(12/04/2024) עלו היום לאתר 9 סמינריונים 2 תזות 2 מאמרים

לרכישה גלול למטה לסוף הדוגמית

Political culture and discrimination in contests

תרבות פוליטית ואפליה בתחרויות

החלטות פוליטיות וכלכליות רבות הן תוצאה של תחרויות אסטרטגיות עבור פרס נתון. האופי של תחרויות כאלו נקבע על ידי מתכנן, המונע על ידי שיקולים פוליטיים עם תרבות פוליטית ספציפית. מטרת מאמר זה היא לנתח את ההשפעה של התרבות הפוליטית ושל אי-סימטריה בהערכות על האפליה בין המתחרים. המשקלים המוקצים לרווחת הציבור ולמאמצי המתחרים מייצגים את התרבות הפוליטית, בעוד שהאפליה היא משתנה אנדוגני המאפיין את המנגנון המעניק את הפרס. אנו בוחנים מצבים שבהם ההטיה האופטימאלית של המתכנן היא לטובת המתחרה עם הערכת הפרס הגדולה או הקטנה ביותר, ובודקים את ההשפעות של שינויים בתרבות הפוליטית, ובאי-סימטריה בהערכות, על האפליה המועדפת של המתכנן בין המתחרים. תוך התמקדות בשתי פונקציות ההצלחה בתחרות הנפוצות ביותר (מכרזי הכול-משלמים דטרמיניסטיים ו- CSFs לוגיות) אנו מראים כי מכרז הכול-משלמים הוא תמיד ה- CSF המועדף מנקודת המבט של המתכנן. תוצאה זו מספקת בסיס פוליטי-כלכלי למודלים הנפוצים בספרות העוסקת בתחרויות.

הדטרמינציה האנדוגנית של תחרויות קשורה בכל האלמנטים הרלוונטיים של התחרות, כולל הפעולות של המתחרים. אך קיימים אלמנטים מוסדיים הנקבעים על ידי מתכנני התחרויות, כולל הפרס, מערך המתחרים, המבנה של תחרויות מרובות-שלבים, מכסות על לוביזם, ופונקצית ההצלחה של התחרות. מרבית הספרות מתמקדת בבחירת מאפייני המתחרים, מתוך הנחה כי האובייקטיביות של המתכנן תלויה במאמצי המתחרים. מספר קטן בלבד של מחקרים ניסו לבחון את הקשר בין תכנון התחרות לבין פונקציות מטרה כלליות יותר השוקלות גורמים אחרים מלבד מאמצי המתחרים. אפשטיין וניצן, לדוגמא, מצאו כי פונקצית המטרה של המתכנן תהיה תלויה במאמצי המתחרים ובתועלת המצטברת הצפויה שלהם. המשקלים של משתנים אלו מייצגים את התרבות הפוליטית של המתכננים. לעתים קרובות האפליה נשלטת על ידי מתכנן התחרות, וברצוננו לבחון מדוע זה כך בסביבה המוסדית המורכבת בה נערכות תחרויות, לצד בחינת שתי פונקציות ההצלחה הנפוצות ביותר בספרות. ההסבר שלנו לגבי הרלוונטיות האמפירית של המחקר מבוסס על המאפיינים המשפטיים והכלכליים של סביבת התחרות.

הזכות המשפטית לערוך את התחרות ולקבוע את הדרישות ואת האפליה בין המתחרים מעניקה למתכנן כוח רב. ניתן לנצל כוח זה בכדי לממש את מטרות החוק (שיפור רווחת הציבור) או את המטרות הצרות של המתכנן (מיקסום המאמץ מצד המשתתפים, הבטחת משרה למתמודד ספציפי). הרלוונטיות האמפירית של הניצול האפשרי לרעה של כוח זה הינה ברורה מאליה, כאשר דוחות רשמיים של ישראל מראים כי מכרזים ציבוריים רבים הינם מוטים, או כוללים ניגודי אינטרסים. בדרך כלל, אפליה נחשבת כמאפיין של התרבות הפוליטית השולטת, אך במסגרת התחרות שלנו, המשקלים המוקצים לרווחת הציבור ומאמצי המתחרים מייצגים את התרבות הפוליטית, בעוד שאפליה היא משתנה אנדוגני המאפיין את מנגנון הקצאת הפרס, התלוי בתרבות הפוליטית. במילים אחרות, האפליה אינה מייצגת את העדפת המתכנן או אילוצים מצד הסביבה הפוליטית, אלא את האמצעים אותם הוא מיישם בכדי לקדם את האינטרס האנוכי שלו. שתי הפונקציות אותן אנו בוחנים הן עקביות למציאות של התחרותיות ולאילוץ המשפטי הדורש כי התחרות תהיה משמעותית. ניתן בנוסף לבחון את התוצאות באופן אמפירי, בכך שניתן לאמוד את האופי ואת ההיקף של האפליה ובכך להשתמש בתוצאות בכדי לחשוף את התרבות הפוליטית המובילה לאומדנים אלו. ניתוח זה יכול לסייע בבחינת האופן שבו שינויים במתכננים ושינויים בסיכוני המתחרים משפיעים על האפליה.

