חיות מחמד Pets as safe havens and secure bases – The moderating role of pet attachment orientations

חיות מחמד כחוף מבטחים ובסיס בטוח: התפקיד הממתן של אוריינטציות התקשרות לחיות מחמד

כללי

מחקר זה בוחן את המידה בה חיית מחמד יכולה לשמש כדמות התקשרות. במחקר 1, 165 בעלי חיות מחמד השתתפו במטלת חקר יעדים, תוך התמקדות בהערכת מספר יעדי החיים שהוצבו והביטחון בהשגתם. במחקר 2, 120 בעלי חיות מחמד השתתפו במטלות גורמות-לחץ תוך מדידת לחץ דם. בשני המחקרים, המשתתפים חולקו לשלושה מצבים: נוכחות פיזית של חיית המחמד, נוכחות קוגניטיבית של חיית המחמד, וללא נוכחות של חיית המחמד. בהשוואה להעדר נוכחות של חיית המחמד, נוכחות פיזית וקוגניטיבית הגדילו את מספר יעדי החיים שהוצבו ואת הביטחון העצמי בהשגת היעדים, והפחיתו את לחץ הדם במהלך המטלה גורמת הדחק. ממצאים אלו מאששים את היכולת של חיות מחמד לספק חוף מבטחים ובסיס בטוח ואת תפקידן הממתן עבור חוסר בטחון בהתקשרות.

הקדמה

תיאוריית ההתקשרות הינה מסגרת נתמכת אמפירית כאשר מסבירים כיצד מערכות יחסים קרובות תורמות לוויסות רגשי, בריאות הנפש, וצמיחה פסיכולוגית. המחקרים מראים כי שותפים למערכות יחסים משמשים פעמים רבות כדמויות התקשרות המספקות תחושת מבטחים בעת הצורך ובסיס בטוח בעת ביצוע חקר, דבר המוביל בתורו להפחתת הדחק הנפשי (סטרס) ולהתמדה בהשגת יעדים. בשני המחקרים בהם נעסוק כאן, אנו בוחנים את המידה בה חיות מחמד (כלבים, חתולים) יכולות לשמש כדמויות התקשרות המפחיתות דחק ומעודדות חקר. זילכה-מנו, מיקולינסר ושייבר הגדירו את יחסי האדם-חיית מחמד כזיקה התקשרותית ומצאו כי אוריינטציות התקשרות כלפי חיות מחמד הינן בסיס יעיל עבור ההבנה כיצד בעלי חיות מחמד מתייחסים לחיות המחמד שלהם. אם מערכת היחסים אדם-חיית מחמד אכן מהווה זיקה התקשרותית, פירוש הדבר הוא כי קרבה לחיית המחמד תהיה מועילה בזמן ביצוע מטלה גורמת-לחץ (בשל היותה חוף מבטחים) או ביצוע מטלת חקר (בשל היותה בסיס בטוח), באותה מידה שתגרום קרבה לדמות התקשרות אנושית. בנוסף, גיוון אינדיבידואלי באוריינטציות ההתקשרות לחיות מחמד עשוי למתן השפעות אלו. המחקרים בהם נעסוק נועדו לבחון רעיונות אלו.

1.1. נקודת מבט התקשרותית על יחסי אדם-חיית מחמד

לפי תיאוריית ההתקשרות, אינטראקציה חברתית עם דמויות מגוננות (“דמויות התקשרות”) עוברת הפנמה כייצוג מנטאלי של העצמי ושל שותפים במערכות יחסים (“מודלים פנימיים של העצמי ושל אחרים”), דבר המשפיע על תפקודים פסיכולוגיים ובריאות הנפש. אינטראקציה עם דמויות התקשרות שהן זמינות ותומכות בזמנים של נזקקות תורמת להתפתחות של תחושת בטחון התקשרותית ומודלי עבודה פנימיים חיוביים ואופטימיים. כאשר דמויות התקשרות הן מרוחקות או בלתי זמינות בעת הצורך, הביטחון בהתקשרות מתערער, מודלי עבודה שליליים נוצרים, ואנשים נוטים ליצור אוריינטציות של חוסר ביטחון בהתקשרות היכולות להתגלם בשני מימדים אנכיים: התקשרות נמנעת והתקשרות חרדתית.

מיקומו של האדם במימד החרדה מלמד על המידה בה אותו אדם חושש כי דמות ההתקשרות תהיה בלתי זמינה בזמן שהוא יזדקק לה ואימוץ “היפר-אקטיבציה” של אסטרטגיות התקשרות – ניסיונות עיקשים ונמרצים להשיג תמיכה, אהבה ותשומת לב מצד שותפים למערכות יחסים – כאמצעי לויסות תחושות מצוקה. מיקומו של אדם במימד ההימנעות יכתיב את המידה בה הוא חשדני כלפי כוונותיו של השותף ליחסים, ישאף לשמור על עצמאות התנהגותית וריחוק רגשי מבן הזוג, ויפעל לפי אסטרטגיות של דה-אקטיבציה, כמו הדחקה של מחשבות ורגשות התקשרות. אנשים המדורגים נמוך בשני מדדים אלו נחשבים כבעלי ביטחון התקשרותי.

במקור, הרעיון של אוריינטציות התקשרות נועד להגדיר יחסי ילד-הורה. באולבי (Bowlby) טען, לעומת זאת, כי תיאוריית ההתקשרות נוגעת גם למערכות יחסים אחרות במהלך החיים. למעשה, בעקבות באולבי, חוקרים אחרים (חזן ושייבר, חזן וזייפמן) טענו כי ניתן ליישם את תיאוריית ההתקשרות במערכות יחסים של מתבגרים ומבוגרים, כאשר הן עונות על 4 קריטריונים: א) תחזוקת הקרבה – העדפה כלפי קרבה לדמות ההתקשרות, במיוחד בזמני הזדקקות; ב) שימוש בדמות ההתקשרות כחוף מבטחים המפיגה מצוקה ומספקת נחמה ותמיכה; ג) שימוש בדמות ההתקשרות כבסיס בטוח המאפשר חקר, נטילת סיכונים, והתפתחות עצמית; ד) תחושת מצוקת פרידה כאשר דמות ההתקשרות אינה זמינה. המחקר מראה כי חברויות קרובות ומערכות יחסים רומנטיות רבות במהלך ההתבגרות המאוחרת והבגרות עונות על קריטריונים אלו.  

על אף כי בני זוג רומנטיים פעמים רבות הופכים לדמות ההתקשרות העיקרית בחיים הבוגרים, ייתכן וקיימים מקורות תמיכה נוספים בסביבות ספציפיות, כמו לדוגמא מטפלים במהלך תראפיה ומנהיגים בארגון כזה או אחר. יתרה על כך, מחקרים אחרונים הראו כי קבוצות ופרסונות סימבוליות (לדוגמא אלוהים) יכולים להיחשב לעתים כדמויות התקשרות.

בעקבות קו חשיבה זה, זילכה-מנו ועמיתיה טענו כי קשר אדם-חיית מחמד יכול להיחשב כמערכת יחסים התקשרותית וכי חיות מחמד יכולות לענות על ארבע הקריטריונים של דמות התקשרות. המחקרים מראים כי בעלי חיות מחמד חשים קרבה רגשית לחיות המחמד שלהם ומחפשים ונהנים מהקרבה הזו. בנוסף, בעלי חיות מחמד חשים לעתים קרובות כי חיות המחמד שלהם מספקות תמיכה, נחמה והקלה בעתות מצוקה. אובדן של חיית מחמד גורם לתחושות מצוקה ולעתים קרובות לתהליך אבל. חיות מחמד מספקות בנוסף בסיס בטוח ממנו בעליהן יכולים לחקור את העולם בצורה בטוחה יותר.

זילכה-מנו פיתחה שאלון דיווח-עצמי אשר בדק שינויים אינדיבידואליים באוריינטציות התקשרות כלפי חיית מחמד (שאלוני התקשרות לחיית מחמד, Pet Attachment Questionnaire, PAQ), שכלל שני סולמות-משנה למדידת שני המימדים העיקריים של חוסר ביטחון בהתקשרות ביחסי אדם-חיית מחמד. סולם אחד, התקשרות נמנעת עם חיית המחמד, בודק את המידה שבה אנשים חשים אי נוחות עם קרבה רגשית ופיזית לחיית המחמד שלהם, ושואפים לשמור על ריחוק רגשי מהן. הסולם השני, התקשרות חרדתית לחיית המחמד, בוחן את המידה שבה אנשים חשים דאגה עזה ופולשנית כי משהו רע עלול לקרות לחיית המחמד שלהם, רצון עז בקרבה לחיית המחמד, ודאגה כנה לגבי ערכם העצמי בעיני חיית המחמד.

