Perceived Motivational Climate, Sportsmanship, and Students’ Attitude Towards Physical Education Classes and Teachers

 תפיסת הלך רוח של מוטיבציה, ספורטיביות, וגישות של תלמידים לגבי שיעורי חינוך גופני ומורים

מאת מלצ’ור גוטירז (Melchor Gutierres), ולואיס מיגל רויז (Luis Miguel Ruiz)

תקציר

מטרת המחקר הזה היה לבחון את היחסים בין תפיסות של תלמידים לגבי הלך רוח של מוטיבציה, גישות של ספורטיביות, וגישות ביחס לתוכן ומורים בחינוך גופני. 910 תלמידים מחטיבת ביניים בגילאים 13 עד 16 (M=14.3, SD=1.1) השלימו תרגומים בספרדית של L’Echelle de Perception du Climat Motivational by Biddle, et al. את ה’מדד נטיות ספורטיביות רב-מימדית’ מאת וולרנד (Vallerand, et al.), ו’גישות של תלמידים כלפי מורים ותכנית בחינוך גופני’ מאת לוק וקופ. ניתוח השוואות מבניות הראו כי תפיסת הלך הרוח של מוטיבציה עשוי לנבא גישות של תלמידים כלפי מורה ותוכן וגישות ספורטיביות חיוביות. בניגוד לכך, תפיסת הלך רוח של הדגמת ביצועים לא היה מנבא או לרוב ניבא באופן שלילי את הגישות של התלמידים ביחס למורים לחינוך גופני, תוכן, וגישות ספורטיביות. הממצאים הללו נידונו ביחס להשלכות עבור מורים של חינוך גופני.

שני תפקודים חשובים בחינוך גופני בן זמננו נועדו להכין ילדים לאורח חיים עם פעילות גופנית, ולקדם חברתיות והתפתחות מוסרית. בימים אלה, צעירים רבים נכבים בשל שיעורי החינוך הגופני שלהם, לא משתתפים בפעילות גופנית נכונה, ונמצאים בסיכון לפיתוח בעיות בריאותיות רציניות (משקל יתר, סכרת וכו’). ישנן יותר ויותר עדויות שמעידות על כך שתלמידים שמדגימים גישות חיוביות יותר כלפי חינוך גופני, סביר יותר כי ישתתפו בפעילויות כאלה מחוץ לבית ספר. דיגלידיס (Digelidis), פאפאיונו (Papaioannou), לפרידיס (Laparidis) וכריסטודולידיס (Christodolidis, 2003) טוענים כי חינוך גופני עשוי להכניס אנשים בפעילות גופנית יום יומית ולייצר אורח חיים בריא. על פי תיאוריה של תודעה חברתית, גישות עשויות לנבא התנהגות אנושית, כך שקידום גישות חיוביות כלפי פעילות גופנית צריכות להיות מטרה מרכזית בחינוך גופני.

הוכחות אמפיריות גם הן מעידות שאגרסיות, רמייה והתנהגויות בלתי ספורטיביות מתרחשות לעיתים קרובות באופן מבהיל. לכן, פעילות גופנית היא הקשר שבו מורים יכולים לעודד התנהגויות ראויות ולתקשר גישות ספורטיביות לתלמידים שלהם. ישנה הנחה כי חינוך גופני מעניק כלי ללמידת שיתוף פעולה קבוצתי, משא ומתן והגעה לפתרונות לקונפליקטים מוסריים, פיתוח שליטה עצמית, הדגמת אומץ, ולמידת מעלות כמו הוגנות, נאמנות קבוצתית ועקביות. שני סגנונות קידום אורח חיים בריא וגישות ספורטיביות עשויות להיות מוגברות על ידי הלך רוח של מוטיבציה שבו ישנו דגש על ההתקדמות של התלמידים והסיפוק שלהם יותר מאשר היריבות וההשוואה של העצמי לאחרים. יחד עם זאת, ידוע מעט על ההשפעה של תפיסת הלך רוח בשיעורי חינוך גופני מפרספקטיבה ספרדית. באופן ספציפי, ישנו מחקר מוגבל מאוד בחינוך גופני ביחס לאופן שבו הלך הרוח של מוטיבציה משפיע על גישות הספורטיביות של תלמידים וגישות כלפי חינוך גופני ומוריהם. רוב הספרות הקיימת מבוססת בעיקר על סביבה ספורטיבית, והיא בעצמה מוגבלת. כפי שדודה (Duda, 2001) הצהיר, רוב המחקר נערך בנסיבות של תחרותיות ספורטיבית ולא הקשרים של חינוך גופני.

