תוצאותיו של מבדק שנעשה כראוי מהווה ורסיה של עדות של מומחה; תפקידו של מבדק כזה הינו לסייע בידיו של מקבל ההחלטה –  בין אם השופט או חבר המושבעים – בקבלת החלטה תוך לקיחה בחשבון של כל הראיות. בגלל חוסר הוודאות הקיימת כיום הן סביב מהימנות הטכניקה והן מהימנות הבוחן, יש לבחון הנסיבות סביב המבדק באופן מדוקדק באמצעות שופט. יש לחזור ולהדגיש שהפוליגרף אינו דומה לראיות מדעיות אחרות  שכן הדבר אותו הוא בא לבחון – אמינותו של עד – קשורה באופן כל כך הדוק למהות של ההליך המשפטי כולו. תפקידו של בית המשפט הינו, אפוא, לוודא כי המבדק נעשה בתנאים הראויים על ידי בוחן כשיר וכי חבר המושבעים מעודכן על כל אי ודאות או מגבלות קיימות בנוגע לשימוש בתוצאות המבדק. כמו כל מומחה אחר הנותן את דעתו, על הבוחן לעבור חקירה נגדית מלאה בנוגע לנתונים ולמדידות שעליהם דעתו מבוססת. מומחי פוליגרף מסוימים טוענים כי בעוד הפוליגרפיסט צריך לקבל את האפשרות להביע את דעתו אודות תוצאות המבדק בבית המשפט, הגרפים שעליהם הוא מבסס את דעתו לא צריכים להיות מוצגים בבית המשפט שכן היכולת לפרש אותם הינה מעבר ליכולת שיש לחבר המושבעים (131). טענה כזו מטה את תפקידו הראוי של המבדק במשפט.

עמוד 1142

מקבל ההחלטה (השופט או חבר המושבעים) כמו הבוחן צריכים לעשות הערכה אובייקטיבית בנוגע לתוקף המבדקים. ללא תיאור מלא של המבדק והתנאים שבהם הוא נערך, הערכה אובייקטיבית כזו איננה אפשרית. מכיוון שקיימת אי ודאות בנוגע למהימנותו של המבדק והאפשרויות של שימוש לרעה, ההחלטה בנוגע לקבילות של ראיות פוליגרף צריכה להיות נתונה לשיקול דעתו של השופט (132). היכן שלבית המשפט ישנם ספקות כבדים בנוגע למהימנותו של המבדק או הבוחן, עליו לסרב לקבל את הראיות. מנגד, היכן שבית המשפט סבור שקבלת הראיות תוכל לסייע לשופט או לחבר המושבעים, אין סיבה לא לקבל את תוצאות המבדק בתור ראיות. חשוב לוודא כי רק מבדקים שבוצעו בהוראתו המקדימה של בית המשפט ייחשבו כקבילים.

תנאי כזה בדרך כלל יסיר את המחלוקת סביב הנסיבות שבהן המבדק התנהל.

ישנה עדיפות לכך שרק מבדק שבוצע על ידי צד בתיק ורלוונטי במישרין לסוגיה מרכזית בתיק ייחשב כקביל. תיאורטית, ניתן להעביר את המבחן לכל עד שעדותו מוטלת בספק. הקושי עם גישה כזו הינו שהוא יאריך בצורה מופרזת את תהליך  השיפוט ויוסיף המון נזק משני בדמות סוגיות נלוות שיצוצו בעקבותיו.

        כשבוחנים את הסוגיה לאור תנאים אלה, החוק המגביל של Ridling בנוגע לתנאים המחמירים בהן המבדק יהיה קביל הינו כנראה הגישה המתאימה ביותר להתייחסות לסוגיה בשלב זה. הגישה בתיק Hart ותיק Zeiger אשר אפשרה הצגה של מבדקים שנערכו על ידי המשטרה טרם המשפט כושלת בהבחנה בין מבדק שנערך לשם שימוש בית המשפט לבין מבדק שנערך למטרות אחרות. כפי שצוין מעלה, התביעה עלולה לרצות לבצע מבדקים כאלה על מנת לסייע בהערכתם של העדים מטעמה או בקבלת ההחלטה האם לקחת תיק לבית המשפט. אם בתי המשפט ידרשו שהתוצאות של מבדקים אלה, כאשר הם מבוצעים בידי התביעה יהיו קבילים בבית המשפט, השימושיות של הפוליגרף בתוך ומחוץ לכותלי בית המשפט תיפגע קשות. תובעים עלולים להימנע מהעברת המבדקים לעדים פוטנציאלים או נאשמים אם ידעו כי ישנה אפשרות שהם אוטומטית יוצגו לבית המשפט. המבדק יכול להינתן כבחינה של גרסתו של עד בשלב מוקדם של החקירה ויכול לא להיות מבוקר בצורה קפדנית כמו מבדק המבוצע על ידי מומחה מטעם בית המשפט. מידע זה עלול להטיל ספקות בתפיסת המהימנות של המבדק.

