מבוא
המקרא המרבה לעסוק ביחסים שבין גברים ונשים , קובע נחרצות כי הן הגבר והן האישה עומדים שווים למול בוראם : “ויברא אלהים את האדם בצלמו, בצלם אלהים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם” (בר’ א, כז). הווה אומר : יש איש ויש אישה ושניהם נבראו בצלם . האישה שייכת לאיש כשם שהאיש שייך לאישה . שניהם עומדים שווים למול בוראם ואל לו לאיש לראות ולנהוג באישה בפחיתות ערך ובאופן מפלה.
תורת הקבלה מעמידה אותנו על מקומה של האישה סגולותיה ומעלותיה: “חכמות נשים בנתה ביתה ואיוולת בידיה תהרסנו”.( מש,יד’ ,א) מן הכתוב עולה כי האישה בכוחה לבנות וביכולתה להרוס. היא זאת שמייצגת במקומות רבים בתורה את החלק האחראי על תיעול החוכמה לאפיקים מועילים. אף כי החכמה נתונה בידי הגבר, לאישה ניתנה בינה יתרה (נידה,מה,ע”ב) ובתבונתה הרבה היא מעצבת ומעבדת את החכמה ומוציאה מן הכוח אל הפועל. מכאן שאישה חכמה היא זאת המשיגה את רצונה מבעלה בדרכי נועם ושולטת בכוחו כרב חובל בספינתו. והנה לאורך כל ספר בראשית נעשה תמיד רצונן של נשים, להלן מספר דוגמאות : האדם אכל מפרי עץ הדעת וחרץ גורל דורותיו לעולמים, אך השיקול והיוזמה באו מצד האישה. כאשר אברהם אבינו משלח את הגר , נראה כי היוזמה באה ממנו אך לאמיתו של דבר היוזמת היא שרה , היא המכוונת ואברהם מבצע את רצונה ככתוב: ” כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, כי ביצחק יקרא לך זרע” .
אברהם בירך את יצחק והוא זה שצריך להעביר ולהוריש את הברכה לזרעו אחריו. אך למי הוא מעביר את הברכה? למי שרבקה בוחרת בו. יעקב עומד מול רבקה והיא מורה לו לעשות דבריה באומרה: “עלי קללתך בני, אך שמע בקולי ולך קח לי” (בר’ כז, ח-יג). יובן בנאמר כי רבות הפרשיות במקרא שבהן גלויה חוכמת הנשים. אלה הדוגמאות, מלמדות כי האישה מבטאת בקבלה את פירות החוכמה. חכמי הקבלה מלמדים כי לאישה ניתנה עוצמה אדירה וכי תפקידה בחברה ובתא המשפחתי הוא לשלוט בכוח , על אף עדינותה. היא לא המבצעת ואפילו לא בעלת הכוח, תחום זה נתון בידי הגבר אך בקסמה הרב היא מכוונת את המעשה לכדי יצירת מציאות.
המשפחה בנויה, על איש ואישה. המקרא מדבר לא מעט על מקומם של שני אלה במשפחה, ועל תפקידיהם.פעמים במפורש פעמים ברמז. כלל גדול בעניין זה גנוז במדרש חכמים על הפסוק (בראשית ב, כב) “ויבן ה’ […] את הצלע”. על האדם נאמר “וייצר”, ועל האישה נאמר “וייבן” -כי בינה יתירה ניתנה לאישה. ודאי אין זה פשוטו שלאותו פסוק .
האישה מייצגת ברבים מסיפורי המקרא את החכמה של אדם, שאינו שולט, ואין בידו הכוח, אבל בתבונתו ובחכמתו הוא מעצב את הכוח, שהוא בידי אחר ומתווה את נתיבו. נדמה כי הפרקים השונים במקרא באים ללמד אותנו בין היתר, מיהי האישה, מה טיבה, מה מקומה של האישה המעולה ומה כוחה. רבות הפרשיות במקרא שבהן הדבר ברור וגלוי. כאשר יואב רוצה לשכנע את דוד הוא שולח אליו את האישה התקועית החכמה וזאת אכן מצליחה במשימתה הקשה. הפרשנים והחוקרים, ספק אם הצליחו לבאר כל דבריה, אך אבל בית מעכה ניצלה מחרבו של יואב בזכות אישה חכמה שהתייצבה בין מחנה הנצורים לבין מחנה הצרים .
אך במקומות לא מועטים במקרא, נרמז עימות בין אישה לבין גברים, ויש צורך להבין את הרמז ואת לקחו. ישנם פעמים שהגברים הפועלים בסיפור הינם תקיפים, חזקים ושליטים. המקרא מעמיד מול הללו אישה. מובן כי בכל פרשה,יפה כוחה כלל שבעים פנים לתורה, הכתוב מספר, ובסיפור יש פשט ורמז, דרש וסוד. אחד המוטיבים הרמוזים בפרשיות אלה היא חכמת האישה המפעילה את כוח הגברים ומכוונת את פעולתם.
שאלת המחקר בעבודה זו, מעלת החכמה הנזכרת במזמור אשת חיל והקשר בינו לבין נשים במקרא. כאמור במקרא וגם במזמור אשת חיל יש ז’אנרים שונים, כגון חוכמה, אומץ, מנהיגות ועוד. בעבודה זו ארצה להוכיח על תכונת החוכמה, אחת התכונות החשובות המיוחסות על פי הפסוק “פיה פתחה בחכמה”.

תוכן עניינים

מבוא עמוד 2 – 3
מזמור אשת חיל עמוד 4 – 5
עכסה בת כלב עמוד 7 – 6
האישה מתקוע עמוד 8 – 11
האישה מבית מעכה עמוד 12 – 14
אביגיל עמוד 15 – 18
רחב עמוד 19 – 20
סיכום עמוד 21 – 22
ביבליוגרפיה עמוד 23