(22/06/2024) עלו היום לאתר 9 סמינריונים 2 תזות 2 מאמרים

לרכישה גלול למטה לסוף הדוגמית

Social Media and the Decision to Participate in Political Protest Observations From Tahrir Square

מדיה חברתית וההחלטה להשתתף במחאה פוליטית: תובנות מכיכר תחריר

בתחילת שנת 2011 פרצו התקוממויות במצרים, את ההצלחה של ההפגנות הללו, אפשר לזקוף לזכות התפתחות האינטרנט והרשתות החברתיות, וגם להוזלה והנפיצות של טלפונים סלולריים בעלי אפשרות צילום, וידאו וגישה לאינטרנט. כמו כן ההתפתחות של רשתות טלוויזיה לווייניות כמו אל-ג’זירה, נתן לראשונה אפשרות למרחב ציבורי פוליטי פעיל שהשלטון לא הצליח לדכא ולצנזר. הפלטפורמה החדשה הזאת יצרה מצב שבו אנשים יכלו לעדכן, לתעד ולהפיץ מידע על ההפגנות. ההשפעה הורגשה גם בכך שאנשים ללא רקע של פעילות פוליטית יכלו להתעדכן ולהצטרף למאבק.

קיים דיון בין חוקרים שונים על היעילות והיכולת של האינטרנט ורשתות החברתיות להוות גורמים משמעותיים לשינוי פוליטי. הדעות נעות בין אלה שמבטלים את השיח המקוון, לבין אלה שטוענים שהיא אפילו עשויה לתמוך במשטרי דיכוי ולבין אלה שמייחסים לה חשיבות מהפכנית גדולה. מכיוון שרוב המחקרים הקיימים מתמקדים במחאות במדינות דמוקרטיות יציבות, מטרת מחקר זה היא להראות איך המערכת החדשה של הרשתות החברתיות השפיעה על ההתנגדות הפוליטית במצרים. אפשר לחלק את המערכת החדשה הזו לשלושה מרכיבים שונים, אך אין צורך לנתח את הנתונים של כל חלק בנפרד שהרי כולם תורמים לאקולוגיה תקשורתית מורחבת אחת. המרכיב הראשון הוא, התפתחות ערוצי טלוויזיה לוויינית כמו אל-ג’זירה, שנתנו לראשונה אפשרות לקולות פופוליסטיים וביקורתיים להישמע. הם גם הפנו את תשומת ליבם של הציבור לנושאים שהיו בניגוד לאינטרסים של השילטון. בנוסף לכך הם פיתחו את המושג של “עיתונאות אזרחית” על ידי שידור תוכן שאזרחים מן השורה צילמו והפיצו במהלך ההפגנות. המרכיב השני במערכת החדשה של תקשורת פוליטית, הוא המהירות של התפתחות האינטרנט. התפתחות זו באה לידי ביטוי בעיקר עם ההשקה של פייסבוק בשפה הערבית במרץ 2009. פייסבוק יצר פלטפורמה שבו תוך כדי שיתוף תמונות של הילדים, חיות מחמד ודיונים קלילים של דאגות יומיומיות, התנהלו בו גם דיונים פוליטיים סוערים. לראשונה נוצר מצב שאנשים יכלו לשתף את התנגדות שלהם עם מעגל ענק של חברים בבת אחת. טוויטר גם כן שיחק תפקיד חשוב, במיוחד לגשר בין מצרים לעולם החיצון. רוב המידע לגבי המחאות שהגיע לעולם החיצון הגיע באמצעות הטוויטר. המרכיב השלישי הוא העלייה הדרמטית בנפיצות טלפונים סלולריים פחות יקרים עם יכולת צילום, וידאו ואינטרנט. עקב כך ניתן אפשרות לכל אזרח להפוך לסוג של “עיתונאי אזרחי” ולהפיק ולהפיץ תוכן וויזואלי לגבי ההפגנות בזמן אמת.

