מבוא

כן, ילדה, כן, ידיים דקות. כן, עכשיו כבר מותר לבכות. כן, מלאך קטוף ריסים ושעיר, כן, עכשיו כבר מותר, | כבר מותר.  כבר הלילה רוגע וצח, כבר הדוד יוזף הלך, כבר הרדיו ספר ומנה מה עשו לך כבשב מענה. צייתנית משכלת היית ובאופל בכה לא בכית ואפילו (פו אוזן תשמע!) ועל כל וכל כל ועל כל כבר הוכן, קטנתי, בפרוטוקול וסודר והודק בסיכות  – – – ועכשיו כבר מותר לבכות.          (נתן אלתרמן, הטור השביעי  19.10.1945)

יאן דוברצ’ינסקי, מנהל ‘המדור לטיפול בילד’ במחלקה לעזרה סוציאלית בעיריית וארשה וחבר במחתרת הפולנית היה מיוזמי הרעיון להוציא ילדים מגטו וארשה ולהעבירם למשפחות פולניות ולמנזרים, ובכך להצילם מגזרת ההשמדה. שנים לאחר מכך שחזר דוברצ’ינסקי שיחה שניהל בזמן הפעולות עם אחד ממנהיגי הגטו. בשיחה זו הוא מספר שנציג היהודים בגטו הודה להם על פעולותיהם אך בא בטענה כי הופכים את הילדים לנוצרים. מאחר ולא הייתה כל ברירה אחרת בשעה זו ועל אף התנאים הקשים הסכים נציג היהודים. בתום השואה, נושא זה הפך לאחד מהנושאים הרגישים שהעסיק את הציבור היהודי

ערב מלחמת העולם השנייה חיו בפולין כמעט שלושה וחצי מליון יהודים. מהם, שרדו מעטים בלבד (חודש לאחר המלחמה נרשמו בוועדים השונים 55,509 יהודים), רובם שרידי משפחות: “אחד מעיר ושניים ממשפחה”. על פי האומדן ילדים עד גיל ארבע עשרה שרדו כ 28,000, אבל רק 5000 מהם ניצלו על אדמת פולין, ורובם נשארו יתומים מאב או מאם או משניהם. סיכוייהם של הילדים לעבור בשלום את גזרות העבודה וההשמדה היו מועטים, ובכל זאת עם הניצולים נמנו גם ילדים. מעטים מאוד שרדו במחנות, אחרים ניצלו במנזרים או בנדודים בין כפרים ועיירות, בדרך כלל בזהות בדויה, ביערות בחסות הפרטיזנים, וכן היו שניצלו בביתם ובחסותם של הפולנים.

מקצת הילדים ששהו בבתי פולנים בתקופת מלחמה נאספו אחריה בידי קרובי משפחה. לעיתים ידעו קרובי המשפחה היכן בדיוק נמצא הילד ולעיתים הגיעו אליו אחרי חיפושים ממושכים. בנוסך, היו גופים ארץ-ישראליים ויהודים להצלת יהודים במדינות הכיבוש הנאצי במהלך המלחמה ואחריה. היו מי שראו בהוצאת הילדים הנשך ישיר להצלה בימי המלחמה. שכן הצלת הילדים ממדיניות ההשמדה של גרמניה והצלתם מידי מי שנתנו להם מחסה, הינם מקשה אחת.

            כאמור, הילדים היו קבוצת האוכלוסין הפגיעה והנכחדת ביותר ומעטים מהם שרדו. מאבקם הנואש על חייהם בימי הכיליון עורר כבר בשעתו את השתאות המבוגרים. חיי הילדים בגטאות והמאבק להצלתם הוא נושא טעון הזועק מהכרוניקות ומהיומנים שנכתבו בתקופת השואה. גורל המעטים ששרדו ומה שחוו בשעת הצלתם, זכו לאחר המלחמה להתעניינות רבה בציבור היהודי. עם השנים התווספו אל הסיפורים אלה עוד עדויות רבות, יומנים וזיכרונות של  אלה שהיו אז ילדים ושל אלה שהיו מעורבים בהצלת יהודים.

עבודה זו תעסוק בשאלת מחקר, מצבם הנפשי של הילדים שהוסתרו בבתי פולנים לאחר העברתם לבתי יהודים פולנים. אנתח את הנסיבות שהביאו את הילדים לחיות בחסדי זרים, מציליהם הנוצרים. כן, אבדוק את התמודדות וועד היהודים שלאחר המלחמה ופדיון היהודים מידי המצילים את תחושתם של המצילים ושל היהודים. כן ארחיב על עדויותיהם של הילדים וההתמודדות עם הניתוק מהמצילים לאחר הוצאתם מבתיהם והניתוק מחייהם, הקשיים וההתמודדויות השונות.

תוכן עניינים
מבוא עמוד 3 – 4
מועד ואופן קבלת הילדים עמוד 5 – 6
בעיית הילדים שנשארו בידי מציליהם הנוצרים עמוד 7 – 11
והוצאת הילדים מנקודת ראות של המצילים
מצבם של הילדים היהודים ותקופת השהיה בבית המצילים עמוד 12 – 14
ההוצאה מנקודת מבטם של הילדים הניצולים עמוד 15 – 22
סיכום עמוד 23 – 24
ביבליוגרפיה עמוד 25 – 26