מבוא:

עבודה זו תעסוק בנושא בריאת גן עדן וגיהינום כאשר הדגש יושם על השוואה בתיאורי גן עדן

טרום הופעת האסלאם ולאחר האסלאם כפי שהם משתקפים בספרים “אז באין כל” ו”ארומם אל”.

השאלה שהייתי רוצה לבחון היא: מה נשתנה בתיאורי הבריאה של גן עדן וגיהינום לפני האסלאם ולאחר האסלאם?

מסורות שונות היו רווחות בקרב עמי המזרח הקדמון על התהוות העולם. מסורות אלו לבשו צורה ספרותית בשירי עלילה או חיבורים אחרים.

ניתן להבחין במספר קווי דמיון המשותפים לכל המסורות הללו:

1. אחד האלים או מס’ אלים יחד יצרו את העולם ואת האדם מחומר שהיה קיים.
2. הקשר של הקוסמוגוניה בתיאוגוניה כלומר: בתולדות האלים ובהשתלשלות דורות האלים שקדמו לתולדות העולם והאנושות.
3. סיפורי מאבקי כח בין האלים לדוגמא: בין האל הבורא לאלוהות אחרת שיכולה להיות מתוארת לדוגמא כתנין.
4. זיהוי חלקי העולם השונים באלים מסוימים או בחלקים מסוימים של גופי האלים כאשר הפרטים מתחלפים מסיפור לסיפור: במסופוטמיה היו כמה סיפורים נבדלים אשר ייחסו את בריאת העולם לאלים שונים: אשור, אנליל, מרדוך וכולי…

על-פי המסורת הבבלית נלחם האל הבורא, מרדוך עם תיאמת אלת הים שצורתה כשל תנין, התגבר עליה ועל שתי עוזרותיה המפלצות וביתר את גופה לשנים כאשר במחציתה הראשונה יצר את השמיים ובמחציתה התחתונה את הארץ.

הבבלים שאימצו מסורות שומריות רבות, נהגו לספר בימי חגיגות ראש השנה שלהם את סיפור ניצחון מרדוך, האל הנדיב על תיהמת, אלת התהומות.

סיפור זה פותח בשורות הבאות:

“עת מעל שמיים בשם לא נקראו

(אנומה אליש לא נבו שממו)

ומתחת ארץ בשם לא נזכרה

(שפליש אמתו שומה לא זכרת)

ואפסו קדמון הם זרעו

(אפזו מה ראשתו וזרשו)

מומו תיהמת מולידת השניים

(מומו תיאמת מואלידת גימרישון)

מימיהם עדיין יחדיו נגרשו

כברת ארץ לא נבראה ביצת קנה לא נראתה

עת אלים לא נבראו

שמם לא נזכר משימתם לא הושמה

בו ביום האלים בקרבם יושמו

לחמו ולאחאמו נבראו בשמם נקראו.

גם בישראל היו ככל הנראה שירי עלילה קדומים הנוגעים לבריאת העולם. המסורת בישראל מרמזת על דמיון בסיפורי הבריאה לאלו של העמים השכנים אך גם על צביון אחר התואם יותר את הרוח הישראלית: לא עוד מספר אלים הלוחמים זה בזה, אלא אל יחיד בורא כל והעומד מעל הכל. המלחמה נגד אלוהות הים נהפכה למלחמה של הים ושל תניני הים והלוויתן נגד בוראם, והבורא דיכא את המרד והכניע את המתמרדים (אם כי יש דמיון בסיפור זה לסיפורי העמים הסובבים).

התורה הכתובה בפרוזה ולא בשירה, והרגילה לדבר בלשון פשוטה ולא במשלים, נקטה בדרך של תיאור מעשים. אומנם השתמשה ביסודות מסוימים של התרבות הישראלית הקדומה אך טשטשה במידה מרובה את היסודות המיתולוגיים הקדומים.

גם את המושג של חומר הקיים לפני יצירת העולם ביקשה לבטל בפסוקה הראשון בספר בראשית:

“בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ”.

הכוונה בפסוק זה ברורה והיא באה לומר כי האל לא היה זקוק לחומר קדמון לצורך יצירת העולם אלא ברא יש מאין. גם החומר הראשוני ה”תהו ובהו” נוצר על ידי האל. התהום (מקבילתה של תאמת) אינו אלא האוקיינוס הקדום במובנו הטבעי, מים במים.

ואשר לתנינים, התורה מציינת כי ביום החמישי נבראו התנינים הגדולים. בזה היא מתכוונת למחות על המסורת הישראלית בדבר התנינים המתמרדים ולהדגיש כי התנינים היו בריות טבעיות אשר נבראו בזמנן הראוי כיתר הברואים.

בפרקים הבאים של העבודה אדון בבריאת העולם וגן עדן, גיהנום, הבריאה כפי שהיא משתקפת בפיוט “אז באין כל” ולבסוף בהשוואה ל”ארומם אל”.

תוכן עניינים:

מבוא – עמ’ 2- 4

בריאת העולם וגן עדן – עמ’ 5- 12

גיהנום – עמ’ 13- 14

סיפור הבריאה באז אין כול – עמ’ 15- 20

סיכום –  עמ’ 21- 22

רשימה ביבליוגרפית – עמ’ 23