מבוא

שאלה חשובה היא כיצד נראית חברה שבה יכולת החיים נקנית בכסף ובשווה כסף – ומאידך, כיצד נראית  חברה שבה מגביל הציבור את חופש הקניין, ומונע את הזכות

לחיים מאנשים שידם משגת לדאוג לעצמם, בשם רעיונות תיאורטיים של צדק ומוסר?

בעשרות השנים האחרונות התחדש והשתכלל תחום רפואי חדש, שלאורך ההיסטוריה היה נדמה כמדע בדיוני – תחום השתלת האברים. תחום זה פתח אופק חדש של תקווה בפני חולים שנחשבו תמיד

לסופניים, ו ִאפשר להחליף אברים חיוניים שאינם פועלים כראוי באברים חדשים ותקינים.

אמנם, גם המדע הבדיוני הזה מוגבל עדיין בחוקי המציאות והביולוגיה, והמדע החדש על כל שכלוליו והתפתחויותיו טרם הצליח לגדל אברים מלאכותיים. היוצא מכך הוא, שכל אבר מושתל צריך להילקח

מגופו של אדם אחר. בעניין זה מחולקים מקרי התרומות לשניים:

סוג אחד הוא התרומות מן המת, על ידי נטילת אברים שעדיין מתפקדים סמוך לרגע המוות. המקרה הנפוץ הוא זה של מוות מוחי של אנשים צעירים יחסית, כאשר שאר מערכות הגוף עדיין מתפקדות

ומוחזקות על ידי מכונות. מצב זה מאפשר ליטול אברים חיוניים רבים שמצבם טוב – לב, ריאות, לבלב,

כבד, כליות ועוד – ולהשתילם בגוף החולים הזקוקים להם.

הסוג השני הוא תרומות מן החי, דהיינו נטילת אבר מגופו של אדם חי ובריא לשם השתלטו באדם אחר.

במסגרת עבודה זו אין כוונה להתייחס למקרים של ‘קצירת אברים’ ורציחה לשם תעשיית ההשתלה, אלא להשתלות המקובלות, הנעשות בהסכמה ובלי לסכן את התורם. התרומות הנפוצות מן החי הן של כליה  אחת מתוך שתי כליותיו של האדם, וכן תרומת אונה מן הכבד (תרומות של חומרים ביולוגיים

מתחדשים – שיער, דם, זרע וכיוצא בהם – אף הן לא יידונו בעבודה זו.)

מטבע הדברים, השגת אברים להשתלה אינה דבר פשוט. מעטים מן הנפטרים מצויים במצב שמאפשר ליטול מהם אברים להשתלה, וגם מתוך חלק מועט זה אין ממצים את מרב אפשרויות התרומה (בעיקר בעקבות סוגיית הסכמת השארים.) עניין התרומה מן החי אף הוא סבוך, שהרי מובן שהאדם הממוצע

אינו שש להיכנס להליך רפואי מורכב ופולשני, ולהיפרד לנצח מאחד מאבריו הפנימיים והבריאים. מאידך, מוטלים על כף המאזניים השנייה חייהם של חולים רבים, ועמם גם גורל חייהם של משפחותיהם

הסועדות אותם, ולעתים אף תלויות בהם.

מציאות זו יצרה “שּוק” שיש בו ביקוש לאברי אדם בריאים מחד, ומאידך קיים בו היצע קטן ומוגבל של כאלה. בעקבות כך התחדשה דילמה אתית בעלת פנים שונות, בשאלה מהי המדיניות הנכונה להגדלת מלאי האברים העומדים להשתלה ולהצלת חיים. בעבודה זו אבחן כמה כיוונים אפשריים לדיון בדילמה

האתית הזו, על פי גישות צדק שנלמדו בקורס “גישות עכשוויות של צדק כלכלי וחברתי.”

שאלת המחקר של עבודה זו היא:

 מהי גישת הצדק שעל פיה בחרה מדינת ישראל להתנהל בסוגיית תרומת האברים מן החי?

שיטת המחקר תהיה עיונית, ותשווה בין טענותיהן של גישות שונות כפי שהן עולות מתוך מאמרים

אקדמיים, וכן מתוך מסמכים רשמיים הקשורים בתהליך חקיקת “חוק השתלת אברים התשס”ח.”

מהלך העבודה יתקדם מן המציאות אל התיאוריה, ומן התיאוריה אל החוק:

הפרק הראשון בעבודה זו יוקדש לבחינת המציאות הקיימת בעשרות השנים האחרונות. במסגרת זו אציג גם את נתוני הזקוקים להשתלה ואת ההשתלות שבוצעו בישראל, ואפרט נקודות זמן משמעותיות שאירעו לאורך ציר הזמן בישראל בעניין זה. כמו כן אסקור בקצרה דגמים שונים שנבחרו על ידי מדינות

מערביות אחרות להשגת אברים להשתלה.