שאלה מרחיקת לכת יותר הינה האם ניתן לצוות על נאשם המעיד מטעם עצמו לעבור את המבדק. תחת החוק המסורתי, תוצאות מבדק מסוג זה אינן קבילות, ובעיה זו לא הייתה קיימת. במקרים בהם המבדק היה קביל, היה זה הנאשם שדרש את קבלתו. סוגיית ההפללה העצמית אם כן, נידונה אך ורק בקצרה ושטחיות. ביתה משפט בתיק Zeiger רמז בהערת שוליים

עמוד 1143

שלדרוש מנאשם לעבור מבדק פוליגרף יפר את התיקון החמישי לחוקה (133). בית המשפט בתיק Ridling, טען מנגד, שבהצעתו להעיד הנאשם מוותר על זכותו לפי התיקון החמישי לחוקה או לחלופין כי תוצאות מבדק הפוליגרף לא ייחשבו כעדות תקפה (134). על אף שנכון שבית המשפט העליון בתיק Schmrtber v. California (135) רמז בצורה נחרצת כי להכריח את הנאשם לבצע מבדק פוליגרף יפר את התיקון החמישי לחוקה, החלטות עדכניות יותר של בית המשפט המרחיבות את ההגדרה של עדות שניתן לקחת מעד מבלי להפר את זכותו לאי הפללה עצמית, הופכת את ההצעה בתיק Ridling ליותר מתקבלת על הדעת (136). כמובן, כל הרשויות מסכימות שמבדק פוליגרף לא יכול להתבצע באופן מוצלח ללא שיתוף פעולה מלא של הנאשם (137). סביר יותר שהבעיה תעלה בהקשר לטענה שסירוב לעבור את המבדק מהווה עדות לאשמה.

        התוצאה הישירה של החוק כנגד קבילות ראיות מפוליגרף הינה כי כל עדות בנוגע להסכמתו או סירובו של הנאשם לעבור את המבדק אינה קבילה (138). אין זה סביר שהחוק יושפע על ידי שינוי כלשהו שיתיר שימוש בפוליגרף בבית המשפט. אם לצידו של הנאשם עומדת זכותו לוותר על הבחינה במבדק תחת התיקון החמישי לחוקה, ניתן לטעון כי החלטות בית המשפט העליון (כמו Griffin – שטוען שאדם לא יוכל להיות מוענש על בחירתו לנצל את זכותו לתיקון החמישי לחוקה ולשתוק), יחולו גם הסירוב להיבדק בפוליגרף.

בדומה לכך, לא ניתן לטעון כי הנאשם מוותר על הזכות הנ”ל כאשר הוא עולה לדוכן העדים בשם עצמו. אותם עקרונות יחולו על כל עד שיסרב לעבור מבדק פוליגרף. מכיוון שעד שייכשל במבדק ישים את עצמו בסכנה להיות מואשם בעדות שקר, התיקון החמישי לחוקה ללא ספק יהיה קשור. מכיוון שהעד לא עומד למשפט בעצמו, ניתן לטעון כי יש מקום לפרשנות בנודע לכישלונו במבדק. הביסוס לעמדה זו יהיה לוקה בחסר עקב המגבלות המוטלות על הקבילות המתוארות מעלה. אם פרשנות כזו אכן תותר, זה יפתח פתח, בצורה לא חכמה במיוחד, להמון סוגיות נלוות וספקולטיביות שיתלוו למשפט שכולם ינבעו במישרין מהחוק המתיר ראיות פוליגרף.