שני מדדים אלו היו קשורים דיפרנציאלית באופן עקבי תיאורטית עם מדידות של מבנים פסיכולוגיים רלוונטיים אחרים. ספציפית, התקשרות חרדתית לחיית מחמד הייתה בעלת קשר חיובי למצוקה פסיכולוגית, בעוד שהתקשרות נמנעת לחיית מחמד הייתה בעלת קשר שלילי למוחצנות. בנוסף, זילכה-מנו מצאה מתאם ממתן בין אוריינטציית ההתקשרות של אנשים ביחסי אדם-חיית מחמד לבין אוריינטציית ההתקשרות שלהם ביחסי אדם-אדם: ככל שהניקוד שלהם היה גבוה יותר בסולמות חוסר הביטחון ההתקשרותי (חרדה ו/או הימנעות) ביחסי אדם-אדם, כך היה גם הניקוד בסולמות חוסר הביטחון ב-PAQ.

באמצעות PAQ, זילכה-מנו מצאה גם קשרים ניתנים לניבוי תיאורטי בין אוריינטציות התקשרות עם חיות מחמד לבין קוגניציות, רגשות, והתנהגויות ביחסי אדם-חיית מחמד. אלו שדיווחו על רמה גבוהה יותר של התקשרות חרדתית או התקשרות נמנעת החזיקו בציפיות שליליות יותר ביחס לחיית המחמד שלהם, ברמה המפורשת (דיווח-עצמי) וברמה המשתמעת (זמן תגובה במהלך מטלות קוגניטיביות). בנוסף, אנשים שדיווחו על רמות גבוהות יותר של התקשרות נמנעת עם חיית המחמד הביעו מצוקה פחותה יותר בעקבות מותה. באופן מנוגד, אלו שדיווחו על רמה גבוהה של התקשרות חרדתית הביעו צער כרוני ובלתי פתור בעקבות מוות של חיית מחמד. כל הממצאים האלו מוסברים באופן ייחודי על ידי אוריינטציות התקשרות עם חיות מחמד, ולא באמצעות אוריינטציות התקשרות ביחסים אנושיים, תכונות אופי כלליות, או אמצעי מדידה בדיווח-עצמי לגבי העוצמה הרגשית של ההתקשרות לחיית המחמד, דבר המדגיש את החשיבות של מודלי עבודה תוך-יחסיים ספציפיים.

1.2. תפקידי הבסיס-בטוח וחוף המבטחים של יחסי אדם-חיית מחמד

בעקבות קו מחקרי זה, מחקר שנעשה לאחרונה החל לתעד את היתרונות שבעלי חיות מחמד יכולים להפיק ממערכת היחסים שלהם עם חיית המחמד. בהשוואה לאנשים שאינם מחזיקים חיית מחמד, בעלי חיות מחמד השיגו תוצאות טובות יותר במספר מדדי איכות חיים בעיקר כאשר חיית המחמד שלהם מילאה צרכים חברתיים חשובים. ביחד עם הממצאים הקודמים לגבי יכולתן של חיות מחמד לספק נחמה והקלה בעתות מצוקה, ממצאיו של מק’קונל (McConnell) ועמיתיו תומכים בהמשגה זו של חיית המחמד עבור הבעלים. עם זאת, מחקרו של מק’קונל לא סיפק מידע כלשהו לגבי תפקיד אוריינטציות ההתקשרות של הבעלים ביחס לחיות המחמד שלהם במיתון יכולת חיית המחמד לשמש כספק ביטחון. למעשה, מנקודת מבט התקשרותית, חיית המחמד, יחד עם דמויות התקשרות אנושיות, עלולה להיכשל בתפקידה כמספקת חוף מבטחים ובסיס בטוח עבור בעליה אם הם אינם קשורים אליה באופן בטוח. לפיכך, פיתחנו שני מחקרים ניסיוניים שנועדו לבחון א) את המידה שבה חיות מחמד מסוגלות לתפקד כבסיס בטוח וחוף מבטחים עבור בעליהן; ב) את המידה שבה אוריינטציית ההתקשרות של בעלי חיית המחמד ממתנת את יכולת חיית המחמד למלא אחר שני צרכים התקשרותיים אלו.

“חוף מבטחים” פירושו סוג התמיכה העונה על צרכיו של האדם בתמיכה, חיזוק, סיוע והגנה בעתות מצוקה או סכנה. מחקרים רבים בנושא זה מראים כי אנשים נוטים לחפש תמיכת חוף מבטחים בתקופות של הזדקקות וכי קבלה של תמיכה כזו, או הביטחון בכך שהיא תהיה זמינה כאשר יעלה הצורך, עוזרת לאינדיבידואלים להתמודד באופן יעיל יותר עם אירועי דחק והיא בעלת השפעה חיובית ארוכת טווח על הבריאות הפיזית והנפשית.

למרות שהצורך בתמיכת חוף מבטחים היא ככל הנראה אוניברסאלית, אינדיבידואלים עם הבדלים באוריינטציית ההתקשרות הם שונים באופן ניכר בחיפוש אחר סוג תמיכה זה ובתחושת התמיכה שהם מקבלים מאחרים בזמנים של הזדקקות. לדוגמא, אנשים עם ניקוד גבוה במדדי התקשרות נמנעת או חרדתית נוטים להביע היסוס בחיפוש אחר תמיכת חוף מבטחים מבני זוג, חברים קרובים או דמויות התקשרות אחרות (לדוגמא מורים) מאשר אינדיבידואלים בטוחים יותר. בנוסף, אנשים חסרי ביטחון הם בעלי סבירות נמוכה יותר מאשר בעלי ביטחון להרוויח מאינטראקציות תומכות בעת התמודדות עם דחק, ואפילו מעצם הקרבה לשותף קרוב במערכת יחסים. בנוסף, אנשים עם חוסר ביטחון בהתקשרות נוטים לתפוס ולזכור התנהגות תומכת של שותף כפחות תומכת מאשר אנשים בעלי ביטחון. באופן כללי, המחקרים שנעשו עד עתה תומכים בהשערה כי אנשים חסרי ביטחון התקשרותי הם בעלי סבירות נמוכה לתפוס את שותפיהם למערכות היחסים כמקור לתמיכת חוף מבטחים, ונוטים לבטל או לפרש באופן שגוי את התנהגותו התומכת והמנחמת של השותף בעתות של הזדקקות.

ביחס לקשר אדם-חיית מחמד, מספר מחקרים מצאו כי קרבה פיזית או קוגניטיבית לחיית המחמד יכולה להוות מקור לנחמה ותמיכה בעתות הזדקקות ויכולה להפיג דחק ומצוקה. לדוגמא, אלן (Allen) מצא כי בהשוואה לנוכחות של חבר או בן זוג, הנוכחות הפיזית של כלב תורמת להפחתת לחץ הדם וקצב הלב בעת ביצוע מטלות תובעניות. אך למרות שראיות אלה הן מבטיחות, הממצאים הם בלתי עקביים במידת מה, ואין בנמצא מחקרים שבחנו את האופן שבו הבדלים אינדיבידואליים באוריינטציות התקשרות ממתנים את אפקט הפחתת המתח שבקרבה לחיית מחמד. אנחנו מאמינים כי מדובר בגורם משמעותי המסייע להסביר את הגיוון שביכולתן של חיות מחמד לשמש כחוף מבטחים. בדומה ליחסי אדם-אדם, אנו משערים כי בעליהם של כלבים וחתולים שהם חסרי ביטחון בהתקשרות (נמנעים או חרדתיים) לחיית המחמד שלהם הם בעלי סבירות נמוכה לחפש תמיכה מחיית המחמד שלהם בעת הצורך, להרוויח מקרבה לחיית המחמד כאשר הם מתמודדים עם דחק, ולתפוס ולזכור את נוכחות חיית המחמד כגורם תומך ומנחם. אי לכך, נוכחות חיית המחמד אמורה להיות בעלת השפעה מפחיתת דחק עזה יותר עבור אלו בעלי ביטחון בהתקשרות עם חיית המחמד מאשר לאלו שהם חסרי ביטחון בהתקשרות.

“בסיס בטוח” פירושו סוג התמיכה הדרושה לאדם עבור חקר, אוטונומיה וצמיחה כאשר החקר הוא בטוח ורצוי. לפי באולבי, בסיס בטוח מאפשר לשותף במערכת היחסים “לבצע גיחות לעולם החיצוני” כאשר הוא חש ביטחון כי הוא יכול לשוב לקבלת עזרה ותמיכה אם הוא נתקל במכשולים. באופן זה, כאשר האדם חש כי הוא מוגן בעת הצורך, הוא מסוגל לנקוט בסיכונים שקולים, להשתתף בפעילות מאתגרת, ולחפש אחר יעדים חדשים. בנוסף, תמיכה רגשית בלתי-פולשנית מצד דמות ההתקשרות בשאיפותיו של השותף מובילה לתחושה חזקה יותר של מסוגלות-עצמית וביטחון עצמי גבוה יותר ביכולת להשיג יעדים חשובים. ישנן עדויות רבות כי קיומו של בסיס בטוח הוא בעל השפעה חיובית על בריאותם הנפשית ויכולת ההתאקלמות החברתית של הנהנים ממנו.