מן הסיבות הללו, מחקר בהקשר של הלך רוח של מוטיבציה בחינוך גופני ותפיסות של תלמידים של הלכי רוח מסוג כזה והשפעותיהם על מאפיינים של התפתחות אישית מושך עניין גובר. זה עשוי להיות קשור באופן חלקי לתיאוריית הישג המטרה (Nicholls, 1989; Ames, 1992) שבמספר העשורים האחרונים נעשתה למסגרת להסבר של מעורבות של בני נוער בפעילות גופנית. שתי מטרות נדמות כמרכזיות בהקשרים הישגיים כמו חינוך גופני, שהן משימתיות ואגו. תלמידים הממוקדים במשימתיות (ייחוס עצמי) שואפים לשיפור עצמי, שמחים לפתח כישורים חדשים, מקשרים הצלחה למאמץ, עומדים מול אתגרים בלמידת כישורים מסובכים, ולא מפחדים לעשות טעויות, אשר נתפסות כחלק מתהליך הלמידה. בניגוד לכך, כאשר ישנה מעורבות חזקה של האגו (כלומר השוואה בין תלמידים) תלמידים מודאגים יותר ליכולותיהם בתוך הקבוצה ומשתדלים להוכיח שהם טובים יותר. מבוגרים מארגנים ומבנים את הסביבה שמשפיעה על הטרנדים וההתכווננות לעבר המטרות הללו. כמות ההתכווננות של משימתיות ואגו אינה רק תפקוד של נטיות אישיות אלא גם של הלך הרוח של מוטיבציה שמיוחד על ידי אחרים שמשפיעים עליה.

בתיאוריית הישג המטרות, המטרות שאנשים מאמצים משפיעות על פרשנותם ותגובתם בספורט וזה מאפשר לאסוף מידע בגין ההשלכות של הל הרוח של מוטיבציה כפי שנתפס על ידי ספורטאים בהקשרים של ספורט. מצד אחד, אם הלך הרוח הקבוצתי נתפס כמשימתי בעיקר או מכוון לעבר משימות (הקשור במקצועיות, למידה) הספורטאים נהנים יותר, תופסים את המאמן באופן חיובי יותר, ומאמינים שעבודה קשה היא מה שנחוץ עבור הצלחה. כאשר הם תופסים במרחב הספורטיבי הלך רוח שמבוסס על האגו (הדגמת ביצועים, השוואתיות) מצד שני, הדבר קושר לחרדה גדולה יותר לגבי ביצועים ופחות סיפוק ביחס לאווירה. בהקשרים חינוכיים באופן כללי, אמס וארצ’ר (Ames and Archer, 1988) מצאו כי תפיסת הלך רוח של מקצועיות נשזר באופן חיובי עם תפיסות מסתגלות של מוטיבציה, כמו גישות כיתתיות חיוביות, שימוש בשיטות למידה יעילות, והעדפה למשימות מאתגרות. בחינוך גופני, פפיונו (Papaioannou, 1994) מצא כי מוטיבציה פנימית וגישות חיוביות כלפי השיעורים יצרו מדדים של הלך רוח של התמקצעות. כמובן, יש לציין כי המטרות משתנות ומתגוונות באופן שתלוי בהבדלים אישיים ודרישות נסיבתיות. תפיסת הלך הרוח של התמקצעות נחשב כניתן לסיגול בפעילות גופנית באופן כללי, בעוד שאין עדויות ביחס למעורבות חיובית של אגו על המוטיבציה של תלמידים, ועדויות הוצגו לגבי כך שסיגול מטרות המבוססות על אגו מעודדות אגרסיביות ורמייה. באופן הגיוני, הן מורים לחינוך גופני והן מאמנים צריכים לקדם מעורבות של משימתיות ולהפחית את ההתכווננות הנטועה באגו. על פי פפיוננו (1994), תפיסת הלך רוח המבוסס על משימתיות עומד בקו אחד עם גישות חיוביות כלפי שיעורים ומוטיבציה פנימית גבוהה יותר, בעוד שנטייה לתוצאות ללא מאמץ נקשרים באופן שלילי עם מוטיבציה פנימית, אינטרס ותפיסת התכנים הכיתתיים כשימושיים.

