מבוא

העשייה החינוכית סביב החינוך לסובלנות ולשלום זכתה להתייחסות תיאורטית ומחקרית רבה בישראל ובעולם (בר און , 2006, בר טל ואדואן, 2013; Harris, 2004; Salomon, 2002; Kuperminthz, 2008). בישראל שמצד אחד שואפת לשלום אך מצד שני נמצאת מאז היווסדותה בקונפליקט, יש משמעות רבה להנחלת העקרונות העומדים בבסיס החינוך לשלום, קרי, ידע ביחס לאחר, הכרה באחר וסובלנות כלפיו (Salomon, 2002). עוד מוסכם כי המפתח להנחלת חינוך לשלום במערכת החינוך טמון בידם של המחנכים שנמצאים בקשר ישיר עם התלמידים וכי המשימה להנחיל להם תפיסת עולם של סובלנות ושלום מוטלת על כתפיהם. המחקר הנוכחי מבקש לבחון את תפיסת החינוך לסובלנות ולשלום מנקודת המבט של מחנכים, עליהם מוטלת המשימה להנחיל, לחנך וללמד עקרונות וערכי שלום. מטרתו המרכזית של המחקר היא לבדוק האם המחנכים תופסים את עצמם כמחנכים לסבלנות ושלום ואם כן כיצד הם עושים זאת. עוד מבקש המחקר לבדוק מהם הקשיים והאתגרים  בהם הם נתקלים בניסיון להנחיל את עקרונות החינוך לשלום, והאם וכיצד הם מתמודדים עם אתגרים אלו.

תוכן עניינים

תקציר 1

מבוא 1

סקירת ספרות 1

1. חינוך לשלום- הגדרות ועקרונות מרכזיים 1
2. חינוך לשלום בעולם 3
3. ישראל: סקירת מצב עכשווית 4
4. חינוך לשלום המקרה הישראלי- גישות ומודלים 6
5. חינוך לשלום פורמאלי ובלתי פורמאלי 8
6. החברה הבדואית בדרום הארץ-מערכת החינוך במגזר 11

מתודולוגיה 13

1. אוכלוסיית המחקר 13
2. כלי המחקר 14
3. איסוף נתונים 15

ממצאים 16

דיון 28

סיכום ומסקנות 43

מגבלות המחקר, המלצות לדרכי פעולה ומחקרים עתידיים 44

ביבליוגרפיה 45

נספח מס’ 1- ריאיון חצי מובנה 51