עד היום, טרם התבצע מחקר מערכתי הבוחן הבדלים הקשורים בהתקשרות במידה בה אנשים מחפשים תמיכת בסיס בטוח, חשים תמיכה מצד אחרים בעת חקר, או מקבלים תועלת מתמיכה זו. הרמז הרלוונטי היחיד שיש בידינו ניתן על ידי פיני ות’ראש (Feeney and Thrush), שמצאו כי לאנשים שדורגו גבוה במדדי התקשרות נמנעת או חרדתית, היו בני זוג שהיו פחות זמינים רגשית ופחות תומכים (לפי שיפוט חיצוני) בזמן חקר של תכניות ויעדים עתידיים. ניתן להציע מספר פרשנויות פוסט-הוק לממצאים אלו. לדוגמא, חוסר הביטחון של האדם בהתקשרות עשוי להוביל לתמיכת בסיס בטוח מעטה יותר מצד בן או בת הזוג. באופן חלופי, ייתכן גם כי אדם הזוכה לתמיכת בסיס בטוח מועטה מצד בן או בת הזוג עשוי להפוך לחסר ביטחון בהתקשרות.

ביחס לקשר אדם-חיית מחמד, אין בנמצא מחקר ניסיוני הבודק את המידה שבה בעלי חיות מחמד מרוויחים מקרבה ממשית או סמלית לחיית המחמד במהלך החקר. בנוסף, אין כל עדויות כי הבדלים אינדיבידואליים באוריינטציות ההתקשרות לחיית המחמד ממתנים את יכולת חיית המחמד לשמש כבסיס בטוח עבור חקר. המחקר בו נדון נועד לענות על סוגיות אלו. בהתבסס על ממצאים בעלי מתאם, העלנו השערה כי בעלי כלבים או חתולים ירוויחו מקרבה פיזית או סמלית לחיות המחמד שלהם במהלך ביצוע חקר. בנוסף שיערנו כי בעלי חיות מחמד בעלי ביטחון מועט בהתקשרות שלהם לחיית המחמד ירוויחו פחות מקרבה זו מאשר בעלי חיות מחמד עם ביטחון בהתקשרות. בדומה ליחסי אדם-אדם, בעלי חיות מחמד עם חוסר ביטחון בהתקשרות עשויים להיות פחות מסופקים לגבי התמיכה אותה הם מקבלים מחיית המחמד (במקרה של אנשים עם התקשרות חרדתית הדורשים קרבה קיצונית ועידוד להתנהגות עצמאית) או לסרב לקבל תמיכה כזו (במקרה של אנשים עם התקשרות נמנעת המעדיפים ריחוק רגשי והסתמכות-עצמית). בשני המקרים, אנשים חסרי ביטחון עשויים להיות בעלי יכולת פחותה לעסוק בחקר רגוע ושליו וליהנות מנוכחות חיית המחמד ותמיכת הבסיס הבטוח שהיא מספקת, מאשר אנשים בעלי ביטחון.

2. מחקר 1

מחקר 1 בוחן את המידה שבה חיית מחמד (חתול, כלב) משמשת כבסיס בטוח לחקר, ואת התפקיד הממתן של אוריינטציות ההתקשרות לחיית מחמד כאשר בוחנים את המידה בה בעלי חיות מחמד מרוויחים מקרבה פיזית או סמלית לחיית המחמד בעת ביצוע חקר. באופן ספציפי, בעלי חיות מחמד ענו על PAQ, מדדו את אוריינטציית ההתקשרות לחיית המחמד, ביצעו מטלת חקר (חשבו על יעדים עתידיים) וחולקו רנדומאלית לשלושה מצבים במהלך הפעילות בהתאם לנוכחות חיית המחמד שלהם: נוכחות פיזית (חיית המחמד שהתה בחדר והבעלים התבקשו לחשוב עליה), נוכחות קוגניטיבית (חיית המחמד לא הייתה בחדר אך המשתתפים התבקשו לחשוב עליה) והעדר נוכחות (חיית המחמד לא הייתה בחדר והמשתתפים לא התבקשו לחשוב עליה). המשתנים התלויים היו מספר היעדים שהציבו המשתתפים ומידת הביטחון עליה דיווחו בהשגת יעדים אלו בעתיד. התחזיות שלנו היו כדלקמן:

1. המשתתפים בבדיקות שכללו נוכחות פיזית של חיית המחמד או נוכחות קוגניטיבית שלה יציבו יותר יעדים ויחושו יותר ביטחון ביכולתם להשיגם מאשר המשתתפים בבדיקה ללא נוכחות חיית המחמד, דבר המרמז כי קרבה לחיית מחמד היא בעלת יתרונות במהלך עיסוק בחקר.

2. השפעות חיובית אלו של קרבה פיזית או קוגניטיבית לחיית המחמד במהלך חקר יהיו פחותות עבור משתתפים עם ניקוד גבוה במדדי התקשרות חרדתית או נמנעת לחיית המחמד שלהם.

2.1. שיטת המחקר

2.1.1. המשתתפים

הדגימה במחקר 1 הורכבה מ-165 ישראלים בעלי כלב או חתול (90 נשים ו75 גברים בגילאי 18-68, M = 32.3, SD = 11.7) שהתנדבו להשתתף במחקר ללא תשלום. ממוצע שנות הלימוד היה 13.09 (SD = 1.70). המשתתפים גויסו בפארקים ציבוריים, חנויות ציוד ומזון לחיות מחמד, אוניברסיטאות, קניונים ורחובות בערים מאזור מרכז הארץ. כל המשתתפים היו בעלי חיית מחמד בזמן המחקר (82.7% היו בעלי כלבים, 17.3% היו בעלי חתולים).

2.1.2. ההליך והחומרים

המחקר נערך בבתיהם של המשתתפים על מנת לספק סביבה מוכרת, נוחה, נקייה ממתחים והולמת אקולוגית עבור המשתתפים וחיות המחמד שלהם. עבור כל משתתף, הבוחן והמשתתף בחרו חדר שקט אותו ראו כמתאים עבור הניסוי. בהתאם להוראות שנקבעו מראש, לא היו אנשים נוספים בבית בזמן הבדיקה חוץ מהבוחן, המשתתף וחיית המחמד.

כל המשתתפים קיבלו הוראות כלליות האומרות כי הם ישתתפו בבדיקות המודדות יחסים עם חיות מחמד, יחסי קרבה אנושיים, ויעדים אישיים. חצי מהמשתתפים נבחרו רנדומאלית לענות תחילה על שאלוני הדיווח העצמי ולאחר מכן לבצע את מטלות ייצור-היעדים. שאר המשתתפים ביצעו תחילה את מטלות ייצור היעדים ורק לאחר מכן ענו על בדיקות הדיווח העצמי.

טבלה 1

ממוצעים, SDs, אלפות קרונבאך ומתאמי פירסון עבור כל משתני מחקר 1.

ממוצע; SD; אלפות קרונבאך; 1. PAQ חרדה; 2. PAQ הימנעות; 3. ECR חרדה; 4. ECR הימנעות; 5. מספר היעדים שנוצרו; 6. הערכת השגת היעדים.

בזמן שמדידות הדיווח העצמי התבצעו, חיית המחמד נלקחה לחדר אחר והמשתתפים השלימו את הבדיקה כאשר הבודק נמצא איתם בחדר. ספציפית, המשתתפים השלימו שתי בדיקות של אוריינטציות התקשרות כלפי חיות מחמד ואוריינטציות התקשרות  ביחסי קרבה אנושיים. הסדר של שתי בדיקות אלו היה רנדומאלי ביחס לכל המשתתפים.

אוריינטציות התקשרות עם חיות מחמד נבדקו באמצעות PAQ הכולל 26 פריטים. המשתתפים התבקשו לחשוב על מערכת היחסים שלהם עם חיית המחמד הנוכחית ולדרג את המידה שבה כל פריט מתאר את רגשותיהם לגבי מערכת היחסים. הדירוג התבצע על סולם מדידה של 7 נקודות, מ-1 (“כלל לא”) עד 7 (“מאוד”). 13 פריטים עסקו בהתקשרות חרדתית לחיית המחמד (לדוגמא “לעתים קרובות אני חש דאגה לגבי מה אעשה אם משהו רע יקרה לחיית המחמד שלי”, “לעתים קרובות אני חש כי חיית המחמד שלי לא מאפשרת לי להתקרב אליה במידה שאני רוצה”, אני חש תסכול כאשר חיית המחמד שלי אינה נמצאת בסביבה במידה שהייתי רוצה”), ו-13 עסקו בהתקשרות נמנעת (לדוגמא “אני מעדיף שלא להיות קרוב מדי לחיית המחמד שלי”, “חיית המחמד שלי היא לעתים קרובות מטרד”, “אני חש אי נוחות כאשר חיית המחמד שלי רוצה להיות קרובה אלי”). האמינות והתקפות של הסולם הודגמו על ידי זילכה-מנו ועמיתיה. בדגימה הנוכחית, אלפות קרונבאך היו גבוהות גם עבור פריטי החרדה וגם עבור פריטי ההימנעות (טבלה 1), וניתוח פקטורים עם רוטציית ורימקס חשף שני גורמים עיקריים המסבירים 54% מהגיוון ותואמים לסולמות החרדה וההימנעות. בהתאם לכך, חישבנו שתי תוצאות כוללות עבור כל משתתף על ידי מציאת ממוצע לפריטים מכל סולם. דירוג גבוה יותר שיקף התקשרות חרדתית או נמנעת יותר עם חיית המחמד. שתי תוצאות אלו אינן בעלות מתאם גבוה במיוחד (טבלה 1), ממצא המאשר כי שני מימדי התקשרות אלו מתקיימים באופן עצמאי.