סיכום

החוק בנוגע להיותן של ראיות פוליגרף בלתי קבילות במשפט גרר חוסר שביעות רצון רב בקרב גורמים משפטיים רבים, חוסר שביעות רצון

עמוד 1144

שבא לידי ביטוי בהחלטות של בתי משפט מסוימים. אמנם ישנה שאלה בנוגע להאם החלטות אלה יהתפכו על פיהן בבית המשפט לערעורים, מזמן הגיע הזמן להתפתחותה של גישה יותר גמישה בנוגע לפוליגרף. הקבילות ההולכת וגוברת של הפוליגרף בהקשרים אחרים , לצד הנטייה ההולכת וגוברת של חוק הראיות לקבילות רחבה יותר של ראיות מדעיות, מובילה למסקנה בדבר ההכרח לבחינה המחודשת של החוק הישן. לצערנו, ההחלטות החדשות לא הצליחו לייצר תנאים אחידים בנוגע לקבילות של ראיות מסוג זה. ניתן לטעון כי גישה סבירה בשלב זה תהיה כזו שמאפשרת קבילות של ראיות מסוג זה תחת פיקוח קפדני של בית המשפט.

הערות שוליים:

  1. לסקירה קצרה של ההתפתחות ההיסטורית של גלאי השקר ראה:

J. REID & F. INBAU, אמת והונאה 1-3 (1966)

[- REID & INBAU צוטט לאחר מכן גם – ב].

                ספר זה נחשב לעבודה המובילה בנוגע להיסטוריית הפוליגרף ופעולתו.

  1. ישנם מקרים רבים בהם הפוליגרף נחשב לבלתי קביל. כל בית משפט לערעורים שדן בסוגיה אישר את העיקרון הבסיסי של חוסר הקבילות (כאן מופיעים שמות התיקים שממחישים טענה זו). אוסף מפורט יותר של התיקים המתועדים שעוסקים בסוגיה ניתן למצוא ב –

Annot., 23 A.L.R.2d 1306-11 (1952)(and later case Supp.). See also 3A J. WiGmoRE, EviDE-NcE § 999 (Chadbourne rev. 1970)

