Sex differences in longitudinal pathways from parenting to delinquency

הבדלי מין במסלולים אורכיים מהורות לעבריינות

תקציר

במחקר הנוכחי, ביצענו מחקרי אורך כדי לבחון האם בנים ובנות שונים במסלולים בהם הם עוברים, מהורות לעבריינות. מודלים מדיטציונאליים אורכיים נבחנו בקרב בנים ובנות בנפרד, ובהם שלושה ממדי הורות (כלומר: פיקוח, הצבת גבולות, ואיכות הקשר בין הורה-מתבגר) נבחנו כמשפיעים על רמת השליטה העצמית בקרב מתבגרים, על עמדות עברייניות, על עבריינות חברתית, על משך זמן השהייה באווירת פשע – אשר כל אחד מאלו נחשב כבעל השפעה על פיתוח עבריינות. בהסתמך על נתוניהם של 603 מתבגרים (בגילאי 11-17, T1), מצאנו הבדלים ממוצעים בין בנים ובנות בפיקוח הורי, בהצבת גבולות הורית, בשליטה עצמית, בגישות עברייניות ובחברה עבריינית. התוצאות מציגות בנוסף על כך שהמודל המחבר הורות לעבריינות דומה בין בנים לבנות. מצאנו, אולם, שההשפעה הבלתי ישירה של איכות הקשר בין הורה-מתבגר באמצעות שליטה עצמית, חזקה יותר על  בנות מאשר על בנים.

מילות מפתח

עבריינות אצל מתבגרים * הורות * הבדלי מגדר * שליטה עצמית * סביבת פשע * עבריינות חברתית

מין ביולוגי הוא אחד מאמצעי החיזוי האפקטיביים והעקביים ביותר בהתנהגות עבריינית. למרות שהוכח היטב שגברים באופן כללי מעורבים בהתנהגות עבריינית הרבה יותר מנשים, עדיין התשובה הקיימת לשאלה מדוע זה כך ואשר מכונה ‘פער מגדרי’, הינה פחות ברורה. הוויכוח בין ההכללה לספציפיות (דייגל ואחרים 2007) נסוב סביב השאלה: האם אנו זקוקים לתיאוריות הספציפיות לכל מין, או האם תיאוריות הפשע המסורתיות ניתנות ליישום על עבריינות גם בקרב נשים וגם בקרב גברים (קרוטשניט 2016). למרות שתיאוריות הפשע הרווחות מוצגות כתיאוריות כלליות של פשע, רובן מבוססות במקור על הסברת העבריינות הנשית (ברטוש ומטסוודה 1996). על התיאוריות המסורתיות הללו נמתחה ביקורת, עקב ההנחה שהתנהגות עבריינית אצל בנות יכולה להיבחן באותו מודל המסביר התנהגות עבריינית אצל בנים.

הסברים ל’פער המגדרי’ בעבריינות

קיימים שלושה הסברים אפשריים לפער המגדרי בעבריינות (מופיט ואחרים 2001). ההסבר הראשון מביא, שבנים ובנות יכולים להיות שונים בגורמי הסיכון לעבריינות. וונג ואחרים (2010), כשסקרו 30 מחקרים אירופאיים, מצאו שלבנות יש מספר גורמי סיכון שונים לעבריינות בהשוואה לבנים, כמו מאורעות חיים שליליים, התעללות פיזית מצד ההורים, והפנמת בעיות. אך מעל הכול, הם מצאו דמיון רב בין בנים ובנות בגורמי הסיכון לעבריינות. בנוסף, הוברד ופראט (2002) מצאו שהרבה מאמצעי החיזוי של עבריינות נשית דומים לאלו אצל גברים, כולל גישות אנטי חברתיות, חברים אנטי חברתיים ואישיות אנטי חברתית.

ההסבר השני מביא שאותם גורמי סיכון נוטלים חלק במעורבות בהתנהגות עבריינית אצל בנים ובנות, ושבנים ובנות שונים במעורבות עבריינית מכיוון שהם חשופים באופן שונה לאותם גורמי סיכון (מופיט ואחרים, 2001). בהתאם לגישה זו, הבדלי מין בעבריינות יכולים להתפרש באמצעות הבדלים ברמה הממוצעת של גורמי הסיכון לעבריינות (מירס ואחרים 1998; מופיט ואחרים 2001; וורת’ן 2011).