אוריינטציות התקשרות ביחסי קרבה אנושיים נבדקו בעזרת הגרסא העברית של מלאי Experiences in Close Relationships (ECR) של ברנן (Brennen), מדד בן 36 פריטים הבודק התקשרות נמנעת וחרדתית (18 פריטים לכל מימד). המשתתפים דירגו את המידה בה כל פריט מתאר את תחושותיהם לגבי מערכות יחסים אנושיות על סולם של 7 נקודות, מ-1 (“כלל לא”) עד 7 (“מאוד”). אלפות קרונבאך היו גבוהות עבור סולמות החרדה וההימנעות (טבלה 1). שתי תוצאות כוללות חושבו באמצעות ממוצעים של פריטים מכל סולם. תוצאות גבוהות יותר שיקפו התקשרות נמנעת או חרדתית גבוהה יותר ביחסים אנושיים. מתאמי פירסון הראו כי התקשרות חרדתית ביחסי קרבה אנושיים הייתה קשורה באופן ניכר גם להתקשרות חרדתית וגם להתקשרות נמנעת עם חיית המחמד (טבלה 1). התקשרות נמנעת ב- ECR לא הייתה קשורה במידה ניכרת לחוסר ביטחון התקשרותי עם חיית המחמד (טבלה 1).

בין בדיקות הדיווח העצמי ומטלת היעדים, הוספנו מטלת אנגרמה של 5 דקות ותקופת מנוחה של 15 דקות על מנת להפחית את השפעות החלק הראשון המחקר על החלק השני. על מנת למנוע דחק בלתי רצוי, נאמר למשתתפים כי לא יבוצע תיעוד של מספר האנגרמות אותן פתרו.

לפני ביצוע מטלת הצבת היעדים, המשתתפים חולקו רנדומאלית לשלושה מצבים ניסויים. שליש מהמשתתפים (n = 55) התבקשו להביא את חיית המחמד לחדר הבדיקה ולכתוב תיאור קצר של חיית המחמד שלהם ושל יחסיהם איתה. לאחר מכן, הם ביצעו את מטלת הצבת היעדים בזמן שחיית המחמד נוכחת איתם בחדר (מצב “נוכחות פיזית של חיית המחמד”). שליש נוסף של המשתתפים (n = 55) ביצעו את אותה מטלה בזמן שחיית המחמד שוהה בחדר אחר, אך גם הם התבקשו לכתוב תיאור קצר של חיית המחמד ויחסיהם איתה על מנת ליצור ייצוג מנטאלי של חיית המחמד (מצב “נוכחות קוגניטיבית של חיית המחמד”). שאר המשתתפים (n = 55) ביצעו את מטלת הצבת היעדים בזמן שחיית המחמד שוהה בחדר אחר והם התבקשו לכתוב תיאור קצר של אדם אתו הם מכירים באופן שטחי, שאינו קרוב אליהם, ושאינו משפיע על חייהם (בדומה להוראות של מקגאוון (McGowan), ואת יחסיהם עם אותו אדם (מצב “בקרה”). לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין קבוצות אלו מבחינת משתנים סוציו-דמוגרפיים (מגדר, גיל, השכלה, סוג חיית המחמד) או משתני הדיווח העצמי.

מיד לאחר מניפולציות אלו, כל המשתתפים ביצעו את מטלת הצבת היעדים של פיני (Feeney). במטלה זו, הם התבקשו ליצור רשימה של יעדיהם האישיים לעתיד (כלומר יעדים שהיו רלוונטיים אישית עבורם, כמו מציאת תחביב חדש או שינוי מקום עבודה). המשתתפים התבקשו לרשום כמות יעדים שתאמה את יעדיהם במציאות (ראה הממוצע ו-SD בטבלה 1). לאחר מכן, הם התבקשו לדרג את סבירות השגת אותם יעדים בסולם של 7 נקודות, מ-1 (“בלתי סביר לחלוטין להשיג את אותו יעד”) עד 7 (“כמעט בטוח לחלוטין בהשגת אותו יעד”). עבור כל משתתף, חישבנו את מספר היעדים שהוצבו ואת הסבירות המדורגת הממוצעת של השגתם.

2.2 תוצאות ודיון

הנתונים שהושגו ממטלת הצבת היעדים נותחו בשני שלבים. בשלב הראשון, ערכנו ניתוח חד-כיווני של שונות (ANOVAs) ובחנו הבדלים בין שלושת המצבים הניסויים (נוכחות פיזית של חיית המחמד, נוכחות קוגניטיבית של חיית המחמד, בקרה) במספר היעדים שהוצבו והערכת הסבירות שבהשגתם. ניתוח זה חשף הבדלים משמעותיים בשתי המדידות F(2, 162) = 9.05, p < .01. eta2 = .10 עבור מספר היעדים שהוצבו, ו- F(2, 162) = 5.02, p < .01, eta2 = .06 עבור הערכת הסבירות שבהשגתם. מבחני פוסט הוק של שפה (Scheffé) הראו כי המשתתפים במצבי נוכחות פיזית של חיית המחמד ונוכחות קוגניטיבית של חיית המחמד הציבו יותר יעדים אישיים והביעו יותר ביטחון בהשגת אותם יעדים מאשר המשתתפים בקבוצת הבקרה (ראה ממוצעים ו-SD בטבלה 2). לא נמצא הבדל משמעותי בין מצב הנוכחות הפיזית למצב הנוכחות הקוגניטיבית.

בשלב הניתוח השני, ערכנו רגרסיות היררכיות במטרה לבדוק את המידה שבה אוריינטציות התקשרות לחיית המחמד ממתנות את ההשפעות שנצפו בנוגע לנוכחות פיזית או קוגניטיבית של חיית המחמד על מספר היעדים שהוצבו והסבירות המוערכת של השגתם. בשלב הראשון של רגרסיות אלו, הוספנו את נוכחות חיית המחמד (משתנה-דמה המשווה בין מצבי הנוכחות הפיזית והקוגניטיבית של חיית המחמד, 1, למצב הבקרה, -1) ואת ההתקשרות החרדתית והנמנעת (בציוני Z) כפרדיקטורים. בנוסף, הוספנו התקשרות נמנעת וחרדתית ביחסי קרבה אנושיים כמשתנים תלויים על מנת לבחון את התרומה הייחודית של אוריינטציות ההתקשרות לחיות מחמד.

טבלה 2

ממוצעים ו-SD של מספר היעדים שהוצבו והסבירות המוערכת של השגתם בכל מצב ניסויי במחקר 1.

Physical pet presence – נוכחות פיזית של חיית המחמד; cognitive pet presence – נוכחות קוגניטיבית של חיית המחמד; control – בקרה.

Number of goals generated – מספר היעדים שהוצבו; appraised likelihood of achieving goals – הערכת הסבירות שבהשגת היעדים.

בשלב השני, הוספנו את האינטראקציות בין נוכחות חיית המחמד ובין כל אוריינטציית התקשרות כפרדיקטורים נוספים. עבור שלב זה, הוספנו גם אינטראקציות בין נוכחות חיית המחמד לבין כל מימד של אוריינטציית התקשרות ביחסי קרבה אנושיים במטרה לבקר את השפעותיהן ולבחון את ההשפעות הממתנות הייחודיות של אוריינטציות ההתקשרות לחיות מחמד. המשתנים הצפויים ברגרסיות אלו היו מספר היעדים שהוצבו והסבירות המוערכת שבהשגתם.

עבור מספר היעדים שהוצבו, הרגרסיה הראתה את החשיבות העיקרית, הידועה ממחקרים קודמים, עבור נוכחות חיית המחמד, β = .30, p < .01, ואינטראקציה משמעותית בין נוכחות חיית המחמד לבין התקשרות נמנעת לחיית המחמד, β = -.16, p < .05. ההשפעות העיקריות והאינטראקציות האחרות נמצאו כלא משמעותיות. מבחני שיפוע שבדקו את טיב האינטראקציה העיקרית חשפו כי, בהשוואה למצב הבקרה, נוכחות חיית המחמד (פיזית או קוגניטיבית) הובילה להצבת יעדים נוספת בקרב המשתתפים שדורגו נמוך (-1 SD) בהתקשרות נמנעת עם חיית המחמד, β = .46, p < .01, אך לא בקרב אלו שדורגו גבוה (+1 SD), β = .14. יתרה על כך, התקשרות נמנעת עם חיית המחמד הייתה קשורה עם הצבת כמות קטנה יותר של יעדים במצב הנוכחות הפיזית של חיית המחמד,

β = -.24, p < .05, אך לא במצב הבקרה , β = .08 ( ראה איור 1).

