כיצד להיות מורה מצטיין (סיכום) To be an excellent teacher (summary)

כיצד להיות מורה מצטיין

פרקטיקה הולמת התפתחותית ניצבת בליבת מקצוע הטיפול בילדות המוקדמת. פרקטיקה הולמת התפתחותית מבוססת על מחקרים וידע לגבי יעילות חינוכית. בסיס ידע זה מאפשר לנו לדעת רבות על התפתחותם של ילדים ואופן הלמידה שלהם בגילאים שונים, ואילו גישות ושיטות הן הטובות ביותר לשם כך. בסיס ידע זה משמש כנקודת פתיחה עבור מורים בעת קבלת החלטות שונות – ארגון הסביבה, תכנון הלימודים, שינוי אסטרטגיות בהתאם לקבוצה ולילדים אינדיבידואלים, וכן הלאה. אך השאלה “האם הדבר הולם מבחינה התפתחותית” תמיד זוכה לאותה תשובה: “זה תלוי” – עבור אילו ילדים? מי הן המשפחות? מהו ההקשר? לאיזו מטרה?

התנהלות מכוונת

כאשר אנו עדים לכיתה מאורגנת היטב שבה הילדים לומדים ומשגשגים, פירוש הדבר כי המורים של אותה כיתה מתנהלים באופן מכוון. כל הפעולות שלהם הן ממוקדות ושקולות. בעת קבלת החלטות, הם תמיד שוקלים את התוצאות של כל החלטה. גם בעת התמודדות עם אירועים לא צפויים, המורה המכוון פועל בהתאם למטרות התוכנית ולפי הידע שלו לגבי למידה והתפתחות של ילדים.

מטרות הלמידה בדרך כלל מוגדרות עבור קבוצות גיל מסוימות. אך על המורים לבדוק מהו מצבו של כל ילד ביחס למטרה ולשנות את ההוראה בהתאם. לדוגמא, ילדים מרקע עני בדרך כלל מפגרים בחומר הלימודים ביחס לבני גילם, ועבור ילדים אלו, המורה המצטיין מספק הזדמנויות למידה נרחבות ועשירות יותר – קבוצות למידה קטנות, אינטראקציות אחד-על-אחד – בכדי לסייע להם להדביק פערים.

בעת טיפול בילדים בעלי מוגבלויות או צרכים מיוחדים, יש להיות קשובים להבדלים האינדיבידואלים בין הילדים, ולבצע התאמות דרושות במטרות הלימוד בתיאום עם המשפחות ועם מומחים. במקרים רבים נדרשת הוראה מוכוונת ומערכתית יותר כדי לאפשר לילד ללמוד במסגרת אינקלוסיבית.

המורה המוכוון מסוגל ליידע את סביבתו לגבי הדברים אותם הוא עושה. מורים אלו יודעים מה הם רוצים להשיג, ויודעים מדוע הם עושים זאת ומסוגלים לתאר זאת לאחרים.

הצטיינות בכל תחומי המקצוע

מורים מצטיינים מתנהלים באופן מוכוון בכל ההיבטים של תפקידם – יצירת קהילה של לומדים, הוראה המשפרת את ההתפתחות והלמידה, תוכנית לימודים המיועדת להשיג מטרות ברורות, אומדן של יכולות הילדים והישגיהם, וביסוס יחסים הדדיים עם המשפחות. חמשת היבטים אלו קשורים זה בזה באופן הדוק, ולא ניתן לוותר על אף אחד מהם מבלי לפגום באחרים.

יצירת קהילה של לומדים

ילדים לומדים ומתפתחים באופן המוצלח ביותר כאשר הם חלק מקהילה של לומדים, שבה כל המשתתפים תורמים לרווחה והלמידה של האחרים. לשם כך, על המורה להכיר היטב את התכונות והיכולות של כל ילד ואת משפחתו, והם עובדים יחד בכדי ליצור זהות קבוצתית עזה אצל הילדים. לשם כך, המורים מתכננים פעילויות הכוללות שיתוף פעולה בין הילדים, ומעודדים אותם לבטא את תרבותם ושפתם במסגרת הכיתתית. המורים מקפידים לשלב ילדים בעלי צרכים מיוחדים בכל ההיבטים של התוכנית באופן אקטיבי וכחלק מהקהילה, כך שלא רק הם יפיקו מכך תועלת אלא כל הילדים כקבוצה.

