Toward A Positive Theory of Social Entrepreneurship

לקראת תיאוריה חיובית של יזמות חברתית. על הרחבה לעומת תפיסת ערך.

סאנטוס מניחה שיזמים חברתיים מתרחבים  לא על תפיסת ערך, אלא על יצירת ערך, רק סיפור על לכידת ערך כדי לתדלק פעולות, להשקיע מחדש בצמיחה, מה שהצירוף הספציפי של האמצעים האינסופיים ייראה מתאים. אין ספק שהמסגרת האנליטית של יצירת ערך ותפיסת ערך מטילה אור חדש על תופעת היזמות החברתית, אך אנו סבורים שסאנטוס מבקש יותר מדי על ידי הדגשת שינוי ההתמקדות מחוץ לארגון. להיפך, אנו טוענים כי על ידי מיקוד מחדש של התיאוריה ברמה הארגונית והמערכת, ניתן להבין שלא כל הפתרונות הארגוניים הזמינים ליזמים חברתיים מסוגלים ליצור ערך ולא כל האסטרטגיות ללכידת ערכים יכולות לשרת מטרה חברתית. אכן, יש רק צורה אחת של ארגון שממלאת את הקריטריון של הגדלת הערך, תוך הסתמכות על לכידת ערך וזה המפעל החברתי.

מילות מפתח, יזמות חברתית, מפעל חברתי, מיזם חברתי, יצירת ערך, תפיסת ערך, ניכוס ערך, מוצרים ציבוריים, כשלי שוק.

מבוא

המאמר הנוכחי מתייחס לתרומה האחרונה של פיליפ, סאנטוס לכתב העת של אתיקה עסקית,  שהוא שובר קרקע חדשה על ידי התבוננות ביזמות חברתית בהקשר של יצירת ערך ולכידת ערכים.

זה מאפשר לו לשפוך אור חדש על הנושא, הגשה כי יזמים חברתיים מרחיבים על יצירת ערך ומספקים רק על לכידת ערך כדי להשקיע מחדש בצמיחה, התיאוריה שלו נועדה לכסות שילוב רחב של אמצעים מוסדיים המאופיינים בהשפעות חיוביות מוזנחות המשפיעות על העניים. זו טענתינו שיש רק צורה אחת של ארגון אשר ממלא את הקריטריונים של מיצוי יצירת ערך, בעוד שבעי רצון על לכידת ערך, וזה הוא המפעל החברתי, הטיעון שלנו מתחיל בסיכום התזה של סאנטוס. לאחר מכן אנו ממשיכים להסביר מדוע הטענה שלו אינה מתאימה לבחינת הארגון השונים מארגון. לאחר מכן, אנו מסבירים כי בניגוד למה שסאנטוס מציב, יש רק צורה של ארגון שממלאת את הקריטריונים למיצוי יצירת הערך, תוך הסתמכות על תפיסת הערך, וגם לא כל הפתרונות הארגוניים הזמינים לייזמים חברתים מסוגלים ליצור ערך, ולא כל אסטרטגיות לכידת הערך משרתים מטרה חברתית, לבסוף, הטיעון שלנו מסוכם במסקנה.

התיאוריה חיובית של סאנטוס ליזמות חברתית

רווח זה יכול להיחשב מתוך אספקת פריטים בעלי ערך, עבור הכסף לקוחות מוכנים לשלם הוא סיבת הקיום של הרווחים d’être . הפעילות ידועה בשם לכידת ערך או ניכוס ערך, ומדעי הניהול פותחו כדי לרתום תהליך של יצירת ערך לצורך תפיסת ערך לטובת בעל זכות שיורית של רווחים (ראה מיזיק וג’קובסון 2003, אלווארז ובארני 2004, ג’ייקובס ועמיתיו 2006; וגנר ועמיתיו 2010, המלך וסלוטגראף 2011).