הרגרסיה עבור הסבירות המוערכת של השגת היעדים חשפה גם היא את החשיבות של ההשפעה העיקרית של נוכחות חיית המחמד, β = .21, p < .01, בנוסף על אינטראקציות משמעותיות עבור נוכחות חיית המחמד X התקשרות נמנעת עם חיית המחמד, β = -.24, p < .01, ונוכחות חיית המחמד X התקשרות חרדתית עם חיית המחמד, β = -.19, p < .05. מבחני שיפוע הראו כי, בהשוואה למצב הבקרה, נוכחות חיית המחמד (פיזית או קוגניטיבית) הובילה ליותר ביטחון בהשגת יעדים בקרב משתתפים שדורגו נמוך (-1 SD) בהתקשרות נמנעת עם חיית המחמד, β = .45, p < .01, או התקשרות חרדתית עם חיית המחמד, β = .40, p < .01. כאשר התקשרות חרדתית או נמנעת דורגה יחסית גבוה (+1 SD), נוכחות חיית המחמד הייתה לא משמעותית, βs של -.03 ו-0.2, בהתאמה. בנוסף על כך, התקשרות נמנעת עם חיית המחמד הייתה קשורה לפחות ביטחון בהשגת יעדים במצב נוכחות של חיית המחמד, β = -.30, p < .01, אך לא במצב הבקרה, β = .16 (ראה איור 1b). התקשרות חרדתית עם חיית המחמד נמצאה קשורה בנוסף עם פחות ביטחון בהשגת יעדים במצב נוכחות חיית המחמד, β = -.31, p < .01, אך לא במצב הבקרה, β = .06 (ראה איור 2).

בסך הכול, נראה כי חיות מחמד אכן משמשות כבסיס בטוח: נוכחות פיזית או קוגניטיבית של חיית המחמד אפשרה לבעלים לעסוק בחקר עשיר יותר של יעדיהם ותוכניותיהם (מספר גבוה של יעדים) ולחוש יותר ביטחון לגבי השגת יעדים אלה בעתיד (תחושת יכולת גבוהה יותר). עם זאת, תפקיד בסיס בטוח זה נצפה רק אצל בעלים שהיו בעלי ביטחון התקשרותי יחסי לחיות המחמד שלהם. התקשרות נמנעת לחיית המחמד הפחיתה את ההשפעה החיובית של נוכחות חיית המחמד על הצבת היעדים. בנוסף, חוסר ביטחון גבוה בהתקשרות לחיית המחמד, בין אם נמנעת או חרדה, הפחית את ההשפעה החיובית של נוכחות חיית המחמד על תחושת היכולת של המשתתפים. באופן משמעותי, השפעות אלו היו ייחודיות לאוריינטציות ההתקשרות לחיות מחמד, ולא נמצא להן הסבר באוריינטציות ההתקשרות ביחסי קרבה אנושיים.

3. מחקר 2

מחקר 2 בוחן את המידה שבה חיית מחמד (כלב, חתול) מתפקדת כחוף מבטחים ואת התפקיד הממתן של אוריינטציות התקשרות לחיית מחמד כאשר בוחנים את המידה שבה קרבה פיזית או סמלית לחיית המחמד מובילה להשפעה מרגיעה בעתות מצוקה. ספציפית, בעלי כבלים וחתולים השלימו את ה-PAQ, ביצעו מטלה גורמת דחק (מטלה קוגניטיבית קשה במיוחד), חולקו רנדומאלית לשלושת המצבים שתוארו במחקר 1 (נוכחות פיזית של חיית המחמד, נוכחות קוגניטיבית של חיית המחמד, העדר נוכחות) במהלך הפעילות, ולחץ הדם שלהם נמדד לפני המשימה ואחריה. המשתנה התלוי היה תגובה פיזיולוגית (עלייה בלחץ הדם) לפעילות המלחיצה. חזינו כי:

1) המשתתפים במצבי הנוכחות הפיזית והקוגניטיבית של חיית המחמד יפגינו עלייה קטנה יותר בלחץ הדם במהלך ביצוע המטלה מאשר המשתתפים במצב העדר חיית המחמד, מה שמרמז כי קרבה לחיית מחמד היא בעלת השפעה מפיגת מתחים.

2) השפעה מפחיתת מתח זו של קרבה פיזית או קוגניטיבית לחיית המחמד תהיה פחות בולטת אצל משתתפים שדורגו גבוה במדדי חוסר הביטחון ההתקשרותי.

3.1. השיטה

3.1.1. המשתתפים

דגימה נוספת של 120 ישראלים בעלי כלב או חתול (61 נשים ו-59 גברים בגילאי 18- 67, M = 30.4, SD = 10.8) התנדבו להשתתף במחקר 2 ללא תשלום. המשתתפים גויסו באותו אופן של מחקר 1. כל המשתתפים היו בעלי חיית מחמד בעת המחקר (76.5% היו בעלי כלב, 23.5% היו בעלי חתול). כולם היו בריאים ונורמוטנסיביים (לחץ דם < 140/90( ואף אחד מהם לא השתמש בתרופות בעלות השפעה על לחץ הדם.

3.1.2. חומרים והליך

מקום המחקר (בתי המשתתפים) וההוראות הכלליות היו זהים לאלו שבמחקר 1. בנוסף, המשתתפים התבקשו, באמצעות שיחת טלפון מוקדמת, לא לשתות או לאכול דבר מלבד מים בשעה שלפני הניסוי, לא לצרוך קפאין שעתיים לפני הניסוי, ולכבות מכשירים אלקטרוניים שעלולים להפריע במהלך הניסוי. נשים התבקשו שלא להשתתף במידה והן במחזור, מפני  שהוסת משפיעה על הפעילות הקרדיו-וסקולארית.

מדי לאחר שהוראות אלו ניתנו, המשתתפים חוברו למכשיר מדידה הבודק את לחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי, והם התבקשו לנוח במשך 5 דקות בזמן התקנת המכשיר. לחץ הדם נלקח באמצעות שרוול מתנפח שהולבש על זרוע שמאל של המשתתפים. תהליך זה דומה לזה שבוצע במחקרו של אלן.

המשתתפים חולקו רנדומאלית לשלושת המצבים שתוארו במחקר 1: נוכחות פיזית של חיית המחמד (n = 40), נוכחות קוגניטיבית של חיית המחמד (n = 40), ומצב בקרה (n = 40). ההוראות והמניפולציות היו זהות למחקר 1. לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין שלושת המצבים מבחינת משתנים סוציו-דמוגרפיים (מגדר, גיל, השכלה, סוג חיית המחמד) או מדידות אינדיבידואליות.

איור 1: האינטראקציות בין נוכחות חיית המחמד והתקשרות נמנעת לחיית המחמד על מספר היעדים שהוצבו (a) והסבירות המוערכת שבהשגתם (b).

איור 2: האינטראקציה בין נוכחות חיית המחמד והתקשרות חרדה לחיית המחמד על הסבירות המוערכת של השגת יעדים (מחקר 1).

כל המשתתפים התבקשו לשבת בנוחות לתקופת מנוחה של 5 דקות בזמן שהמדידות הפיזיולוגיות התבצעו. לאחר מנוחה זו, הם התבקשו לבצע גרסא גורמת דחק וקשה במיוחד של מבחן האסוציאציות המרוחקות (RAT). גרסא זו כוללת 25 שלשות המורכבות משלוש מילים. המשתתפים התבקשו לחשוב על מילה שהתאימה לשלושת המילים הנתונות (לדוגמא, “בסיסי” התאימה למילים “הגיון”, “נימוס” ו-“מוצר”) עבור מחקר זה, בחרנו שלשות קשות במיוחד על מנת להביא לתחושת כישלון, תסכול, ומצוקה. הבוחן הראה כל שלשה במשך15 שניות, ולמשתתפים ניתנה דקה אחת לחשוב על תשובה. לחץ הדם נמדד שלוש פעמים: במהלך הדקה האחרונה של תקופת המנוחה, ובמהלך הדקה הראשונה והשלישית של ביצוע המטלה.

מיד לאחר ביצוע המטלה, המשתתפים דירגו את מידת האתגר והאיום של ה-RAT על סולם דירוג של 6 פריטים. 3 פריטים תיארו את המידה שבה המטלה היוותה אתגר עבור המשתתפים (לדוגמא ” המטלה שביצעתי כרגע עוררה את סקרנותי”). 3 פריטים נוספים תיארו את המידה שבה המטלה הייתה מאיימת עבור המשתתפים (לדוגמא ” המטלה שביצעתי כרגע גרמה לי לחוש לחץ”). המשתתפים התבקשו לחשוב על המטלה ולדרג עד כמה הם מסכימים עם תיאור הפריט על סולם של 7 נקודות, מ-1 (“כלל לא”) עד 7 (“מאוד”). שתי תוצאות כוללות חושבו עבור כל משתתף על ידי חישוב הממוצע של כל סולם.

