מבוא

זכות הגישה לערכאות הוכרה בישראל כזכות בסיסית הניתנת לכל אזרח באשר הוא. כך גם זכות הערעור שהוכרה בחוק יסוד. זכויות אלה כזכויות חוקתיות ובעלות רמה נעלה במשפט הישראלי.

במסגרת חיבור זה אבן את מהותו של הליך הערעור, לרבות ההליך הדיוני והמהותי. לאחר מכן אבחן האם ניתן להגיש ראיות נוספות בערעור שלא הובאו בערכאה הדיונית. בהלימה לכך אבחן את הרציונליים, לפיהם, לא ניתן להגיש ראיות חדשות בערעור כלאחר יד. לאחר מכן, אעמוד על המתח בין הגשת בקשה להוספת ראיות בהליך הערעור לבין הצגתן בפני בית המשפט בהלימה להגשת הבקשה – במקרה עולה החשש כי בית המשפט ייחשף לראיות אותן מבקשים להוסיף במסגרת הערעור, כך שבפועל תודעתו תושפע בדרך זו אחרת בהליך הערעור, גם בית המשפט שלערעור החליט שלא לקבל את הגשתן של הראיות.

אחרי כן, אבחן האם בית המשפט שלערעור מסתכל ובוחן אחרת את הבקשה להגשתן של ראיות נוספות כאשר המבקשת היא המדינה (באמצעות הפרקליטות, לעומת המקרה בו הנאשם (המערער) מגיש את הבקשה. לבסוף, אבחן את המצבים בהתאם להלכה הפסוקה, שעל פיהם ניתן יהיה להוסיף ראיות חדשות בהליך ערכאת הערעור; בהנחה ואכן הוחלט להגיש ראיות נוספות בערעור, עולה השאלה האם הערכאה הדיונית היא זו שצריכה לבחון את הראיות החדשות או שמא ערכאת הערעור היא זו שתמשיך בהליך גביית הראיות החדשות.

תוכן עניינים

מבוא 2
א. זכות הערעור – זכות בסיסית וחוקתית – מסגרת נורמטיבית 4-3
ב. הליך הדיון בערעור 6-4
ג. החריגים להבאת ראיות נוספות בהליך הערעור 8-7
ד. ההליך להגשת ראיות נוספות בערעור – קו המתח בין הבקשה להגשת לראיות לבין חשיפתן 11-9
ה. הגשת ראיות נוספות על ידי הנאשם לעומת הפרקליטות 12
ו. המצבים והסייגים והשיקולים בהם תינתן האופציה להגיש ראיות נוספות בהליך הערעור 19-13
ז. קבלת הראיות הנוספות – הערכאה הדיונית מול ערכאת הערעור 20
סיכום 21
בבליוגרפיה 23-22