מבוא

באחת הסצנות הזכורות ביותר מהסרט “בופור”, שוכבים החיילים התשושים במיטותיהם שבחדר הצפוף והחשוך שבמוצב. הימים הם ימי הלחימה של צה”ל ברצועת הביטחון בדרום לבנון, חודשים ספורים לפני הנסיגה. שפיצר, אחד החיילים, שבהמשך הסרט ימות מפגיעת טיל נ”ט, מנגן על קלידים מאולתרים את השיר “אבות ובנים”. קוריס, החובש הפלוגתי, מתחיל לבכות. הוא לא סתם בוכה, הוא פורץ בבכי מר, בכי עמוק וקורע לב. ברקע מהדהדות מילות השיר: “תכף אני ארצה שתלכו מפה/ שאוכל כבר ליפול בשקט/ שלא תראו את הפצעים נפערים/ שנשאר לבד ונשבר לאט”.

שלושים ושלוש שנים מוקדם יותר, עם תום מלחמת ששת הימים, התמלאו מדפי הספרים בחנויות ובבתי הישראלים באלבומי ניצחון, שפיארו ורוממו את גבורת הלוחמים ואומץ ליבם. אך בין עשרות ספרי הניצחון היה גם ספר אחד שהסתכל על המלחמה מזווית שונה. “שיח לוחמים- פרקי הקשבה והתבוננות” קיבץ שיחות ועדויות של חיילים מקיבוצים שונים שהתקשו להצטרף לתרועת הניצחון ותיארו את הלבטים המוסריים שחוו במהלך הקרבות.

הייתה זו הפעם הראשונה אחרי המלחמה שחייליה, גיבורי התהילה, קראו תיגר על הנעשה בששת ימי בריאת הארץ מחדש, אולם יש מי שלא ראו בחבורת הפטפטנים הצעירה גיבורים. מיד עם פרסום הספר חדר לשיח הישראלי צמד מילים חדשות: “יורים ובוכים”. החיילים הסוררים זכו בתואר המלגלג לאחר ששפכו את ליבם ונפשם בפני עורכי הספר, שבהמשך פורסם במספר מהדורות ועורר הדים רבים.

מאז 1967 צמד המילים “יורים ובוכים” הפך למטבע לשון בשיח הישראלי וזכה לשימושים חוזרים בהקשרים שונים ובהטיות שונות. עבודה זו מבקשת להתחקות אחר גלגולו של המונח ולבחון את ההקשרים השונים שלו. ראשיתה של הסקירה בסוף שנות ה-60 והמשכה עד ימינו אנו, אך עם זאת לא מדובר בבירור היסטורי כרונולוגי בלבד. המושג “יורים ובוכים” קיבל לאורך השנים משמעויות שונות שנעו בין קטבים אידיאולוגים ויצרו פרשנויות מגוונות שלו. הוא שימש קבוצות חברתיות שונות, מחנות פוליטיים יריבים, לעיתים הוטח כעלבון ולעיתים שימש כמחמאה. נדמה אולי כי הפרספקטיבה לבחינת מטבע הלשון יכולה להיות צרה וחסרת מעוף, אולם דווקא צמד המילים לכאורה פשטני הזה מאפשר לבחון תחומי דעת רבים שקשורים בו קשר הדוק: מיליטריזם בישראל, טראומה ופוסט טראומה, מוסר לחימה וסוגיות מצפון – כל אלה הם רק חלק מהצמתים בתרבות הישראלית שמתגלים תוך כדי בחינה של סמל המפתח “יורים ובוכים”.

יובל שנים לאחר שצץ לראשונה עם תום מלחמת ששת הימים, אבחן בעבודה זו את הרכיבים העולים מתוך המונח “יורים ובוכים” ואת מקומו בשיח הישראלי, מתוך תפיסה כי המשמעויות השונות שניתנו לו והפרשנות המשתנה לצמד המילים מעידים על חברה שבתוכה חיים בני אדם שיורים ובוכים.

תוכן עניינים

מבוא 3
סקירת ספרות
על לשון ותרבות 5
השנים שלאחר מלחמת ששת הימים 6
לידתו של “שיח לוחמים” 7
אתיקה צבאית 9
מתודולוגיה וקורפוס המחקר 12
ממצאים
כשהמצפון לא שקט 13
“הילוכו כבד וחתומות פניו”- טראומת המלחמה 15
לא יורים ולא בוכים 17
תמורות מאוחרות בסמל המפתח 20
דיון 22
ביבליוגרפיה 26
רשימת מקורות 28