ההסבר השלישי גם הוא מביא שאותם גורמי סיכון נוטלים חלק במעורבות עבריינית אצל בנים ובנות. אולם, הוא מציע שבנים ובנות משתנים ברמות העבריינות מכיוון שהם מושפעים באופן שונה על ידי אותם גורמי סיכון. גישה זו מביאה שהבדלי מין בעבריינות יכולים להתפרש על ידי ההבדלים בהשפעות של גורמי הסיכון לעבריינות, מבלי להתחשב בהבדלי המין האפשריים בין הרמות הממוצעות של גורמי הסיכון הללו (מירס ואחרים 1998; מופיט ואחרים, 2001; וורת’ן 2011).

הבדלי מין באופנים ישירים מהורות לעבריינות

כאשר באים לעסוק ב’פער המגדרי’ בעבריינות, לעיתים קרובות ההנחה היא שהבדלים בהורות של בנים ובנות הם הינם הסבר חשוב להבדלים בעיסוק בעבריינות בין בנים לבנות (ברטוש ומטסוודה 1996; דייגל ואחרים 2007; פגן ואחרים 2007; פאוולס וסוונסון 2009).

בנוגע להבדלים בחשיפה למנהגי הורות בין בנים ובנות, ההסברים להבדלים בהורות בין בנים לבנות כוללים את העובדה שבאופן כללי הורים מתייחסים יותר לחברתיות אפקטיבית אצל בנות, מכיוון שהזהות הנשית יותר תלויה באישור חברתי (טיטל ואחרים 2003), ועלולים להגן יותר על הבנות מאשר על הבנים מכיוון שהם רואים אותן כיותר חשופות להיהפך לקרבן. הואיל ומספר מחקרים דיווחו על מספר הבדלים במנהגים הוריים ברמה הממוצעת (ראו ליטון ורומני 1991), מחקרים אחרים מצאו שבנות יותר מושגחות מצד הוריהן בהשוואה לבנים (סוונסון 2003; וורת’ן 2011). בנוסף, היגינס (2007) דיווח שבנות קיבלו יותר פיקוח וענישה מאשר בנים.

בהתחשב ברעיון שבנים ובנות משתנים באופן שבו הורות מקושרת עם עבריינות, רק מספר מחקרים מצאו אסמכתא לקשר ספציפי למין בין הורות ועבריינות (גריפין ואחרים 2000; וורת’ן 2011). אולם, מספר גדול של מחקרים ניסיוניים הצביע על כך שהקשר בין הורות ועבריינות דומה אצל בנים ובנות (ראו הווב ואחרים 2009). כך, ביחס להורות, הבדלי מין בעבריינות אמורים להיות תוצאה של הבדלים ברמה הממוצעת של הורות בין בנים ובנות, מאחר וההשפעה של הורות על עבריינות אמורה להיות דומה בין בנים ובנות.

הבדלי מין באופנים עקיפים מהורות לעבריינות

בנוסף להשפעה הישירה שנצפתה של ההורות על עבריינות, בספרות האחרונה נראה עניין גובר והולך בהסברה כיצד הורות קשורה באופן בלתי ישיר לעבריינות. את המנגנונים החשובים ביותר שאבנו משלוש תיאוריות פשע גדולות (כלומר: תיאורית השליטה העצמית, תיאורית אסוציאציה משתנה ותיאוריית פעילות שגרה), אשר יכולות להסביר את הקשר בין הורות ועבריינות. את הבדלי המין בעבריינות ניתן להסביר בהבדלים ברמה הממוצעת של ‘אמצעי התיווך’ – מושגים שנגזרו ישירות מהתיאוריות הללו (כלומר: שליטה עצמית, עמדות עברייניות, חברים עבריינים, וזמן השהייה בסביבת פשע). אולם, למרות שההשפעה הישירה של ההורות על עבריינות אינה אמורה להשתנות בין בנים לבנות, לא ברור האם ההשפעה העקיפה של הורות על עבריינות משתנה בין בנים לבנות. על מנת לבדוק האם המנגנונים המובילים לעבריינות שונים אצל בנים ובנות, בחנו האם המסלולים הבלתי ישירים מהורות משתנים בין בנים ובנות. באמצעות בחינת המנגנונים הנגזרים מתיאוריות הפשע הגדולות בו זמנית, אנו יכולים לבחון האם חלק מהמכניזם מסביר התנהגות עבריינית באופן טוב יותר עבור בנים או עבור בנות.