  1. ראה דיונים מקדימים בוועדת המשנה של הועדה הממשלתית אודות השימוש בפוליגרף כ”גלאי שקר” (כנס 88, מפגש שני, שנת 1964). להלן מתואר כ”דיונים”, המתארים את השימוש הנרחב בפוליגרף על ידי סוכנויות ממשלתיות שונות. ראה גם COGHILL, “גלאי השקר בתעסוקה” בו נטען שהעסקים של חברות פוליגרף פרטיות צמחו פי 8 עד 10 בעשור שבין 1950 לבין 1960. עבור מדידה מיושנת במקצת של היקף השימוש בפוליגרף על ידי רשויות אכיפת החוק ראה את Trovillo, “הוכחה מדעית למהימנות”.
  2. אין מלל לתרגום.
  3. אין מלל לתרגום.
  4. נטען כי תוצאות המבדק בתיק Frye זיכו אותו מאשמה שכן כשנתיים לאחר מאסרו לאחר גבר אחר התוודה אודות הרצח ו-Frye שוחרר.
  5. אין מלל לתרגום
  6. אין מלל לתרגום
  7. הדיון שעתיד לבוא בסוגיית הטכניקה בה נעשה שימוש בפוליגרף מתבסס באופן משמעותי על REID & INBAU  (ראה הערה מס’ 1).
  8. ראה הערה 2 מעלה
  9. אין מלל לתרגום
  10. לא חסרה התייחסות ליתרונות והחסרונות של החוק האוסר קבילות של ראיות פוליגרף בבית המשפט. כמה מהמאמרים בתומכים בחוק הינם (פירוט שמות המאמרים).
  11. אין מלל לתרגום.
  12. במקרה מוביל אחד, בית המשפט הפנה לגורמים הבאים אותם מזהים מומחי הפוליגרף בתור הסיבות המרכזיות לקושי בניתוח תוצאות המבדקים:
  • מתח נפשי – “רגשנות” – שנחווית על ידי נבדק חף מפשע שאומר את האמת ובכל זאת מושפע על ידי (א) הפחד הנגרם מעצם העובדה שהועלו נגדו חשד או האשמה (ב) אלמנט אשמה שיכול להיות קשור לעברה אחרת שהוא ביצע ומודע לה
  • הפרעות פיזיולוגית כגון: (א) לחץ דם גבוה או נמוך באופן מופרז (ב) מחלות לב (ג) בעיות נשימה וכו’
  • הפרעות נפשיות כגון: (א) פיגור שכלי (ב) פסיכופתיה (ג) אנשים שנמצאים על הגבול בין פסיכוזה לנורמליות.
  • אטימות רגשית לסוגיות אמת או שקר כגון: (א) חוסר פחד מחשיפת אמת (ב) היכולת לשלוט באופן מודע בתגובות באמצעים מנטאליים (ג) מצבים של זעזוע או שוק המתרחשים במהלך המבחן (ד) הצדקה עצמית של העבירה מבעוד מועד  כך ששקר לגביה אינו מעורר אי נחת רגשי (ה) חקירה נרחבת טרם המבדק
  • תנועות שרירים בלתי רצוניות אשר עלולות להטעות ולייצר אינדיקציות שגויות במדידת לחץ דם.
  1. אין מלל לתרגום
  2. אין מלל לתרגום
  3. אין מלל לתרגום
  4. אין מלל לתרגום
  5. ראה דיון בסוגיה זו בתיק Ridling (הערה 93) וכן טקסט המלווה הערות 62-76.
  6. סקירה מעולה של המחקרים המדעיים הדנים במהימנותו של הפוליגרף עד אז ניתן למצוא אצל Levitt, “הערכה מדעית של גלאי השקר”.
  7. ראה (מספרי עמודים), כמו כן ראה עדות מומחה בתיק Zeiger (מספרי עמודים).
  8. אין מלל לתרגום.
  9. (מספרי עמודים), ראה גם את עדותו של Fred Inbau בתוך “דיונים”, הערה (3) מעלה, המעידה על כך שרק 20% מהאנשים הקוראים לעצמם מומחי פוליגרף הוכשרו לכך בפועל (מספרי עמודים).
  10. אין מלל לתרגום
  11. ראה את רשימת המדינות הדורשות שמפעילי פוליגרף יהיו בעלי הכשרה: ארקנסו, פלורידה, ג’ורג’יה, אילינויס, קנטאי, ניו מקסיקו, אוקלהומה, טקסס. זכותה החוקתית של מדינה הועמדה במבחן על ידי מפעיל הפוליגרף שסורב לקבל רישיון בתיק Dovalina v. Albert, החוק בארקנסו קובע באופן מפורש כי העובדה שהמדינה הסכימה להעניק רישיון למפעילי פוליגרף לא צריכה להתפרש כאינדיקציה לכך שבדיקות פוליגרף יהיו קבילות בבית המשפט. בית המשפט פסק כי ניתן לטעון כי בדיקות הפוליגרף קבילות.