סאנטוס (2012) עבר לשטח חדש כאשר שם יזמות חברתית במסגרת אנליטית זו. בניגוד לחוקרים רבים בתחום זה, סנטוס (2012, עמ׳ 339. ) מניח כי יזמים חברתיים מרחיבים לא על לכידת ערך, אלא על יצירת ערך, רק מסופקים על לכידת ערך לפעילות דלק והשקעה בצמיחה. פיליפ סאנטוס משתמש ב”סיפוק” שונה מהמונח המקורי שטבע סיימון (1959) שהשתמשו בו כדי לתמוך במטרה ללכידת ערכים לשם חלוקה מפוצלת בתנאי רציונליות מוגבלת ומידע לא שלם, מתוך כוונה לבנות אנלוגרציה למבנה הניאו-קלאסי של “סיפוק”. סאנטוס אינו מפרט הרבה על השימוש החדשני שלו בסיפוק, ומשמעותו במובהק שההבדל בין ההכנסות לעלויות יהיה נמוך יותר מאשר בתנאי הרווח המקסימלים למטרות רווח,  ויבוצע למען השקעה מחדש במיזם החברתי במקום לחלק דיבידנדים לבעלי המניות.

הבה נזכיר את כל היוזמה החברתית של המיזם החברתי, בחירת מטרת הרווח כנקודת מוצא – כלומר, סיפוק על שוויי ערך לשם השקעה חוזרת נחשב לא יעיל ותוצר של הטיה אטוויסטית נגד הרווחים, נקודת מבט שנתמכה במפורש על ידי דס ואנדרסון (2003, עמ׳ 12-13). אני גם טוען כי אין זה קו פורה של חשיבה לצמצם את עשיית הרווח בתחום היזמות החברתית (למשל, דראקר 1994, דיס 1998, סילוס ומאייר 2004, ומרטין ואוסברג 2007) לדוגמה, פרדו ומלין (2006, עמ ’64) מקפידים שלא לכלול רווחים עבור קידום היזמות החברתית והשגת יעדים חברתיים. מרטין ואוסברג (2007, עמ ’35) טוענים כי כל עוד הערכים של היזמים החברתיים מכוונים לאוכלוסייה חלשה, אין שום בעיה להגיע לרווח. מאייר ומרטי (2006) תומכים ביזמות של מיזמים חברתיים ומטרות רווח, בעוד שפורטר וקרמר (2011) וגם דרייבר (2012) טוענים כי רווח יחד עם תועלת חברתית הוא צורה גבוהה יותר של רווח.

יצירת ערך ולכידת ערך. הדגש על זה או אחר נלקח מהזהות הספציפית של ארגון המאפשר את ההבחנה בין פעילויות בין-תרבותיות. לפיכך, בהתייחסו לדיכוטומיה זו, סאנטוס (2012, עמ ‘339) טוען כי: “מה שמייחד את היזמות החברתית מיזמות מסחרית הוא התמקדות עיקרית ביצירת ערך לעומת לכידת ערכים”. המוטיבציה של הסוכן לפעולה כלכלית הופכת למרכיב חשוב בהבחנה בין שני סוגי היזמים. וחשוב מכל, תחום הפעולה הייחודי של היזם יתגלה על ידי כוחות החברה המונעת על ידי קפיטליסטים, משום שהדגש על יצירת ערך בשוק בעל פוטנציאל גבוה ללכידת ערך תמיד נותן את הקצה ליזמים מסחריים שמטרתם רווח היקף היזמים שלהם מהר יותר מאשר יזמים חברתיים לפיכך, יזמים חברתיים יהיו עקורים בטווח הארוך לתחומים שבהם השוק אינו מבצע היטב והפוטנציאל ללכידת ערכים מוגבל.

התשובה לשאלה איזה סוג של תחומים צפויים כדי לראות יזמים חברתיים משגשגים, סנטוס מניח: “התשובה היא באזורים עם השפעות חזקות, במיוחד השפעות חיוביות, שבהן הפוטנציאל ללכידת ערך נמוך מהפוטנציאל ליצירת ערך משום שהתועלת עבור החברה של פעילות זו הולכת הרבה מעבר להטבות שנצברו ליזמים “(סאנטוס, 2012, עמ ‘342).

