מסמכי החזון של הערבים בישראל 2006-2007 ועיגונם בתוכנית הלימודים באזרחות

מבוא.

העיסוק במסמכי החזון[1] עונה על חסכים הקשורים לארבעה נושאים בהוראת האזרחות.

1. מדינת ישראל: גישות שונות – גישת מדינת כלל אזרחיה [2] . גישה זו שואפת לראות במדינת ישראל מדינה דמוקרטית השייכת לכל אזרחיה, מדינה בעלת זהות פוליטית ישראלית, ללא מאפיינים אתניים. הדוגלים בגישה זו ברובם המכריע הינם אזרחים ערבים.

הגדרה זו של הגישה הינה הגדרה מצומצמת ואיננה מאפיינת חלק גדול של הציבור הישראלי פלסטיני. ישנם פלסטינים רבים השואפים למדינה בה יש אוטונומיה תרבותית לערבים והדוגלים במסמכי החזון, מרחיקים לכת ודורשים במקביל אוטונומיה תרבותית ליהודים.

הגישה המוצגת בספר הלימוד מתייחסת לכל הפלסטינים כאל מקשה אחת ואיננה מבחינה בשונות ביניהם. מסמכי החזון מאפשרים להציג קבוצות בעלות השקפת עולם שונה מזו המופיעה בספר הלימוד.

3. זכויות מיעוטים: זכויות קבוצה[3] . ספר הלימוד מציג גישות מיושנות לגבי זכויות קבוצה. בעולם המערבי ישנן גישות חדשות. כמו כן, הספר איננו מתייחס למקרה הישראלי של קבוצת מיעוט ערבי גדולה החיה בכפיפה אחת עם רוב יהודי. מסמכי החזון מאפשרים עיסוק מעמיק בנושא תוך כדי שימוש במסמכי החזון כמקרה מדגים. בנושא זה ארחיב בהמשך.
4. החברה הישראלית חברת רבת שסעים: השסע הלאומי[4]. תתי נושא בפרק הינם: הגורמים לשסע וביטויי השסע. ניתן להרחיב את הנושא תוך כדי עיסוק במסמכי החזון.
5. זכויות אדם וזכויות המעוטים בישראל – המיעוטים בישראל: זכויות האדם וזכויות הקבוצה[5]. ניתן להרחיב את הנושא מזווית של דרישה לזכויות של המעוט הפלסטיני בישראל, ע”י הפנייה למסמכי החזון.

מסמכי החזון הערבי לערבים הפלסטינים בישראל והרקע לפרסומם

מסמכי החזון הינם ארבעה מסמכים שפורסמו בשנים 2006 ו 2007

1. 1. החזון העתידי לערבים הפלסטינים בישראל.

המסמך נכתב ע”י אקדמאים ופעילי ציבור ערביים,  עפ”י הזמנתו של יו”ר ועדת המעקב העליונה לענייני ערבים ויו”ר ועד ראשי הרשויות הערביות – מר שאוקי חטיב.

ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל

ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל היא גוף פוליטי מרכזי הפועל לקידום זכויותיהם של ערביי ישראל. למרות הביקורת המופנית כלפיה, היא תורמת רבות להגברת המודעות לבעיותיהם של ערביי ישראל ולשילובם בחברה הישראלית. הוועדה היא גוף חשוב בפוליטיקה הערבית בישראל, היא מהווה גורם מרכזי במאבק לקידום זכויותיהם של ערביי ישראל ותורמת רבות להגברת המודעות לבעיותיהם של ערביי ישראל ולשילובם בחברה הישראלית.

/הקמה ומטרות:/

* הוקמה בשנת 1982 כגוף פוליטי בלתי תלוי.

* מטרתה לאחד את הפעילות הפוליטית של ערביי ישראל ולקדם את זכויותיהם.

* הוועדה מייצגת את כלל האזרחים הערבים בישראל, ללא קשר לאפליה פוליטית.

/פעילות:/

* עוסקת בנושאים רבים, כגון: אפליה, חינוך, בריאות, דיור, תעסוקה ועוד.

* מקדמת תכניות וקמפיינים ציבוריים.

* מקיימת קשר עם גורמים ממשלתיים, פוליטיים וחברתיים.

* משתתפת בדיונים בינלאומיים בנושאים הקשורים לזכויות מיעוטים.

/חברות:/

* מורכבת מנציגים של מפלגות פוליטיות ערביות, ראשי רשויות מקומיות, ארגונים חברתיים ותנועות פוליטיות.

* חברים בה גם נציגים של הסטודנטים, תלמידי תיכון ועמותות אחרות.

שאוקי חטיב

הוא פוליטיקאי ערבי-ישראלי, יושב ראש ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל לשעבר וראש מועצת יפיע לשעבר, מדובר בפוליטיקאי ערבי-ישראלי פעיל ומשפיע. הוא פועל למען זכויות הציבור הערבי בישראל וקורא לשוויון זכויות בין יהודים לערבים. חטיב ספג ביקורת מצד גורמים ישראליים על התבטאויותיו נגד ישראל, אך הוא טוען שהוא פועל בדרכים דמוקרטיות.

