(14/04/2024) עלו היום לאתר 9 סמינריונים 2 תזות 2 מאמרים

לרכישה גלול למטה לסוף הדוגמית

סיכום עיקרי המאמר שיטות השוואתיות Comparative Methods

סיכום עיקרי המאמר:

“שיטות השוואתיות”

במדעי המדינה נעשה שימוש נרחב ב”פוליטיקה השוואתית”. פוליטיקה השוואתית היא כלי בניתוח פוליטי. היא יכלה לקבוע מגמות באירועים פוליטיים ובעיקר בפיתוח בדיקה ושכלול התיאוריה. ניתן לעשות שימוש בפוליטיקה השוואתית לביסוס הכללות במדעי החברה, לקבוע חוקים לתופעות חברתיות ופוליטיות. פוליטיקה השוואתית היא כלי לבדיקת השערות במדע המדינה. במדע המדינה, השיטה ההשוואתית מפצה על  חוסר היכולת לבצע תצפיות אמפיריות מדויקות. למשל, לא ניתן להניח מוסד פוליטי מסוים לפיו יהיה ניתן לבחון תיאוריה מסוימת. יש לעשות שימוש יצירתית בתצפיות על מצב העולם כפי שהוא, וכאן השיטה ההשוואתית מועילה.

דוגמא לאופן בו הגישה ההשוואתית מועילה לבדיקת תיאורית במדע המדינה: “האדם הפוליטי” של ליפסט. השוואה בין מדדים רבים להתפתחות כלכלית במדינות שונות, דמוקרטיות ולא דמוקרטיות. התוצאות הראו קשר בין סוג המשטר למדדי ההתפתחות הכלכלית. דוגמא נוספת: הספר “המקורות החברתיים של הדיקטטורה והדמוקרטיה.” הכנסת משתנים מורכבים יותר מהתפתחות כלכלית גרידא לתיאוריה של היווצרות דמוקרטיות (כמו למשל ריבוד חברתי, מבנה כלכלי, עוצמת המדינה). השוואת משתנים נוספים אלו נבחנת ביחס להשפעה שלהם. זוהי הגישה של “הגל השלישי” מאז שנות ה-70 של המאה ה-20.

בהיעדר תנאי מעבדה, מדע המדינה מבדיל בין שתי דרכים שונות להשוות על מנת לבדוק תיאוריות: מחקר גדול (N) ומחקר קטן (n). במונחים אחרים, ההבדלה בין ניתוח נומותטי ואידיוגרפי. בהתאמה, תחת הגישה ההשוואתית יש פילוג בין המאמינים בחוקים אוניברסליים (N) לאלו המאמינים בגורם אקראי ובלתי ניתן לחיזוי בתופעות פוליטיות (n).

שיטה השוואתית מאפשרת למדע המדינה להעריך את מידת תקפות הפרשנויות לתופעות פוליטיות. למשל: תפקידה של המסורת הקתולית בתחלואת המדינה האיטלקית היא פרשנות פשוטה לתוצאות שהגישה ההשוואתית הופכת להרבה יותר מורכבות. דוגמא נוספת: הקשר בין עוצמת האיגודים בבריטניה של שנות ה-70 לתחלואת הכלכלה. מחקר השוואתי עם מדינות סקנדינביות יראה קשר אחר בין איגודים להצלחה כלכלית.

להסבר השוואתי יש תצורות שונות. 1) שיטת שוני: חקירת שני מקרים דומים מאוד הנבדלים רק סביב מושא המחקר. למשל: הקשר בין פרוטקציוניזם לשגשוג כלכלי. שני המקרים יהיו דומים פרט לעובדה שאחד עשיר ויש בו מכסי מגן והשני עני ונוקט בסחר חופשי.  2) שיטת התאמה: ההפך משיטת שוני. שני מקרים שונים זה מזה בכל מובן פרט למשתנים הנחקרים. לדוגמא: כל המאפיינים ביניהם שונים פרט לכך שבשניהם יש מכסי מגן ושניהם עשירים. 3) שיטת משתנים צמודים: השפעת משתנים על כיוון משוער. לדוגמא: מדינה עם מדיניות של מכסי מגן מתחילה לפתוח את גבולותיה למסחר ושוקעת לשפל כלכלי. מכאן שניתן לטעון לקשר בין המשתנים כאשר “כל שאר המאפיינים שווים”—משפט בעייתי לפי מיל, הדורש הכנסת צד שלישי להשוואה, המהווה שונות חיצונית.