ניתן להגדיר ספורטיביות כ”מחשבה וכבוד לחוקים והסכמות רשמיות וחברתיות, ליריב, וכמו כן למחויבות המלאה לספורט האישי ולמחסור היחסי בגישה שלישית להשתתפות בספורט”   (see VaIleraiid,Bri?re, Bianchard, & Prorrensher, 1997, p. 198). על מנת להבין מדוע ישנו מגוון במידת הספורטיביות של ספורטאים, חורים החלו לקשר את ההבניה הזו לאספקטים אחרים של תפקוד מוסרי. המחקר שמקשר הלך רוח של מוטיבציה ופעילות מוסרית תומך בקשר של נטיות אגו ביחס לגישות בלתי ספורטיביות כקבלה של טריקים או רמייה על מנת להגיע לניצחון, וקישור חיובי הין נטיות משימתיות וגישות המעדיפות אתיקה ספורטיבית. תוך כדי קישור תפיסות של הלך רוח של מוטיבציה עם נטייה של שאיפה למטרות וספורטיביות, גאנו אוורווי, ויוורנו, מגייר, וולדרון ואווינג (Gano-Overway.Guivernau,Magyar, Waldron, and
Ewing, 2005) מצאו כי, כאשר נתפס הלך רוח המערב משימתיות ביתר שאת, לא משנה כמו גבוהה או נמוכה הנטייה של שאיפות האגו, הקשר בין נטייה משימתית וכבוד לחוקים, יריבים והמשחק הוא חיובי. אולם, אילו נתפס הלך רוח נמוך של משימתיות, רק נטיות אגו נמוכות מראות קשר חיובי ביחס להתנהגות של ספורטיביות.

כאילו שבו ספורטאים תופסים את הלך הרוח של מוטיבציה באופן שמטופח על ידי מאמן עשוי להצביע על הבנתם לגבי איזו התנהגות ספורטיבית היא ראויה או בלתי ראויה.לפני מספיר שנים, מילר, רוברטס ואומונדסן (Miller, Roberts and Ommundsen, 2000) דיווחו כי תפיסות של הלך רוח המערב נטיות אגו גבוהות נקשרו על מידה נמוכה של ספורטיביות, והלך רוח המבוסס על משימתיות להתנהגות ספורטיבית גבוהה. השפעות סביבתיות על מוטיבציה הקשורה למשימתיות ולאגו, שסומנו כמשתנים של הלך רוח של מוטיבציה, הוכחו כמנבאים גישות ספורטיביות, כוונות או התנהגויות. למרות שנעשה מחקר מועט על מנת לקבוע האם גישות ספורטיביות קשורות להתנהגות ספורטיבית, במחקר הנוכחי גישות ספורטיביות הוערכו כבעלות יכולת ניבוי אפשרית להתנהגות ספורטיבית.

נעשה מחקר מועט בשביל לספק הבנות חדשות לגבי האופנים שבהם מורים יכולים להפוך את הסביבה לאופטימלית עבור התלמידים בחינוך גופני. לכן, העבודה הנוכחית היא ניתוח של ההשפעות של תפיסות של תלמידים לגבי הלכי רוח של מוטיבציה בשיעור של חינוך גופני על נטיות של ספורטיביות (התנהגות ראויה, מוסרית בהקשרים של פעילות ספורטיבית) וגישותיהם כלפי המורים והתוכן של שיעורי חינוך גופני. תפיסת הלך רוח של מוטיבציה המערב נטייה  למשימתיות מצופה להיות קשורה באופן חיובי לגישות ספורטיביות וגישות חיוביות יותר כלפי התוכן והמורים של הקורס, בעוד שתפיסת הלך רוח המבוסס על נטיות אגו מצופה להיות מקושר לגישות שליליות יותר כלפי חינוך גופני ומורים ונטייה לעבר התנהגויות בלתי ספורטיביות.