המורה המצטיין מקפיד על ביסוס קשר חם וחיובי עם כל ילד. יחסים אלו הם חיוניים להתפתחות והלמידה של הילדים בכל התחומים. בילדות המוקדמת, יכולות השליטה העצמית והכישורים החברתיים והרגשיים מהווים מטרות לימודיות חשובות בפני עצמם, המסייעות מאוחר יותר להצליח בלימודים וכחלק מחיי היום-יום.

מורים מצטיינים מכירים בקונפליקטים של הילדים ובהתנהגויות שליליות מצידם ורואים בכך כהזדמנות ללמוד. הם מקשיבים היטב לילדים, משמשים כמודלים לחיקוי, ומזכירים להם בעדינות את הכללים. קהילת למידה יעילה ואכפתית מספקת לילדים בסיס איתן שיסייע להם בהמשך הלימודים ובחייהם באופן כללי.

הוראה המעצימה את ההתפתחות והלמידה

מורים טובים מיישמים את הידע ושיקול הדעת שלהם כדי לקבל החלטות לגבי הלמידה האפקטיבית ביותר עבור הקבוצה ועבור כל ילד. המורים יכולים ליישם מגוון של שיטות ואסטרטגיות בשלב הילדות המוקדמת.

מורים מצטיינים מיישמים מגוון רחב של אסטרטגיות הוראה

המורה האפקטיבי מיישם את האסטרטגיה המתאימה ביותר לסיטואציה והמטרה הלימודית. הוא נותר גמיש ומחזיק במגוון אסטרטגיות מהן הוא יכול לבחור, כמו לדוגמא:

* הקשבה לתלמידים ולמעשיהם. המורה מבהיר לתלמידים כי הוא מודע אליהם באמצעות תשומת לב חיובית, הערות או תצפית קרובה.

* עידוד התמדה ומאמץ במקום רק שבחים על הישגים.

* משוב מדויק וספציפי במקום הערות כלליות ומעורפלות.

* המורה משמש כמודל לגישות, פתרון בעיות והתנהגות כלפי אחרים, ומדגים זאת לילדים במקום רק לומר להם כיצד לנהוג.

* המורה מדגים לילדים מהי הדרך הנכונה לנהוג, בעיקר כאשר מדובר במטלות הדורשות דרך פעולה ספציפית (כתיבה, חשבון).

* יצירת אתגרים, כך שהמטלות יהיו מעט נרחבות יותר ממה שהילדים כבר מכירים, או הפחתת האתגרים בכדי להקל על הילדים בהתאם ליכולותיהם.

* העלאת שאלות וסוגיות המעודדות את הילדים לחשוב.

* סיוע לילדים בכדי לעודד אותם להרחיב את הידע הקיים.

* מתן מידע, עובדות וידע אחר.

* הכוונת הפעולות או ההתנהגות של הילדים.

חלק מאסטרטגיות אלו כוללות מידה קטנה יותר של פעולה והכוונה מצד המורה; חלקן דורשות יותר אקטיביות והכוונה מצידו. על המורה להחליט איזו אסטרטגיה מתאימה ובאיזה הקשר. אסטרטגיות אלו הן אפקטיביות בנוסף בעת הוראה של ילדים עם מוגבלויות או צרכים מיוחדים. עם זאת, ייתכן והמורה יידרש ליישם הוראה שיטתית יותר כדי לעזור לילדים אלו.

