מבוא:

תקופת גיל ההתבגרות מוגדרת כשלב ביניים בין הילדות לבגרות, כאשר התחלתה של תקופה זו היא בגילאי 12-13 ומסתיימת בסביבות גיל עשרים. תקופת גיל ההתבגרות היא תקופה מעצבת אשר במהלכה המתבגר חווה שינויים פיזיולוגיים, קוגניטיביים, רגשיים וחברתיים, ובהתאם לכך, מתרחשים אצל המתבגרים תהליכים פיזיולוגיים, וכן, שינויים קוגניטיביים, רגשיים וחברתיים ואף, שינויים בתפיסה ובעמדות, כאשר שינויים אלו משפיעים אלה על אלה.  עקב שינויים אלו, גיל ההתבגרות מאופיין במתחים ובתחושות סותרות של המתבגר כלפי עצמו וחייו. בנוסף לכך, ישנם מאפיינים נוספים בגיל ההתבגרות והם: חיפוש אחר זהות מינית, תחושה שאיש מסביבתו הקרובה אינם מבינים אותו ואינם קשובים אליו, נטייה להתנהגות לא שקולה ונטילת סיכונים לא מחושבים, תחושות של ריקנות וניכור, נטייה להתחברות לקבוצות המוגדרות כמרדניות ונטייה למרד בסמכויות, בעיקר בסמכויות הקרובות אליו, כמו הורים ומורים. יתרה מזאת, בני נוער רבים חשים שהם בעלי נצחיות ובלתי מנוצחים, הם זקוקים לתחושה של חופש, עצמאות, שחרור מתלות צורך בכיבוש מרחבים ואף בעלי יצר הרפתקנות (בנבנישתי, דיניסמן וזעירא, 2012 ; רושטיין, 2012).

עקב כך, תקופת ההתבגרות היא תקופה שבה המתבגר נתון במשברים התפתחותיים רבים העלולים להגביר ולהעצים מצבי חרדה ולהגביר דחק נפשי. בגיל ההתבגרות, בני נוער מנסים לפתח ולגבש את זהותם העצמית. ניסיונות אלו לעיתים מכניסים אותם למצבי מתח, וזאת מכיוון שעולמו של המתבגר נמצא בחלקו בעולם הילדים ובחלקו בעולם המבוגרים. חוסר הבהירות ואי היציבות שהם חשים בנוגע לזהותם, גוררים חוסר יציבות וחוסר עקביות בהתנהגותו (בנבנישתי, דיניסמן וזעירא, 2012 ; רושטיין, 2012). מתבגרים נאלצים לעיתים להתמודד עם עולם חברתי “רעיל”, הפוגע בהתפתחותם התקינה. כאשר הסביבה היא לא טובה, בני הנוער הם הראשונים להיפגע. הסיבה לכך היא שאין בידי בני הנוער את הכלים הנפשיים הנחוצים להתמודדות (רוטשטיין, 2012).

בני נוער אשר עוברים לגור בפנימייה, חווים תחושה של ניתוק מבני משפחותיהם, בתקופה בה הם זקוקים להדרכה והכוונה. מצד שני, בגיל ההתבגרות, בני נוער נוטים להתרחק מהוריהם ולחזק את קשריהם עם קבוצת השווים ולחפש תמיכה וייעוץ בקרבם. לכן, כאשר בני הנוער נפרדים מהוריהם ועוברים להתגורר וללמוד הרחק מהוריהם, עולה השאלה מהי תרומתם של קבוצת השווים להתנהלותו של הגיבור הספרותי בפנימייה. האם הגיבור נעזר בחבריו או נוטה להתבודד ולהסתדר בעצמו.

חינוך פנימייתי בישראל הוא צורת החינוך הנפוצה בישראל יותר מאשר בשאר העולם. הסיבות לכן הן בכך שהחברה היהודית המסורתית באשכנז ובספרד התייחסה בחיוב ליציאתו של הבן המתבגר מהבית ושליחתו לישיבה או למרכז תורני לצורך רכישת השכלה. גם בתקופת היישוב היה נהוג לשלוח את המתבגר ל-“הכשרה” לצורך הגשמתה של האידיאולוגיה הציונית החלוצית. במהלך השנים הפנימיות מטרתן של הפנימיות הוא לשקם ילדים פגועים ולטפל בהם וכן לטפח את הפוטנציאל שקיים בהם, כאשר סביבתם הטבעית אינה מאפשרת זאת. ישנם שני סוגים של פנימיות: הראשון נמצא באחריות הרווחה, והפנימיות שבמסגרתו נחלקות לשלושה סוגים – שיקומיות, טיפוליות ופוסט-אשפוזיות. הסוג השני מתנהל במסגרת הפיקוח של משרד החינוך ובמסגרתו נמצאים הפנימיות החינוכיות וכפרי הנוער (אריאלי וקשתי, 1976 ; בנבישתי, זעירא ועטר-שוורץ, 2012).