* נולד ביפיע בשנת 1956.

* בעל תואר ראשון בהיסטוריה וסוציולוגיה מאוניברסיטת חיפה.

* כיהן כראש מועצת יפיע בין השנים 1998-2013.

* נבחר ליושב ראש ועדת המעקב העליונה בשנת 2015.

* כיהן בתפקיד זה עד שנת 2021.

* חטיב ידוע בפעילותו למען זכויות הציבור הערבי בישראל.

* הוא קורא לשוויון זכויות בין יהודים לערבים בישראל ולפתרון שתי המדינות לסכסוך הישראלי-פלסטיני.

* חטיב ספג ביקורת מצד גורמים ישראליים על התבטאויותיו נגד ישראל.

* הוא הואשם בהסתה ובפגיעה בביטחון המדינה.

* חטיב הכחיש את ההאשמות נגדו וטען שהוא פועל למען זכויות הציבור הערבי בישראל בדרכים דמוקרטיות.

* חטיב נחשב לאחת הדמויות הבולטות בפוליטיקה הערבית בישראל.

* הוא מנהיג משפיע בקרב הציבור הערבי בישראל ויש לו קול משמעותי בזירה הפוליטית.

מסמך החזון

המסמך מפתח תכנית אסטרטגית לערביי ישראל הפלסטינים, שמטרתה להגדיר מחדש את זהות הערבים הפלסטינים ואת שאיפותיהם לטובת החברה שלהם. המסמך מבטא לקיחת אחריות של החברה הערבית לטובת שינוי המציאות שלה.

במסמך זה נוסחו העקרונות הקוראים ל:

א. שינוי השלטון הישראלי משלטון של רוב יהודי לשלטון דמוקרטי הסכמי שיעניק לפלסטינים אפשרות להשתתפות אמתית בקבלת החלטות.

ב. ניסוח חוקה וחוקי יסוד שיגדירו את המדינה כמולדת משותפת לערבים ויהודים.

ג. ניהול עצמי של מוסדות הדת (מוסלמים ונוצרים)

ד. קיום קשר בין הפלסטינים בישראל לבין שאר חלקי העם הפלסטיני וכל מרכיבי האומה הערבית – איסלאמית, ללא הגבלות מצד המדינה.

ה. הכרה רשמית בעוול ההיסטורי שנעשה לפלסטינים.

ו. פיצוי על האדמות המופקעות והחזרת חלק מהן.

2. 2. החוקה הדמוקרטית – פורסמה ע”י עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל. מחבר מרכזי של המסמך הוא פרופ’ מרואן דוירי, יו”ר עדאלה.

המסמך כולל הצעת חוקה למדינת ישראל ומגדיר את המדינה כמדינה דמוקרטית, דו-לשונית ורב תרבותית. החוקה מתמקדת בחירויות הפרטים והקבוצות ומטרתה ליצור שוויון לאומי וצדק חברתי.

3. חוקה שוויונית לכל – פורסמה ע”י מרכז מוסאווה לזכויות האזרחים הערבים במדינת ישראל. מחבר המסמך הוא ד”ר יוסף ג’אברין, מומחה לזכויות מיעוטים ומרצה באוניברסיטאות תל אביב וחיפה.

המסמך מתמקד בזכויות הקולקטיביות של המיעוט הערבי, שתהיינה מבוססות על שותפות מלאה ושוויונית של האזרחים הערבים במשאבים הציבוריים של המדינה, כפרטים וכקבוצות.

המסמך מדבר על חלוקה שוויונית ויחסית של משאבי המדינה בין הקבוצות. המשאבים הסמליים – דגל, סמל המדינה, והמנון , המשאבים הפוליטיים – ייצוג אפקטיבי במוסדות המקבלים החלטות, המשאבים החומריים – קרקע ותקציבים ובתחום החינוך והתרבות – הפיכת מדינת ישראל למדינה דו-לשונית.

4. הצהרת חיפה – פורסמה ע”י מדא אל כרמל, המרכז הערבי למחקר חברתי ישומי והיא תגובה ל”אמנת כינרת”. המסמך דן ב:

א. יחסים פנימיים בתוך החברה הערבית – פלסטינית.

ב. יחסים בין האזרחים הפלסטינים בישראל לבין האומה הפלסטינית והאומה הערבית.

ג. הזהות הלאומית של המיעוט הפלסטיני – ערבי בישראל.

הרקע ההיסטורי לפרסום מסמכי החזון הערבי.

המסמכים התפרסמו על רקע אירועים מסוימים וחוסר שביעות רצון מהמצב הקיים, תוך הצגת חלופות טובות יותר. המסמכים מבטאים התנתקות של הפלסטינים הישראלים מההנהגה המוסדית של העם הפלסטיני, הרשות הפלסטינית, נוכח העובדה שהנהגת אש”פ קבלה בהסכמי אוסלו את הטענה שסוגית הפלסטינים בישראל היא עניין פנימי של מדינת ישראל.