למרות שהגדרות רבות של היזמות החברתית הוצעו, סנטוס מבטא תפיסה חדשה ומבוססת, המבוססת על הבנה עמוקה של איך כישלונות בשוק מונעים לכידת ערך. לפיכך, סאנטוס מציע להגדיר יזמים חברתיים כמו:

“סוכנים כלכליים אשר בשל המוטיבציה שלהם ליצור ערך ללא דאגה לכמות שהם ללכוד, ייכנסו לתחומי פעילות בהם מתרחשים כשלים חמורים יותר בשוק ובממשלות […] אלה הם בדרך כלל אזורים עם השפעות חיוביות מוזנחות המשפיעות על אוכלוסיות חלשות”  (סאנטוס, 2012, עמ ‘344)

הניגוד בין היזמות החברתית ליזמות מסחרית מהווה נקודת התחלה מתאימה כדי לבחון תכונות ארגוניות קונקרטיות יותר של האסטרטגיות והפעולות המועדפות על ידי יזמים חברתיים בניגוד לעמיתיהן. אם האחרונים יפעילו את המיזמים שלהם באמצעות ארגונים למטרות רווח, אנחנו נתמודד עם השאלה מה סוגי הארגון המתאימים ביותר לקידום מטרות היזמים החברתיים. סאנטוס (2012, עמ ‘345-346) מציע: “היזמות החברתית איננה ספציפית על יצירת מנגנוני שוק או הבטחת סובסידיות ממשלתיות או יצירת כניסה חברתית, אלא לעיצוב פתרונות יעילים וברי קיימא תוך שימוש בכל שילוב של אמצעים מוסדיים”. זה אכן תואם את ההשקפה של היזמות החברתית כמושג מטריה עם הרבה מקום עבור סוגים שונים של יוזמה בהתמודדות עם בעיות חברתיות.

סאנטוס (2012, עמ׳ 346) לעומת זאת, מהלכים נוספים בכיוון זה על ידי הגשה כי הארגון הוא לא יחידת המחקר המרכזית בכל הנוגע ליזמות חברתית, משום שהסוף אינו ערך ללכידה, לדבריו, רק תפיסת הערך מושגת בצורה הטובה ביותר ברמת הארגון. הדגש על יצירת ערך, הוא טוען, שדרישה מעבר לרמה של המערכת, המחייבת מעבר מן הארגון כיחידת ניתוח. זה מה שאנו מוצאים שבעייתי מאוד בתיאוריה של סנטוס, מסיבה זו.

על גופים ארגוניים ואמצעים מוסדיים

מכיוון שמיזמים חברתיים, בדיוק כמו יזמים מסחריים, זקוקים לארגונים כדי להשיג את מטרותיהם, לא ברור מה משמעותו של סאנטוס כאשר הוא תומך בהתרחקות מהארגון ומתמקד במקומה ברמת המערכת. אנו מוצאים שהתיאוריה של סנטוס משכנעת דווקא משום הוא בחר ברמת הארגון בעת ​​שימוש במסגרת האנליטית של יצירת ערך לעומת לכידת ערך, כלומר, קטגוריות אנליטיות אלו במצב הנוכחי של התפתחויות מותאמות לארגון כיחידת מחקר של ניתוח. יתר על כן, הן עשויות להיות גם לא מתאימות לבחון סוגים מסוימים של ארגון שונים מארגון, שלא לדבר על המושג המטושטש של “המערכת” כעת אנו ממשיכים לבשר את הטענה הזאת.