שיטה

משתתפים

תשע-מאות ועשרה תלמידים ספרדיים בגילאי חטיבת ביניים, בין 13 ל16 השתתפו (422 בנים, 488 בנות). כולם היו מעורבים בסוג כלשהו של פעילות ספורטיבית. נעשה שימוש במדגם נוחיות. המשתתפים גויסו דרך בתי הספר שלהם. עם קבלת הסכנה מהסגל החינוכי, הסופרים נפגשו עם מורי החינוך הגופני על מנת להסביר להם את מטרת המחקר ולהזמין שיתוף פעולה. מכתבים להורי המשתתפים וטפסי הסכמת הורים נשלחו לביתם. תלמידים שהחזירו טופס הסכה חתום (92.8%( השתתפו במחקר. המשתתפים נתנו את הסכמתם ויודעו לגבי מטרות המחקר.

ניתוח נתונים

הנתונים נבחנו בשלוש רמות. ראשית, ניתוח גורמים מאושרים (Confirmatory Factor Analyses) נעשו על מנת לבחון את מבנה הגורמים של מדדי שעוצבו על מנת למדוד את הלך הרוח הכיתתי של מוטיבציה, גישות ספורטיביות, וגישות כלפי חינוך גופני. שנית, הבדלים בין ציונים של בנים ובנות בכל אחד מהמדדים היו מנותחים בשימוש t מבחנים. שלישית, ‘מודלים רב-מדגמיים של השוואה’ (Structural Equation Models) עם משתנים נצפים (ניתוחי דרך) שומשו על מנת לבחון את הדפוס הכללי של יחסי הגומלין…

עמ’ 321-323

תפיסת הלך רוח כיתתי של מוטיבציה בחינוך גופני וגישות ספורטיביות. –

תמונה 2 מציעה את ההערכה של הדרך המתאימה ביותר לניתוחים המסבירים את הגישות הספורטיביות של התלמידים. התוצאות של המודל הזה הראו שהמשתנה של הלך הרוח של מוטיבציה ‘שאיפה להתקדמות’: התלמידים הראו קשר חיובי ל’מחויבות’, ‘הסכמות חברתיות’, ‘חוקים’ ו’סמכויות’ ו’יריב’, וקשר שלילי ל’גישה שלילית’, ‘קידום של למידה’: המורים ניבאו באופן חיובי ‘מחויבות’, ‘הסכמות חברתיות ו’חוקים וסמכויות’. ‘שאיפה להשוואה’: התלמידים רק ניבאו ‘מחויבות’. לדאגה לגבי טעויות היה קשר חיובי עם ‘יריבות’ ו’הסכמות חברתיות’. הקשר האחרון היה חיובי ומשמעותי בדגימה של בנות אך שלילי ובלתי משמעותי בדגימה של בנים. ‘קידום של השוואתיות’: המורה ניבא ‘יריבות’ ו’גישה שלילית’. המודל הזה היווה בסיס לחלוקת האחוזים הבאה: ‘מחויבות’ (36.1%), ‘הסכמות חברתיות’ (26.7%)ת ‘חוקים וסמכות’ (32.8%), ‘יריבות’ (17.3), וגישה שלילית (6.9%).

דיון

למחקר הנוכחי היו שתי מטרות עיקריות: הראשונה הייתה לבחון את התכונות הפסיכומטריות של שלושת המדדים בהקשר ספרדי, ושנית, לנתח את האופן שבו הסביבה שנוצרה על ידי המורים ותלמידים משפיעה על גישות ספורטיביות של תלמידים, וגישות של תלמידים כלפי שיעורי חינוך גופני ומוריהם.

שלושת גורמי הניתוח המאשרים של המדדים דיווחו התאמה מספקת לנתונים, אך גורם אחד של ‘תפיסת הלך רוח כיתתי של מוטיבציה’ ושני גורמים של ‘מדד נטיות ספורטיביות’ היו בעקביות מקדמת פנימית נמוכה, כך שיש צורך בדגם חדש לתת המדדים הללו. אולם, וולרנד, (Vallerand et al. 1997), לפרידיס (Laparidis), פפיוננו (Papaioannou) וורטקוו (Vretakou) ומורו (Morou) (2003) ופרויוס (Proios), דוגניס (Doganis) ופרויוס (Proios) (2006) גם הם דיווחו על קידום ביחס לתת -מדד של הגישה השלילית לאורך מחקרים המעריכים התנהגות ספורטיבית.

