פתח דבר

נושא העבודה עוסק בטראומת מלחמת העולם השנייה בקולנוע האמריקני בתחילת המאה ה-21.
אנסה להציג את אחת מדרכי ההתמודדות האמריקאית עם טראומת מלחמת העולם השנייה , דרך הקולנוע ההוליוודי.
בעקבות היותי חובבת גדולה של סרטי פעולה בכלל וסרטי מלחמה בפרט, החלטתי להתעמק בנושא זה.
בחרתי להדגים ולבסס נושא זה ע”י ניתוח  שני סרטים: פרל הארבור(מייקל ביי, 2001) וממזרים חברי כבוד, (קוונטין טרנטינו, 2009). סרטים אלו נבחרו בזכות זווית ראייתם השונה את מציאות המלחמה. הם כה מנוגדים ועם זאת שניהם מתמודדים עם אותה הטראומה. הראשון מתיימר להיות סרט היסטורי  והשני – אמת נרטיבית. עם זאת, שניהם מתמודדים עם טראומת מלחמת העולם השנייה. מעניין מאוד לראות כיצד כל במאי השתמש בטראומת המלחמה ויישם אותה בדרכו.

סרטים אשר דנים בנושא מלחמת העולם השנייה מעלים ז’אנרים שונים ונרטיביים אשר משתנים ככל שהזמן עובר, על פי רוח התקופה וכן בהתאם להשקפת עולמו של יוצר הסרט.
לפעמים, הבמאים מציגים בסרט הנוגע למלחמה מסר אשר משלב בו דעות חברתיות, פוליטיות ולאומיות המתאימות לאותה תקופה, כמו כן הנרטיב מעוצב על פי שיקולים אומנותיים ומסחריים, כך שהתיעוד ההיסטורי לא תמיד תואם באופן עובדתי את העלילה על המסך.
הסיפור כבר לא מציג נקודת מבט אחת על המלחמה, אלא עשוי להציג נקודות מבט שונות, אוניברסאלית יותר. רוזנסטון עוסק אף הוא בקשר שבין היסטוריה לבין אומנות, ובמרכז הדיון שלו הוא מציב את הקולנוע, שהפך להיות מדיה פופולארית ומשמעותית בעיצוב ידיעותיו של האדם במאות ה-20 וה-21. לשיטתו של רוזנסטון, ההיסטוריונים לא צריכים להירתע מן הבדיון בסרטים אך עם זאת ישנן כמה עובדות היסטוריות ידועות ומקובלות שלטענתו חייבות להיות נוכחות. רוזנסטון מודע לכוחה של המדיה הקולנועית המשלבת שימוש במגוון חושים ואמצעיים.  בהתאם לזאת הוא טוען שצריך להתמודד עם סרטים היסטוריים בשיטות השונות מן העיסוק המקובל בתחום המילולי שבו דבקים ההיסטוריונים. עם זאת על מנת שסרט היסטורי יוערך באופן חיובי, עליו להתאים לידוע לנו מן המקורות המילוליים-היסטוריים.

תוכן עניינים

פתח דבר 3
מבוא 4
פרק 1: ניתוח הטראומה האישית בסרטים 9
פרק 2: הטראומה הקולקטיבית בסרטים 13
פרק 3: הסרטים בקריאה פאראפרקטית 18
סיכום, דיון ומסקנות 22
רשימה פילמוגראפית 24
רשימה ביבליוגרפית 25