מורים מצטיינים בונים פיגומים בהוראה

הילדים אינם יכולים לבלות את כל זמן הלימוד בבחינת גבולות הידע שלהם. הם זקוקים להזדמנויות לתרגל את הכישורים אותם כבר רכשו ולפתח תחושת הצלחה ומיומנות. רק לאחר שהילדים רכשו מיומנות מספקת, הם מוכנים לעבור לשלב הבא.

כאשר ילדים מתמודדים עם אתגרים חדשים, הם זקוקים לתמיכה מצד המורה. המטרה היא לספק להם את מידת העזרה המינימאלית ביותר לה הם זקוקים בכדי להשלים את המטלה לבד. לאחר שהילד לומד את המיומנות החדשה, ניתן להפחית באופן הדרגתי את התמיכה. שיטה זו נקראת בניית פיגומים – בדומה לפועלי הבניין הנעזרים בהם עד שהעבודה מסתיימת. מורים מצטיינים משתמשים בפיגומים כדי לעזור לילדים להתקדם בכל תחומי הלמידה וההתפתחות, בצורות שונות: שאלות, רמזים, עזרים ויזואליים ותמיכה חברתית.

מורים מצטיינים מיישמים פורמטים שונים של הוראה

לצד הבחירה באסטרטגיות ובפיגומים, מורים מוכוונים יודעים כיצד ליישם פורמטים שונים של הוראה עבור מטרות שונות. במרבית המסגרות של הילדות המוקדמת קיימים 4 פורמטים: קבוצות גדולות, קבוצות קטנות, מרכזי למידה/משחק, ורוטינות יומיות.

קבוצות גדולות: קבוצות גדולות משמשות לשיתוף חוויות שונות ומספקות לילדים הזדמנויות לתרגל כישורים כמו דיבור מול קבוצה, הקשבה, תגובות מתאימות ושיתוף פעולה. חשוב להיות קשובים לילדים ולא לאלץ אותם להמשיך בפעילות לאחר שאיבדו עניין, ולעבור לפעילויות אחרות בקבוצות קטנות או משחקים.

קבוצות קטנות: עבודה בקבוצות של 3-6 ילדים מאפשרת למורים לתרגל חוויות ממוקדות יותר. המורה מסוגל להעניק לכל ילד בקבוצה תשומת לב רבה יותר ולהציע לו אתגרים ותמיכה המתאימים לו אישית. קריאת ספרים בקבוצות קטנות, לדוגמא, נמצאה כאפקטיבית ביותר עבור ילדים ממשפחות עניות או עבור ילדים שאנגלית היא שפה שנייה עבורם.

מרכזי למידה/משחק: בגיל הגן, ניתן לחלק את הכיתה למספר אזורי פעילות. חלק עיקרי בהתפתחות ולמידה של ילדים הוא לאפשר להם לבחור מה הם רוצים לעשות ולהכווין את הפעילות שלהם. תכנון קפדני של הפעילויות והחומרים באזורים השונים הינו חיוני בכדי לתמוך במטרות החינוכיות, ועל המורה להציע תמיכה ומשוב לילדים בזמן הפעילויות השונות.

רוטינות: הרוטינות היומיות מציעות הזדמנויות שונות ללמידה – קבלת הפנים בבוקר והפרידה מההורים, ניקיון, שטיפת ידיים, ארוחות ומעברים בין פעילויות. המורה המצטיין מנצל רוטינות אלו עבור אינטראקציות עם הילדים. כאשר הילדים מיישמים ומתרגלים כישורים חדשים בזמן הרוטינות, הם הופכים למשמעותיים עבורם.

תכנון מערכת הלימודים בכדי להשיג מטרות חשובות

המחקרים מראים כי הלמידה היא אפקטיבית כאשר תוכנית הלימודים מתוכננת ומוטמעת היטב. חיוני כי תוכנית הלימודים תהיה כתובה ומנוסחת בבירור וכי המורים והמטפלים יישמו אותה בעת ההוראה. בו-זמנית, חשוב לבצע התאמות בתוכנית כדי לסייע לתלמידים אינדיבידואלים להגשים את מטרות הלימוד. בכדי שהתוכנית תהיה אפקטיבית, יש לוודא כי כל בעלי העניין מכירים ומבינים את מטרותיה.