שונות חיצונית היא מכשול חמור בחקר השוואתי. החלה של תיאוריה על מורכבות החיים החברתיים המודרניים תמיד תשאיר מחוצה לה משתנים חשובים רבים. לפי מיל, למדע המדינה ניתן רק להגביל את השונות החיצונית, אך לא להיפטר ממנה על ידי תכנון מחקר קפדני.

מענה אפשרי למכשול השונות החיצונית: השוואה בין המערכות “הכי דומות” למערכות “הכי שונות” (פז’וורסקי וטיון). בין “מערכות דומות” המשתנים השונים נתפסים כקבועים, ובכך מצטמצמים בכדי להקל על הבדיקה האמפירית של ההסברים. בין “מערכות שונות,” הגישה המועדפת, מחפשים נקודות דמיון חרף ההבדלים, מתוך ההיגיון שקשר החוזר על עצמו בין משתנים שונים רבים עשוי לספק הסבר חזק יותר לזיקה הסיבתית בין המשתנים.  הגישה דורשת מדגם נרחב ולכן כוללת העדפה למחקרי N (כמותני) על פני מחקרי n (איכותני).

מחקר השוואתי “N גדול” כמותני הוא האופן הנפות ביותר היום לבצע השוואה במדע המדינה. מחקר השוואתי כמותני גדול עומד על הקשרים בין משתנה תלוי למשתנה בלתי-תלוי בעזרת טכניקות סטטיסטיות. סוג הקשר מושמט מהניתוח כמשתנה מפאת היותו מתקיים במגוון הקשרים שונים.

מקר כמותני מתמקד במושגים שאפשר למדוד באופן מספרי כמו שיעורי הצבעה, תוצר שנתי, שיעור אבטלה, אך כולל גם משתנים מסוגים אחרים (מגדר, אתניות, משטר). בעיות בסוג המחקר הזה קשורות בבחירת המשתנים ביחס להתאמתם לניתוח מדדים סטטיסטי, למרות  חוסר ההתאמה בין המדד לבין המשתנה. למשל, זמן החיים של מפלגה כמדד למשתנה החוזק שלה (לא תמיד נכון). עם זאת, תקפותו של ניתוח כמותני גדול להפקת הכללות ממצות במדעי המדינה עומד בעינו. לדוגמא: מחקרו של ליפסט על היווצרותה של דמוקרטיה באירופה, אמריקה הלטינית והעולם דובר האנגלית, ומחקרו של דיימונד לקשר בין “דמוקרטיות” ומדד הרווחה החומרית הכוללת.

יתרונות של הגישה ההשוואתית הכמותנית:

1) תמיכה אמפירית רחבה, מגוון מערכי נתונים וטכניקות סטטיסטיות. מגבלות מרכזיות של הגישה: מיעוט מחקרים זמינים, מיעוט הנתונים הזמינים—לדוגמא, בחינת השפעת שיטת הבחירות על הפוליטיקה המפלגתית (מספר קטן של שיטות בחירה).

2) בחירת המקרים מוכתבת על ידי זמינות הנתונים, ומכאן הימנעות מגישת המערכות השונות ביותר. למשל, מחקר על שיטות הצבעה (מוגבל ל-27 מקרים), או מחקר על גלובליזציה (מוגבל ל-11 מקרים).  למרות שיש גישה טובה לנתונים במדינות הנכללות במחקרים אלו, הן גם דומות מאוד מה שיכול להקשות על גיבוש היגדים סיבתיים ביחס לדפוסים השולטים במשתנים.

