הקדמה

במסגרת העבודה, אבקש לעסוק בנושא: פרשנותו של רבי אברהם אבן עזרא.

רבי אברהם אבן עזרא נולד בעיר טודלה, שבצפון ספרד, בשנת 1089, וייתכן שכבר בצעירותו עבר דרומה למרכזי החוכמה היהודיים שבספרד המוסלמית – קורדובה, טולידו וגרנדה, ואף הגיע לצפון אפריקה. בשנת 1140 עזב את ספרד “מחמת המציקים” ומאז פעל במשך 25 שנים בארצות אירופה הנוצרית (איטליה, צרפת ואנגליה). הוא נפטר בשנת 1164 (כדורי, תשס”ז).

סקירה במקורות הספרותיים השונים מעלה, כי הראב”ע ידוע כאישיות בעלת פנים רבות: משורר, פרשן, מדקדק, פילוסוף, אסטרונום, אצטרולוג, מתמטיקאי, חכם בחוכמת החיים, שנון וחריף בפתגמיו, בקי ונבון באוצרות היהדות ובמדעים כלליים, בעל תפישה עמוקה ורחבה להפליא (ויזר, תשל”ו).

יצירותיו של הראב”ע בדרך כלל מתחלקות לשתי קבוצות עיקריות:

בתקופה הראשונה, (1089-1140) הוא שהה בעיקר בספרד, השתלם בתורה ובחכמות כלליות והתרועע עם המשורר והפילוסוף רבי יהודה הלוי. מבחינה ספרותית מייחסים לתקופה זו בעיקר את כתיבת שיריו – שירי קודש ושירי חול (ניצן ואחרים, 2001).

התקופה השנייה הייתה תקופה של נדודים מאונס. ראב”ע עזב את ספרד ועבר לאיטליה (רומא, לוקה, וירונה) משם לדרום צרפת ולצפונה (מנטובה, נרבונה, בדרש, רואן), ומשם לאנגליה  (לונדון). שם הוא כנראה נפטר בשנת 1164 (או בשנת 1167) (שם).

גולת הכותרת ביצירותיו הם פירושיו לתנ”ך בכלל ולתורה בפרט, שבהם עומדות לו כל המעלות, שחברו יחד להאדיר ביתר שאת את מפעלו הכביר. בד בבד, יש לזכור את החומר העשיר המצוי בפירושיו (ויזר, תשל”ו). “יסוד מורא וסוד תורה” ו – “אגדת השבת” הם שני החיבורים האחרונים של ר’ אברהם בן עזרא. מבין כתביו המרובים “יסוד המורא” הוא היחיד שמוקדש לעיון שיטתי ביסודות היהדות. מותר איפוא לראות בחיבור זה מעין צוואה רוחנית, אשר בה סיכם וליבן ראב”ע את השקפתו לגבי שני עיקריה של תורת ישראל  – יראת ה’ ועבודת ה’ (כדורי, תשס”ז).

ראב”ע התקשה לבטא בבהירות את מחשבותיו. החשיבה שלו הייתה קטועה וקופצנית, הטיעון היה נרגש, וכחני ואסוציאטיבי, והניסוח של דבריו קצר מידי ונוטה לרמזנות. הוא נטה להשתמש בסופרקומנטרים, והשימוש בהם הראה כי הוא נטה לפירוש ולהרחבה. כמו כן, הכיתובים שהוא הביא כראיות הצריכו איתור וביאור לגופם ורמזיו התפענחו על ידי השוואה להיגדים מקבילים, ובעיקר על ידי בירור רקעם הענייני והשקפתי (שם).

בד בבד, בפירושיו ניתן למצוא בעיקר פירושים קצרים לד”ה של מילה או שתי מילים, אך כפעם בפעם נמצא בו מעין הרצאה ארוכה המקיפה בעיה שלמה, עניין, נושא ובאותה הרצאה משולבים פירושים והסברים לאי אלו פרטים (כגון: הקדמתו המפורסמת לעשרת הדברות, פירושו למעשה העגל בכללו, לחטאו של משה במי מריבה (במדבר כ, ח) ועוד) (ליבוביץ, תשל”ה).

חשוב להבהיר, כי בתור הזהב הגיעה יהדות ספרד למיטב הישגיה, הטביעה את חותמה המיוחד על התרבות היהודית, והעשירה אותה בנכסי רוח נצחיים. יהדות ספרד העמידה טיפוס חדש של עלית יהודית, שסימן ההיכר המובהק שלו הוא החתירה לשלמות כוללת. טיפוס זה שמיוצג על ידי אנשי יצירה מופלאים, ביניהם: ר’ אברהם אבן עזרא, ר’ שמואל הנגיד, ר’ שלמה אבן גבירול, ר’ יהודה הלוי, ר’ משה בן מימון. לדידם, שלם פירושו לדעת כל מה שאפשר לדעת: תורה שבכתב ותורה שבעל פה, דקדוק ושירה, מכלול המדעים ופילוסופיה (כדורי, תשס”ז).

יש לציין, כי פרשני האשכנזים, רש”י, ר’ יוסף קרא, רשב”ם, אינם רגילים לתת בהרחבה הסבר לעניין שלם, אלא מפרשים בדרך של פירוש משלים על פי ד”ה, פרט אחר פרט; והשלמות צריכה להיווצר ברוחו של הלומד. ואילו מפרשי ספרד נטו יותר ל”פירוש המרצה” המקיף עניין שלם ומאירו מתוך תפישת הפרשן ואינו נכנס לביאור כל הפרטים (ליבוביץ, תשל”ה).

מטרת העבודה שלי הינה: לבחון את הפירושים של אבן עזרא למקורות תוך השוואה לפרשנים אחרים, ביניהם: רשב”ם, רש”י ורמב”ן. כלומר: להצביע על הדרך המיוחדת של אבן עזרא בפרשנותו במקביל לפרשנים האחרים.

בהתאם לכך, שאלת המחקר שלי תתמקד בשתי סוגיות בספר בראשית שבהן עסקו הפרשנים המסורתיים: האחת, “ויהי ערב ויהי בקר” בפרק א’ מספר בראשית; השנית, “אלה תולדות…” בפרק יא’ מספר בראשית; כמו כן, אבקש לעסוק בקווי הדמיון ובקווי השוני ביניהם.

עיון בפרשנותו של האבן עזרא לפרשיות אלו, בפרט פרשיית “ויהי ערב ויהי בקר”, מעלה מספר שאלות מעניינות, ביניהן: האם היה קשר רציף בין ראב״ע לבין תלמידים או עמיתים שלו? האם ראב״ע קיים מגעים עם בעלי התוספות? ובפרט, האם ספרים וחיבורים מסוימים של ראב״ע הגיעו לידי רשב״ם וכן להפך?

מבנה העבודה יכלול שלושה חלקים מרכזיים: חלק ראשון, התייחסות לסוגיה “ויהי ערב ויהי בוקר”. חלק שני, התייחסות לסוגיה “אלה תולדות”. חלק שלישי, סיכום ומסקנות.

תוכן העניינים:

הקדמה עמ’ 3-5

גוף העבודה עמ’ 6-17

סיכום עמ’ 18-20

ביבליוגרפיה עמ’ 21