תיאורית השליטה העצמית (גוטפרדסון והירשי 1990) מניחה בוודאות שחלק גדול מהבדלי המין העבריינות ניתן להסביר על ידי הבדלים בשליטה עצמית. כפי שנקבע על ידי גוטפרדסון והירשי (1990), רמה נמוכה של שליטה עצמית (כלומר: אימפולסיביות, התעסקות בפעילויות בעלות סיכון, והעדפת סיפוק מידי לתשוקות), היא גורם המפתח למעורבות הפשע. לפי תיאורית השליטה העצמית  (גוטפרדסון והירשי 1990), המנגנונים המובילים לפשע דומים אצל בנים ובנות. התפתחות השליטה העצמית, לפי גוטפרדסון והירשי (1990), היא תוצאה של סוציאליזציה הורית בשנות הילדות המוקדמות. פיקוח הורי, משמעת וענישה, ותמיכה – הינם הכרחיים לטיפוח שליטה עצמית בקרב ילדים, וההבדלים הללו בשליטה עצמית הם תוצאה של הבדלי הורות. סוציאליזציה משתנה אצל בנים ובנות יוצרת רמות גבוהות יותר של שליטה עצמית אצל בנות. כך, לפי תיאורית השליטה העצמית, הבדלי מין בעבריינות הם תוצאה של הבדלים בשליטה עצמית ברמה הממוצעת.

גוטפרדסון והירשי (1990) טענו ששליטה עצמית נוצרת בעיקר על ידי מנהגים הוריים במהלך שנות הילדות המוקדמות ומתייצבת בסביבות גילאי 8-10. אך, בורט ואחרים (2006) מצאו, ששליטה עצמית אינה בלתי ניתנת לשינוי לאחר גיל 10 כפי שהניחו גוטפרדסון והירשי. יותר מכך, הם מצאו השפעות ניכרות של הורות על שינויים בשליטה העצמית לאחר גיל 10. התוצאות הללו מראות שבמהלך גיל ההתבגרות ההורות עדיין מתקשרת לפיתוח שליטה עצמית.

מספר מחקרים ניסיוניים בחנו את תפקידה של השליטה העצמית במתן הסבר ל’פער המגדרי’ בעבריינות. לדוגמא, תוצאות המחקר של טיטל ואחרים (2003) הראו ששליטה עצמית אכן הסבירה את הקשר בין מין לפשע. המחקר של היגינס (2007), אשר כלל הורות, מצא גם תמיכה למכניזם המוצע בתיאורית השליטה העצמית. התוצאות הצביעו על כך שהמודל המקרי דומה בין בנים ובנות. כלומר, הורות בלתי אפקטיבית הובילה לשליטה עצמית נמוכה, אשר מסבירה את הסטייה (כולל פעולות עברייניות) לשני המינים (היגינס 2007). התוצאות הללו מראות שאת הבדלי המין ניתן להסביר בהבדלים ברמה הממוצעת של שליטה עצמית, אשר את ההסבר להם ניתן לתלות בהבדלים ברמה הממוצעת של הורות בין בנים ובנות.

באשר להבדלים בין ההשפעות, בורטון ואחרים (1998) מצאו ששליטה עצמית קשורה רק לעבריינות אצל בנים אך לא אצל בנות. בניגוד לכך, בלאקוול ופיקוורו (2005) מצאו שההשפעה של ההורות על שליטה עצמית שונה בין בנים לבנות. הדבר יכול להראות שבנים ובנות מושפעים באופן שונה על ידי ההורות בהתפתחות השליטה העצמית, והכוונה היא שהמנגנון המוביל להתפתחות שליטה עצמית אינו זהה אצל בנים ובנות. הדבר סותר את מה שמניחה תיאורית השליטה העצמית (גוטפרדסון והירשי 1990), כאשר בה לא מודגש אף מכניזם הספציפי למגדר ואשר מוביל לשליטה עצמית נמוכה.