אם היזמות החברתית עוסקת בעיצוב פתרונות לטיפול בבעיות חברתיות באמצעות שילובים יעילים של אמצעים מוסדיים, אנו מתמודדים עד מהרה עם העובדה שלא כל הפתרונות מתאימים למסגרת האנליטית שאומצה על ידי סאנטוס – כלומר, שיזמים חברתיים ממקסמים את יצירת הערך, וממצים רק על ערך ללכידת פעולות. הבעיה כאשר מיישמים את הפתרונות הללו על מגוון רחב של פתרונות היא שחלק חשוב מהשקרים הללו נמצא בתוך המחנה המסורתי של חלוקה מחדש של ארגונים ללא כוונת רווח, כלומר ארגוני צדקה, ארגונים, קרנות ואגודות המפצלות משאבים שנוצרו במקומות אחרים. אנחנו בדרך כלל לא חושבים על ארגונים אלה כעל יצירת ערך במובן של המינוח שאומץ כאן, אבל באופן עקיף יותר כמו סיבוב של אספקת מוצרים ציבוריים שלא ניתן לשווק.

ארגונים אלה ביצעו באופן מסורתי תפקיד חלוקה מחדש, שבו מטרות חברתיות קודמות על מניעי רווח. מטרתם היא להטות את האיזון לטובת חלוקה מחדש גדולה יותר של המשאבים שנוצרו במקומות אחרים לטובת הפחות מועילים. לכן, כאשר שוקלים את ההקרבה הכלכלית המצטרפת כנגד התוצר הכלכלי המצטבר, המגזר השלישי התכוון לפעול ללא חששות בנוגע לקיומו הפיננסי. דהיינו, ריכוזו של אילוצי התקציב של אוכלוסיית היעד מסתמך על תורמים, על פי מידת ההשפעה של פעילותם במגזר הפרטי על מטרות צדקה, על אף שהארגונים הללו עושים הרבה מאוד לחברה, לא ניתן לטעון כי הם ממקסמים את יצירת הערך, אלא אם כן אנו נטשטש את גבולות המגזרים כדי לפנות מקום להגדרה רחבה מאוד של יצירת ערך. עם זאת, בתיאוריה של סנטוס, יצירת הערך היא מרכיב חשוב בפעולות התדלוק להרחבה, דבר המחייב אפשרות של לכידת ערך – כלומר, ניכוס חלק מהערך שנוצר. בדרך כלל בצורה של כסף, כדי לממן עוד יותר את המיזם החברתי.

כאן אנו מגיעים לשורה התחתונה של התיאוריה של סנטוס, כי גם אם אנו מעניקים לעמותות תרומות ליצירת ערך במובן רחב, אנחנו לא יכולים לתפוס את זה שכן הוא נשאר בצורה לא ממומשת של השפעות חיוביות. נזכור כי כדי ללכוד ערך בשביל לתדלק את המטרה של חלוקת רווחים או השקעה מחדש בצמיחה – חברה חייבת ליצור ערך בייצור מוצרים, שאופיים מאפשר קיצוב אישית באמצעות מכירת בשוק. אבל זה בדרך כלל בלתי אפשרי או אסור במקרה של סחורות שכלכלנים כינו אותו “הציבור”. החלק החשוב הוא איך השוק יכול לייצר מוצרים ציבוריים למשל, הגנה לאומית, יופי נופי, חמצן – עם הוודאות שכל אדם ישלם לרווחה הסובייקטיבית שכל אחד מקבל מלצרוך אותם? כדי להשיג שביעות רצון סובייקטיבית מעל העלות השולית הסובייקטיבית של תשלום עבור מוצרים אלה, יחידים ינסו להסתיר או לעוות את ההעדפות האמיתיות שלהם, כך שאחרים עומדים בנטל של תשלום מוצרים אלה. זו הסיבה שהשוק עלול להיכשל על ידי הפקת מעט מדי או שום דבר בכלל המוצרים הציבוריים. המסגרת האנליטית של יצירת ערך ותפיסת ערך מטילה אור חדש על תופעת היזמות החברתית, אך סאנטוס כנראה מרחיק לכת בהרחקת המעבר מהארגון, שכן מצד אחד הפילנתרופיה המסורתית והמגזר הציבורי לא נחשבים של יצירת ערך – לפחות במובן הכלכלי של המונח – ומצד שני, התחושה הכלכלית של יצירת הערך היא זו שסנטוס מניח כאשר מכירים בכך שיזמים חברתיים מספקים את מלוא הערך. אם אלה לא היו אפשריים בגלל השפעות חיצוניות חיוביות לא ממומשות יזמים לא יוכלו להשקיע את ההשקעה בכלל, וזה המקרה עבור העוסקים בייצור של מוצרים ציבוריים שלא ניתן לשווק.