3) מהימנות הנתונים עלולה להטעות. למשל, תוצר מקומי גולמי לנפש. נעשה בו שימוש נרחב למרות שאינו יכול לשקף יצרנות כלכלית שאין לה שווי כספי ידוע; תלותו בדולר האמריקאי; היותו מדד לעושר אבל לא בהכרח לטוב ורווחה. ניתן לשנות את חישוב תמ”ג בהתאם למשתנים הבאים בחשבון (שוק שחור למשל).

4) המשגה רשלנית. למשל: מושג העושר פשטני מדי. לא לוקחת בחשבון את הגורמים השונים על ייצור העושר (למשל, מגזר יצרני או מגזר שירותים) אלא בעיקר את העושר כפשוטו. דוגמא נוספת: מושג הדמוקרטיה. הידרדרות המושג לרמת כלליות המקשה על כל השוואה בעלת משמעות ומתעלמת מהבדלות (למשל, דמוקרטיה של הכרעת הרוב מול דמוקרטיה של קונצנזוס).

בסך הכול, הפוליטיקה ההשוואתית חשופה לסכנות של כימות-יתר. ניתוח כמותי הוא אבן פינה במחקר ההשוואתי, אך יש לוודא כי ההמשגה והמדידה נעשות באותה רצינות שבה מופעלות הטכניקות הסטטיסטיות.

מחקר השוואתי איכותני מכיל מספר מקרים קטן יותר נתפס באופציה “רכה” במובן המתודולוגי. האופי התיאורי שלו פחות מתוחכם ומהימנות הממצאים לכאורה נמוכה יותר מאלו של מחקרי N  גדול. אולם, גישה זו יכולה לספק מענה יסודי ומתוחכם לסוגים שונים של שאלות מחקר שמחקרי N לא יכולים לספק. שפע של דוגמאות למחקרים השוואתיים איכותניים בתחום מדע המדינה נמצא בספר של מור Social Origins of Dictatorship and Democracy.

מחקר השוואתי כמותני לעומת איכותני:

“הוליזם” איכותני (תופעות בתוך הקשריהן, שלמות המקרים) אל מול הפשטה וניתוק כמותני (למשל תמ”ג כמאפיין מובהק של חברה). לפי הגישה האיכותנית, יש “סיבתיות רב נסיבתית” בהיווצרותן של דמוקרטיות ודיקטטורות. לדוגמא, ניתן לחשוב על הקושי של תפיסה לינארית בין פיתוח כלכלי לדמוקרטיה להסביר מדוע גרמניה, שהייתה מפותחת תעשייתית הרבה יתר מצרפת, התקשתה לכונן משטר דמוקרטי פרלמנטרי.

ניתוח איכותני יכול לעזור בפתרון בעיות כאלו: תוך כדי התחשבות במשתנים מורכבים כמו ריבוד חברתי, היינו קשרים בין האצולה, האיכרים והבורגנות לאורך המודרניזציה. הניתוח מוליד תוצאות מורכבות: שילוב כוחות של הבורגנות העירונית עם האצולה הקרקעית יכול להוליד דמוקרטיזציה, בעוד ששיתוף פעולה בין בעלי קרקעות לבירוקרטיות של המדינה מכשיל התפתחות דמוקרטית ומוביל לפשיזם. היכן שבעלי קרקעות ובירוקרטיות של המדינה היו חלשים מכדי לשלוט באיכרים התוצא הייתה קומוניזם. ניתוח מתוחכם זה של הגישה האיכותנית למעשה משכלל את הכלים התיאורטיים העומדים בפני מדע המדינה.

מחקרים השוואתיים איכותניים למעשה מערערים את יסודות התפיסה של מדע המדינה כחיפוש אחר היגדים כלליים ממצים ביחס לחיים הפוליטיים. המגמה של המחקר האיכותני היא להדגיש את הייחוד של כל מקרה ואת המורכבות וכורח הנסיבות של תופעות פוליטיות, ולא להגיע לכדי הכללות. למשל, הקשר מוסדי שונה יוליד מדיניות כלכלית שונה בכל ארץ.