  12. אין מלל לתרגום
  13. טיעון נוסף היה כי דעתו של הבוחן – מכיוון שהיא מבוססת על הצהרותיו של החשוד כשאינו תחת שבועה – היא מטבעה שמועה, ולפיכך צריכה להיות מוחרגת ולא מוגשת במהלך המשפט. מספר בתי משפט ציינו כי בעוד הדעות הקדומות של הבוחן יכולות לצוף במהלך החקירה הנגדית אין דרך לחקור את המכונה על מנת לבדוק האם תפקדה כראוי בזמן העברת המבדק.
  14. אין מלל לתרגום
  15. (מספרי עמודים), (“הליך כזה עלול להוביל להתנצחות”).
  16. ככל הנראה התיק בראשון בסוגיה זו הינו State v. Le Fevre, שבו התביעה, בחשד שתוצאות המבדק המראות שהנאשם בתיק רצח הינו אמין אינן נכונות, התנגדה באופן מוצלח להגשת תוצאות המבדק כראיה על אף קיומו של הסכם מקדים. בית המשפט העליון של ויסקונסין גרס כי ההחרגה של תוצאות המבדק ראויה אולם ביטל את ההרשעה על הבסיס כי אין מספיק ראיות להוכחה מעל לכל ספק סביר אודות אשמתו של הנאשם. באופן אירוני, בית המשפט ציטט את תוצאות מבדק הפוליגרף כאחד הביסוסים למסקנה. תיק זה זוכה להתייחסות מצוינת ב – Wis. L. RZEv. 430. מקרים אחרים בהם הוחלט כי תוצאות מבדק פוליגרף אינן קבילות על אף קיומו של הסכם מקדים הינם (הפניה למקורות ועמודים). התביעה האזרחית הראשונה העוסקת בקבילותו של הפוליגרף תחת קיומו של הסכם מקדים בין הצדדים התרחש בבית המשפט העליון במישיגן שגרס כי זו טעות מצד השופט לבקש את שני הצדדים לעבור מבדק פוליגרף ואז לקבל את תוצאות המבדקים הללו כראיה. עם זאת, בית המשפט אישר את קבילות תוצאות המבדק משום שטען כי השופט, שפעל ללא חבר מושבעים היה צריך להכריע בקונפליקט מורכב בעדותם של שני הצדדים.
  17. (מספרי עמודים), מתואר בהרחבה בטקסט המלווה הערות 43-44. החלטה אחת בתיק Herman v. Eagle בה תוצאות המבדק היו קבילות תחת הסכם מקדים בין הצדדים על אף התנגדותו של הנתבע. מכיוון שהתיק עסק בגיוון תרבותי ובית המשפט נמצא בקליפורניה, בית המשפט נדרש ליישם את החוק מתיק Houser. החלטת בית המשפט המחוזי רמזה כי החוק בקליפורניה הינו יותר כללי ופחות ספציפי למקרים ייחודיים.
  18. אין מלל לתרגום
  19. אין מלל לתרגום
  20. אין מלל לתרגום
  21. אין מלל לתרגום
  22. גישה זו שונה מזו של בתי משפט אחרים המאפשרים קבילות של מבדקים שנעשו תחת הסכם מקדים בין הצדדים בדרישתה לבחינה מדוקדקת של תוצאות המבחן והתנאים בהם נעשה. במקרים האחרים התוצאות התקבלו ללא שאלה.
  23. אין מלל לתרגום.
  24. ראה את מזכ”ל הנשיא (מספר עמודים) בדוח “אכיפת החוק והשימוש בצדק”: בו נטען כי 95.5% מכל ההרשאות בתיקי פשיעה מתבצעות באמצעות עסקאות טיעון.
  25. אין מלל לתרגום
  26. למשל, מחקר אחד אודות השימוש בפוליגרף ב- 1953 דיווח כי משטרת ניו יורק לא השתמשה בפוליגרפים כלל. ראה הערה 3. כיום, הן משרדי התובע המחוזי במנהטן ובברונקס מעסיקים מומחים במשרה מלאה. ראיונות משנת 1972, עם מר ריצ’רד ארת’ר מההתאחדות המדעית לאיתור שקרים, יו”ר לשעבר של התאחדות ניו יורק למומחי פוליגרף וחברי צוות של במשרד התובע המחוזי בברונקס ומשרדי עורכי דין במחוזות מזרחיים ומערביים של ניו יורק.
  27. ראיונות
  28. במחוז ברונקס של ניו יורק למשל, בדיקות פוליגרף ניתנות באופן קבוע במקרים בהם הנאשם יסכים לעבור את המבדק וכי הסוגיה המרכזית בתיק צפויה להיות ככל הנראה אמינותה של גרסתו.