המסמכים מבטאים גם את הביטחון העצמי הפוליטי של ההנהגה הפלסטינית הישראלית ומייצגים עמדות של פלסטינים שנולדו בישראל, התחנכו במוסדותיה, מכירים את נבכי הפוליטיקה הישראלית ורוצים להשפיע על המציאות בה הם חיים.

א. בעת הניסיונות לגבש חוקה למדינת ישראל כמו “אמנת כינרת” [6] ביוזמת יולי תמיר ואפי איתם, שמטרתה יצירת פשרה בין חילונים שמאלניים לדתיים לאומיים ואחריה “חוקה בהסכמה” [7] ביוזמת המכון הישראלי לדמוקרטיה, הנוסחה הבלעדית להגדרת המדינה הייתה יהודית ציונית.

הפרויקטים הללו היוו את הרקע ליצירת מסמכים שיבטאו את רצונם של האזרחים הערבים[8] .

ב 2002 התחילה העבודה של מרכז מדא אל כרמל והסתיימה ב 2007. ב 2004 יזם ראש ועדת המעקב העליונה, שאוקי חטיב פרויקט דומה. המסמך של שואקי חטיב פורסם ב 2006 לפני הצהרת חיפה של  מדא אל כרמל.

המסמך “החוקה הדמוקרטית” צמח כרעיון פנימי של הנהלת עדאלה שהשתתפה בדיוני שתי הקבוצות האחרות. העבודה בנפרד על מסמכים שונים יצרה תחרות, אך גם כפילויות.

ב. ניסוח המסמכים קשור גם להתחזקות הימין היהודי בהנהגה הפוליטית הישראלית (שרון רוה”מ מ 2001) והתחזקות הגישה של דמוקרטיה מתגוננת ביחס לפלסטינים בשטחים. מסמכי החזון הציגו מדיניות אלטרנטיבית המגנה על המיעוט הפלסטיני.[9]

ג. הסכמי אוסלו לא התייחסו למיעוט הפלסטיני בשטחי מדינת ישראל, אלא רק לפלסטינים שבשטחים הכבושים ובפזורה, בכך שהציבו את הקמתה של מדינה פלסטינית כפתרון לבעית הסכסוך. ערביי ישראל הבינו שאין מי שייצגם וכי פתרון הסכסוך לא יתייחס לבעיותיהם ולכן עליהם לדאוג לכך בעצמם, שכן הנהגת אש”פ לא תדאג להם.[10]

ד. צמיחת שכבת אינטלקטואלים ערבים שרואים עצמם משלבים מחשבה ועשייה פוליטית.[11]

[1] המסמכים הם: 1. החזון העתידי לערבים הפלסטינים –  פורסם ע”י ועדת המעקב העליונה לענייני ערבים בדצמבר 2006

http://www.knesset.gov.il/committees/heb/material/data/H26-12-2006_10-30-37_heb.pdf

2. החוקה הדמוקרטית- פורסמה ע”י עדאלה, המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, מרץ 2007.

http://www.adalah.org/heb/democratic_constitution-h.pdf

3. חוקה שוויונית לכל – פורסמה ע”י מרכז מוסאווה לזכויות הערבית במדינת ישראל, נובמבר 2006.

http://mossawacenter.org/files/files/File/constitution_paper_heb.pdf

4. הצהרת חיפה – פורסמה ע”י מדא אל כרמל, המרכז הערבי למחקר חברתי ישומי, מאי 2007

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A6%D7%94%D7%A8%D7%AA_%D7%97%D7%99%D7%A4%D7%94

[2] לפי ספר הלימוד המרכזי ללימודי האזרחות בתיכון, חנה אדן, ורדה אשכנזי, בלהה אלפרסון, להיות אזרחים בישראל, במדינה יהודית ודמוקרטית, הוצאת תל, משרד החינוך, האגף לתוכניות לימודים, ירושלים התש”ס,  עמ’ 35, להלן: להיות אזרחים.

[3]  שם עמ’ 173-178.

[4] שם, עמ’ 279-278

[5] שם, עמ’ 504-505

[6] אמנת כינרת2001http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9E%D7%A0%D7%AA_%D7%9B%D7%A0%D7%A8%D7%AA

[7] חוקה בהסכמה 2005 http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9E%D7%A0%D7%AA_%D7%9B%D7%A0%D7%A8%D7%AA

[8] אמל ג’מאל, , “חזונות עתידיים ודילמות עכשוויות: על האתוס הפוליטי של הפלסטינים” בין חזון למציאות, עמ’ 16. להלן: חזונות עתידיים.

[9] שם, עמ’ 16-17.

[10] שם , עמ’ 17

[11] שם, עמ’ 17-18

תוכן העניינים

מבוא – 3

פרק ראשון: הקושי הקשור להוראת הנושא “מסמכי החזון הערבי” והסיבות להיווצרותו של הקושי – 9

פרק שני: שילוב מסמכי החזון בהוראת נושא זכויות מיעוט: זכויות קבוצה – 12

פרק שלישי: אמצעים שישולבו בתוכנית – 16

רשימת מקורות – 20