התוצאות שלנו, הנובעות מניתוח מסגרת של שני מתחרים, מצביעות על האפליה האופטימאלית מנקודת המבט של המתכנן, תוך שקילת שילובים שונים של תרבות פוליטית ואי-סימטריה בין הערכות המתמודדים לגבי הפרס. תוצאות אלו מאפשרות להסיק את ההטיה האופטימאלית לטובת המתחרה עם הערכת הפרס הגדולה או הקטנה יותר, והשפעה של שינויים בפרמטרים על האפליה. בנוסף, הן מובילות למסקנה כי במסגרת זו, שבה פונקצית ההצלחה הלוגית אינה מציגה תשואה גוברת לגודל, מכרז הכול-משלמים הוא תמיד עדיף מנקודת המבט של המתכנן.

בסביבה של תחרויות מורכבות אמיתיות, לעתים קרובות האפליה נשלטת על ידי המתכננים. באמצעות המודל שלנו, ניתן לבחון את התרבות הפוליטית המובילה להטיה הקיימת בתחרויות הקיימות. בטענות 1 ו- 2, אנו מפרטים את היחסים בין האפליה בתחרויות לבין התרבות הפוליטית השולטת, וכמו גם את האי-סימטריה בהערכות הפרס של המתחרים. תחת CSF לוגית, מסקנה 1 מראה את התנאים הקובעים אם ההטיה האופטימאלית היא לטובת המתחרה עם הערכת הפרס הגבוהה או הנמוכה יותר. התוצאה מלמדת כי כי הטיה לטובת המתחרה בעל המוטיבציה הגבוהה יותר נובעת מהקצאת משקל גדול מספיק לתועלת הצפויה של המתחרים. במקרה כזה, המתכנן מבקש להגדיל את הסתברות הניצחון של המתחרה עם הערכת הפרס הגבוהה יותר. עלייה זו היא מספיקה בכדי להשפיע באופן חיובי על התועלת הכוללת הצפויה של המתחרים. הטיה לטובת המתחרה עם הערכת הפרס הנמוכה יותר נובעת מהקצאת משקל גדול מספיק למאמצי המתחרים. במקרה כזה, המתכנן מבקש להשוות בין ה”עוצמות” של המתחרים ולהגדיל את מידת התחרותיות בכדי לגרום למתחרים להשקיע מאמץ רב יותר.

בטענה 3 אנו מראים כי תחת CSF לוגית, ההטיה לטובת המתחרה עם הערכת הפרס הגבוהה עולה יחד עם המשקל המוקצה לתועלת הצפויה של המתחרים. תחת מכרז הכול-משלמים, מכיוון שהטית שיווי המשקל יכולה לקבל רק שני ערכים (k או 0), ההטיה לטובת המתחרה עם המוטיבציה הגבוהה יותר היא כמעט תמיד בלתי-תלויה בשינויים במשקל המוקצה לתועלת הצפויה של המתחרים. ההשפעה של אי-סימטריה בהערכות על ההטיה האופטימאלית היא מעורפלת. לפי טענה 4, ההטיה לטובת המתחרה עם המוטיבציה הגבוהה יותר פוחתת (אינה-פוחתת) באי-סימטריה בהערכות, בהינתן כי המשקל המוקצה לתועלת הצפויה של המתחרים הוא מספיק קטן (גדול). לפי טענה 5, מכרז הכול-משלמים הוא תמיד עדיף על CSF לוגית מנקודת המבט של המתכנן, בהינתן כי ה- CSF הלוגית היא בעלת תשואה לגודל פוחתת או קבועה. ממצא זה מספק מיקרו-רציונליזציה כלכלית-פוליטית חדשה למודלים הנפוצים בספרות המחקרית.