ראה גם Cuter, 12 CRIM. L. REP. 2133, 2134 (Super. Ct. Calif. Nov. 6, 1972) שם נטען כי “רשויות מסוימות לאכיפת חוק בקליפורניה מסרבים באופן אחיד להגיש תלונות או ידיעות שאין בהן הוכחה להטעיה במבדקי פוליגרף”.

  1. אין מלל לתרגום
  2. אין מלל לתרגום
  3. אין מלל לתרגום
  4. אין מלל לתרגום
  5. בית המשפט בתיק Butler v. State קבע: “בעוד אנו מכבדים את זכותה של המדינה לבחור את תהליכיה וכליה בתהליכי תביעה עלינו לתהות בכנות על ההיגיון מאחורי אותם הסכמים שמסירים את ההחלטה האם לתבוע והחלטה בדבר אשמה מידי הרשויות ומעבירים אותה לידיו של מכשיר, מכשיר שעלול כלל לא להיות צודק”
  6. ישנו דיון מצוין בנושא אצל Pugach v. Klein. ראה גם את W. LA FAvE, – “מאסר: “ההחלטה האם לקחת את החשוד למעצר” וכן את Goldstein : “שיקול דעת – ההחלטה המשטרית לא להפעיל את הליך הפשיעה החוקי – החלטות עם נראות נמוכה בחסות הצדק”.
  7. אין מלל לתרגום
  8. ראה People v. Kenny, בתיק זה, פרופסור לפסיכולוגיה מאוניברסיטת Fordham העיד כי לדעתו המכשיר היה 100% מהימן בזיהוי שקר מצד אלה המואשמים בביצוע פשע. בית המשפט קיבל את העדות. כתוצאה מכך הנאשם זוכה והתיק מעולם לא עורער.
  9. בתיק People v. Forte, על אף שבית המשפט לא ציין את Kenny, הוא שמר על סירובו להגיש ראיות פוליגרף ומאז זה נחשב לחוק בניו יורק. ראה גם דיון בהערות 98-104.
  10. ראה התייחסות למקורות בהערה 12, וכן REID & INBAU בהערה 1.
  11. ראה הערות 4-5 וכן טקסט המלווה הערות 54-105.
  12. אין מלל לתרגום
  13. אין מלל לתרגום
  14. תיק Crim, התיק הנ”ל מעולם לא תועד רשמית אם כי נידון רבות בתקשורת באותה העת. הפניה לעיתון ה”ניו יורק טיימס”. הדיון נלקח מתוך דיון בית המשפט ודיון רקע בתיק בין השופט ויינטשיין ופקידי בית המשפט.
  15. אין מלל לתרגום
  16. אין מלל לתרגום
  17. אין מלל לתרגום
  18. Ridling קיבל ככל הנראה אישוש מחודש נוכח ביטול ההחלטה בתיק Zeiger.
  19. אין מלל לתרגום
  20. אין מלל לתרגום
  21. אין מלל לתרגום
  22. אין מלל לתרגום
  23. עבור תיק המתאר הליך זה בהקשר למכשירי מדידת מהירות באמצעות מכ”ם ראה תיק State v. Graham
  24. אין מלל לתרגום
  25. אין מלל לתרגום
  26. אין מלל לתרגום
  27. אין מלל לתרגום
  28. אין מלל לתרגום
  29. אין מלל לתרגום
  30. אין מלל לתרגום
  31. אין מלל לתרגום
  32. אין מלל לתרגום
  33. אין מלל לתרגום
  34. אין מלל לתרגום
  35. תקציר עבור ממשלת ארה”ב בהתנגדות לבקשת הנאשם לדיון קדם-משפטי  בהקשר לראיות פוליגרף ב (הפניה לעמודים).
  36. אין מלל לתרגום
  37. אין מלל לתרגום
  38. אין מלל לתרגום
  39. תקציר משלים עבור ממשלת ארה”ב בהתנגדות לקבילותן של ראיות מפוליגרף
  40. אין מלל לתרגום
  41. ראה הערה 56
  42. תיעוד ב 570-72
  43. תיעוד ב 585-56
  44. אין מלל לתרגום
  45. אין מלל לתרגום
  46. אין מלל לתרגום
  47. אין מלל לתרגום
  48. תקדים זה כולל  אמירה מפורשת בערכאת הערעור אודות אי קבילותן של ההערות
  49. אין מלל לתרגום
  50. אין מלל לתרגום
  51. אין מלל לתרגום
  52. אין מלל לתרגום
  53. הפניה לעמודים + הדיון המובא כאן נלקח מחוות דעת שלמה מתוך People v. Cutler
  54. אין מלל לתרגום
  55. אין מלל לתרגום
  56. אין מלל לתרגום
  57. אין מלל לתרגום
  58. בהקשר לסוגיה זו, ראה גם את תיק Pfaff, הערה 12 מעלה, בנוגע לשימוש בפוליגרף, בבית הדין לענייני משפחה בלוס אנג’לס.
  59. אין מלל לתרגום
  60. אין מלל לתרגום
  61. אין מלל לתרגום
  62. אין מלל לתרגום
  63. אין מלל לתרגום
  64. ראה טקסט המלווה הערות 14-16
  65. ראה טקסט המלווה הערות 17-22
  66. ראה טקסט המלווה הערות 28-29
  67. ראה תיק REID & INBAU, הערה מס’ 1 + (הפניה למספרי עמודים).
