מבוא

במהלך עבודתי בגן תקשורת  מצאתי שכל ילד משחק לבדו, המשחק נשאר בתחום מצומצם, אינו מתפתח והוא חזרתי בדרך כלל.

בנוסף הילדים מחפשים קשר למבוגרים אך אינם יודעים כיצד לקיימו, לעיתים הקשר נוצר דרך מגע פיסי חזק או צעקות. מצבים רבים על רצף סדר היום ובמיוחד בזמן משחק חופשי, העלו את ההשערה כי נוכחות פעילה של מבוגרים במשחק יכולה לסייע ואף לקדם את הילדים בתקשורת. מכאן התעורר הצורך  לחקור את הקשר של מבוגרים משמעותיים לקידום רמת המשחק של ילדים על הרצף האוטיסטי ואת פיתוח התקשורת שלהם בסביבה החינוכית.

המחקר העוסק בתיווך של מבוגרים במשחק של ילדים בכלל ושל ילדים עם ASD  בפרט  מופנה בשנים האחרונות מהקשר של אם ילד,  אל התנסות של ילדים צעירים במסגרות החינוך בהן הם שוהים שעות רבות במשך היום. המחקרים בודקים את השפעת הקשרים החברתיים בתוך קבוצת השווים  על התפתחות חברתית בגיל הרך ולעבר תפקיד אנשי החינוך, גננות ומטפלות, כמתווכות של מיומנויות חברתיות  ומיומנויות משחק.(לוינגר, 2007 )

הרציונל העומד בלב המחקר הוא לבדוק את הקשר בין תיווך של מבוגר במשחק חופשי בקוביות של ילדים אוטיסטים לרמת הבניה בקוביות ולרמת תקשורת בין השותפים למשחק.

התצפיות נעשו בבניה בקוביות נבובות. בחירת סוג הקוביות  נובע מעובדת גודלן, מכאן שבזמן המשחק הן נפרשות על שטח גדול. בניה כזו נראית במרחב הגן ומזמנת שותפות חברתית. התקשורת בזמן הבניה בקוביות הינה פונקציונלית (ראה תמלול התצפיות נספחים 3,4). לדוגמא  במהלך משחק בקוביות עולה צורך בתקשורת מילולית כגון: ” תשים גג, זה נופל…”.

תקשורת בסוג משחק כזה קלה יותר ואפשרית עבור ילדים אוטיסטים. לעומת משחק דרמתי  שבו יש צורך בתקשורת של מפגש בין שני עולמות של פנטסיה. ילד צריך להתאים עצמו לעולם הפנטסטי של ילד אחר.( לוינגר, 20007).

כאשר נוצר מבנה ניתן לתת לו משמעות כגון מתן שם למבנה, ניתן להרחיב את  המשחק  למשחק דרמתי, מכאן שבבניה בקוביות הנבובות קיימות הזדמנויות הן לשיתוף פעולה חברתי והן להיווצרות של משחק דרמתי. בסוג משחק שיש בו אופציות להרחבה קיימות אפשרויות מגוונות של דרכי תיווך.

” על המבוגר להגביר את רמת המוטיבציה של הילד לתקשורת, עליו לעקוב אחר התעניינותו של הילד, לתת משמעות לכל מה שהילד עושה.Greenspan&Wiender,1998;Prizant,Rubin,Laurent&Rydell,2006) ).