לפי ההסתכלות האסוציאטיבית המשתנה, גישות עברייניות (כלומר: ההסתכלות האם פעולות עברייניות קבילות ואינן קבילות) ועבריינות חברתית הם הגורמים החשובים ביותר להסברת המעורבות בהתנהגות עבריינית. בהתאם לתיאוריה זו, בנים יותר עברייניים מכיוון שהם יותר חשופים לחברים ועמדות עברייניות בחיי היומיום בהשוואה לבנות. בדומה לתיאורית השליטה העצמית, התיאוריה האסוציאטיבית המשתנה (סות’רלנד 1947) מניח שהתהליך הכללי המוביל לעבריינות אינו משתנה בין המינים (וואר 2002).

מחקרים קודמים אכן הראו שבנות פחות מעורבות בחברה עבריינית (מירס ואחרים 1998; פיקווארו ואחרים 2005; ווירמן והווב 2012) ושיש להן פחות עמדות עברייניות (מירס ואחרים 1998; היימר וקוסטר 1999; פיקווארו ואחרים 2005). בהתאם לתיאוריה האסוציאטיבית המשתנה, מחקרים הראו השפעות דומות של עמדות עברייניות בעבריינות בין המינים (מירס ואחרים 1998; פיקווארו ואחרים 2005). אך, למרות שרוב המחקרים הקודמים הצביעו על כך שהקשר בין חברה עבריינית והתנהגות עבריינית דומה אצל בנים ובנות (ראו הוברד ופראט 2002; וונג ואחרים 2010), מחקרים מועטים מצאו הבדלי מין בהשפעת חברה עבריינית על עבריינות (מירס ואחרים 1998; פיקווארו ואחרים 2005). מירס ואחרים (1998) מצאו שבנים הושפעו יותר על ידי חברים עבריינים מאשר בנות. באופן דומה, פיקווארו ואחרים (2005) מצאו שקשר עם חברים עבריינים הייתה אמצעי חיזוי טוב יותר של פשע בקרב בנים מאשר בנות.

ההסתכלות האסוציאטיבית המשתנה טוענת בנוסף שפיקוח הורי והתייחסות מתאימה להתנהגות בלתי נאותה של הילד – מהווים גורמים עקיפים חשובים בעבריינות. אלו שקיבלו פחות השגחה הורית ושליטה עשויים לרוכש עמדות עברייניות ולהתעסק עם חברה עבריינית, ומכך סביר להניח שיגיעו להתנהגות עבריינית (סות’רלנד 1947). מחקרים קודמים אכן הוכיחו שמתבגרים שקיבלו הורות יותר אפקטיבית – עלולים פחות להגיע לעמדות עברייניות ולחברים עבריינים (נוסטר והייני 2005; פרדיני ואחרים 2005; וואר 2005). אולם, במחקר שבדק את ה’פער המגדרי’ בעבריינות אלימה, היימר וקוסטר (1999) מצאו שיותר שליטה הורית עקיפה – כמו קשר עם הורים, הפחיתו גורמים מעודדי אלימות בקרב בנות ולא בקרב בנים. אצל בנים, לעומת זאת, שליטה הורית ישירה הייתה משמעותית יותר בצמצום גורמים מעודדי אלימות. התוצאות שלהם הראו גם שהגדרות אלימות מובילים לעבריינות באותו אופן בשני המגדרים.

למרות שתיאוריית ההסתכלות האסוציאטיבית המשתנה מניחה שהמנגנונים דומים אצל בנים ובנות, מחקרים קודמים הניבו תוצאות מגוונות. במחקר הנוכחי נתמקד באופן ספציפי בהשפעות הבלתי ישירות של הורות, המובילות לעבריינות באמצעות גישות עברייניות וחברה עבריינית – כפי שהן מוצגות על ידי התיאוריה, ונבחן האם הן דומות אצל בנות בהשוואה לבנים.