הסקר נערך במשך תקופה של 4 ימים שהחלה ביום שישי, ה24 בפברואר 2011, פחות משבועיים לאחר פרישתו של מובארק. בסך הכל נערכו 1,200 ראיונות, אך מסיבות שונות, רק 1,050 מתוכם נמצאו רלוונטיים. הסקר הושלם על ידי מליאת שאלונים שכללו 90 שאלות חובה ו46 שאלות אופציונליות, וחולקו לשישה חלקים. בנוסף, המשיבים נשאלו לגבי הגישה שלהם לאינטרנט בבית או בטלפון, השימוש שלהם במדיה באופן כללי או באופן ספציפי לגבי המחאה. גם השתתפות קודמת במחאות נמדדה באופן דיכוטומי בתשובת כן / לא. רמת המשכל נמדד בסולם מ1 (חינוך לא רשמי) עד 7 (תואר ראשון). הנשאלים נשאלו היכן שמעו לראשונה על המחאות וגם אם הם הפיצו תוכן מהמחאות, ואם כן, דרך איזה אמצעיים (מספר אופציות הורשו). המשיבים נשאלו גם לגבי תאריך הצטרפותם להפגנות.

המפגינים שהשתתפו במחקר היו בין הגילאים 18 עד 67 עם גיל ממוצע של 29. אמנם התפלגות הגילאים נטה לצד הצעיר, עם גיל חציון של 26 בלבד. רוב המרואיינים היו גברים, אבל הייתה גם נוכחות ניכרת של נשים. רוב המפגינים היו בעלי השכלה גבוה או בעלי תארים עם רק 14.1% שדיווחו שלא סיימו תיכון. לכשני שליש מהנשאלים לא היה שום מעורבות בהפגנות בעבר אם כי לכשליש היה מעורבות בארגונים פוליטיים פעילים בעבר. רוב המשתתפים השתמשו בטלפון בין באופן כללי ובין לתקשר לגבי המחאות. לכמחציתם היה פרופיל בפייסבוק, וכמעט כל אלו השתמשו בו עבור התקשרות לגבי המחאות. טוויטר היה בשימוש באופן כללי על ידי 16% מהמשיבים, ולהתקשרות לגבי המחאות ל -13% מהם. לרוב, שימוש באמצעי תקשורת מסוימים באופן כללי השפיע על השימוש שלו לצורך המחאות. היוצאים מהכלל היו הדואר האלקטרוני והודעות טקסט שלמרות השימוש הגבוה בהם לצרכים אחרים כמעט ולא היו בשימוש לצרכי ההפגנות.

למרות השימוש הנרחב באמצעי תקשורת, כמעט מחצית מהמדגם דיווחו כי הם שמעו לראשונה על ההפגנות בכיכר תחריר מפה לאוזן. משאר המדגם הרוב דווחו על שמיעה ראשונית לגבי ההפגנות באמצעי תקשורת בין אישיים כמו פייסבוק והטלפון. למרות השימוש הרחב באמצעים אחרים כמו טוויטר לשיתוף במהלך ההפגנות, הם כמעט ולא השתמשו כמקור מידע ראשוני לגבי המחאות.

נבדק גם הקשר בין השתתפות במחאות בעבר להשתתפות בהפגנות ביום הראשון בכיכר תחריר. כמו כן נבדקו הקשרים בין אמצעי התקשורת שהיו בשימוש על ידי אלו שהשתתפו במחאות בעבר לבין אלו שלא, והשפעתם על ההשתתפות ביום הראשון של המחאות בכיכר תחריר. מי שהשתתף במחאות בעבר השתמש באופן כללי באמצעי מדיה מודפסים, בלוגים, פייסבוק, וטוויטר כמקורות מידע, ובאופן ספציפי למחאות השתמש במדיה מודפסת והודעות טקסט. השתתפות ביום הראשון של ההפגנות בכיכר תחריר היה קשור למגוון רחב יותר של אמצעי תקשורת. אלה שנכחו ב -25 בינואר דיווחו על שימוש במדיה מודפסת עבור מידע כללי, אך לא עבור המחאות. השימוש בטלוויזיה לוויינית כמקור מידע כללי היה פחות קשור להשתתפות ביום הראשון של ההפגנות, אולי בגלל שאמצעי תקשורת אחרים, כגון רשתות חברתיות, סיפקו גישה טובה יותר למידע על המחאות.