פיתוח תוכנית הלימודים מבוסס על שאלה מרכזית: מהן המטרות אותן אנו מנסים להשיג עבור התלמידים? במילים אחרות, אילו תוצאות התפתחותיות ולימודיות אנו רוצים לראות אצל הילדים? סטנדרטים איכותיים והולמים התפתחותית, המבוססים על הידע המחקרי הקיים, מהווים הנחיה חשובה עבור פיתוח תוכנית הלימודים וההוראה. בין אם תוכנית הלימודים מבוססת על תוצרים מוכרים או שהיא מגובשת על ידי המורים עצמם, עליה להיות אפקטיבית ומקיפה בכדי להגשים את כל התחומים ההתפתחותיים והתכנים הרלוונטיים. המורה המצטיין מקפיד להסתמך ולהיעזר בתוכנית באופן תמידי בכדי ליצור קוהרנטיות בחוויית הלמידה.

רצף ההוראה הינו חיוני עבור תוכנית הלימודים. בתחומים רבים של התפתחות ולמידה, קונספטים וכישורים מסוימים מופיעים ראשונים ורק לאחר מכן ניתן לעבור לכישורים אחרים (לדוגמא, למידת א”ב לפני קריאה). לעתים רצף הלמידה תלוי בהתפתחות המוחית, לדוגמא, מודעות פונולוגית נובעת מלמידה של הבדלים אודיטוריים גדולים. המורה המצטיין מודע לסדרתיות זו בעת תכנון תוכנית הלימודים ומיישם אותה לשם בניית פיגומים העוזרים לילדים לעבור משלב לשלב בהתפתחות.

נושא חשוב נוסף בגיבוש תוכנית הלימודים הוא יצירת קשרים משמעותיים. ילדים צעירים לומדים בצורה האפקטיבית ביותר כאשר הכישורים והקונספטים אותם הם לומדים קשורים לדברים המוכרים להם וכאשר הקונספטים החדשים עצמם קשורים זה לזה באופן קוהרנטי.

זמן הלימוד המוקדש ללמידת כישורים חדשים חייב להיות הולם. למרבה הצער, לעתים קרובות זמן הלימוד מתנהל באופן בלתי יעיל, בשל הוראה שטחית ובלתי אפקטיבית או שעמום. המורה המצטיין מודע לבעיות אלו ומתכנן את הזמן שלו בכדי לאפשר למידה הולמת ומעמיקה של כישורים ומיומנויות.

אומדן ההתפתחות והלמידה של הילדים

תשומת לב הולמת לאומדן הינה חיונית עבור פרקטיקה הולמת התפתחותית בכדי:

* לנטר את ההתפתחות והלמידה של הילדים.

* להכווין את התכנון ואת קבלת ההחלטות.

* לזהות ילדים שעשויים להפיק תועלת מתמיכה נוספת.

* דיווח ותקשורת עם אחרים, כולל המשפחות.

האומדן של התקדמות הילדים הינו קריטי עבור המורים המנסים להכיר כל ילד בהשגחתם, ואת היכולות והצרכים שלו. האיסוף של מידע תקף לגבי ילדים צעירים הינו מאתגר, מסיבות שונות: הילדים גדלים ומשתנים במהירות, ההתפתחות שלהם אינה אחידה, ודעתם מוסחת בקלות. אחת ההנחיות המועילות בהקשר זה היא לעולם לא להסתמך על כלי אומדן בודד. יש להיעזר בתצפיות, בחינת העבודה של כל ילד, שיחות עם הילדים, אומדנים אינדיבידואליים, ותקשורת עם המשפחות.

אומדן אפקטיבי דורש תשומת לב לתחומים הבאים:

* מה הולם לגיל הילד ולמצב ההתפתחותי שלו: ציפייה ותגובה למאפיינים ההתפתחותיים המשפיעים על תקפות כלי האומדן.