לאחר מכן ניתנה למשתתפים הפסקה בת 15 דקות. הם נותקו ממכשיר המדידה, והמשתתפים במצב הנוכחות הפיזית התבקשו לקחת את חיית המחמד לחדר אחר. במהלך ההפסקה המשתתפים היו חופשיים לנוע בבית כרצונם ורובם בחרו לאכול או לשתות, או לבצע פעילות שגרתית אחרת. לאחר ההפסקה, המשתתפים ענו על שתי בדיקות: א) PAQ שנועד לבדוק את אוריינטציות ההתקשרות לחיית המחמד, ו-ב) ECR שנועד לבדוק אוריינטציות התקשרות ביחסי קרבה אנושיים (ראה מחקר 1). סדר הבדיקות היה רנדומאלי עבור כלל המשתתפים. במחקר 2, אלפות קרונבך היו גבוהות עבור כל ארבעת סולמות-המשנה (טבלה 3) בכל הסולמות, מימדי ההימנעות והחרדתיות לא היו קשורים באופן משמעותי (טבלה 3) בנוסף, התקשרות חרדתית ביחסים אנושיים הייתה בעלת קשר משמעותי להתקשרות חרדתית עם חיית המחמד, והתקשרות נמנעת ביחסי קרבה אנושיים הייתה בעלת קשר משמעותי להתקשרות נמנעת עם חיית המחמד (טבלה 3). קורלציות אחרות בין התקשרות לחיות מחמד והתקשרות אנושית היו בלתי משמעותיות.

טבלה 3: ממוצעים, SD, אלפות קרונבאך, ומתאמי פירסון עבור כל משתני מחקר 2. ממוצע; SD; אלפות קרונבאך; 1. PAQ חרדה; 2. PAQ הימנעות; 3. ECR חרדה; 4. ECR הימנעות; 5. לחץ דם דיאסטולי; 6. לחץ דם סיסטולי; 7. איום מוערך; 8. אתגר מוערך.

3.2. תוצאות ודיון

3.2.1. נתונים פיזיולוגיים

הנתונים הפיזיולוגיים נותחו בשני שלבים. בשלב הראשון, ביצענו ניתוח חד-כיווני של משתנים תלויים (ANCOVAs) שבדק הבדלים בין שלושת המצבים הניסויים (נוכחות פיזית של חיית המחמד, נוכחות קוגניטיבית של חיית המחמד, בקרה) בלחץ הדם (דיאסטולי, סיסטולי) שנמדד במהלך המטלה, תוך בקרה של לחץ הדם שנמדד לפני המטלה (בסיס) כמשתנה תלוי. כלומר, בדקנו את ההשפעה של נוכחות חיית המחמד על לחץ הדם במהלך ביצוע מטלת הדחק, מעבר להבדלים בלחץ דם בסיסי. עבור הניתוח, חישבנו ממוצע של שתי המדידות שנלקחו בזמן ביצוע המטלה (בדקה הראשונה והשלישית). הניתוח הראשוני לא הראה הבדל משמעותי כלשהו בין שתי מדידות אלו, והממצאים היו זהים כאשר ניתחנו מדידות אלו. בנוסף, ANOVAs חד-כיווניות לא מצאו השפעה משמעותית של המצב הניסויי על מדידות הבסיס של לחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי,     Fs < 1.

ה-ANCOVAs הראו השפעות עיקריות משמעותיות של המצב הניסויי על לחץ הדם הדיאסטולי, F(2, 116) = 3.04, p < .05, eta2 = .08, ועל לחץ הדם הסיסטולי, F(2, 116) = 5.63, p < .01, eta2 = .12. כפי שניתן לראות בטבלה 4, המשתתפים במצבי נוכחות פיזית של חיית המחמד ונוכחות קוגניטיבית של חיית המחמד היו בעלי לחץ דם סיסטולי ודיאסטולי נמוך יותר במהלך ביצוע המטלה (לאחר בקרת לחץ דם בסיסי) מאשר המשתתפים במצב הבקרה. כלומר, נוכחות פיזית או קוגניטיבית של חיית המחמד גרמה ללחץ דם נמוך יותר בעת ביצוע המטלה.

בשלב הניתוחי השני, ערכנו רגרסיות היררכיות הבוחנות את המידה שבה אוריינטציות התקשרות לחיית המחמד מיתנו את ההשפעה של נוכחות פיזית או קוגניטיבית של חיית המחמד על התגובות הפיזיולוגיות בזמן ביצוע המטלה. בשלב הראשון של רגרסיות אלו, הוספנו את נוכחות חיית המחמד (אותו משתנה-דמה כמו במחקר 1) והתקשרות נמנעת וחרדתית (בצורת ציוניZ) כפרדיקטורים. בנוסף, הוספנו את המדידה הפיזיולוגית הרלוונטית במהלך תקופת הבסיס כמשתנה תלוי על מנת לבדוק את התרומה של אוריינטציות ההתקשרות לחיית המחמד לשינויים בתגובות הפיזיולוגיות במהלך ביצוע המטלה, מעבר למדידת הבסיס. בנוסף הוספנו התקשרות נמנעת וחרדתית ביחסי קרבה אנושיים כמשתנים תלויים על מנת לבחון את התרומה הייחודית של אוריינטציית ההתקשרות לחיית מחמד. בשלב השני, כללנו את האינטראקציות בין נוכחות חיית המחמד וכל אחד ממימדי אוריינטציית ההתקשרות לחיית המחמד כפרדיקטורים נוספים. בשלב זה, כללנו גם אינטראקציות בין נוכחות חיית המחמד וכל אחד ממימדי אוריינטציית ההתקשרות ביחסי קרבה אנושיים על מנת לבקר על השפעותיהם ולבחון את ההשפעות הממתנות הייחודיות של אוריינטציות ההתקשרות לחיית מחמד. המשתנים הצפויים היו לחץ דם דיאסטולי וסיסטולי במהלך ביצוע המטלה.

טבלה 4: ממוצעים ו-SD מותאמים של המדידות הפיזיולוגיות במהלך ביצוע המטלה (תוך בקרה של מדידות הבסיס) בהתאם למצב הניסויי וזמן המדידה.

Physical pet presence – נוכחות פיזית של חיית המחמד; cognitive pet presence – נוכחות קוגניטיבית של חיית המחמד; control  – בקרה; diastolic blood pressure – לחץ דם דיאסטולי; systolic blood pressure – לחץ דם סיסטולי.

ניתוח הרגרסיות הראה את ההשפעה העיקרית המשמעותית המדווחת של נוכחות חיית המחמד על תגובות פיזיולוגיות לביצוע המטלה (בהשוואה למדידת הבסיס), β = -.18, p < .05  עבור לחץ דם דיאסטולי, ו- β = -16, p < .05 עבור לחץ דם סיסטולי. בנוסף, נרשמה אינטראקציה משמעותית בין נוכחות חיית המחמד והתקשרות נמנעת עם חיית המחמד גם עבור לחץ דם דיאסטולי,                     β = .32, p < .01, וגם עבור לחץ דם סיסטולי, β = .14, p < .05. ההשפעות האחרות נמצאו כלא משמעותיות. מבחני שיפוע הראו כי בהשוואה למצב הבקרה, נוכחות חיית המחמד (פיזית או קוגניטיבית) הפחיתו את העלייה בלחץ הדם הדיאסטולי והסיסטולי במהלך המטלה רק כאשר ההתקשרות הנמנעת הייתה נמוכה (-1 SD), β = -.50, p < .01 עבור לחץ דם דיאסטולי,                                                    ו- β = -.30, p < .01  עבור לחץ דם סיסטולי. לא נרשמה השפעה משמעותית של נוכחות חיית המחמד כאשר ההתקשרות הנמנעת הייתה גבוהה (+1 SD), βs של .12 ו- -.02. בנוסף. התקשרות נמנעת לחיית המחמד הייתה קשורה עם לחץ דם דיאסטולי גבוה במצב נוכחות חיית המחמד,                                            β = .29, p< .01  אך עם לחץ דם נמוך יותר במצב הבקרה, β = .29, p < .01 (ראה איור 3a). התקשרות נמנעת לחיית המחמד הייתה קשרוה ללחץ דם סיסטולי גבוה יותר במצב נוכחות חיית המחמד, β = .23, p < .05 (ראה איור 3b). במצב הבקרה, התקשרות נמנעת לחיית המחמד לא נמצאה כקשורה באופן משמעותי ללחץ הדם הסיסטולי, β = -.05 (איור 3b).

3.2.2. הערכת אתגר ואיום

השפעה משמעותית של המצב הניסויי נרשמה בהערכת מידת האיום, F(2, 117) = 5.16, p < .01, eta2 = .08. מבחני פוסט הוק של שפה הראו כי המשתתפים במצבי הנוכחות הפיזית של חיית המחמד והנוכחות הקוגניטיבית של חיית המחמד היו בעלי סבירות נמוכה יותר להעריך את המטלה כמאיימת (Ms של 3.30 ו-3.61) מאשר המשתתפים בקבוצת הבקרה (M = 4.24). לא נמצא הבדל משמעותי בין מצבי הנוכחות הפיזית של חיית המחמד והנוכחות הקוגניטיבית. ה-ANOVA שבוצע הערכת האתגר לא הראה השפעה משמעותית של המצב הניסויי.

