מבוא

ב- 30 למרץ 1912 נחתם בפס הסכם חסות בין מרוקו לצרפת, לאחר כ- 1300 שנים של שלטון מוסלמי. על פי תנאי ההסכם התחייבה צרפת לכבד את הדת המוסלמית ויוקרתו של המלך, אך פרט לכך הועברו כמעט כל סמכויות השלטון לידי הנציב הצרפתי. רק כמה עניינים כמו ענייני דת- ובתוך כך גם הדת היהודית – נשארו בסמכות המלך. כלומר, הגורם המרכזי בשלטון היו הצרפתים ומדיניותם היא שקבעה את גורלם של היהודים (פורטוגלי, 1993; צור, תשס”ד).

השלטון הקולוניאלי התבסס בעיקרו על הפרדה בין השליט החדש, האירופים, שלהם ניתנו זכויות רבות יותר, לבין התושבים המקומיים, היהודים והמוסלמים, שקיבלו מכוחו של המשטר החדש מעמד של “ילידים”. מוסלמים ויהודים נמנו אפוא עם בני המגזר הילידי הנמוך בחברה הקולוניאלית. עם זאת, היה הבדל חשוב בין שני מרכיבים אלה של האוכלוסייה המקומית. יהודי מרוקו היו קהילה אחת מבין קהילות יהודיות רבות, שרובן היה אירופאי. המוסלמים במרוקו היו גם הם חלק ממרחב מוסלמי, אלא שחלקיו האחרים היו באסיה ובאפריקה, לא באירופה, ובעידן הקולוניאלי הייתה להבדל זה השפעה רבה. יהודי אירופה בכלל, ויהודי צרפת בפרט, נטלו על עצמם את תפקיד הפטרונים, מורי הדרך והמחנכים של יהודי מרוקו עוד לפני הכיבוש הקולוניאלי, אולם למוסלמים לא היו פטרונים צרפתים כגון אלה, בני דתם (צור, תשס”ד).

האוכלוסייה היהודית במרוקו שהייתה עירונית יותר מהאוכלוסייה המוסלמית במקום, הושפעה יותר על ידי התפתחות הארץ תחת השלטון הצרפתי. הקהילה היהודית, שייחלה ליתר ביטחון בחייה, הסתגלה ברצון למשטר ולחיי התרבות החדשים. אך מצב חדש זה צפן סכנות רבות ליהודים שניסו תמיד להישאר ניטרליים לגבי הקונפליקט בין האוכלוסייה המקומית לבין השלטון החדש, שהחל מיד עם כיבוש המקום. חיי היהודים, כמיעוט דל מספר, היוו לא פעם קרבן במערכה בין הצדדים (לסקר, 1981).

כאשר הגיעו הצרפתים למרוקו, הם מצאו אוכלוסייה שהסתגרה מפני העולם מאחורי חומות חשכת ימי הביניים. היחידה שהייתה שונה הייתה אוכלוסיית היהודים. חמישים שנות פעילותה של רשת בתי הספר “אליאנס” של כי”ח (‘כל ישראל חברים’), הניבו רבבות בוגרים צעירים ומשכילים שהתחנכו ברוח תרבות צרפת ולמדו את שפתה. בתוך שני דורות נפער פער תרבותי והשכלתי שלא ניתן לגישור בין חלק גדול של האוכלוסייה היהודית לזו המוסלמית, שנשארה ברובה שקועה בבורותה. לאחר מאות שנים של דיכוי, יהודי מרוקו מאמצים בהתלהבות את התרבות הצרפתית ואת כל מה שהיא מייצגת. בתוך דור אחד הם סוגרים פער תרבותי בן כמאתיים שנות פיגור כפוי. מספר היהודים שלמדו בבתי הספר של “אליאנס” עלה בהתמדה והפער בין האוכלוסייה היהודית לאוכלוסייה המוסלמית, שהתנגדה לכל מה שהיה אירופאי, הלך וגדל בקצב כה מהיר, עד שהממשל הצרפתי המודאג חיפש דרכים לבלום את מה שכינה ” התלהבות היתר של היהודים ללמוד”. חששם היה כי פער גדול מידי יגרום להתפרצויות קינאה מצד המוסלמים. בנוסף, הם חששו מפני כוחם הכלכלי העולה של היהודים, בעיקר בתחום המקצועות החופשיים, כמו: רפואה, עריכת דין וראיית חשבון. מקצועות אלו היו תחילה בשליטה צרפתית, שאוימה על ידי החדירה המסיבית של היהודים, אשר נהנו מיתרון הכרת עם הארץ ומנהגיו (פורטוגלי, 1993).