  68. תיק People v. Jacobson, בית המשפט קבע: “כשהתקבלה ההחלטה בתיק בית המשפט קבע כי מהימנות הראיות לא עמדה ברף הנדרש ולפיכך הן לא קבילות. השאלה העומדת בפני בית המשפט כעת הינה האם חל שינוי מהותי בשימוש בפוליגרף מאז שיצדיק את הפיכתן לקבילות. בית המשפט קבע כי מאז 11 בדצמבר 1969 לא חל שינוי שכזה”.
  69. ראה הערה 3 ו-40 מעלה.
  70. אין מלל לתרגום
  71. ראה הערה של הוועדה המייעצת לתקנות הפדרליות של הראיות, חוק 402, “חקיקת הקונגרס בנוגע לקבילות של ראיות נוטה להיות רחבה יותר מחוקי היסוד המקובלים”, ראה גם חוק 702 בנוגע לעדות מומחה.
  72. התקנות הפדרליות לראיות, חוק 403 + הפניה לספר “חוקי בסיס ברלוונטיות של ראיות בתקנות הפדראליות לראיות” + רלוונטיות לוגית או חוקית – קונפליקט”. כמו כן, ראה הערה 55 מעלה.
  73. קריטריון זה, שהתקבל בידי הכותבים של התקנות הפדרליות לראיות  הינו פחות נוקשה מזה הדורש “ערך של הוכחה”, אשר אומץ באופן נרחב בעבר.
  74. חלק 8 בתקנות הפדרליות בדבר ראיות, בייחוד חוק 803. ראה גם תיק Dallas County v. Commercial Union Assurance + הפניה לעמודים, ראה גם ספר  – תיקים ומקרים של עדויות משנת 1965 של MAGUIRE, WEINSTEIN, CHADBOURN &MANSFIELD
  75. ראה טקסט המלווה הערה מספר 71
  76. ראה גם את עדותו של הבלש Laurendi בתיק United States v. Dioguardi (תיעוד 572). בנוגע לראיות בליסטיות ראה את ספרו של Richardson – ראיות מדעיות מודרניות (הפניה לעמודים).
  77. ראה תיק United States v. Raymond, בו טביעות קול התקבלו כראיה על הבסיס של מחקר עדכני לאחר שמחקרים קודמים הטילו בספק את מהימנותן של ראיות מסוג זה. המחקר הראה כי הטכניקה של טביעות הקול מדויקת ב 80% מהמקרים.
  78. McCoRtIcK טוען כי “כל עדות רלוונטית הנתמכת על ידי עדות מומחה צריכה להיות קבילה אלא אם יש סיבות מובהקות לא לקבל אותה”. במטרה לתמוך בטענתו הוא מסתמך באופן משמעותי מאוד על תיק   Coppolino v. State, תיק שבו תוצאות מבדק שמראות כי המנוח מת מהרעלת כלוריד התקבלו כראיות על אף היותו של המבדק מותאם במיוחד למקרה זה ולא ענה לקריוטריון ה”קבלה הכללית”. החוק גרס כי היעדר הקבלה הכללית השפיע רק על משקל הראיה ולא על קבילותה.
  79. (מספרי עמודים) + שם נטען כי על השופטים לנצל את הכוח הזה לטובתם לעתים קרובות יותר. ראה גם הערה של הוועדה המייעצת לתקנות הפדרליות של הראיות, חוק 706
  80. הפניה למספרי עמודים + “ממצאים שהינם עובדות צריכים להיות מוגשים תמיד אלא אם הינם מוטעים באופן מובהק”
  81. ישנה שאלה לדיון הנוגע להאם הגשת ראיות שאינן ראויות מהווה קרקע לביטול של כל התיקים ללא חבר מושבעים + הפנייה למספרי עמודים בספר :” עדות לא ראויה בתיקים ללא חבר מושבעים – בסיס לביטול”?
  82. (מספרי עמודים) + ראה הערה 30 מעלה
  83. ראה הערה 44 מעלה
  84. אין מלל לתרגום
  85. ראה טקסט המלווה הערות 40-41
  86. ראה טקסט המלווה הערות 62-76
  87. ראה טקסט המלווה הערות 86-90
  88. בתי המשפט מכירים מזה זמן רב במורכבות אותה מייצרת עדות מומחה. לעתים קרובות, הצד שבוחר להביא עדות מומחה מטעמו, ייטה לבחור את המומחה שיציג את הדעה שתסייע באופן המשמעותי ביותר לאינטרס של אותו צד ולאו דווקא את המומחה המתאים ביותר לחוות דעה.  מבקרים רבים מבקרים את העובדה שבתי המשפט נמנעו מלנצל את כוחם למנות מומחים ניטרליים מטעם בית המשפט באופן נרחב יותר. ראה גם את התקנות הפדראליות לראיות, חוק 706, ואת ההערה נלווית של הוועדה המייעצת. בהקשר לפוליגרף, היכן שהמומחה יכול להעיד על כך שהראיות מראות שהנאשם דובר אמת או משקר, הרי זה הכרחי לחלוטין למנות מומחה מטעם בית המשפט לבחינת תקינות תוצאות המבדק.
  89. אין  מלל לתרגום
  90. אין מלל לתרגום
  91. אין מלל לתרגום
  92. אין מלל לתרגום
  93. אין מלל לתרגום
  94. אין מלל לתרגום
  95. אין מלל לתרגום
  96. אין מלל לתרגום
  97. אין מלל לתרגום