הבדלים בציונים שבין בנים לבנות נבחנו והתוצאות הראו כי היו הבדלים משמעותיים בין המינים, אך הן בנים והן בנות קיבלו ציונים זהים בכל המדדים. ההבדלים המשמעותיים בין המינים היו קטנים, אך באופן ברור משמעותיים ורחבים יותר הודגשו במגוון בתוך כל מין. הגישות היו חיוביות באופן כללי, כפי שעולה אצל לוק וקופ (Luke and Cope, 1994) וריאן, פלמינג ומאניה (Ryan, Fleming and Maina, 2003).

ההשערות גרסו כי הלך רוח כיתתי של מוטיבציה עשוי להיות מקושר עם גישות של תלמידים כלפי גישות ספורטיביות של תלמידים וחינוך גופני. תוצאות מתוך המחקר תמכו בהשערות כאשר מודלים מבניים נמצאו בהתאמה טובה. הניתוח הרב-מדגמי נערך על מנת לבחון השפעות מתונות של מגדר ביחס לתת- מדדים של בנים ובנות, עם הבדל קטן בשני יחסים בין משתנים. לכן, ההשפעות של תפיסת הלך הרוח הכיתתי על הגישות של תלמידים כלפי חינוך גופני ומוריהם, וגישות ספורטיביות, היו דומים מאוד עבור בנים ובנות.

באופן כללי, הלך רוח כיתתי הנוטה למשימתיות מנבא באופן חיובי את הגישות של תלמידים כלפי חינוך גופני ומורים, בעוד שהלך רוח כיתתי שנתפס כמבוסס על נטיות אגו לא היה בעל כוח מנבא או הציג קשר בלילי עם גישות כלפי תוכן ומורה, תוצאות אשר תומכות באלה שמדווחות על ידי אמס וארצ’ר (Ames and Archer,  1988) ופרפיוננו (Papaioannou, 1994).

בקשר לספורטיביות, מצד אחד, המשתנים אשר מודדים הלך רוח של התמקצעות היו בעלי יכולת הניבוי הגבוהה ביותר ביחס לגישה הספורטיבית של תלמידים כפי שהוערך באמצעות חמישה משתנים עצמאיים של המודל. מצד שני, שלוש משתנים שהעריכו הלך רוח ביצועי שימרו, באופן כללי, קשרים נמוכים יותר, אפילו בלתי משמעותיים, עם גישות ספורטיביות, אספקט אשר דווח גם על ידי חקרים אחרים הקשורים להלך הרוח שנוצר על ידי מאמנים בהקשרים של ספורט. קשר ששווה לציין הוא זה שבין ‘קידום של השוואה’: מורה (סביבה שמטפחת נטיות אגו) עם גישה שלילית כלפי פעילות ספורטיבית. כל התוצאות הללו מציגות עדויות לצורך לזהות אילו הלכי רוח של למידה מתפתחים בשיעורי חינוך גופני והתפיסות של תלמידים לגבי הלכי רוח שכאלה. יש לכך חשיבות משמעותית מפני שעל ידי התאמת סביבת הלמידה, גישות כלפי פעילות גופנית והתנהגויות  בריאות וחברתיות אחרות ניתנות לשיפור, כפי שדווח על ידי דיגלידיס (Digelidis et al. 2003( .

מנקודת מבט מוחלת, הממצאים מדגישים את החשיבות של מורים מעודדים על מנת להגביר את הגישות החיוביות של תלמידים כלפי מורים של חינוך גופני והתוכן של השיעור, כמו גם גישות ספורטיביות טובות יותר. יחד עם זאת, יש לחזור על הממצאים לאור הבדלים בתכניות הלימודים הקיימות בבתי הספר.

        למחקר יש מספר מגבלות. למרות שגודל המדגם היה טוב, הנתונים נאספו במדגם נוחות משום שהיו קשיים בגיוס מדגם אקראי. הנתונים שמרכיבים את המחקר הזה הם בין-תחומיים, ולא ניתן להסיק מסקנות לגבי מערכות יחסים של סיבה ותוצאה. מעבר לכך, הנתונים הללו מבוססים על דיווח אישי של התלמידים. יש להציע כי מחקרים עתידיים יכללו שיטות של תצפיות על מנת לבחון את הקשר בין הלך הרוח הכיתתי של מוטיבציה עם הלך הרוח הממשי, וההתאמה בין הגישות הספורטיביות של תלמידים והתנהגות ספורטיבית.