למרות זאת, חלק רואים בגישה האיכותנית את הנתיב לגיבוש תיאוריה כללית במדע המדינה. לדוגמא, עבודתו של צבליס על היישום של תורת המשחקים במספר מקרי בוחן. ועם זאת, מחקר איכותני מיועד לסבול מן המתח בין כלליות התיאוריה ודיוק ההסבר, ולא ניתן להעלותו בקנה אחד עם המחקר הכמותני בהרבה מהמקרים. במחקר N גדול כמותני, אם דפוס מסוים חוזר על עצמו מספיק פעמים במסגרת מדגם שנבחר באקראי סביר להניח שלא מדובר בצירוף מקרים. כוח זה של המחקר הכמותני נשלל ממחקרי n קטן איכותניים, מה שמערער על מהימנות התוצאות שלהם.

פתרון אפשרי לבעיה זו של מחקרים איכותניים: אלגברה בוליאנית

משמעה, הסברת תנאים סיבתיים לתופעות פוליטיות על ידי צירופם במקרה שבו אומת קיום התופעה. במקום לזהות תדירות לאיתור קשר סיבתי (מחקר כמותני) אלגברה בוליאנית מזהה את התנאים ההכרחיים והמספיקים של התופעה הנחקרת. במקום שימוש בנתוני תכיפות, היא עושה שימוש בלוגיקה צרופה, ולכן מהווה דרך יעילה להשוות בין תופעות המתרחשות בתדירות נמוכה (כמו למשל מהפכות) מבלי להסתכן בפרטיקולריזם של מחקרי n קטן.

חסרונות בגישה הבוליאנית:

הצגה בינארית של הנתונים, שלא מתאימה לכל סוגי הנתונים (כמו למשל תמ”ג). מצד אחד, מפאת הסיבות שפורטו לעיל, המחקר האיכותני מהוה תחליף מוצדק לגישה כמותנית. מצד שני, החוקרים האיכותניים אשמים בהתייחסות מועטה לשאלת ההתאמה שבין תכנון המחקר ומהימנות היכולת לשחזור התוצאות. בחירת המקרים דורשת קפידה יתרה.

סיכום:

השיטה ההשוואתית במדע המדינה היא מתודולוגיה פוזיטיביסטית בעיקרה. תולדותיה בגישה הלוגית ההשוואתית של מיל אשר נגזרה מהלוגיקה של מדעי הטבע, והתפתחותה בשאיפה של פז’וורסקי וטיון להחליף את השמות הפרטים של המקרים (מדינה, דמוקרטיה, וכדומה) בשמות משתנים. למרות הקושי לאתר קשרים תיאורטיים בשיטות הוכחה השוואתיות, שיטות אלו מהוות אמצעי הפרכת תיאורטיות גדולות והטלת ספק בהצלחת השוואה פשוטה בין תופעות חברתיות בחברות שונות.

מכאן שהגישה ההשוואתית יכולה לפעול כאמצעי בקרה מפריך עובדות חשוב. במקום להוכיח סדירות דפוסים סיבתיים, היא יכולה לספק הסברים רעיוניים לשוני בלתי צפוי בתוצאות של מקרים דומים לכאורה.

ולמרות זאת, הזרם המרכזי בפוליטיקה ההשוואתית נותר פוזיטיביסטי בעיקרו המשתמש בהשוואה על מנת לנסות ולשחזר קשרים סיבתיים שהועלו כתיאוריה. רוב הבמות המרכזיות עדיין מעדיפות את האופציה ההשוואתית הכמותנית על פני החלופות שלה, למרות ששתי השיטות סובלות מפגמים וחסרונות.

