מבוא 

בשנת 1789, יומיים לאחר פתיחת המושב הראשון של הסנאט. ג’ון אדמס, סגן הנשיא ויושב ראש הסנאט, קרא להקים ועדה שתפקידה יהיה להחליט כיצד יפנה הקונגרס אל נשיא ארצות הברית. סגן הנשיא הציע את התואר:

“His highness the president of the United States of America and the protector of their liberties”

אם יפנה הקונגרס אל הנשיא רק כ”אדוני הנשיא”, האמין אדמס, יפגע מעמד הרשות המבצעת, יניא את המוכשרים ביותר בעתיד מלנסות להשיג את המשרה, וכך יחזק את ריבונותן של המדינות המרכיבות את הברית על פני הממשל הפדרלי. בנוסף, שאל אדמס, איזו אימפריה תכיר בארצות הברית כשוות מעמד אם ראש המדינה הוא רק “Mister President”?

אך הצעתו של אדמס לא התקבלה. למעשה, לא רק שלא התקבלה, אלא הותקפה על ידי יושבי הקונגרס, חבריו של אדמס ומתנגדיו, ואף על ידי הנשיא באותה עת – ג’ורג’ וושינגטון. הגדיל לעשות תומס ג’פרסון כאשר תקף את אדמס במכתב לג’יימס מדיסון: “התואר שהוצע לנשיא ארה”ב הוא הדבר המגוחך ביותר ששמעתי. זוהי הוכחה נוספת לנכונות שיפוט האופי של ד”ר פרנקלין על חברי [אדמס] – ‘תמיד אדם כנה, לפעמים אדם דגול, אבל מפעם לפעם משוגע לחלוטין’.”

מדוע זכתה הצעה זו לבוז ולעג כה גדולים? היכן שגה אדמס כאשר חשב שתואר זה נחוץ לנשיא ארצות הברית? גורדון ווד, הדן בדמותו של ג’ון אדמס במסגרת ספרו על האבות המייסדים, מראה כיצד תומך נלהב של החוקה ואדם מבריק כל כך כג’ון אדמס- שגה בהבנת תפקידו ומקומו של הנשיא, ומתוך כך שגה בהבנת משמעות המשטר הרפובליקני החדש שנוצר על ידי החוקה. דבקותו של אדמס בעקרונות המשטר הממוזג, כפי שמתבטאים אצל פוליביוס ואריסטו, גרמו לו לפספס את משמעות הנשיא והחוקה. חשיבתו של אדמס על משטר ממוזג התבססה על ראייה אידיאליסטית של המונרכיה הבריטית, אך בכך טעה בהערכת המשטר החדש, טעות שעשו האנטי-פדרליסטים בקרב על אשרור החוקה בשנים 1788-1787. אך בעוד אדמס תמך במשטר ממוזג,  אנטי-פדרליסטים רבים, אשר כונו על ידי תומכיה החוקה בשם הגנאי זה, האמינו שהחוקה החדשה ויוצריה חותרים, במודע או שלא, להקמת משטר עריצי חדש- אך בכסות רפובליקנית. בעבודה זו אבקש לחקור טעות זו דרך הצגת היסודות הפוליטיים של החשיבה האריסטוטלית מול היסודות הפוליטיים של החשיבה הרפובליקנית של פדרליסטים יוצרי החוקה.

עבודה זו לא מבקשת להציב קו השפעה, ליניארי או אחר, בין התפיסה הפוליטית של אריסטו, כפי שהיא מוצגת בספרו פוליטיקה, ובין החוקה הפדראלית של 1787. אמנם רבים בקרב האליטה האוריינית של ארצות הברית בתקופה זו, פדרליסטים ואנטי פדרליסטים כאחד, קראו והתעמקו בכתבי העולם העתיק, אך עקרונותיהם הפוליטיים נשאבו ממגוון ממקורות, ובראשם מן ההגות הויגית של אנגליה/בריטניה במאות ה-17 עד ה-18, כמו גם מהוגי הנאורות האירופאית, דוגמת הברון מונטסקייה. במקום זאת, עבודה זו מבקשת לבחון את הדרך שבה שתי הגישות מאירות את היסודות הפוליטיים המנוגדים זו של זו, ואת דרך התמודדותן עם הבעיות אשר נוצרו מתוך הגישות עצמן, ועם מה שראו כטבעו הנצחי, השפל והמסובך של האדם.

כדי להשיג מטרות אלו, ייבחנו יסודות הגישות הפוליטיות, בספרו ‘פוליטיקה‘ לאריסטו ובכתבי הפדרליסט (Federalist papers), אשר מספקים הצצה לתפיסה הפוליטית שעומדת בבסיס החוקה הפדראלית של 1787. ראשית, תוצג המחשבה הפוליטית שבבסיס ‘הפוליטיקה’ של אריסטו. לאחר מכן, ייבחנו התנאים ההיסטוריים והאידיאולוגיים שאפשרו את יצירת החוקה- בדרך זו אנסה “להיכנס לראשיהם” של יוצרי החוקה, להבין את הבעיות שעמן התמודדו, ולבחון את התפיסה הפוליטית המהפכנית שהם הציעו. לאחר בחינות מקדימות אלו אעבור למשימה העיקרית של העבודה: בחינת ההבדלים בין התפיסות הפוליטיות על ידי ניתוח מושגי יסוד, דוגמת חוקה, מהות השינוי במדינה המוסדרת על ידי חוקה, חשיבות הגודל של המדינה, ולבסוף מהו משטר ממוזג וכיצד מציעה החוקה לחשוב על מבנה מדיני תקין.