מבוא

פסיכולוגיית ספורט כוללת שימוש בטכניקות של פסיכולוגיה חיובית והעצמת יכולת מנטאלית שיש בכוחן יכולת לעזור לאנשים מעבר לתחום הספורטיבי הקלאסי.  תפיסה זאת הניעה חוקרים החל מראשית שנות ה-70  (1973, Morgan) לבחון בשיטתיות את ההשפעה של פעילות גופנית על בריאות הנפש בכלל ואת ההשפעה האנטי-חרדתית של פעילות גופנית בפרט. רוב המחקרים שנעשו דאז בדקו את ההשפעה של אורח חיים ספורטיבי על נבדקים נורמאליים, ורק מיעוטם נערכו על נבדקים קליניים.

טיב ההשפעה של פעילות גופנית על המצב הנפשי של האדם הינה רחבה, וכוללת שיפור של המכאניזמים הפסיכולוגיים והפיזיולוגיים. ישנם שני סוגים עיקריים של פעילות גופנית: פעילות אירובית ואנאירובית. הסוג הראשון הראה יעילות רבה יותר בהפחתת סימפטומים של חרדה כאשר רגישותו של האפקט האנטי חרדתי לגורמים כמו סוג האימון, מידת העצימות, משך האימון והתדירות הובילו לניסוח המלצות לאימון אפקטיבי.

חשיבותם של מחקרים בתחום מתבטאת בפער בין צרכיי הטיפול של אלה הסובלים מהפרעות חרדה ודיכאון ובין היכולת של מערכת בריאות לספק צורך זה. בהתבסס על האומדנים שנעשו במדינות מערביות כולל ישראל Jacobi, 2004)), ניתן יהיה לקבוע כי בכל שנה נתונה לפחות כ-7% מהאוכלוסייה בישראל סובלים מבעיות והפרעות נפשיות, וכי חלק ניכר מקבוצה זו נזקק לטיפול. זאת כאשר כלל השירותים לבריאות הנפש בישראל אינם יכולים לטפל בכל אוכלוסיית היעד (Levinson, 2007). לפיכך, קיים פער בין הצרכים הטיפוליים נפשיים-פסיכולוגיים של אזרחי ישראל ובין היכולת של שירותי בריאות הנפש לספק צורך זה.

עבודה זאת תציג את שלושה מחקרים  אשר בחנו את ההשפעה של פעילות אירובית על הפרעות חרדה ובמיוחד על תסמונת דחק פוסט-טראומטית (Post Traumatic Stress Disorder, PTSD) בקרב ילדים, נוער ומבוגרים. ראשית, מחקרם של Motta, McWilliams, Schwartz and Caver  (2012) בו סקרו מחקרים רבים שבחנו את האופן בו פעילות אירובית מפחיתה סימפטומים של חרדה ודיכאון בקרב מתבגרים. שנית, מחקרו של Ströhle (2009) שבחן את היתרונות והחסרונות של פעילות גופנית כאמצעי טיפול להפרעות חרדה בהשוואה לשיטות טיפול “קלאסיות” כגון טיפול התנהגותי – קוגניטיבי וטיפול תרופתי/פרמקולוגי. לבסוף, מחקרם של Arnson ואחרים (2007) שבחנו את ההשפעה של פעילות אירובית על דאבת (Fibromyalgia Syndrome), אסופה של תסמינים הכוללת כאבים מפושטים כרוניים ומאפיינת אנשים הסובלים מתסמונת דחק פוסט-טראומטית. בחלק האחרון של עבודה זאת אדון במסקנות של שלושת המחקרים ואציג פערים הקיימים בספרות המחקרית בתחום זה כהצעות למחקרי המשך.

תוכן עניינים

מבוא-3

רקע עיוני- 4

סיכום מאמר 1 – ההשפעה של פעילות אירובית על חרדה בכלל, ותסמונת דחק פוסט-טראומטית בפרט, בקרב ילדים-9

סיכום מאמר 2 – הקשר בין פעילות גופנית, חרדה ודיכאון- 11

סיכום מאמר 3 – פעילות אירובית כטיפול מונע להתפרצות של דאבה בקרב חולי  תסמונת דחק פוסט-טראומטית- 15

דיון ומסקנות – 17

סיכום- 19

ביבליוגרפיה- 20