* מה הולם מבחינה אינדיבידואלית: בחירה והתאמה של כלי אומדן כדי להשיג מידע תקף לגבי ילד ספציפי.

* מה הולם מבחינה תרבותית: התחשבות ברקע התרבותי ובשפה של הילד בכדי לקבל אומדן תקף.

המידע האומדני הינו קריטי עבור תכנון ההוראה. המורה המצטיין מיישם את המידע הנאסף באומדן בכדי לשפר את התכנון וההוראה תוך התחשבות בצרכי הקבוצה והאינדיבידואל, ולהחליט מהם השלבים הבאים בתוכנית.

ביסוס יחסים הדדיים עם המשפחות

ההורים הם הדבר החשוב ביותר בחיי הילד. המורה המצטיין משקיע מאמץ רב בפיתוח יחסים הדדים ומכבדים עם המשפחות, ומכיר בכך שהמשפחה מהווה מקור מידע רב ערך לגבי הילד, וכי המשפחה רוצה לדעת שהידע והתובנות שלה זוכים להערכה. הקשר זה הינו קריטי עבור קבלת החלטות מתאימות עבור כל ילד וטיפוח יחסים חיוביים עם הוריו.

המורים, מצידם, מחזיקים בידע רב וניסיון, ויכולים לספק למשפחות מידע לגבי החוויות והלמידה של הילד. התקשורת בין המורים וההורים הינה חשובה בכדי לגבש עקביות בהכוונה והיחס כלפי הילדים, והילדים עצמם חשים ביטחון כאשר הם רואים שהמבוגרים הדואגים להם חולקים כבוד והערכה זה לזה.

כאשר המורה מקבל החלטות לגבי הילד, חשוב ביותר לחלוק זאת עם משפחתו. המורים וההורים נמצאים בשותפות ועובדים יחד לטובת הילד. מורים מצטיינים נוקטים בצעדים ספציפיים בכדי לטפח שותפות זו, כולל:

* לגרום למשפחה להרגיש רצויה בכיתה ולעודד את השתתפותה בתוכנית.

* טיפוח דיאלוג פתוח והדדי.

* שימור תקשורת הדדית ותכופה.

* הכרה בבחירות והשאיפות של ההורים עבור ילדם והתנהלות רגישה ומכבדת להעדפות שלהם.

אנו חיים בחברה מגוונת, ועל המורים להיות מודעים לממד התרבותי בעת התקשורת עם ההורים. המורה המצטיין מודע לכך שיש לשמור על ראש פתוח כלפי השקפות שונות והבדלים תרבותיים.

לעתים עלולים להתעורר קונפליקטים בין ההעדפות התרבותיות של המשפחות לבין הפרקטיקה ההולמת מבחינה התפתחותית. במקרים כאלה, חשוב מאוד שלא לקפוץ למסקנות ולשיפוט נמהר. המורה נדרש ללמוד ככל האפשר על התרבות של המשפחה, ולהיות קשוב לציפיות של ההורים ולאינטראקציות שלהם עם הילד. לאחר מכן המורה יכול לשתף את השקפתו באופן רגיש ומכבד, ולהסביר למשפחה את דעותיו לגבי ההתפתחות והלמידה של ילדים. ניתן לנסות ולגבש הרמוניה בין הצדדים באמצעות פרקטיקות של תגובתיות תרבותית ושמירה על תקשורת פתוחה לגבי חילוקי הדעות האפשריים וכך להגיע לפתרון משותף.

מודעות לתמונה הגדולה

חשוב לזכור כי התשובות לשאלות בהן דנו הן מורכבות ביותר. התשובה לשאלה “מהי הפרקטיקה ההולמת מבחינה התפתחותית” תמיד מתחילה ב- “זה תלוי”. לאור זאת, לא מפתיע לראות כי עדיין קיימים חילוקי דעות, קונספטים מוטעים ותפיסות שגויות לגבי סוגיה זו. חלק מהמיתוסים הנפוצים ביותר כוללים:

* “הנחיות ישירות הן תמיד בלתי הולמות”.