במדינת ישראל התפתחה העדפה להשמת ילדים לפנימיות כמסגרת חוץ ביתית כמסגרת הטובה ביותר להתפתחות שלהם, כאשר מטרת קיומן של הפנימיות, הוא לספק מענה לילדים אשר אינם תמיד יכולים לגדול בחיק משפחתם. הסיבות לכך הן רבות, כגון: חסכים סביבתיים, הזנחה פיזית או רגשית ואף מצבי סיכון. הפנימיות החינוכיות נועדו לטפח ולהעשיר את החניכים מבחינה חינוכית, הן מבחינת רכישת השכלה פורמאלית, והן מבחינת רכישת מיומנויות הכרחיות לחיים עצמאיים. מטרת הפנימייה היא לשנות ידע, אמונות, עמדות או כישורים של אלה הנמצאים בה, כאשר התלמיד שיסיים ללמוד בפנימייה יהיה שונה מהתלמיד שנכנס לתוכה. ההשמה לפנימייה החינוכית נעשית לרוב מרצון על ידי הילד ומשפחתו, כאשר רוב הילדים נכנסים לפנימיות בגילאי 14 (אריאלי וקשתי, 1976 ; בנבישתי, זעירא ועטר-שוורץ, 2012).

בני נוער אשר נמצאים בפנימיות ובהשמה חוץ ביתית סובלים משמעותית מקשיים רבים בתפקודם ההתנהגותי, הרגשי, החברתי והלימודי, מאשר בני גילם שגדלו בבית הוריהם הביולוגיים. פגיעות גבוהה זאת של ילדים מוסברת באמצעות ההיסטוריה שלהם, הכוללת בדרך כלל טיפול הורי לא נאות וחוויות כואבות. מרבית החניכים מגיעים מרקע משפחתי שמאופיין בניצול, הזנחה, התעללות פיזית ונפשית ואף הפרעות התפתחותיות (בן-דוד ודביר, 2012 ; עטר-שוורץ ופינצ’ובר, 2012). לכן, הפנימייה בוחרת לפעול כמערכת חברתית סגורה למדיי, ללא נוכחות קרובי משפחה. הפנימייה אומנם נוטה להפריד את התלמיד עם הסביבה המקורית, אך דואגת לשמר את קשריו עם סביבה זו, דבר זה בא לידי ביטוי ביציאה לחופשות בבית משפחתו, בדיווח שוטף להורים וכו’. במקביל הפנימייה מנסה לעזור לתלמיד ליצור קשרים חברתיים חדשים טובים יותר ולשפר את רמת התפקוד שלו מבלי לערער לחלוטין את מערכת הסטאטוסים החברתיים שהוקנו לו בסביבה המקורית שבה הוא חי. בפנימיות חינוכיות התלמידים מבלים את רוב זמנם תוך ניתוק מאורגן מסביבתם המקורית. ההפרדה מהסביבה מגבירה את ההשפעה של הפנימייה על התלמידים (אריאלי וקשתי, 1976).

האדם הוא בבסיסו מוגדר כ-“חיה חברתית”, וקיומה של תלות הדדית בין בני האדם היא הפן החיוני באנושיות. האדם אינו יכול לשרוד ללא ההכלה והדאגה של הסביבה והיא משמשת לו קרקע יציבה (בן-דוד ודביר, 2012). הקבוצה החינוכית מקנה לחניכינו את המגע הבינאישי האינטנסיבי, את ההכרות הקרובה עם הזולת ואת שיתוף הפעולה במשך רוב שעות היום. רק בקבוצת הגיל הנער חש שווה בין שווים. הקבוצה מאפשרת לו לקבוע במידה רבה את סדרי חייו. היא מעניקה לו את התחושה שאלה נקבעים ללא התערבות המבוגר. במידה שהצעיר מוכן לרסן את דחפיו, הרי זה רק למען קבוצתו והסולידריות כלפיה. הצורך בליכוד הקבוצתי ובסולידריות מפתח מוסר חברתי, המשמש מסד לדפוסי התנהגותו גם מחוץ לקבוצה וגם מעבר לקבוצת השתייכותו אליה. לכן, תפקידה של הקבוצה, כגורם מחברת של היחד וכמכשיר להכשרתו לקראת חייו כמבוגר, אחראי וחיוני במיוחד (בר-גיל, 1987).

האוכלוסייה בפנימיות היא הטרוגנית מבחינת ההשתייכות החברתית והדבר נשתקף גם בשונותם של ילדי הקבוצות בכושר ובהישגים ובכך מסייע לתהליך של מיזוג גלויות ואינטגרציה חברתית.  במבנה הקבוצה, בגדלה, בתכני הפעילויות שלה ובתפיסה של תפקידה חלות תמורות מתמידות, המותנות בתנאים החברתיים המשתנים והתפתחויות הפנימיות של כל מסגרת פנימייתי, כשיכולותיהם וצרכיהם המשתנים שח החניכים משפיעים לא מעט על תמורות אלה (אריאלי וקשתי, 1976 ; בר-גיל, 1987). המידה בה דומה מצבו של התלמיד למצבם של תלמידים אחרים במסגרת ועד כמה הם יוכלו לסייע לו בהסתגלותו משפיעה על תהליכי החברות של התלמיד. צורת ההסתגלות תהיה שונה כאשר האדם נמצא בגפו או כאשר הוא נמצא בחברה, שכן התלמידים יכולים להגיע לפתרון משותף של הבעיות העומדות בפניהם. כאשר התלמידים פוגשים אנשים אשר כבר שהו במסגרת דומה, הדבר מקל עליהם להתאקלם במערכת. במצבים רבים הופכים בני האדם לבעלי הסתגלות מהירה, גמישים ונכונים להתאים את התנהגותם לדרישות ההקשר החברתי הנוכחי (בר-גיל, 1987).