בנוסף למנגנונים הנגזרים מתיאורית השליטה העצמית ומתיאורית האסוציאציה הדיפרנציאלית, בחנו את תרומתה הייחודית של התבנית החדשה יחסית על מנת להסביר את הקשר בין הורות ועבריינות: משך הזמן המועבר בסביבת פשע (ג’נסן ואחרים 2016). בהתאם לפרספקטיבת פעולות השגרה (כהן ופלסון 1979), רמות גבוהות יותר של מעורבות בעבריינות בקרב בנים עשויות להוות תוצאות של חשיפה רבה יותר לסביבת פשע. לפי פרספקטיבת פעולות השגרה, ההזדמנויות המתעוררות בשגרת חיי היומיום הינן מרכזיות בהבנת התנהגות פשע. רמת המעורבות בעבריינות תלויה במשך הזמן המועבר בסביבה שמייצרת הזדמנויות להתנהגות עבריינית. סביבות פשע אלו מספקות פיתויים, הזדמנויות והעדר שליטה שהופכים את ההתנהגות העבריינית ליותר אטרקטיבית (פלסון ובובה 2010; וויקשטרום ואחרים 2012). שהייה ללא פיקוח ובילוי לא מבוקר עם חברים בסביבה שבה רמות גבוהות של הפרעות פיזיקליות, אמורה להיות גורם מוגבר להתנהגות עבריינית בקרב מתבגרים (ג’נסן ואחרים 2014). נוכחותם של חברים הופכת התנהגות פשע ל’שווה’ יותר, העדר פיקוח מבוגר גורם לבקרה חברתית נמוכה יותר ובילוי בלתי מבוקר מותיר זמן פנוי להתנהגויות עברייניות (אוסגוד ואחרים 1996). רמות גבוהות יותר של הפרעות פיזיקליות יכולות ליצור בקרה חברתית נמוכה בשטח, אשר עלולה ליצור סיכון ניכר להיתפס (סמפסון ורודנבוש 2004). בנוסף, הסממנים לכך שנורמות וכללים הופרו עלולים להסתיים בהפרה נוספת של נורמות וערכים (קייזר ואחרים 2008). למרות שתפקיד ההורים אינו מבואר באופן ישיר בפרספקטיבת פעילויות שגרה, מצופה מההורים להגביל את ילדיהם מלבלות באווירת פשע על מנת למנוע אותם מלהיכנס לצרות (פלסון ובובה 2010; ג’נסן ואחרים 2014).

מחקרים קודמים מצאו שבנים מבלים יותר זמן עם חברים מאשר בנות (מירס ואחרים 1998; ווירמן והווב 2012). פאוולס וסוונסון (2009) בחנו הבדלים בין המינים לגבי הקשר שבין הורות לבין סיכון לסגנון חיים מסויים, כולל התדירות שבה המתבגרים מבלים במרכזי ערים, בפינות רחוב ובפארקים. תוצאותיהם הראו ששליטה הורית קשורה לסיכון לסגנון חיים באופן דומה אצל בנים ובנות.

דיון ומסקנות

ה’פער המגדרי’ בעבריינות הוכח היטב. בנים באופן כללי מעורבים בהתנהגות עבריינית הרבה יותר בהשוואה לבנות. במחקר הנוכחי, בדקנו בחתך אורך האם בנים ובנות שונים במסלול מהורות לעבריינות.

נבדקו שני הסברים אפשריים למושג הנקרא ‘פער מגדרי’ בעבריינות. ההסבר הראשון מביא שבנים ובנות שונים במידה שבה הם חשופים לגורמי סיכון. הבדלים בהורות בין בנים ובנות לעיתים קרובות נחשבים כהסבר חשוב ל’פער המגדרי’ בעבריינות (ברטוש ומטסוודה 1996; דייגל ואחרים 2007; פגן ואחרים 2007; פאוולס וסוונסון 2009). ההסבר השני טוען שבנים ובנות מושפעים באופן שונה על ידי גורמי הסיכון הללו. מטרות המחקר הנוכחי היו (1) לקבוע האם קיימים הבדלי מין ברמת ההורות הממוצעת, בשליטה עצמית, עמדות עברייניות, עבריינות חברתית ומשך הזמן המועבר בסביבת פשע, (2) לבחון האם המודל המשולב המקשר הורות לעבריינות דרך שליטה עצמית, גישות עברייניות, עבריינות חברתית ומשך הזמן המועבר בסביבת פשע – דומה אצל בנים ובנות.

