מבוא

בבסיסה של עבודה זו עומדת ההנחה שמאחורי כל תופעה אמנותית קיימת תופעה תרבותית רחבת היקף, המכילה ונשענת על תפיסות פילוסופיות. מטרת העבודה היא בחינת הקשר בין אמנות הגוף הרדיקלית, אמנות בה האמן מענה את גופו והופך את עצמו לעבודה עצמה, לבין התרבות בה היא מתקיימת. נשאלת השאלה, מדוע אמניות מסוימות בוחרות להשחית את גופן? האם אפשר להתייחס לתהליך זה ולתוצר שלו כאמנות? ומה מניע את האמניות הללו?

בעבודה זו אעסוק בדימוי גוף האישה בעידן הפוסט מודרני, תוך בחינת הקשר לאמנות הגוף הרדיקלית. ההגות הפוסטמודרניסטית עוסקת בשאלות כמו מיהו ה”אני” ומיהו ה”אחר”, מהו טיב היחסים בין ה”אובייקט” ל”סובייקט”, והאם קיימת אמת אבסולוטית. לנדאו-פינסקי, יוצאת מנקודת ההנחה כי כל יצירה אמנותית נוצרת בהקשר תרבותי מסוים. לטענתה אמנות הגוף הרדיקלית נוצרה בהקשר של התרבות הפוסט מודרנית המנסה לחקור את גבולות האני. אמנות זו, מעצם עיסוקה בגוף, באופן טבעי, נוגעת להיבטים של תחושת ערך עצמי ודימוי גוף. בעבודה זו אראה, כיצד דימוי גוף נבנה בקונטקסט של תרבות מסוימת ואיך אמנות הגוף הרדיקלית מערערת עליו. למעשה ברצוני להראות שהתרבות מתווכת תהליכים פסיכולוגים פנימיים של ערך ודימוי גוף, ובאופן ספציפי יותר תרבות המערב בעידן הפוסט מודרני היא חלק מתהליך של אובייקטיביזציה של הגוף. העבודה תעסוק באופן בו אמנות הגוף הרדיקלית מהווה ביטוי חתרני כנגד תהליכים המאפיינים את העידן הפוסט מודרני. תהליכים של תרבות הצריכה הרואה בגוף כאובייקט חיצוני לנו, נתון למניפולציות, בכדי שיתאים לצרכינו ואף ישרת מטרות כלכליות.

על מנת להציג טענות אלו, תחילה אגדיר מהי אמנות המיצג ואתמקד בתת תחום שלה, אמנות הגוף הרדיקלית שכן בו עוסקת עבודה זו. לאחר מכן, אעסוק בהגות הפוסט מודרנית ובקשר שלה לאמנות הגוף הרדיקלית והאופן שבאמצעותו אמנות זו מתווכת תהליכים של דימוי עצמי ודימוי גוף. בהמשך אציג שתי אמניות ותיקות העוסקות באמנות זו משנות ה- 60 לערך. אני אציג את מרינה אברמוביץ’ שכונתה “הסבתא של אמנות המיצג”, ובחנה את גבולות הגוף שלה בסדרה של מבחני סיבולת אותם אתאר ועליהם ארחיב. לאחר מכן אציג את אורלן המוכרת בעיקר בשל סדרת ניתוחים קוסמטיים שעשתה על מנת לחקור זהות מגדרית של נשים ואת גבולות הגוף האנושי ואתאר את עבודותיה העיקריות. לבסוף אבצע השוואה בין שתי דמויות אלו, תוך בחינה של היבטים פוסט מודרנים. כמו כן, אבחן תופעות דומות בעולם האופנה אשר הושפעו מעולם זה.

טענתי העיקרית בעבודה זו כי אמנות המיצג בכלל ואמנות הגוף הרדיקלית בפרט הינם תוצר של העידן הפוסט מודרני עליו הם מנסים לערער. למעשה ניתן לטעון כי אמנות הגוף הרדיקלית מבטאת את הרצון לתפוס ולגעת בדבר האמיתי ללא גבול. בכך היא מזכירה לנו את הפוסט מודרניזם אולם גם חותרת תחתיו. ועל כן אולי ניתן לומר כי אמנות הגוף הרדיקלית היא אמנות פוסט פוסט מודרנית כדבריה של לנדאו-פינסקי.

תוכן עניינים

אבסטקרט 3
מבוא 3
פרק א’- על אמנות הגוף הרדיקלית והקשר שלה להגות הפוסט מודרנית 4
א.1 אמנות המייצג 4
א.2 אמנות גוף רדיקלית 5
א.3 פוסט מודרניזם 6
א.4 הקשר בין הפוסט מודרניזם לאמנות הגוף הרדיקלית 8
פרק ב’- האמנית מרינה אברמוביץ 10
ב.1 ביוגרפיה 10
ב.2 יצירות נבחרות של האמנית 11
פרק ג’- האמנית אורלן 14
ג.1 ביוגרפיה 14
ג.2 יצירות נבחרות של האמנית 15
פרק ד’- דיון 16
ד.1 הקבלה בין 2 האמניות 16
ד.2 היבטים של אמנות הגוף הרדיקלית באופנה 19
סיכום ומסקנות 22
ביבליוגרפיה 24
נספח 1 27
נספח 2 28
נספח 3 30
נספח 4 31
נספח 5 32
נספח 6 33
נספח 7 36