בפרק השני אעבור לדון בשאלה האם עידוד מסירת אבר בעבור כסף הוא מעשה צודק או לא. לצורך כך

אציג שלוש מן הגישות שנלמדו בקורס, ואבחן את השאלה לפי עקרונותיה של כל אחת מהן. מלבד זאת,

ומכיוון שהעבודה עוסקת במקרה הישראלי, אציג את הגישה האתית של ההלכה היהודית לשאלה זו,

תוך ניסיון להשוואתה לגישות שהוצגו לפניה.

בפרק השלישי אסקור את הסעיפים הרלוונטיים בחוק הישראלי, “חוק השתלת אברים התשסח,”2008- ואציג בקצרה את הקולות המרכזיים שנשמעו בשאלת התמורה והסחר בעת הכנת הנוסח הסופי של החוק בדיוני ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. לאחר מכן אנתח את גישות הצדק שבהם החזיקו נבחרי

הציבור, ואנסה ללמוד מכך מהן הגישות הרווחות בישראל על פי מקרה זה.

בפרק הסיכום אציג את המהלך שנעשה בעבודה כולו כמקשה אחת, ואוסיף תובנות אישיות אחדות על

עניין זה.

מטרת המחקר היא לסכם את עיקרי הדיון הציבורי בנושא זה, שהוא חדש יחסית ומצוי עדיין

בהתפתחות, ושהנורמות בו מתהוות בתקופתנו לראשונה. אמנם, מלבד חשיבותו העצמית של הנושא, אני סבור שבירורו יכול גם לנסות לתאר כיוון כללי של תפיסת הצדק החברתי המנחה את המדיניות

הציבורית בשיח הישראלי העכשווי.

סוגיית תרומות האברים אינה מן הנושאים החמים בסדר היום הציבורי הרועש במדינת ישראל. הטבע האנושי הנוטה להדחיק את הסבל ואת המוות, בצירוף נדירותה היחסית של אפשרות התרומה ושל ההיזקקות לה, הופכים את הדיון וההתעניינות בסוגיית ההשתלות לזניחה. גם אצלי היה הנושא הזה רחוק מן העין ומן הלב הרבה שנים, עד שפגשתי בו כמה וכמה פעמים מקרוב בשבילי חיי, הן בתרומה

שניתנה מן המת והן בתרומות אלטרואיסטיות שניתנו מן החי.

היכולת לחשוב על סבלו ומצוקתו של האחר שאיננו מוכר לך כלל, בין בשעת אסון אישי ובין בתוך שגרת היומיום, והנכונות לסייע לו באופן הכרוך בוויתור אישי משמעותי ביותר, היא מפעימה ומעוררת השראה. בסיום הפתיחה לעבודה זו אני רוצה להודות לכל קרוביי ומכריי שלא התעניינו יתר על המידה בצדדיה הפילוסופיים של הסוגיה האתית, אלא הזדרזו להתייצב ולהעניק חיים לאדם אחר שלא הכירו – באשר הוא אדם – מתוך ענווה וצניעות, וללא בקשת תמורה ואף לא הערכה. תודתי האישית והקטנה להם על שפקחו את עיניי לסוגיה זו, אך מעבר לכך – על הזכות להיות חלק ממעגל חייהם. אנשים אלה

מזכירים שהטוב שבאדם, ושבחברה, גדול יותר מסבך הדיונים המופשטים שאליהם אכנס להלן,

ונותנים טעם ותקווה להמשך מאמצינו לתיקונם ולדיוקם של חיינו.

כמחווה צנועה וסמלית ביותר, עבודה זו מוקדשת לכל אותם אנשים טובים.

תוכן עניינים

מבוא 2

מהי גישת הצדק שעל פיה בחרה מדינת ישראל להתנהל בסוגיית תרומת האברים מן החי. 4
.1 השתלות אברים בישראל – תמונת מצב 7
.1.1 היצע האברים להשתלה מן המת 7
.2.1 דגמים למציאת אברים להשתלה מן החי 11
.3.1 ציוני דרך בישראל סביב השתלת האיברים מן המת 13
.4.1 ציוני דרך בישראל סביב השתלת האיברים מן החי 15
.2 דילמה של צדק 19
.1.2 הגישה התועלתנית 21
.2.2 הגישה הליברטריאנית 27
.3.2 הגישה הדאונטולוגית – השוויון המורכב והקהילתנות 31
.4.2 חירות בגבולות הקהילה וקדושת החיים – מערכת האיזונים של ההלכה היהודית 37
.3 החוק הישראלי 43
.1.3 עיקרי העקרונות שבחוק 43
.2.3 הדיון על סעיף התמורה בחוק 45
.3.3 סיכום וניתוח הדיון בוועדה 49
.4.3 הערה בשולי הדיון 51
.4 סיכום 53
ביבליוגרפיה 57