בהתאמה למחקרים קודמים, ה’פער המגדרי’ בעבריינות נצפה גם במחקר הנוכחי, כאשר בנים מעורבים בעבריינות פי 2.5 מאשר בנות. בהתאם לנתונים הקודמים, מצאנו הבדלי מין משמעותיים ברמת ההורות הממוצעת (סוונסון 2003; וורת’ן 2011). בנות דיווחו על רמות גבוהות יותר באופן משמעותי של פיקוח הורי והצבת גבולות. אולם, לא נמצאו הבדלים בין המינים לגבי איכות הקשר בין הורה-מתבגר. בנוגע לאמצעי תיווך, בנות דיווחו על רמות גבוהות יותר של שליטה עצמית, פחות עמדות עברייניות ופחות חברים עברייניים – גם אלו תואמים למחקרים ניסיוניים קודמים (מירס ואחרים 1998; פיקווארו ואחרים 2005; היגינס 2007; ווירמן והווב 2012). תוצאות אלו תומכות בהסבר האפשרי לפער בין המגדרים בעבריינות, לפיו בנות פחות עברייניות מכיוון שהן פחות חשופות לגורמי סיכון לעבריינות בהשוואה לבנים (מופיט ואחרים 2001). הבדלים בין בנים ובנות ברמה הממוצעת של גורמי הסיכון הללו עשויה להוות תוצאה של ההבדלים ברמה הממוצעת של ההורות. הרמה הגבוהה יותר של פיקוח הורי שבנות מקבלות, קשורה לרמות הגבוהות יותר של שליטה עצמית, פחות גישות עברייניות ופחות חברה עבריינית, שכל אחד מהם מפחית את הסיכון למעורבות בהתנהגות עבריינית. כמובן, גם לתוצאות של בחירה יש חלק משמעותי בעניין. במקום להשפיע האחד על השני, מתבגרים יכולים לבחור מתבגרים דומים להתחבר איתם – בהתבסס על הרמה של שליטה עצמית, עמדות או התנהגות עבריינית (צ’אפל 2005; נכט ואחרים 2010).

הסבר אפשרי נוסף ל’פער המגדרי’ בעבריינות הוא שבנים ובנות מושפעים באופן שונה על ידי גורמי סיכון (מופיט ואחרים 2001). מעל הכול, מצאנו שהמודל המקשר בין הורות לעבריינות באופן ישיר ובלתי ישיר דומה במידה ניכרת בין בנים ובנות. בקרב שני המינים, הורות אפקטיבית הייתה קשורה לרמות גבוהות יותר של שליטה עצמית, פחות עמדות עברייניות, פחות חברים עברייניים ופחות זמן בילוי בסביבה עבריינית. התוצאות הראו גם שגורמי הסיכון הללו קשורים באופן דומה למעורבות בפשע שנתיים לאחר מכן בשני המינים. אולם, מהתוצאות נראה גם שאיכות הקשר בין הורה-מתבגר קשור לשליטה עצמית באופן חזק יותר אצל בנות בהשוואה לבנים. את הרמות הגבוהות יותר של שליטה עצמית בקרב בנות ניתן להסביר באמצעות הממצאים שבנות מקבלות רמות גבוהות יותר של פיקוח הורי והצבת גבולות הורית, ועל ידי הממצא שבנות מורווחות יותר מקשר בעל איכות טובה. הכוונה שמערכות יחסים איכותיות עם הורים המאופיינות על ידי יצירת אווירה של פתיחות, שבה מתבגרים מרגישים חופשיים לדבר עם ההורים על קשייהם ועשייה משותפת עם ההורים, היא בעלת חשיבות גבוהה יותר אצל בנות לעניין פיתוח רמות גבוהות של שליטה עצמית, בהשוואה לבנים.