אחת ההשלכות של השיטה החדשה של תקשורת פוליטית היא הופעתו של העיתונאי האזרחי. כמעט מחצית מהמשיבים הפיצו תוכן מהמחאות. הפלטפורמה המובילה להפצת תוכן הייתה פייסבוק, שהיה בשימוש על ידי כרבע מהמדגם, הטלפונים היו במקום השני, עם שימוש רק של 15%. אלה לא היו אופציות מנוגדות כי כנראה הרבה העלו תוכן שהם צילמו בטלפונים שלהם לפייסבוק. כ -5% מהמדגם השתמשו בטוויטר. חלק קטן יותר שיתף תוכן מולטימדיה באמצעות דואר אלקטרוני. המשיבים הורשו לבחור עד ארבעה אמצעי תקשורת שונים, אך מעטים דיווחו על שימוש ביותר ממדיום אחד לתיעוד ההפגנות.

תוצאות מחקר זה מדגישות את התפקיד המרכזי שהרשתות החברתית שיחקו במחאות שהובילו להתפטרות נשיא מצרים הוסני מובארק בפברואר 2011. העובדה שנשים היוו 25 אחוזים מרשימים מהמדגם, אישרה שיש דחיפה משמעותית מצד נשים להיות חלק מהתהליך המדיני. עם זאת, גברים היו בסיכוי גבוה יותר מאשר נשים להשתתף ביום הראשון של המחאות, המעיד על כך שאי-הודאות הראשונית היווה מכשול עבור הנשים.

למרות שמחקר זה לא העריך את מידת ההשתתפות הכוללת של המשיבים בהפגנות בחודש שלאחר ה25 בינואר, אנו מאמינים כי ההשתתפות ביום הראשון הוא אינדיקטור מכריע. תחת אוטוקרטיה, סוג ההתנגדות הכי מסוכנת היא זו שנכשלת והמחאה המסוכנת ביותר היא מחאה קטנה. למחאות קטנות יש סבירות גבוהה יותר להיות מצונזרות, מבודדות, או מודחקות. לכן, נדרשת השתתפות גבוהה ביום הראשון כדי לגרום להצלחתו של המרד. בנוסף, כפי שהראינו, לשימוש במדיה חברתית, במיוחד למטרות פוליטיות, היה קשר ישיר להגדלת הסיכויים של השתתפות במחאה ביום הראשון המכריע. האומץ ונחישות הנדרשת כדי להשתתף ביום המחאה הראשון ב25 לינואר צריך להתפרש לאור העובדה כי כמעט שני שלישים של המדגם לא השתתפו בעבר במחאות מכל סוג שהן.

הכמות של הפצת תוכן, שבוצע על ידי כ50% מהמדגם, מראה כי נהיה קשה יותר לדכא מידע על מחאות. אם שיעור זה יוחל אפילו על ההערכות השמרניות ביותר של ההשתתפות בהפגנות בכיכר תחריר יתברר כי לפחות עשרות, אם לא מאות אלפי אנשים תיעדו את ההפגנות – ותפקדו, למעשה, כעיתונאים אזרחיים. למסקנה הזאת, כמו אחרים, צריך לקחת בחשבון את מגבלות המדגם. אי אפשר לדעת עד כמה המדגם מייצג את תושבי קהיר בכלל או אלה שהשתתפו בהפגנות בכיכר תחריר וסביבותיה בתקופה המסוכנת הזו בפרט.