סיכום עיקרי המאמר: "שיטות השוואתיות" במדעי המדינה נעשה שימוש נרחב ב"פוליטיקה השוואתית". פוליטיקה השוואתית היא כלי בניתוח פוליטי. היא יכלה לקבוע מגמות באירועים פוליטיים ובעיקר בפיתוח בדיקה ושכלול התיאוריה. ניתן לעשות שימוש בפוליטיקה השוואתית לביסוס הכללות במדעי החברה, לקבוע חוקים לתופעות חברתיות ופוליטיות. פוליטיקה השוואתית היא כלי לבדיקת השערות במדע המדינה. במדע המדינה, השיטה ההשוואתית מפצה על  חוסר היכולת לבצע תצפיות אמפיריות מדויקות. למשל, לא ניתן להניח מוסד פוליטי מסוים לפיו יהיה ניתן לבחון תיאוריה מסוימת. יש לעשות שימוש יצירתית בתצפיות על מצב העולם כפי שהוא, וכאן השיטה ההשוואתית מועילה. דוגמא לאופן בו הגישה ההשוואתית מועילה לבדיקת תיאורית במדע המדינה: "האדם הפוליטי" של ליפסט. השוואה בין מדדים רבים להתפתחות כלכלית במדינות שונות, דמוקרטיות ולא דמוקרטיות. התוצאות הראו קשר בין סוג המשטר למדדי ההתפתחות הכלכלית. דוגמא נוספת: הספר "המקורות החברתיים של הדיקטטורה והדמוקרטיה." הכנסת משתנים מורכבים יותר מהתפתחות כלכלית גרידא לתיאוריה של היווצרות דמוקרטיות (כמו למשל ריבוד חברתי, מבנה כלכלי, עוצמת המדינה). השוואת משתנים נוספים אלו נבחנת ביחס להשפעה שלהם. זוהי הגישה של "הגל השלישי" מאז שנות ה-70 של המאה ה-20. בהיעדר תנאי מעבדה, מדע המדינה מבדיל בין שתי דרכים שונות להשוות על מנת לבדוק תיאוריות: מחקר גדול (N) ומחקר קטן (n). במונחים אחרים, ההבדלה בין ניתוח נומותטי ואידיוגרפי. בהתאמה, תחת הגישה ההשוואתית יש פילוג בין המאמינים בחוקים אוניברסליים (N) לאלו המאמינים בגורם אקראי ובלתי ניתן לחיזוי בתופעות פוליטיות (n). שיטה השוואתית מאפשרת למדע המדינה להעריך את מידת תקפות הפרשנויות לתופעות פוליטיות. למשל: תפקידה של המסורת הקתולית בתחלואת המדינה האיטלקית היא פרשנות פשוטה לתוצאות שהגישה ההשוואתית הופכת להרבה יותר מורכבות. דוגמא נוספת: הקשר בין עוצמת האיגודים בבריטניה של שנות ה-70 לתחלואת הכלכלה. מחקר השוואתי עם מדינות סקנדינביות יראה קשר אחר בין איגודים להצלחה כלכלית. להסבר השוואתי יש תצורות שונות. 1) שיטת שוני: חקירת שני מקרים דומים מאוד הנבדלים רק סביב מושא המחקר. למשל: הקשר בין פרוטקציוניזם לשגשוג כלכלי. שני המקרים יהיו דומים פרט לעובדה שאחד עשיר ויש בו מכסי מגן והשני עני ונוקט בסחר חופשי.  2) שיטת התאמה: ההפך משיטת שוני. שני מקרים שונים זה מזה בכל מובן פרט למשתנים הנחקרים. לדוגמא: כל המאפיינים ביניהם שונים פרט לכך שבשניהם יש מכסי מגן ושניהם עשירים. 3) שיטת משתנים צמודים: השפעת משתנים על...

295.00 

295.00 

סיוע בכתיבת עבודה מקורית ללא סיכונים מיותרים!

כנסו עכשיו! הצטרפו לאלפי סטודנטים מרוצים. מצד אחד עבודה מקורית שלכם ללא שום סיכון ומצד שני הקלה משמעותית בנטל.