תפיסה הוליסטית של ערך?

הוצע לנו כי פיליפ סאנטוס אולי חשב על תפיסה הוליסטית של ערך. אמנם, זה לא היה מפורש בעיתון שלו, זה כנראה מה שסאנטוס (2012, עמ ‘346) ייעד בעת הגשת ההגדרה הבאה: “יצירת ערך פעילות מתרחשת כאשר השירות הכולל של חברי החברה גדל לאחר החישוב עבור עלות ההזדמנות של כל המשאבים המשמשים אותה פעילות.” על פי תפיסה זו, לפעולות יזמים חברתיים יש את ההשפעה של הגדלת השירות הכולל של החברה, אבל בניגוד ליזמים מסחריים, הראשונים אינם עוסקים במידה רבה בפוטנציאל ללכידת הערך, שכן מה שמניע אותם הוא האקטואליות החיובית שמפעילה פעילותם, המגדילה את התועלת הכוללת של החברה.

הראשונים לא מודאגים כל כך מפוטנציאל ללכידת ערך כי מה שמניע אותם הוא השפעות חיוביות שהפעולות שלהם מעוררות, הגדלת השירות הכולל של החברה.

עם זאת, יש לזכור כי התפיסה ההוליסטית של הערך נוצלה במסגרת יצירת ערך מול לכידת ערך על ידי הספרות על יחסי גומלין, המדגימה את הגבולות של אסטרטגיות עסקיות- לאלמנטים עסקיים הממעיטים בחשיבות תפקידם של הלקוחות בבניית הצעת ערך המספקת ערך ממשי באמצעות התועלת הסופית המסייעת ליחסים מסחריים ארוכי טווח. לכן, ערך הוליסטי פירושו הבנה מעמיקה של ההשלכות ושפכי הסחורות המופיעים לאורך שרשרת הערך העולה וחשש לטווח קצר עם מקסימום רווח על חשבון הלקוחות (לדוגמה, גרונרוס 1994, 1997, שץ ופרבטי,  1995, קרסייט 1996, הניברג ומוזאס 2004, בול ואדם 2011)

אין ספק שיזמים חברתיים נוטים יותר להיות מודאגים מהוספת ערך ממשי יותר למה שהם מייצרים, אלא שבנוכחות של השפעות חיוביות בלתי ממוינות לא ניתן להשקיע מחדש בצמיחה, מה שהופך את הטיעון של סנטוס. תפיסה הוליסטית של ערך במובן שאומצה בשיווק מערכות יחסים אינה עומדת בסתירה לתחושת הערך הכלכלי, והיא נוטלת חלק בהשקעת חלק מהערך שנוצר למען עושר בעלי המניות.

מיקוד מחדש של התיאוריה ברמה הארגונית

למרות ההישגים של התיאוריה של סנטוס, זה מדגים באופן כללי את הכישלון של הספרות המדעית כדי ליישב את ההיבטים החברתיים והמסחריים של פעילויות יזמות חברתית. כפי שהסיפור, אנשי עסקים חברתיים יכולים להגדיל את הרווחים על מנת שתהיה להם הזדמנות להשפיע על ההשקעה, או שהם מונעים סחיטה על ידי הימנעות ממקסום הרווח, על פי הפילנתרופיה המסורתית. אבל השאלה היא האם מיזם חברתי צריך לשאוף ללכידת ערך כדי שתהיה לו הזדמנות להשפיע על ההשקעה או למנוע סחיפה של משימה על ידי הימנעות מלכידת ערכים.