מדיה חברתית וההחלטה להשתתף במחאה פוליטית: תובנות מכיכר תחריר

בתחילת שנת 2011 פרצו התקוממויות במצרים, את ההצלחה של ההפגנות הללו, אפשר לזקוף לזכות התפתחות האינטרנט והרשתות החברתיות, וגם להוזלה והנפיצות של טלפונים סלולריים בעלי אפשרות צילום, וידאו וגישה לאינטרנט. כמו כן ההתפתחות של רשתות טלוויזיה לווייניות כמו אל-ג'זירה, נתן לראשונה אפשרות למרחב ציבורי פוליטי פעיל שהשלטון לא הצליח לדכא ולצנזר. הפלטפורמה החדשה הזאת יצרה מצב שבו אנשים יכלו לעדכן, לתעד ולהפיץ מידע על ההפגנות. ההשפעה הורגשה גם בכך שאנשים ללא רקע של פעילות פוליטית יכלו להתעדכן ולהצטרף למאבק. קיים דיון בין חוקרים שונים על היעילות והיכולת של האינטרנט ורשתות החברתיות להוות גורמים משמעותיים לשינוי פוליטי. הדעות נעות בין אלה שמבטלים את השיח המקוון, לבין אלה שטוענים שהיא אפילו עשויה לתמוך במשטרי דיכוי ולבין אלה שמייחסים לה חשיבות מהפכנית גדולה. מכיוון שרוב המחקרים הקיימים מתמקדים במחאות במדינות דמוקרטיות יציבות, מטרת מחקר זה היא להראות איך המערכת החדשה של הרשתות החברתיות השפיעה על ההתנגדות הפוליטית במצרים. אפשר לחלק את המערכת החדשה הזו לשלושה מרכיבים שונים, אך אין צורך לנתח את הנתונים של כל חלק בנפרד שהרי כולם תורמים לאקולוגיה תקשורתית מורחבת אחת. המרכיב הראשון הוא, התפתחות ערוצי טלוויזיה לוויינית כמו אל-ג'זירה, שנתנו לראשונה אפשרות לקולות פופוליסטיים וביקורתיים להישמע. הם גם הפנו את תשומת ליבם של הציבור לנושאים שהיו בניגוד לאינטרסים של השילטון. בנוסף לכך הם פיתחו את המושג של "עיתונאות אזרחית" על ידי שידור תוכן שאזרחים מן השורה צילמו והפיצו במהלך ההפגנות. המרכיב השני במערכת החדשה של תקשורת פוליטית, הוא המהירות של התפתחות האינטרנט. התפתחות זו באה לידי ביטוי בעיקר עם ההשקה של פייסבוק בשפה הערבית במרץ 2009. פייסבוק יצר פלטפורמה שבו תוך כדי שיתוף תמונות של הילדים, חיות מחמד ודיונים קלילים של דאגות יומיומיות, התנהלו בו גם דיונים פוליטיים סוערים. לראשונה נוצר מצב שאנשים יכלו לשתף את התנגדות שלהם עם מעגל ענק של חברים בבת אחת. טוויטר גם כן שיחק תפקיד חשוב, במיוחד לגשר בין מצרים לעולם החיצון. רוב המידע לגבי המחאות שהגיע לעולם החיצון הגיע באמצעות הטוויטר. המרכיב השלישי הוא העלייה הדרמטית בנפיצות טלפונים סלולריים פחות יקרים עם יכולת צילום, וידאו ואינטרנט. עקב כך ניתן אפשרות לכל אזרח להפוך לסוג של "עיתונאי אזרחי" ולהפיק ולהפיץ תוכן וויזואלי לגבי ההפגנות...

295.00 

295.00 

סיוע בכתיבת עבודה מקורית ללא סיכונים מיותרים!

כנסו עכשיו! הצטרפו לאלפי סטודנטים מרוצים. מצד אחד עבודה מקורית שלכם ללא שום סיכון ומצד שני הקלה משמעותית בנטל.