מבחינת חוקית, היה מעמדם של היהודים שווה לזה של שכניהם המוסלמים. רבים מהם קיוו לזכות באזרחות צרפתית, בדומה לאחיהם באלג’יריה ותוניסיה אך צרפת סירבה בתוקף לשנות את מעמדם האזרחי של יהודי מרוקו, למרות לחצי ארגונים יהודיים וביניהם כי”ח. בין היתר עשתה כך מתוך התחשבות בפרוטקטורט (משטר החסות), אשר מנע ממנה לחולל שינויים מדיניים קיצוניים במרוקו. לשיקולים אלה נוסף רצונו של מרשל ליוטה, לשלב את הקהילות היהודיות במסגרת הארגון הכללי של הממלכה. במסגרת תכניותיו אלה הוא לא יכול היה להתיר התבדלות יהודית, אפילו אם היה בכך כדי להפר את עקרון האוטונומיה המשפטית של הקהילה היהודית, כמקובל בארצות האסלאם (אביטבול, תשס”ד).

יהודי מרוקו לא נזקקו לזמן רב כדי ללמוד, שעקרונות השוויון והצדק הצרפתי עליהם הרבו ללמוד בבתי הספר של ה”אליאנס”, לא היו המציאות. המציאות הייתה החיים ב’מלאח’ (אזורי התקבצות המגורים של יהודי מרוקו) בתנאי צפיפות שלא יאומנו, בתנאי היגיינה תת אנושיים. הפליית היהודים על ידי הצרפתים הייתה מעודנת יותר מזו של המוסלמים, אך יעילה לא פחות. הם השתמשו בכל תחבולה כדי להבטיח ש-300 אלף יהודי מרוקו יישארו במדינתם אזרחים סוג ב’. כך למשל, השרות הציבורי ננעל בפניהם. טיעוני הממשל היו כי המוסלמים לא יראו בעין יפה יהודים במוקדי הכוח של השלטון וכי עדיין לא הוכיחו את נאמנותם לשלטון החדש. גישה זו לא שונתה כל שנות השלטון הצרפתי באירופה. גם הכניסה לתחום העסקים נסגר בפני היהודים והתחום שנותר להם היה התחום הרחב של התיווך בין עם הארץ והשלטון הצרפתי, הם היו ספקי המזון של הצבא וסוחרי החיטים (פורטוגלי, 1993).

בעבודה זו אתמקד בהיבט החינוכי של יהודי מרוקו בתקופה הקולוניאלית ובהשפעותיו של החינוך על שאר היבטי החיים באותה תקופה. אעשה זאת תוך כדי בחינת החינוך שקדם לתקופת הכיבוש הצרפתי ושלבי התפתחות החינוך היהודי במרוקו.

תוכן עניינים:

מבוא 3-4
שינויים בשיטת הלימוד בין התקופה הקולוניאלית לתקופה שקדמה לה5
הלימודים ב’חדר’ 5-6
הלימודים ב’חדר’ בקזבלנקה – קטעים מזיכרונותיו של ארמנד אטדגי 6-7
תחילת המודרניזציה בחינוך 8-9
הפעילות החינוכית וההוראה בבתי הספר של ה’אליאנס’ 10-11
התפתחותה של מערכת החינוך היהודית בקזבלנקה כפי שהיא מתוארת ע”י מורה בבי”ס ‘אליאנס’ בעיר זו 11-12
השפעת ‘אליאנס’ על יהודי מרוקו 12-13
הקונפליקט בין החינוך המודרני לחינוך המסורתי 13-16
השפעות השינויים בחינוך על חייהם התרבותיים, פוליטיים וכלכליים של יהודי מרוקו
הציונות לאחר התקופה הקולוניאלית 16
התפתחות החינוך לאחר התקופה הקולוניאלית 16-17
הפעילות הכלכלית 17-18
יחסי היהודים והמוסלמים 18-19
סיכום ומסקנות 19-21
ביבליוגרפיה 22-23