מבוא

סייג לאחריות פלילית הוא כלל אשר בהתקיים התנאים הקבועים בו לא מוטלת, בדרך כלל, אחריות פלילית על עושה פעולה אשר על פניו מקיימת יסודות עובדתיים של עבירה פלילית, כלומר מעשים אסורים לפי חוק. סייג “טעות במצב דברים” בו תעסוק עבודה זו, הוא טענת הגנה במשפט הפלילי, המפורטת ברשימת הסייגים לאחריות פלילית במסגרת פרק ה1′ לחוק העונשין וקובעת כי כאשר מבצע העבירה טועה לגבי מצב דברים, כלומר לגבי חלק מעובדות המציאות, הרי שלא

התגבש בו היסוד הנפשי הנדרש להרשעה, ולפיכך הוא יזוכה.

בפרק הראשון לעבודה אעסוק בסייגים לאחריות פלילית באופן כללי, מתוך המאפיינים המשותפים והמבדילים הקיימים ביניהם. אגדיר את הסייג, אבדיל אותם מהגנות אחרות במשפט הישראלי, אציג את השתלבותם ברובד האחריות הפלילית, אפלח אותם לקבוצות ואפרט על נטל

ההוכחה של הסייג בהליך המשפטי.

בפרק השני אעסוק בסייג “טעות במצב דברים” במשפט הישראלי. זה למעשה הפרק המרכזי

בעבודה אשר יציג את נושא העבודה בראי המשפט הישראלי. בפרק אסביר את מהות הסייג,

ההיסטוריה החקיקתית,  אבני  הדרך  בפסיקה  הישראלית וההצדקות לקיומו  של  הסייג.  עוד

ארחיב בפרק זה על התנאים לתחולת סייג – כנות הטעות, סבירותה והשינויים שחלו ביחס לדרישת הסבירות לאורך השנים ומושג “עצימת העיניים,” התפתחותו בפסיקה והגישות השונות לגביו. אסכם פרק זה בהצגת ההשלכות של הסייג על מהלך המשפט ותוצאותיו, הטלת האחריות

הפלילית בהתאם למצב שדימה הנאשם.

לבסוף, אערוך השוואה בין הסייג “טעות במצב דברים” במשפט הישראלי כפי שמשתקף בפרק השני לבין יסודותיו ושימושיו במשפט האנגלי. בחרתי בשיטת משפט זאת להשוואה מכיוון

שהחוק הישראלי מבוסס רבות על יסודות המשפט העברי, החוק העות’מני והמשפט האנגלי –

שיטות משפט שיושמו הלכה למעשה באזורנו והשאירו את חותמן על החוק בישראל.

תוכן העניינים