תרבות פוליטית ואפליה בתחרויות

החלטות פוליטיות וכלכליות רבות הן תוצאה של תחרויות אסטרטגיות עבור פרס נתון. האופי של תחרויות כאלו נקבע על ידי מתכנן, המונע על ידי שיקולים פוליטיים עם תרבות פוליטית ספציפית. מטרת מאמר זה היא לנתח את ההשפעה של התרבות הפוליטית ושל אי-סימטריה בהערכות על האפליה בין המתחרים. המשקלים המוקצים לרווחת הציבור ולמאמצי המתחרים מייצגים את התרבות הפוליטית, בעוד שהאפליה היא משתנה אנדוגני המאפיין את המנגנון המעניק את הפרס. אנו בוחנים מצבים שבהם ההטיה האופטימאלית של המתכנן היא לטובת המתחרה עם הערכת הפרס הגדולה או הקטנה ביותר, ובודקים את ההשפעות של שינויים בתרבות הפוליטית, ובאי-סימטריה בהערכות, על האפליה המועדפת של המתכנן בין המתחרים. תוך התמקדות בשתי פונקציות ההצלחה בתחרות הנפוצות ביותר (מכרזי הכול-משלמים דטרמיניסטיים ו- CSFs לוגיות) אנו מראים כי מכרז הכול-משלמים הוא תמיד ה- CSF המועדף מנקודת המבט של המתכנן. תוצאה זו מספקת בסיס פוליטי-כלכלי למודלים הנפוצים בספרות העוסקת בתחרויות. הדטרמינציה האנדוגנית של תחרויות קשורה בכל האלמנטים הרלוונטיים של התחרות, כולל הפעולות של המתחרים. אך קיימים אלמנטים מוסדיים הנקבעים על ידי מתכנני התחרויות, כולל הפרס, מערך המתחרים, המבנה של תחרויות מרובות-שלבים, מכסות על לוביזם, ופונקצית ההצלחה של התחרות. מרבית הספרות מתמקדת בבחירת מאפייני המתחרים, מתוך הנחה כי האובייקטיביות של המתכנן תלויה במאמצי המתחרים. מספר קטן בלבד של מחקרים ניסו לבחון את הקשר בין תכנון התחרות לבין פונקציות מטרה כלליות יותר השוקלות גורמים אחרים מלבד מאמצי המתחרים. אפשטיין וניצן, לדוגמא, מצאו כי פונקצית המטרה של המתכנן תהיה תלויה במאמצי המתחרים ובתועלת המצטברת הצפויה שלהם. המשקלים של משתנים אלו מייצגים את התרבות הפוליטית של המתכננים. לעתים קרובות האפליה נשלטת על ידי מתכנן התחרות, וברצוננו לבחון מדוע זה כך בסביבה המוסדית המורכבת בה נערכות תחרויות, לצד בחינת שתי פונקציות ההצלחה הנפוצות ביותר בספרות. ההסבר שלנו לגבי הרלוונטיות האמפירית של המחקר מבוסס על המאפיינים המשפטיים והכלכליים של סביבת התחרות. הזכות המשפטית לערוך את התחרות ולקבוע את הדרישות ואת האפליה בין המתחרים מעניקה למתכנן כוח רב. ניתן לנצל כוח זה בכדי לממש את מטרות החוק (שיפור רווחת הציבור) או את המטרות הצרות של המתכנן (מיקסום המאמץ מצד המשתתפים, הבטחת משרה למתמודד ספציפי). הרלוונטיות האמפירית של הניצול האפשרי לרעה של כוח זה הינה ברורה מאליה, כאשר דוחות רשמיים של ישראל מראים...

295.00 

295.00 

סיוע בכתיבת עבודה מקורית ללא סיכונים מיותרים!

כנסו עכשיו! הצטרפו לאלפי סטודנטים מרוצים. מצד אחד עבודה מקורית שלכם ללא שום סיכון ומצד שני הקלה משמעותית בנטל.