מבוא

ילדים רבים משתתפים בחוגי ספורט בשעות הפנאי. הילדים מתאמנים בחוג כקבוצה בהנחיית המאמן (או המאמנת), דבר הדורש ממנו להיות מחנך, מעבר לתפקידו כמאמן, השואף להביא את חניכיו להישגים הנדרשים. כמחנך, יכול המאמן ללמד את החשיבות של שילוב ילד דחוי בקבוצה, ללמד את חשיבות הגיבוש הקבוצתי ועבודת הצוות, המנהיגות והתחרות החיוביות.

במסגרת עבודתו נזקק המדריך לכלים מתחום הפדגוגיה וכך הוא מצטרף אל דמויות המחנכים איתם נפגשים הילדים במהלך היום. עם זאת, קיימים שלושה הבדלים עיקריים בין בית הספר לחוג:

1. החניך בוחר בחוג בו ישתתף.

2.ההוראה אינה פורמאלית, אלא חווייתית.

3.ההתמדה בהשתתפות בחוג וההישגים במסגרתו, מבוססים על ההנעה והשאיפות של החניכים.

עם זאת, המאמן מעריך את ביצועי החניכים וקובע את התקדמותם באמצעות ביצועיהם באימונים ולפי השתתפות בתחרויות, בין אם משחק מול קבוצה ממתנ”ס אחר (בחוגים ככדורגל וכדורסל), או דו- קרב במבחן חגורה (בג’ודו).

לכן, ניתן להתייחס למאמן כאל מחנך, המלמד את החניכים ערכים שהם מעבר לערכי הספורט. החניך עשוי להתייחס למאמן כמודל לחיקוי,  להפנים ערכים חינוכיים ולשנות כתוצאה מכך את התנהגותו. הסכמה בין ההורים למאמן, יכולה לקדם הפנמת ערכים, אם מעורבותם תתקיים באופן חיובי.

במסגרת עבודה זאת נבחן האם מועברים ומופנמים ערכים חינוכיים בקשר בין מאמן לחניכיו. לשם כך נבחן מה נוטל המאמן בחוג ספורט ממאפייני דמות המחנך ומכליו. נברר בספרות מה מאפיין את  המחנך הראוי ומה נדרש ממנו, מה סגנון המנהיגות ההולם מחנך ראוי וכיצד ביכולתו להשפיע על התלמידים. נבחן את מאפייניהם הפדגוגיים הייחודיים של המורה לחינוך גופני ושל המאמן. לבסוף, ננסה לבחון מה מכל אלה  מיישמים בפועל מדריכים בחוגי ג’ודו. הג’ודו נבחר מבין ענפים אחרים בגלל היותו זמין במתנ”סים ומועדונים רבים, ללא צורך בתשתית מיוחדת ומשום שהוא פופולארי בקרב ילדים, בין השאר על רקע ההישגים הישראליים בתחום והשאיפה להידמות לאלופים, הזוכים לפרסום מקומי וארצי.

תוכן
מבוא-1
סקירת ספרות-2
חיברות כמטרת החינוך-2
מאפייני המורה הרצוי-2
המחנך כמנהיג מעצב-3
הנעה- 4
מיומנויות התורמות למורים לחינוך גופני ולמאמנים- 6
ג’ודו- 8
מיומנות “המאמן הטוב”- 9
שאלת והשערת המחקר- 10
שיטת המחקר- 11
מדגם המחקר-11
מהלך הראיון- 11
ניתוח הראיון- 11
ממצאים-12
דיון-16
ביבליוגרפיה- I