תקציר
העבודה הנוכחית בחנה את הקשר בין אופן ותדירות הזנת התינוק לבין דפוסי השינה בקרב תינוקות בגילאי שלושה חודשים ועד חצי שנה, בפרט מספר יקיצות בלילה ויכולת הירדמות עצמית לאחר היקיצה. המחקר התבסס על ספרות מקצועית קודמת בתחום דפוסי השינה והגורמים המעורבים בעיצובם והתמקד בגורמים הקשורים בהזנת התינוק. מסגרת הסקירה בתיאורטית של המחקר הנוכחי נסקרו נקודות ציון של שלבי ההתפתחות של תינוקות בגילאים שבין 3-6 חודשים המהווים גורמים איכותיים וכמותיים המעורבים בעיצוב דפוסי השינה בקרב תינוקות. מעבר להתפתחות בפיזיולוגית והרגשית החלה במהלך התקופה שבין החודש השלישי ועד כחצי שנה הראשונה לחייו של התינוק, נסקרו גורמים חיצוניים סביבתיים התורמים, יחד עם הגורמים הביולוגיים, לעיצוב שנתו של התינוק. המחקר הנוכחי התמקד בבחינת עיקרי המודל הטרנזקציונאלי, לפיו ארגון השינה והערות מעוצב תוך יחסי גומלין דינאמיים מתמשכים והשפעות דו כיווניות בין הילד וסביבתו החברתית במהלך ההתפתחות (Sadeh & Anders, 1993). מטרת המחקר לספק מידע אודות דפוסי שינה של ילדים בגילאי 3-6 חודשים, לאמוד שכיחות יקיצות ליליות וקושי בהרדמות לאחר יקיצה מתוך מסגרת התייחסות של אופן ההזנה של התינוק, ניזון מהנקה או ניזון מתחליף חלב אם. השערות המחקר הנוכחי היו: 1. תינוקות הניזונים מתחליף חלב אם יקיצו פעמים רבות יותר במהלך הלילה לעומת תינוקות יונקים; 2. לאחר יקיצות ליליות, תינוקות יונקים יצליחו לחזור לשינה תוך פרק זמן קצר יותר לעומת תינוקות הניזונים מתחליף חלב; 3. תינוקות היונקים על פי דרישה יקיצו יותר במהלך הלילה לעומת תינוקות היונקים בזמנים קצובים; 4. תינוקות יונקים ע”פ דרישה יתקשו יותר להירדם באופן עצמאי לעומת תינוקות היונקים בזמנים קבועים. הממצאים נשענו על דיווחים עצמיים של אימהות אש השכימו למלא שאלונים שהתייחסו לדפוסי שנתם של תינוקם, לרבות סביבת השינה של התינוק, אופן ותדירות האכלה. העשרות המחקר הופרכו. העבודה הנוכחית דנה במגבלות של המחקר כחלק מהסברים חלופיים לתוצאות המחקר. כמו כן, הובאו הצעות למחקרי המשך. תרומתו העיקרית של המחקר הנוכחי בבחינה וסקירת הגורמים הקשורים בהזנת התינוק שעשויים להיות מעורבים בדפוסי שנתו של התינוק בחודשים הראשונים לחייו, וכך עשוי לשמש כמקור מדעי למחקרי המשך.