עמוד 1120

הופעתו של הפוליגרף כחלק מההליך המשפטי

מאז ומעלום, עורכי דין תרו אחר אמצעים להפחתת אלמנט טעות האנוש בתהליך איתור עובדות. על אף שמכשירים מכניים כגון הפוליגרף, אשר כונה באופן תכוף יותר, אם כי פחות מדויק, גלאי-שקר, קיימים בנמצא כבר למעלה מ-50 שנה (1), התהוותה לאורך השנים התפיסה כי כעיקרון, תוצאות שהניבו מכשירים כאלה לא היו קבילות כעובדות בבית המשפט (2).

על אף השימוש העולה בפוליגרף בהקשרים אחרים (3), בתי המשפט נצמדו באופן כמעט אוניברסלי לנקודת המבט הגורסת כי מכונות הפוליגרף טרם צברו עמדת מפתח מספקת בקרב מומחים או הדגימו רמה מספקת של מהימנות שתצדיק את השימוש בהן בתיקים בהם שני הצדדים לא הסכימו אודות כך מראש.

יחד עם זאת, בשנה האחרונה, לפחות ארבעה בתי משפט מחוזיים (4) וארבעה בתי משפט של מדינות (States)  (5) התרחקו מכלל האצבע שליווה את עולם המשפט זמן כה רב וקיבלו בתור ראיות תוצאות של מבחני פוליגרף.

מאמר זה בוחן את החוק המסורתי, את הטיעונים המוצגים בעד מבחני הפוליגרף וכן את המקרים החריגים שבהם הכירו בתי המשפט בחלק מהמדינות (states) בראיות פוליגרף, כקבילות:  קבילות באמצעות הסכם מקדים בין שני הצדדים בתיק.

בנוסף, נדון בהחלטות החדשות בסוגיה זו והסיבות מאחוריהן.

עמוד 1121

לבסוף, נציע ביסוס תיאורטי להגשת ראיות פוליגרף כראיות במשפט והקריטריונים הנחוצים להגשה שכזו.

  1. החוק המסורתי בנוגע לקבילות של ראיות פוליגרף

מקרה הערעור הראשון שעסק בקבילות גלאי-שקר בתור ראיה בבית משפט הוא ככל הנראה Frye v. United States (6) בשנת 1923. במשפט זה, הנאשם ערער על הרשאה ברצח בהתבסס על כך שבית המשפט סירב לקבל בתור ראיה את התוצאות המזכות של גלאי-השקר. בית המשפט אישש את ההרשעה וגרס כי בית המשפט בערכאות הנמוכות יותר סרב בצדק לקבל את התוצאות שכן גלאי-שקר טרם צברו ביסוס מדעי מספק על מנת להצדיק את השימוש בהם במשפט.  בית המשפט אמר, בהגדרתו את התנאים להגשה של ראיות מדעיות:

        קשה להגדיר מתי בדיוק עיקרון או גילוי מדעי חוצים את הקו בין השלב הניסיוני לבין המוכח. היכן שהוא באזור הדמדומים הזה, כוחה של הראיה חייב לזכות להכרה, ובעוד בתי המשפט ילכו רחוק בהצגת עדויות מומחים הנגזרות מעקרונות מדעיים מוכחים ומוכרים, אותם עקרונות חייבים להיות מבוססים בצורה מספקת ולזכות בהכרה כוללת בתחום הספציפי אליו הם משתייכים....

295.00 

מק"ט 4a922915a4a0 קטגוריה
מק"ט 4a922915a4a0 קטגוריה

295.00 

סיוע בכתיבת עבודה מקורית ללא סיכונים מיותרים!

כנסו עכשיו! הצטרפו לאלפי סטודנטים מרוצים. מצד אחד עבודה מקורית שלכם ללא שום סיכון ומצד שני הקלה משמעותית בנטל.