מבוא

הכותב והמבקר מנחם בן אמר פעם שאין אמירה מופרכת יותר בעיניו יותר מן האמירה “על טעם וריח אין להתווכח” (בתוך האו”פ, 2009). אם לא על טעם, תהה בן, על מה בכלל כדאי להתווכח?

סוגיות של טעם, מערכות הייצור שלו והמשמעות שבאה עמו הן נושאים מרכזיים במחקר הסוציולוגי. ההבניה החברתית והתרבותית של הטעם ודפוסי הצריכה שנובעים ממנה, כמו גם תפקידו של הטעם כמבדל ומגדיר פרטים וקבוצות, הן הסוגיות שיעמדו בבסיס מחקר זה, שבוחן את תרבות המעמד הבינוני-גבוה בישראל על ידי ניתוח נוהגי צריכת הבשר שלהם, ועל ידי כך בוחן תהליכים של היבדלות חברתית ותתי תרבויות במעמד הגבוה.

“התרבות משמשת ככלי מבחין בין בני אדם, המגדירים את שונותם באמצעותה. לכן, הגישה הרב תרבותית המעניקה ערך שווה לכל ומדברת על התרבות כגורם מאחד בין בני אדם מטעה במקצת. לרוב, התרבות משמשת כחיץ חברתי בין קבוצות”. שורות אלו פתחו את הרצאתו של פרופסור מוטי רגב, ‘ידע כטעם, טעם כידע: אנינות, בקיאות והיבדלות חברתית’ (שם, עמ’ 3). קיומה של תרבות נסב על משמעויות. לבני אדם החברים באותה תרבות הבנה משותפת והם מייחסים משמעויות דומות למכלול של פעולות, של חפצים, של טקסטים ועוד. החברות בתרבות וקיומה של התרבות מתממשים במעשה פענוח המשמעויות, במעשה הפרשנות ובייחוס המשמעויות לכל אותם דברים שהם נשאי משמעות (רגב, 2011).

לפי בורדייה (1980/2004), יש ערך רב לניתוח זירות של ייצור תרבות, שכן בהן מתרחשת רוב עבודת ייצור המשמעויות החברתיות וגילום העולם החברתי, על פעריו וחלוקותיו, במוצרים ופרקטיקות סופיים. מושג מרכזי בבסיס העבודה הוא ה”הביטוס”: הביטוס הינו הפנמה של הרגלים התנהגותיים, העדפות, נטיות ואמונות אותם רוכש האדם בתהליך הסוציאליזציה אותו הוא חווה כפרט בקבוצה חברתית-תרבותית מסוימת (בורדייה, 1980/2004). במילים אחרות, הביטוס הוא היכולת של אדם להפעיל, באורח אינטואיטיבי וספונטני, ידע, הבחנה והבחנה בין דקויות בכל הקשור לתחום פעילות כלשהו (רגב, 2011).

כחלק ממחקר זה אבקש לברר  מהם מרכיבי ההביטוס שאליהם מתחברים אכילה של מאכל ספציפי. ניתן ללמוד הרבה על אדם לפי האוכל שאותו הוא אוכל: ניתן ללמוד על שייכותו לדת מסוימת (היהודים וחוקי הכשרות, המוסלמים ואיסור אכילת החזיר, ההינדים ואיסור אכילת הפרה, הבודהיסטים ואיסור אכילת הבשר וכו’), או על מוצאו הגיאוגרפי (לפי חומרי הגלם האופייניים לאזור מסוים ולפי מסורות של תהליכי הבישול). בדומה, ניתן גם ללמוד על מעמדו של אדם בקבוצה או בחברה שאליה הוא משתייך ועל סגנון החיים שלו (עובדיה, 2011).

כזירת המחקר שימשה המסעדה בה אני עובדת כבר ארבעה שנים, שלוש שנים מתוכן כאחראית משמרת. הוותק אותו צברתי שם מאפשר לי להיות בסוד העניינים של מגוון האספקטים של תפעול המסעדה, משיקולי מנות ועד התייחסות מיוחדת ללקוח מסוים. כמו כן, עבודתי שם מאפשרת לי לשים לב לנקודות אותן ארצה לברר במסגרת מחקר זה.

כלי המחקר המרכזי בו אעשה שימוש עבור מחקר זה הוא הראיון. במסגרת המחקר נערכו שלושה ראיונות חצי מובנים, אחד עם בעלי המסעדה ושניים עם מלצרים במקום. הבחירה בכלי הראיון הייתה טבעית עבורי. מהראיון עולים סיפורים המגלמים תפיסה אישית ותרבותית. התפיסה המחשבתית והחברתית לגבי תרבות הצריכה האנינה בישראל, והסמלים והמשמעויות הנלווים לצריכה זו, יחד עם המטענים התרבותיים שהאכילה נושאת איתה, אלו מהווים את מוקד העניין שלי.