* “הפרקטיקה ההולמת התפתחותית היא תמיד התבגרותית” (כלומר, על המורה לחכות להתפתחות של הילדים במקום לעודד אותה).

* “הפרקטיקה ההולמת התפתחותית היא רכה” (כלומר, על המורה לדחות לימוד של נושאים מורכבים לכיתות גבוהות יותר).

בכדי להתמודד עם מיתוסים אלו ואחרים, תחום הילדות המוקדמת צריך להרחיב את נקודת המבט לגבי הפרקטיקה ההולמת ולנסח באופן מדויק יותר מהי הפרקטיקה המיטבית.

ניקח לדוגמא את נושא המשחקים. לעתים בעלי מקצוע בתחום הילדות המוקדמת טוענים באופן כוללני כי “ילדים לומדים באמצעות משחק”. אך הכללה זו דורשת סייגים – באילו סוגי משחק בדיוק מדובר? מהי התועלת הנובעת מכל סוג? לדוגמא, משחק דרמטי תורם באופן משמעותי לויסות העצמי של ילדים, בעוד שמניפולציה של חומרים אינה עושה זאת. בנוסף, המורים ממלאים תפקיד חשוב במיצוי הפוטנציאל של משחקים שונים. דרך נוספת למקד את הפרקטיקה היא באמצעות חשיבת “גם/בנוסף”, כלומר הימנעות מתפיסות דיכוטומיות של “או/או” והכרה בכך שהפרקטיקה ההולמת לעתים קרובות דורשת שימוש בתערובת של גישות או שינוי של שיטות.

מודעות הן למה אנו מלמדים והן לאופן בו אנו מלמדים

תחום המחקר של הילדות המוקדמת הקדיש תשומת לב רבה לנושא הפדגוגיה – *אופן* ההוראה והלימוד – אך השקיע מידה מועטה יותר של חקר בתכני הלימוד (*מה* אנו מלמדים). הראיות המחקריות הקיימות מראות כי שני היבטים אלו – *מה* מלמדים ו*האופן* בו מלמדים – לצד הגיון בריא, שניהם משמעותיים ביותר עבור החינוך של ילדים צעירים. לעתים המחקרים אינם מציעים תשובות חד משמעיות בנושאי חינוך, אך כאשר תשובות כאלו קיימות הן משרתות היטב את הידע הדרוש והתמיכה ההתפתחותית המאפשרות למורים ליישמן בכיתות.

 מודעות הן לחוויות בהכוונת מורים והן לחוויות בהכוונת ילדים

קיימות חוויות מוכוונות-מורים שאינן מתאימות לילדים צעירים, כמו פעילויות הכרוכות בישיבה ארוכה או הרצאות ללא אינטראקציה מספקת או משחקים. על המורה לתכנן את החוויות המוכוונות בהתאם לילדים בהשגחתו בכדי לספק להם ידע והנחיות שאינם מסוגלים לרכוש בעצמם, כמו לדוגמא הצגת מילים חדשות. בין אם מדובר בחוויות מוכוונות-מורה או בחוויות מוכוונות-ילד, החוויות המשמעותיות ביותר מבחינה חינוכית הן אלו המעסיקות ומעניינות את הילדים באופן עמוק.

מודעות הן להנאה והן ללמידה

הנאה ולמידה הן לא רק חשובות, הן גם בלתי נפרדות. ילדים מפגינים הנאה רבה כאשר הם חוקרים את העולם ולומדים כישורים ומיומנויות. תגליות חדשות גורמות להנאה, המובילה לחזרה ותרגול. ההוראה היא אפקטיבית ביותר כאשר המורים מסוגלים לנצל את האהבה הטבעית של הילדים כלפי למידה, במקום להפריד בין עבודה לבין בילוי. כפי שחלק מהמומחים בתחום מכנים זאת, ילדים נהנים מ”כיף מאתגר”.