יש לציין שהזמן המועבר בסביבת פשע, המוסק מתוך תיאורית פעילויות השגרה (כהן ופלסון 1979), אינו מקשר בין ההורות והעבריינות שנתיים לאחר מכן, אשר שולטים על המנגנונים הנגזרים מתיאוריית השליטה העצמית ותיאורית האסוציאציה הדיפרנציאלית. יתר על כן, משך זמן השהייה בסביבת פשע לא קושר לעבריינות, ונשלט על ידי גורמי הסיכון האחרים. התוצאות הללו תומכות מעט מאוד בפרספקטיבת פעולות השגרה. אולם, תוצאות מחקרים קודמים הראו שמשך הזמן המועבר בסביבת פשע היה יחסית לא קבוע עם הזמן (ג’נסן ואחרים 2016). משך הזמן שהועבר בסביבת פשע ב-T1 לא היה קשור בהכרח למשך הזמן המועבר בסביבת פשע ב-T2. הדבר יכול להסביר מדוע שהייה בסביבת פשע קשורה אך מעט לעבריינות שנתיים לאחר מכן, אך לא בהכרח הכוונה שמשך הזמן בסביבת פשע אינו חשוב בפיענוח התנהגות עבריינית.

על ידי שקלול מידת השליטה ההורית בנוסף למידת איכות הקשר של הורה-מתבגר, יכולנו לבחון האם ממדי הורות מסוימים עשויים להיות חשובים יותר או פחות לבנות מאשר לבנים. התוצאות הראו שכל ממדי ההורות קשורים לעבריינות בצורה ישירה ובלתי ישירה, באופן דומה אצל שני המינים. אולם, מאחר ומחקרים קודמים על הורות ועבריינות התמקדו לרוב בשליטה הורית, תוצאות המחקר הנוכחי מראות שאיכות הקשר בין הורה-מתבגר חשוב במידה שווה כדי להסביר עבריינות בקרב מתבגרים. ממצא זה תואם מחקרים בספרות ההורות המוכיחים שאיכות הקשר של הורה-מתבגר הוא משמעותי להתפתחות המתבגרים (דקוביץ’ ואחרים 2003; וויסינק ואחרים 2006).

כבכל מחקר, את תוצאות המחקר הנוכחי יש לפרש בצל הגבלות מסויימות. ראשית, למרות שעבריינות נמדדת ב- T2, הורות וכל אמצעי התיווך נמדדו ב- T1, הסיבתיות אינה יכולה להיקבע. הורות היא תהליך הדדי ודו כיווני (כגון: פטרסון 1995; פרדיני ואחרים 2008; גאולט-שרמן 2012). למרות שמתבגרים מגיבים להתנהגויות של הוריהם, גם ההורים מגיבים להתנהגויות המתבגר (גאולט-שרמן 2012). ביחס לממצאי המחקר הנוכחי, הדבר מרמז על כך שהורות עלולה להשפיע על רמת השליטה העצמית של המתבגר, אך גם להיפך. כלומר, שרמת השליטה העצמית של המתבגר עשויה להשפיע על ההורות שהוא או היא מקבל/ת. אותו הדבר לגבי היחס בין הורות ואמצעי התיווך האחרים, לקשר בין הורות ועבריינות.  ייתכן שכאשר מתבגרים מתחילים להתרועע עם חברים עברייניים, לבלות יותר זמן בסביבת פשע ובהתנהגות עבריינית, יש לכך השפעה שלילית על מערכת היחסים עם ההורים – עם קונפליקטים הולכים וגוברים בין ההורים לבין המתבגר. שנית, בחנו כיצד המנגנונים הנגזרים מתיאוריות הפשע הרווחות משתנים בין בנים לבנות. התוצאות הראו שהמנגנונים הכלולים במחקר הנוכחי (שליטה עצמית, עמדות עברייניות, חברים עברייניים וזמן השהייה באווירת פשע) היו דומים בקרב בנים ובנות. אך, ייתכן שבנים ובנות שונים בגורמי הסיכון לעבריינות שלא נכללו במחקר הנוכחי. לדוגמא, מחקר קודם הראה שמאורעות חיים שליליים, התעללות פיזית מצד הורים והדחקת בעיות היוו גורמי סיכון בקרב בנות אך לא אצל בנים (וונג ואחרים 2010).

שלישית, כל המדדים – מלבד משך זמן השהייה בסביבת פשע – מתייחסים לתפיסות של המתבגר. למרות שתפיסות המתבגר נחשבות כאמות מידה קבילות להורות (אבאר ואחרים 2014), שליטה עצמית (דוקוורת’ וקרן 2011), ועבריינות (ת’ורנברי וקרון 2000) – קיימים בבירור מספר חסרונות לשימוש באמות מידה של המתבגרים. לדוגמא, מחקרים אחרונים הצביעו על כך שהאינדיבידואל נוטה להשליך את העמדות וההתנהגויות שלו עצמו – על חברים, ושההשפעה של עבריינות חברים מוערכת באופן מופרז (הייני ואוסגוד 2005; יונג וווירמן 2013; יונג ואחרים 2014). על מנת להכריע בדעות קדומות אלו אשר מתבססות על מקור אחד, יש לכלול מקורות שונים של מידע, כולל חברים, הורים, מורים ותצפיות ישירות (הייני ואוסגוד 2005).

