מבוא

מוזרות הן דרכיה של הדמוקרטיה הישראלית ושל מחוקקיה. היש משקיף רציני שהיה מסתכן, לפני כשנה, והיה צופה קבלתם של אותם החוקים[1], שהתקבלו בחודש מרס 1992, ואשר מקדמים בצורה משמעותית ביותר את הליך כינון החוקה למדינה? יתרה מזאת, חלק של אותם החוקים שהתקבלו נוגעים בנושא השנוי במחלוקת מכל, כלומר חקיקת מגילת זכויות האדם והאזרח. ההפתעה הינה גדולה : ללא ספק היא כרוכה בניצול מתוחכם של אוירת “סוף העונה” השוררת בכנסת בימיה האחרונים. כבר בעבר הצליחו מספר חברי כנסת להעביר חוקים בעייתיים בתקופת הביניים הזאת. אך אין ספק כי הפעם הם הגדילו לעשות. ברשימה הזאת אני מתכוון להביא הערכה ראשונה לאחד מאותם החוקים – חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו[2].

[1] חוק יסוד : חופש העיסוק, ס”ח תשנ”ב, 1387 . חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ס”ח תשנ”ב 1391. חוק יסוד: הממשלה, ס”ח תשנ”ב 1396

[2] אהרן ברק, התאגיד וחוק היסוד: כבוד האדם וחירותו, מאזני משפט ח’, 2012

אמנון רובינשטיין, ‏סיפורם של חוקי-היסוד, משפט ועסקים י”ד, 2012, עמ’ 109-79

אוריאל לין, שלומי לויה, ‏כיצד הצליחה ועדת החוקה בכנסת השתיים-עשרה במקום שבו נכשלו אחרים: דגשים והרהורים לגבי העתיד, משפט ועסקים י”ד, 2012, עמ’ 290-261

תוכן עניינים

תוכן עניינים 2
מבוא 2
חוק היסוד וחוקת המדינה – שיטת החקיקה 4
הליך חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו 4
מעמדו של חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו לאור אי-שריונו 5
ערכי יסוד זכויות האדם 7
שמירה על זכויות האדם 8
תפקיד המדינה בהבטחת זכויות האדם 8
למי מוענקות זכויות? 10
מטרת חוק היסוד כבוד האדם וחירותו 12
צורת הסייגים לחוק היסוד : כבוד אדם וחירותו 16
סיכום 18
ביבליוגרפיה 21
נספח 23