על מנת לבחון את השפעת אוריינטציית ההתקשרות לחיית המחמד על הערכת האתגר והאיום, ערכנו רגרסיות היררכיות הדומות לאלו של מחקר 1. מעבר להשפעה העיקרית המשמעותית של נוכחות חיית המחמד על הערכת האיום,  β = -.24, p < .01, לא נמצאו השפעות ואינטראקציות משמעותיות נוספות. כלומר, אוריינטציות ההתקשרות לחיות המחמד לא נמצאו כממתנות את השפעת נוכחות חיית המחמד על הערכת האיום.

4. דיון כללי

ממצאינו מספקים אישוש נוסף להשקפותינו בנוגע ליחסי אדם-חיית מחמד. ראשית, הממצאים מראים בבירור כי חיית מחמד יכולה לשרת את שני התפקידים המווסתים העיקריים של דמות התקשרות: חוף מבטחים ובסיס בטוח. שנית, הבדלים אינדיבידואליים באוריינטציות ההתקשרות לחיית מחמד, כפי שנמדדו על ידי PAQ, מיתנו את יכולת חיית המחמד לשמש כחוף מבטחים ובסיס בטוח באותו אופן שאוריינטציות ההתקשרות ביחסי אדם-אדם ממתנות את יכולת השותף למערכת היחסים לספק תמיכה בעתות מצוקה ולתמוך בצרכים האוטונומיים. באופן כללי, הממצאים מראים כי תיאוריית ההתקשרות מהווה מסגרת מתאימה להבנת יחסי אדם-חיית מחמד בנוסף להבדלים אינדיבידואליים באופן שבו אנשים מתייחסים לחיית המחמד שלהם ואת יכולתם להרוויח ממערכת יחסים זו.

איור 3: אינטראקציות בין נוכחות חיית המחמד והתקשרות נמנעת לחיית המחמד על לחץ הדם הדיאסטולי (a) ולחץ הדם הסיסטולי (b).

באופן עקבי להשערתנו, המחקרים הנוכחים מראים כי חיות מחמד מספקות לבעליהן בסיס בטוח לחקר וצמיחה וחוף מבטחים בעתות הזדקקות. על ידי שימוש במתודולוגיות שונות, ממצאינו מראים באופן עקבי כי נוכחות פיזית או קוגניטיבית של חיית המחמד סיפקו לבעליהן תחושת מסוגלות ובסיס בטוח ממנו הם יכולים לתמוך בשאיפותיהם ולשאוב תחושת מסוגלות עצמית גבוהה יותר. יתרה על כך, נוכחות חיית המחמד (פיזית או קוגניטיבית) סיפקה לבעליהן חוף מבטחים, כפי שניתן לראות מהערכות איום נמוכות יותר ותגובות קרדיו-ואסקולריות חלשות יותר (לדוגמא לחץ דם) במהלך ביצוע מטלה גורמת דחק. ממצאים אלו הם עקביים עם ממצאים קודמים במחקרי התקשרות של מבוגרים, שמצאו קרבה פיזית או סמלית לשותף תומך במערכת יחסים יכולה להוות תמיכה עבור אדם במצוקה ולעודד חקר של תכניות ויעדים עתידיים. כלומר, ההשפעות החיוביות של קרבה לחיית מחמד על ויסות מצוקה וחקר הן דומות לאלו שנגרמות על ידי קרבה לדמות אנושית מגוננת, ובכך תומכות בהשערתנו כי חיית מחמד יכולה לשמש כדמות התקשרות.

הממצאים מראים בנוסף כי הבדלים אינדיבידואליים באוריינטציות ההתקשרות לחיית המחמד, כפי שנמדדו על ידי PAQ, ממתנות את יכולת בעלי חיית המחמד להשתמש בחיית המחמד כבסיס בטוח וחוף מבטחים. בשני המחקרים, חוסר ביטחון התקשרותי נמצא כנוגד את ההשפעות המווסתות החיוביות של נוכחות פיזית או קוגניטיבית של חיית המחמד. ספציפית, התקשרות נמנעת כלפי חיית מחמד הייתה קשורה עם כשלון חיית המחמד לשמש כבסיס בטוח או חוף מבטחים. עבור אנשים שדורגו גבוה בהתקשרות נמנעת, הנוכחות הפיזית או הקוגניטיבית של חיית המחמד (בהשוואה להעדר נוכחות) לא הצליחה לספק חקר עשיר יותר של יעדים אישיים, להגביר את הביטחון בהשגת היעדים, או להפחית סימנים של עוררות פיזיולוגית במהלך ביצוע מטלה מלחיצה (מדידת לחץ דם). בנוגע להתקשרות חרדתית, ההשפעות המזיקות היו מצומצמות יותר. עבור אלו שדורגו גבוה בהתקשרות חרדתית לחיית המחמד, הנוכחות הפיזית או הקוגניטיבית של חיית המחמד לא סיפקה ביטחון גבוה יותר בהשגת יעדים. לעומת זאת, התקשרות חרדתית לא עיכבה את היתרונות של נוכחות חיית המחמד עבור חקר של יעדים אישיים והפחתת דחק. כלומר, התקשרות נמנעת, ביחס לחיית מחמד, נראית כבעלת רלוונטיות גדולה יותר מאשר התקשרות חרדתית כגורם מפריע להיעזרות בחיית המחמד כמקור לביטחון התקשרותי.

ההשפעות המזיקות של התקשרות נמנעת עשויה לשקף את הדעות השליליות של אנשים נמנעים לגבי דמויות ההתקשרות שלהם והסירוב שלהם לסמוך על דמויות אלו לצורך הפחתת מצוקה והשגת יעדים אישיים. התקשרות נמנעת ביחסי אדם-אדם נמצאה כקשורה להשקפות שליליות כלפי שותפים למערכת היחסים, ציפיות שליליות מהתנהגות השותף, והשקפות שליליות בנוגע להתנהגות בלתי רצויה של השותף. בהתאם לכך, זילכה-מנו מצאה כי בעלי חיות מחמד עם דירוג גבוה בהתקשרות נמנעת עם חיית המחמד שלהם נטו לראות בחיית המחמד כבעלת תכונות שליליות (לדוגמא כחסרת אמינות או בלתי תומכת), לגלות חוסר אמון כלפי כוונות חיית המחמד, ולצפות כי חיית המחמד תהיה בלתי זמינה ובלתי תומכת בצרכיהם.

כל הנטיות הקוגניטיביות וההנעתיות האלו עשויות לגרום לאנשים בעלי דירוג גבוה בהתקשרות נמנעת לחיית המחמד לגלות חוסר אמון כלפי כוונות חיית המחמד שלהם ולהתרחק מחיות המחמד שלהם בזמן השגת יעדים או הפחתת לחצים, ובכך לוותר על היתרונות שבקרבה לחיית המחמד. בנוסף, גישות שליליות אלו עלולות לגרום לחיית המחמד להתרחק מהבעלים ולעכב גילויי חיבה, אכפתיות ואהבה, וכך לחזק את חוסר האמון של בעליהן ואת כשלון חיית המחמד לספק תחושה של ביטחון התקשרותי. כלומר, התקשרות נמנעת לחיית מחמד, בדומה להתקשרות נמנעת ביחסי אדם-אדם, עשויה לגרום לאפקט מצטבר של חוסר אמון וריחוק רגשי המעכב יצירה של התקשרות בטוחה. כמובן, הסבר זה הוא פוסט-הוק, מכיוון שלא אספנו נתונים לגבי התנהגות חיית המחמד או אינטראקציות בעלים-חיית מחמד במהלך מטלות היעדים והדחק. יש לערוך מחקרים נוספים שיאששו ממצאים אלו על ידי הוספת תצפיות התנהגותיות על התנהגות הבעלים וחיית המחמד. ניתן לבחון את המידה שבה בעלים בעלי הבדלים בהתקשרות נמנעת לחיית מחמד מחפשים בפועל חוף מבטחים או בסיס בטוח אצל חיית המחמד והמידה שבה חיית המחמד מתפקדת בפועל כגורם אכפתי ורגיש.