רביעית, הואיל וציר הזמן בו מאגר הנתונים נאסף היה במשך הגל הראשון ב-2008/2008, נתוני מערכת התצפיות החברתיות נאספו ב-2012. במהלך תקופת זמן זו ייתכן שדברים מסוימים השתנו ברמת ההפרעה הפיזיקלית. פער הזמן בין מדידה של סוציאליזציה לא מפוקחת ולא מבוקרת, ומדידת ההפרעה מוסיפה דעות קדומות להערכתנו את זמן השהייה בסביבת פשע, אשר אלו עשויים להביא להשפעות מועטות של הערכה זו. בנוסף, מהימנות הערכתנו את ההפרעה ואת הצבת הגבולות ההורית הייתה נמוכה (62.). למרות שמהימנויות נמוכות מצמצמות את כוח הססטיסטיקה (באקון 2004), הקורלציות מתאימות לכיוון המצופה. אנו מבקשים להדגיש שבמחקרים עתידיים רצוי לשפר את אמצעי המדידה.

תוצאות המחקר הנוכחי הצביעו על כך שהאופנים הישירים והעקיפים (שליטה עצמית, גישות עברייניות, עבריינות חברה) שבהם הורות מתקשרת לעבריינות הינם דומים בשני המינים. המחקר הנוכחי מתאים היטב לספרות ההולכת וגדלה, העוסקת בניטרליות מגדרית ובוחנת האם אותן תבניות תיאורטיות יכולות להסביר סטיות גם בקרב גברים וגם בקרב נשים (ברנן ואחרים 2012; קרוטשניט 2016). בהתחשב בוויכוח הכלליות-ספציפיות (דייגל ואחרים; 2007), תוצאות המחקר הנוכחי מציעות שהמנגנונים הנגזרים מתיאוריות הפשע הרווחות, מפרשות מעורבות בהתנהגות עבריינית גם בקרב מתבגרים וגם בקרב מתבגרות. למרות שבנות עשויות להרוויח יותר מקשר חם ותומך עם הוריהן, ולהגיע עקב כך לרמות גבוהות יותר של שליטה עצמית, ההורות חשובה במידה שווה בניתוח עבריינות גברית ועבריינות נשית. כך, כאשר מתבגרים חשופים להורות בלתי אפקטיבית, הם נוטים למעורבות בהתנהגות עבריינית בלי קשר למגדר.

תוצאות המחקר הנוכחי עשויות לייצר כיוונים להתערבויות אפשריות במניעת התנהגות עבריינית אצל מתבגרים. אסטרטגיות ההתערבות שמטרתן לשפר שליטה הורית בנוסף לקשר בין ההורה למתבגר, יכולות להוות לא רק הגנה ישירה מפני התנהגות עבריינית בהמשך, אלא גם הגנה באופן עקיף. תוצאות המחקר הנוכחי מראות שממדים אלו של הורה-מתבגר קשורות באופן בלתי ישיר לשליטה עצמית, עמדות עברייניות וחברים עברייניים – אשר כל אחד מאלו קשור לעבריינות. יותר מכך, תוצאות המחקר הנוכחי מראות שאין הבדלי מין במסלולים המוערכים (הישירים והבלתי ישירים) מהורות לעבריינות, אשר מלמד שבנים ובנות עשויים להרוויח במידה שווה מהתערבויות שמטרתן לשפר שליטה הורית ואת איכות הקשר בין ההורה למתבגר.

נספח

טבלה A1

הקורלציות של ספירמן בין כל המשתנים הנאמדים בקרב בנות

טבלה A2

הקורלציות של ספירמן בין כל המשתנים הנאמדים בקרב בנים

הערת המתרגמת: על הקורא לוודא שהמספרים בטבלה הועתקו נכון