מבוא

האנטישמיות (אנטי הגזע השמי) הייתה מאז ומעולם בידי קבוצות ועמים אמצעי לפגוע ביהודים באשר הם יהודים וכללה תופעות של  שנאה והתנגדות ליהודים. העם היהודי, נתפס כמקור הרע בעולם בלי קשר למצבם הכלכלי או הגזעי, ושאיפתם להשתלט על הכלכלה העולמית.

המושג “אנטישמיות” הינו מושג מודרני המייחד את העת החדשה. תפיסתה של התנועה הציונית וההסבר כי האנטישמיות הינה תופעה מרכזית וחמורה בחיי העם היהודי וכי תוצאותיה עלולות להיות אסון, הייתה תפיסה זו דעת מיעוט בחברה הכללית כמו גם בחברה היהודית. עד שלהי המאה ה- 19 לבשה האנטישמיות פנים רבות ובאה על רקעים שונים, דתיים, כלכליים, חברתיים ומעמדיים. בכל צורות הביטוי של האנטישמיות עלה הסטריאוטיפ היהודי השלילי על צידוקיו השונים.

בתקופה ההלניסטית ניסו להצדיקו על ידי המצאת הוכחות לליקוייה ומגבלותיה של היהדות המונותיאיסטית, בימי הביניים התבססו הטיעונים על אידיאל של רצח האל בידי היהודים כמו גם על דמותו העושקת והגוזלת של היהודי ובעת החדשה התבססו הטיעונים על המישור הכלכלי חברתי מתוך ניסיון להוכיח את טפילותו הכלכלית והחברתית של היהודי ובמישור האידיאולוגי, כאשר בעלי אידיאולוגיות שונות ניסו לעשות הון פוליטי וחברתי על יד הכפשת היהודים ויצירת שעיר לעזאזל שיאפשר בעבורם את אהדת דעת הקהל.

בנוסף לשנאת היהודים בסוף המאה ה- 19 האנטישמיות באה לידי ביטוי במישור המדעי כאשר הובאו הנחות ביולוגיות המוכיחות לכאורה את השוני הגזעי של היהודים מבני החברה האירופית. ההתפתחות הגזענית בהגות האנטישמית צברה תאוצה החל משלהי המאה ה- 19 ועד ליישומה המזוויע בדמות “הפתרון הסופי” של המשטר הנאצי במלחמת העולם השנייה.

אנטישמיות אפשר היה כבר לראות בחלקי אירופה השונים במהלך המאה ה19. בצרפת למשל, הרוזן יוסף ארתור דה גובינו, פרסם מסה בעלת ארבעה כרכים – “אי השוויון של האדם”, שיצאה לאור בין 1853 ל- 1855. המסה שלו היא אחד מהמקורות הגדולים ביותר לתיאוריית הגזע המודרנית. אמונתו היא שישנם גזעים נבדלים מאחרים ושיש בגזעים אלו היררכיה של זכויות. ספרו של גובינו משך מעט מאוד תשומת לב ועניין כשפורסם בצרפת, אך בגרמניה, היה הדבר שונה, מודעות וגאווה לאומית עוותה להאדרת הגזע הארי. ריכארד ואגנר קרא והעריץ את גובינו וחתנו יוסטון סטיוארט צ’מברליין נשא את השפעת גובינו היישר אל היטלר והנאצים.

כאמור, לגרמניה בסוף המאה ה- 19 הגיעו השפעות ההגות הגזענית שהחלה להתפשט ברחבי אירופה, ולאנטישמיות המודרנית נוסף פן מדעי שהחל לחלחל ולתת את משקלו בחברה הגרמנית. הפן המדעי שחדר אל תוך האנטישמיות המודרנית בא לידי ביטוי בהבחנת היהודי על פי גזעו. האנטישמיות הגזענית היוותה שלב חדש ומסוכן ביותר באנטישמיות משום שהיה בה מימד הבחנה שאינו “בר תיקון”. בכל שלבי האנטישמיות על היבטיה השונים: הדתיים, המדיניים, הכלכליים והחברתיים וכן בכל שלב התפתחותי של הדימוי היהודי השלילי, מעולם לא עלתה הטענה כי היהודי הוא נחות וכי יש להשמידו.

מוסה בספר טוען, שכל הטענות אל מול היהודים היו ‘ניתנות לתיקון’ האנטישמי הדתי דחה את היהודי בשל דתו, אך היה מוכן לקבלו אם המיר אותה לנצרות. כך גם האנטישמי הפוליטי הלאומי, שראה ביהודי כגורם אנטי לאומי וככזה שיש להרחיקו מהשפעתו השלילית על החברה והמדינה. אם היהודי “מתקן” את דרכיו, יש אפשרות להכילו בתוך החברה ולקבלו. לעומת זאת, תורת הגזע קובעת את מקומו של היהודי בשל גזעו ובכך פוסלת כל אפשרות של קבלתו לחברה, משום שהגזע אינו בר שינוי ולפיכך מהאנטישמיות הגזענית לא יכול היה היהודי להימלט וכאן מקור ועיקר סכנתה.

בעבודה זו אבחן את תפיסותיו של צ’מברליין על רקע התקופה (סוף המאה ה-19), תוך כדי ארחיב על המרכיב הגזעני באנטישמיות המודרנית בגרמניה. לצורך כך, אפרט על הדמויות הבולטות באנטישמיות ואעמוד על תפיסותיו של צ’מברליין. שאלת המחקר של עבודה זו האם השפיעו תפיסותיו של צ’מברליין על גורלם של היהודים עד לעליית הנאציזם?

תוכן העניינים

מבוא – עמוד 3 – 4

פרק ראשון – רקע תקופתי- היהודים בגרמניה במאה ה-19 – עמוד 5 – 10

פרק שני – צ’מברליין- האדם ותקופתו – עמוד 11 – 12

פרק שלישי – האנטישמיות על רקע גזענות – עמוד 13 – 22

פרק רביעי- השקפותיו הגזעניות  של צ’מברליין – עמוד 23 – 26

סיכום – עמוד 27

ביבליוגרפיה – עמוד 28 – 29