מבוא

התפתחות דפוסי שינה בקרב תינוקות מהווה תהליך מורכב המערב מרכיבים ביולוגיים וסביבתיים יחד. שינה, ביולוגית ביסודה, מתפתחת בתוך הקשר סביבתי משפחתי. במהלך חודשי החיים הראשונים ההקשר הסביבתי חברתי הוא, בדרך כלל, עם ההורים ואכן במהלך חודשים אלה מרבית התינוקות נרדמים באמצעות סיוע של הוריהם. במהלך שנת החיים הראשונה, במקביל לתהליכי הבשלה מוחיים ורגשיים, תינוקות רוכשים יכולת הרגעה עצמית וההירדמות והתערבותם של ההורים פוחתת בהדרגה. מחקרים מדגישים תקופה זו כתקופה בה התינוק רוכש מיומנויות ודפוסי שינה מאורגנים (Goodlin-Jones, Burnham, Gaylor & Anders, 2001; Sadeh & Anders, 1993; Sadeh, Gruber & Raviv, 2002, 2003; Sadeh, 2007; Sankupellayet al, 2011). מתרחשת קונסולידציה, שהיא יכולתו של התינוק לרכז את השינה במהלך הלילה וכן, מבשילים תהליכי רגולציה המסמלים יכולתו של התינוק להירדם באופן עצמאי (Sadeh, 2007). במהלך תקופה זו למדים מרבית התינוקות להרדים את עצמם והם אינם זקוקים עוד לעזרתם של ההורים. בין 20% ל- 30% מהתינוקות אינם מפתחים מיומנויות אלו (Sankupellayet al, 2011). מחקרים מצביעים על כך שמעורבותם של הורים במהלך ההירדמות אינה מאפשרת לתינוקות לפתח את יכולת ההרגעה העצמית (Sadeh & Anders, 1993; Sadeh, Gruber & Raviv, 2002, 2003; Sadeh, 2007).

יחסי הגומלין בין הורות לשינה נתפסים בשנים האחרונות בגישה דו כיוונית דינאמית, ההורים משפיעים על עיצוב דפוסי השינה של הפעוט ומושפעים מהם. גישה זו מדגישה את משמעותן של ההתערבויות ההוריות לפני השינה ובמהלכה ביצירת וויסות שנתו של הפעוט. המודל הטרנזקציונאלי (Sadeh & Anders, 1993) מתייחס, בין השאר, לקונטקסט גורמי התיווך הורה-תינוק כמשפיעים על שנת התינוק ומושפעים ממנה. בפרט אינטראקציות סביב השכבה וטכניקות הרגעה של ההורים את תינוקם.

הזנת התינוק בחודשיי חייו הראשונים היא חלק מהאינטראקציות סביב השכבתו לישון ומשמשת לרוב כטכניקת הרגעה והירדמות מחדש בעת היקיצות הליליות של התינוק ((Sadeh, Gruber & Raviv, 2002, 2003). הזנת התינוק עשויה להתרחש באמצעות הנקה או הזנה בתחליף של חלב אם. ללא קשר לאופן ההזנה, הנקה ע”י האם או לחילופין הזנה בתחליף ע”י האם או האב, זוהי התערבות חיצונית של ההורים בהתפתחות דפוסי השינה של תינוקם. ממחקרים שנערכו אודות הקשר בין הנקה והרגלי שינה של תינוקות עולה שתינוקות יונקים מתעוררים יותר לעומת תינוקות שהוזנו בתחליף חלב (לא יונקים) ונוטים לא להירדם עצמאית לעומת לא יונקים. כמו כן, נמצא כי קיימים קשיים בהירדמות עצמאית ויקיצות מרובות בקרב תינוקות יונקים (Sadeh, 2007; Sadeh, Raviv & Gruber, 2000).

תוכן עניינים
תקציר- 1
1. מבוא- 4
2. סקירת ספרות- 6
1.2 ארכיטקטורת השינה- 6
2.2 התפתחות השינה בקרב תינוקות- 6
3.2 יקיצות לילה בקרב תינוקות- 8
1.3.2 גורמים ביולוגיים- 8
2.3.2 אינטראקציות סידורי השינה- 9
3.3.2 אינטראקציות דפוסי האכלת התינוק- 11
4.2 הפרעות שינה בקרב תינוקות- 12
5.2 מודל הטרנזקציונאלי- 13
1.5.2 התערבות- 15
3. השיטה- 18
1.3 אוכלוסיית המחקר- 18
2.3 כלים -18
1.2.3 שאלון רקע דמוגרפי- 18
2.2.3 שאלון אופן הזנת התינוק- 18
3.2.3 שאלון דפוסי השינה- 18
3.3 הליך המחקר- 18
4. תוצאות- 19
1.4 מדגם- 19
2.4 בחינת ההשערות- 23
5. דיון- 26
1.5 סיכום תוצאות המחקר ומסקנות- 27
2.5 מגבלות המחקר והמלצות למחקרי המשך- 28
ביבליוגרפיה- 30