התיאוריה של סאנטוס נושאת זרע של אלטרנטיבה של ניגודית של רווחים ועמותות, כי כרגע הצטלבות במחקר היזמות החברתית בניגוד למה שהובא בחשבון, על ידי מיקוד מחדש ברמה ארגונית הרחק מן המערכת אפשרי להבין כי לא כל הפתרונות הארגוניים זמינים ליזמים חברתיים המסוגלים ליצור ערך במקביל, כי לא כל האסטרטגיות יכולות ללכוד לשירות מטרה חברתית. ואכן, יש רק ארגון צורה אחת אשר ממלא את הקריטריונים של סאנטוס להגדלת יצירת ערך בעוד מסופק על שווי לכידת ערך, וזה מפעל חברתי.

לכן, על ידי מיקוד מחדש של התיאוריה ברמה הארגונית ניתן להרחיב על היזמות החברתית, תוך הכרה בכך שהזנחת הערך יכולה להיות תכונה מבנית של הצורה הארגונית שיזמים חברתיים בוחרים – כמו עמותות דומות שלא מייצרות מוצרים ציבוריים שלא ניתן לשווק או עניין של אסטרטגיה בשימוש בחברה לקידום מטרות חברתיות, למשל, מפעל חברתי, שגם אם הוא מייצר סחורה בעלת פוטנציאל ללכידת ערך, משרת את המטרה של השקעה מחדש בצמיחה ולא להעשרת בעלי המניות. דבר זה פותח קו חקירה פורה, המתבסס על טיפולוגיה של יזמים חברתיים המבוססים על העדפותיהם לצורות ארגוניות לקידום מטרות חברתיות, כמו גם לעמדותיהם ביחס לתפיסה חדשה: היזמים החברתיים אינם חייבים להישאר במחנה הסנגור חלוקה מחדש, אך ניתן להתנסות באסטרטגיות יצירת ערך שאינן בהכרח מנוגדות לאינטרסים של אוכלוסייה חלשה.

סיכום

אם היזמות החברתית עוסקת ביצירת פתרונות התמודדות לטיפול בבעיות חברתיות באמצעות שילובים יעילים של אמצעים מוסדיים, אנו מתמודדים עד מהרה עם העובדה שלא כל הפתרונות מתאימים למסגרת האנליטית שאומצה על ידי סאנטוס, הטוענת כי היזמים החברתיים מקסימים את יצירת הערך ורק לספק על לכידת ערך פעולות דלק, על ידי שילוב של כל האמצעים המוסדיים נחשב כמתאים.

למעשה, מערך חשוב של פתרונות לבעיות חברתיות, המיוצג על ידי ארגוני צדקה, ארגונים לא ממשלתיים, קרנות ואגודות, אינם יוצרים ערך במובן הכלכלי הקפדני, אלא בעקיפין אופיים באמצעות אספקת מוצרים ציבוריים שאינם יכולים להיות משווקים. סאנטוס, לעומת זאת, מאמץ את התחושה הכלכלית של יצירת ערך, כאשר הוא מכיר בכך שיזמים חברתיים מספקים את הערך של לכידת ערך, שכן על מנת ללכוד ערך לצמיחה מחדש, כפי שמציע סנטוס, היזמים החברתיים חייבים להתרחק מייצור של השפעות חיוביות בלתי ממוינות – ההתנהגות של עמותות דומות שעוסקות בייצור מוצרים ציבוריים שלא ניתן לשווק.

אין ספק שהמסגרת האנליטית של יצירת ערך ותפיסת ערך מטילה אור חדש על תופעת היזמות החברתית, אך אנו סבורים שסאנטוס מרחיק לכת מדי בהדחתו של שינוי המיקוד מן האורגניזציה. בניגוד לסנטוס, אנו סבורים כי על ידי חזרה על התיאוריה ברמה הארגונית והמערכת, ניתן להבין שלא כל הפתרונות הארגוניים הזמינים ליזמים חברתיים המסוגלים ליצור ערך, ולא כל האסטרטגיות ללכידת ערך יכולות לשרת מטרה חברתית. ואכן, יש רק צורה אחת של ארגון שממלא את הקריטריונים של סאנטוס להגדלת יצירת ערך, תוך סיפוק על לכידת ערך וזה מפעל חברתי.