בנוגע להתקשרות חרדתית לחיית מחמד, ממצאינו מראים כי אנשים שדורגו גם גבוה וגם ונמוך במימד זה הרוויחו מקרבת חיית המחמד. לדעתנו, העובדה כי בעלים חרדים עדיין מרוויחים מקרבת לחיית המחמד משקפת אמביוולנטיות עזה בגישה ובמוטיבציה שלהם כלפי דמויות התקשרות. למרות שאנשים שדורגו גבוה בהתקשרות חרדתית הם בעלי עבר של אינטראקציות מתסכלות עם דמויות ההתקשרות שלהם, הם בכל זאת מאמינים כי אם הם יגבירו את מאמציהם בחיפוש קרבה, הם עשויים לגרום לדמות התקשרות לשים אליהם לב ולספק תמיכה הולמת עבורם. כתוצאה מכך, הם אינם מגבשים דעה שלילית פשטנית כלפי אחרים, מכיוון שהשקפה כזו פירושה הוא שחיפוש קרבה הוא חסר תועלת. במקום זאת, הם מגבשים הערכות אמביוולנטיות וסותרות כלפי הערך הפוטנציאלי של אחרים והתמיכה המעשית הבלתי מספקת מצידם. ביחסי אדם-אדם, אינדיבידואלים חרדתיים נוטים בו-זמנית להחזיק בגישה שלילית וחיובית כלפי דמויות התקשרות וכלפי שמירת הקרבה איתן. אמביוולנטיות מסוג זה תועדה גם על ידי זילכה-מנו בנוגע להתקשרות אדם-חיית מחמד: בעוד שבעלים שדורגו גבוה בהתקשרות חרדתית לחיית המחמד החזיקו בדעות שליליות כלפי חיית המחמד, הם דיווחו על קשר חזק לחיית המחמד והפגינו צער רב כלפי אובדן שלה.

אמביוולנטיות זו עשויה להסביר את ממצאינו כי, למרות שהם הפגינו ספקות רבים לגבי האהבה והאכפתיות של חיית המחמד שלהם, אנשים בעלי דירוג גבוה בהתקשרות חרדתית עדיין הרוויחו מנוכחות חיית המחמד בעת ביצוע מטלות היעדים והדחק. בנוסף, סביר כי הצורך הרב שלהם בקרבה והרצון בתמיכת חיית המחמד עודדה גילויי חיבה ואהבה מצד חיית המחמד, שבתורם אפשרו לבעלים החרדתיים לחקור יותר יעדים ולהפחית את מצוקתם. עם זאת, השפעות חיוביות אלו של נוכחות חיית המחמד נעלמו כאשר הערכנו את ביטחון הבעלים בהשגת יעדים אישיים. במקרה זה, רק אנשים שדורגו נמוך בהתקשרות חרדתית הרוויחו מקרבת חיית המחמד. אין בידינו הסבר אד-הוק מספק לגבי ממצא זה. עם זאת, מאחר וביטחן עצמי בהשגת יעדים הינו חלק מהייצוג העצמי וחוסר ביטחון התקשרותי נמצא קשור לדימוי עצמי שלילי, ניתן לשער כי קרבה לחיית מחמד עשויה שלא לתרום למודלים עצמיים חיוביים אצל בעלים עם התקשרות חרדתית. עם זאת, יש לבחון השערת פוסט-הוק זו באופן מערכתי יותר במחקרים עתידיים.

בשני המחקרים, ההשפעות הנצפות של אוריינטציות התקשרות לחיות מחמד לא הוסברו באמצעות אוריינטציות התקשרות ביחסים אנושיים (כפי שנמדדו על ידי ECR). יתרה על כך, אוריינטציות ההתקשרות התוך-יחסיות שאנשים פיתחו עם חיית המחמד שלהם הינן משמעותיות יותר מאשר אוריינטציות התקשרות אנושיות כהסבר לתגובות לנוכחות חיית המחמד בעת ביצוע מטלות יעדים או מטלה גורמת דחק. תוצאה זו תואמת לתפיסה כי מודלי עבודה של יחסי התקשרות מאורגנים באופן היררכי יותר מאשר באופן זהה בכל סוגי מערכות היחסים. בנוסף, תוצאה זו תואמת לממצאים קודמים המדגישים את החשיבות של מודלי עבודה תוך-יחסיים ספציפיים (לדוגמא אצל קלונן (Klohnen)).

חשוב לציין כי ניתן לטעון כי עצם נוכחות חיית המחמד היא זו הגורמת להשפעות שנצפו, יותר מאשר אוריינטציית ההתקשרות של הבעלים. כלומר, אינטראקציה עם בעל חיים ידידותי, אפילו אם לא מדובר בחיית המחמד של אותו אדם, עשויה להוביל לאותן תוצאות. למרות שאין לשלול אפשרות זו, היא אינה תואמת ממצאים ממחקר זה וממחקרים קודמים. ראשית, אוריינטציות ההתקשרות לחיית המחמד ממתנות את ההשפעות של נוכחות חיית המחמד, דבר המלמד כי ההתקשרות לחיית המחמד של אותו אדם היא זו הניצבת בבסיס ההשפעות שנצפו. שנית, דה-מלו (DeMello) ביקש ממשתתפים לבצע מטלה מלחיצה בנוכחות בעל חיים ידידותי שלא היה שייך להם, ולא מצא כל השפעה מווסתת של נוכחות בעל החיים במהלך המטלה. כלומר, נראה כי התקשרות בטוחה כלפי חיית המחמד של אותו אדם ממלאת תפקיד משמעותי כאשר מסבירים את יכולתה של חיית המחמד לספק תמיכה ונחמה.

השקפות תיאורטיות אחרות, מלבד תיאוריית ההתקשרות, יכולות גם הן להציע תובנות לגבי ההשפעות הפסיכולוגיות של נוכחות חיית מחמד. לדוגמא, לפי תיאוריית הבנייה וההרחבה של רגשות חיוביים, נוכחות חיית מחמד עשויה לעורר רגשות חיוביים אצל בעליהן, אשר בתורם מסייעים להם להתמודד עם דחק ולחקור את יעדיהם האישיים. נוכחות חיית המחמד יכולה להוות גם “תמיכה בלתי נראית” אשר אינה מסכנת את תחושת האוטונומיה של הבעלים ואינה גורמת לתחושות של חייבות. השקפות אלו, בנוסף על מנגנונים אחרים, צריכות להיבדק לעומק במחקרים בעתיד.

המחקרים הנוכחים מדגישים את העובדה כי קרבה לחיית מחמד יכולה לעודד את בעליה לחקור יעדים ולהפחית מצוקה אפילו כאשר היעדים והמצוקות אינם קשורים למערכת היחסים עם חיית המחמד. ממצאים אלו הם חשובים כאשר מרחיבים את מבנה “דמות ההתקשרות” מעבר לתחום היחסים האנושיים עם שותף המסוגל לספק עזרה וסיוע ולשוחח על חרדות ודאגות. יתרה על כך, נראה כי התפיסה של דמות תומכת חזקה וחכמה יותר כקריטריון מוגדר עבור דמות התקשרות אינה ניתנת ליישום עבור חיית מחמד, מפני שחיית מחמד, בדומה לילד, חייבת את התמיכה ותשומת הלב של הבעלים על מנת לשרוד. להשקפתנו, מאפיינים אחרים של יחסי אדם-חיית מחמד (כמו חום ואמינות) יכולים לעודד בעלים להיעזר בחיית המחמד כמקור של אהבה, קבלה ותמיכה. בעלי חיות מחמד נוטים לחוש כי חיות המחמד שלהם אוהבות אותם ומקבלות אותם ללא תנאי, וכי מערכת היחסים שלהם עם חיית המחמד מתאפיינת ביציבות, רכות, חום, נאמנות, אותנטיות והעדר שיפוטיות. מאפיינים אלה, במיוחד התחושה כי חיית המחמד מקבלת את הבעלים ללא תנאי, עשויים להוביל בעלי חיות מחמד לפנות לחיית המחמד עבור תמיכה וביטחון בעתות הזדקקות ולהרוויח מקרבתה.

דרוש מחקר נוסף על מנת להעמיק את הבנתנו לגבי יכולתה של חיית המחמד לשמש כדמות התקשרות. לדוגמא, מחקרים עתידיים עשויים לבחון הבדלים אינדיבידואליים ביכולתם של אנשים להרוויח מיחסיהם עם חיית המחמד במהלך התמודדות עם משברי חיים. בנוסף, מחקרי אורך עשויים לשפוך אור על תהליך יצירת הקשר עם חיית המחמד וכיצד חיית מחמד הופכת בהדרגה לדמות התקשרות. מחקרים עתידיים יכולים בנוסף לבחון את ההשפעה של תכונות חיית המחמד על יכולתה לשמש כבסיס בטוח וחוף מבטחים, והשפעות של מיני בעלי חיים אחרים מלבד כלבים וחתולים (תוכי, סמור). יהיה זה מעניין בנוסף לבדוק את אוריינטציות ההתקשרות של חיות המחמד כלפי בעליהן באמצעות תצפיות התנהגותיות ומערכת קידוד מתוקננת. מערכת היחסים אדם-חיית מחמד היא, במובנים רבים, רחוב דו-סטרי הכולל תלות הדדית, ואם חיית המחמד נרכשת כשהיא צעירה, בעליה ממלא תפקיד חשוב בחברות שלה ובעיצוב התנהגותה. למרות שמחקר רב עדיין נדרש, הראנו כאן כי חיות מחמד יכולות לשמש כחוף מבטחים וכבסיס בטוח עבור בעליהן, וכי תיאוריית ההתקשרות יכולה לסייע במיפוי הבדלים אינדיבידואליים בעת היעזרות בחיית מחמד כדמות התקשרות.