בני נוער בגיל ההתבגרות בני נוער נוטים להיפרד מהוריהם ולהדק את קשריהם עם קבוצת השווים להם. עבור בני מהגרים ובני שכבות חברתיות חלשות, אשר מכילים בעיקר את תושבי הפנימייה, קבוצת השווים משמעותית הרבה יותר, משם שהוריהם מסוגלים פחות להתמודד עם בעיות בניהם המתבגרים. לקבוצה החינוכית יש שני יתרונות עיקריים. הראשון, הימצאותם יחד של צעירים, שהגיעו לאותו שלב בהתפתחותם, מסייעת לפרט לגבור על תופעות של אי יציבות נפשית, חרדות ורגשי נחיתות, השכיחים בגיל הנעורים. השני, לא רק שהחברות בקבוצה מעניקה לחניך את חוויית היחד, החשובה כשלעצמה, אלא היא מאפשרת לו להתנסות בקבלת אחריות (Erikson. 1964).

בנוסף, התפתחות תקינה של אדם תלויה ברמת ההלימה בין צרכיו ורצונותיו ובין הדרך שבה הוא תופס את המענה שסביבתו מסוגלת להעניק לו. אחד המימדים החשובים להלימה בין הפרט לסביבתו הוא האקלים החברתי המוסדי, כלומר תפיסתו של הילד את המוסד שבו הוא שוהה כידידותי, תומך ובטוח. מסגרת זו כוללת חמישה מימדים: תמיכת הצוות, נוקשות הצוות, המידה שבה החניכים תופסים האחד את השני כידידותיים, רמת התנהגויות בעיתיות של חניכים אחרים במסגרת ושביעות רצון הכללית של חניכים במסגרת ההשמה. נמצא קשר בין אקלים חיובי בבית הספר לרמות נמוכות יותר של אלימות, הן בין התלמידים והן מצד הצוות כלפי התלמידים. תמיכת הצוות ותמיכה חברתית הם מרכיבים משמעותיים ביותר, המאפשרים לחניכים לעבור תהליך של שינוי חיובי בתפקוד התנהגותי והרגשי שלהם. נוסף על כך, קשרים חברתיים טובים עם קבוצת השווים בפנימייה הם גורם חוסן והגנה עבור הילדים בפנימיות, מאחר שהם מספקים לחניכים תמיכה חברתית ורגשית (עטר-שוורץ ופינצ’ובר, 2012).

נושא החברות בין בני נוער וילדים במסגרת פנימייה, בסיפורים אותם קראתי צף ועולה, וזאת בעקבות כך שההורים אינם נמצאים בקרבת מקום ועל הילדים ובני הנוער להסתמך על עצמם ו/או אחד על השני. ניתן לראות כי שנם מגוון של גיבורים עם מאפיינים שונים, כגון: גיל, מראה חיצוני, עדה, אופי, תחומי עניין וכו’. לרובם היו בעיות משפחתיות, לחלקם היו אף בעיות לימודיות, אך המכנה המשותף בין כולם הוא נושא החברות והצורך בקשר חברתי עם קבוצת השווים. נערים אלו שיתפו את חבריהם בקשייהם, צחקו עימם ובילו איתם את זמנם הפנוי במסגרת הפנימייה ואף מחוץ לפנימייה (לדוגמא, הזמינו אותם לביתם).

לאחר חיפוש מעמיק בספריות השונות, לא הצלחתי למצוא כל חומר ביבליוגרפי העוסק בתהליך החברות וקבוצת השווים בפנימייה בספרות ילדים. לדעתי נושא זה חשוב לניתוח מעמיק יותר על מנת לבדוק האם התמונה המתוארת בספרים, מתארת נכונה את המצב החברתי בארץ או רק באופן חלקי ויש גם מקרים אחרים. מקריאת הסיפורים ומניתוחן, ניתן ללמוד יותר אודות תהליכי החברות בפנימיות ותרומתם של קבוצת השווים להצלחתו של היחיד. האם הם מצליחים לרומם אחד את השני או לדרדר אחד את השני להתנהגות אלימה ולא מתואמת לחברה.

תוכן עניינים:
מבוא  3-7

ניתוח הספרים:
לילי הפרועה 8-11
אל עצמי  11-13
עוד חיבוק אחד 14-15
קיץ אחד ביחד 15-19

סיכום  20-21

מקורות 22-23