מבוא

ב-29 בספטמבר 2000, פרצה האינתיפאדה השנייה, שמכונה גם: אינתיפאדת המתאבדים, למחרת ביקורו של השר אריאל שרון בהר הבית, והיוותה ניגוד צורם לתהליך שתחילתו בהסכמי אוסלו (1993) ושתכליתו הייתה יישוב הסכסוך הישראלי -פלסטיני בדרך של מו”מ מדיני (בן ישראל, 2006).

האינתיפאדה פרצה זמן קצר לאחר שיאו של התהליך: פסגת קמפ דיויד, שהתקיימה ביולי 2000 ושהשתתפו בה ראש ממשלת ישראל, אהוד ברק, ראש הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, בחסותו של נשיא ארה”ב, ביל קלינטון (שם).

בחודשיים הראשונים של האינתיפאדה בוצעו ארבעה פיגועי התאבדות, כולם מחוץ לתחומי הקו הירוק: שלושה ברצועת עזה ואחד בפונדק מחולה שבבקעת הירדן; בפיגועים הללו נפצעו ארבע חיילים; ב-6 בנובמבר 2000 בוצע לראשונה בזירה הפלסטינית התאבדות באמצעות סיירת תופת אשר התקרבה לספינת “דבור” של חיל הים באזור רפיח, בפיגוע לא היו נפגעים; מחודש מרס 2001 הסתמנה עלייה חדה בהיקף פיגועי ההתאבדות ומגמה זו נמשכה עד 11 בספטמבר 2001 (פיגועי ה-11 בספטמבר בארה”ב, שבהם נהרגו 3000 בני אדם, הביאו לעצירה מידית, אך זמנית בלבד, של הפיגועים בזירה הפלסטינית). בחודשים אלו, בוצעו 23 פיגועי התאבדות, מרביתם בוצעו בשטחי ישראל (14 פיגועים) וגבו קורבנות ישראלים רבים. בין הפיגועים הבולטים: הפיגוע בדולפינריום בת”א, שני פיגועים בנתניה, הפיגוע במסעדת “סבארו” בירושלים והפיגוע בתחנת הרכבת בנהריה; מספטמבר 2001 עד סוף השנה בוצעו עוד 11 פיגועי התאבדות; בתחילת שנת 2002 הפכו פיגועי ההתאבדות, שגרמו לנפגעים ישראלים רבים, לאיום עיקרי לביטחונה של החברה בישראל. שיאו של גל הפיגועים היה בחודש מרס 2002, שבו בוצעו 13 פיגועי התאבדות, בהם נפצעו 80 בני אדם ונהרגו 497 בני אדם. חודש מרס היווה את “קו פרשת המים” בעימות הישראלי הפלסטיני הנוכחי וחייב את ממשלת ישראל לקבל החלטה על שינוי האסטרטגיה במדיניותה. על מנת להבטיח את ביטחונה הוחלט על מבצע “חומת מגן”, אשר נועד לפגוע בתשתיות ביהודה ושומרון ולהשיב לישראל את השליטה הביטחונית בשטחים אלו (שאול, 2006).

הסתכלות מעמיקה אל נבכי החברה הישראלית מעלה, כי הסכסוך הישראלי פלסטיני מהווה חלק בלתי נפרד ממנה, והוא בא לידי ביטוי בשלל התחומים המרכיבים אותה: בתקשורת, הקולנוע, הספרות, התיאטרון, הציור, הפיסול ועוד.

בהתאם לכך, במסגרת העבודה, בחרתי לעסוק בנושא: “יחסי יהודים פלסטינים בספרות ילדים ונוער”.

כששאלת המחקר הינה: “כיצד באה לידי ביטוי מערכת היחסים בין היהודים לפלסטינים בספרות, כאשר פיגועי המתאבדים מהווים חלק מרכזי במערכת היחסים הזאת?”.

על מנת לענות על שאלת המחקר, בחרתי לעסוק בארבעה ספרי ילדים, שעוסקים, הן בצורה ישירה והן בצורה עקיפה, בסכסוך הישראלי פלסטיני, כשהפיגועים על רקע לאומני, שמופיעים בהם, הינם בעלי השפעה מכרעת על השתלשלות העלילה בכלל והדמויות בפרט.

להלן הספרים ארבעת הספרים: הסיפור הראשון, הינו: סיפור הבריחה אל שום-מקום, מאת: אורה מורג; הסיפור השני, הינו: הסיפור שרוטה, מאת: תמר ורטהיים זהבי; הסיפור השלישי הינו: לראות בעיניים עצומות, מאת: ענת ישראלי; הסיפור ברביעי הוא: “מבחן קבלה”, מאת: נאוה מקמל עתיר.

הסיבה שבגללה בחרתי את ספרי הנוער היא משום שהם משקפים בצורה הטובה ביותר את הסכסוך ישראלי-פלסטיני על שלל היבטיו השונים.

בד בבד, מבנה העבודה יכלול שלושה חלקים מרכזיים: א. החלק הנוכחי של המבוא, שיכלול בין היתר: עיסוק בפיגועים בכלל, ועיסוק בפיגועים בספרות ילדים בפרט; ב. גוף העבודה, שיכלול עיסוק בכמה היבטים מרכזיים אודות הסכסוך הישראלי פלסטיני, כולל פיגועים. כמו גם התייחסות לדמויות המפתח ולמושג הקורבנות. ג. סיכום, שבו אסכם את חלקיה השונים של העבודה.

ראשית, אני רוצה לציין, כי ספרים רבים (בעיקר עבור קוראים מבוגרים) נכתבו הן על הסכסוך הישראלי פלסטיני והן על פיגועים (חלקם מרכיבים את העבודה).

בד בבד, אני רוצה לציין, כי ספרי ילדים ונוער רבים נכתבו אודות הסכסוך הישראלי הפלסטיני, מראשית המדינה ועד ימינו.

סקירה על הארכיוני הספרים מעלה את הרשימה הבאה (כמובן שמדובר ברשימה חלקית בלבד): “דנידין הרואה ואינו נראה”, שעוסק הן במערכת היחסים בין ישראל לפלסטינים והן במלחמות ישראל במהלך שנות קיומה; “אורי” של אסתר שטרייט ורצל; ספרי “חסמב”ה” על שלל נושאיהם; “מלחמה זה דבר בוכה”, תרצה אתר (ספר ילדים); ואילו, רק לאחרונה, בעקבות “צוק איתן” יצא לאור ספר חדש, בשם: המטפחד של ירדן, מאת: ליאורה אילון (ספר ילדים).

כפי שציינתי קודם, במסגרת העבודה, בחרתי לענות על שאלת המחקר בעזרת ארבעה ספרי ילדים ונוער, שעוסקים בסכסוך הישראלי-פלסטיני בכלל, ובפיגועים על רקע לאומני (בדגש על פיגועי התאבדות) בפרט.

תוכן עניינים

1. מבוא. 3
2. גוף העבודה. 8
3. סיכום. 17
4. רשימת מקורות. 18