Reflective Functioning, Physiological Reactivity, and Overcontrol in Mothers

תפקוד רפלקטיבי, ריאקטיביות פיזיולוגית ושליטת יתר אצל אמהות: הקשר לתפקוד רפלקטיבי אצל ילדים בגיל בית ספר

Borelli, J. L., Hong, K., Rasmussen, H. F., & Smiley, P. A.

תיאורטיקנים טוענים כי תפקוד רפלקטיבי הורי (PRF) מופעל בתגובה לרגשות, ומאפשר תמיכה פוטנציאלית ברגישות ההורים גם כאשר העוררות היא גבוהה. כלומר, כאשר הורים הופכים לריאקטיבים רגשית בעת האינטראקציה עם ילדיהם, אלו המסוגלים להשתמש ב- PRF בכדי להבין את מצבם המנטאלי של ילדיהם יוכלו לעסוק בהורות רגישה יותר, אשר בתורה תוכל לעודד את יכולתם של הילדים להבין את המצב המנטאלי שלהם עצמם. אנו בוחנים תיאוריה זו ובודקים האם, בעת מצב של ריאקטיביות פיזיולוגית, ה- PRF של אמהות גורם לעיכוב של צורה אחת של חוסר רגישות הורית, שליטת יתר (OC), והאם תהליך זה מסוגל לנבא את ה- RF של הילדים. דגימה מגוונת של ילדים בגיל בית ספר (N = 106, Mage = 10.27) השלימו פרדיגמת כישלון מתוקננת בזמן שהאמהות התבקשו לצפות בהם באופן פאסיבי. לאחר החשיפה לסטרסור, האמהות והילדים ענו באופן נפרד על ראיונות הנוגעים למטלה, שלאחר מכן קודדו עבור RF בנוגע למצבם המנטאלי של הילדים. האמהות סיפקו דגימות רוק לפני ואחרי הסטרסור, ולאחר הראיון, כשלאחר מכן הדגימות נבחנו עבור ריאקטיביות קורטיזול; ההתנהגות האימהית במהלך מטלת הסטרסור קודדה עבור OC. בקרב האימהות עם רמות גבוהות של RF, עליות גבוהות יותר בקורטיזול נמצאו קשורות בהפגנה גבוהה יותר של OC, בעוד שבקרב אימהות עם רמות גבוהות של PRF, ריאקטיביות קורטיזול גבוהה יותר נמצאה קשורה בהתנהגויות מעטות יותר של OC. עבור אימהות עם PRF נמוך, ריאקטיביות גבוהה יותר ו- OC ניבאו PRF נמוך יותר אצל הילדים בנוגע לחוויות שלהם עצמם. הממצאים מספקים ראיות ראשוניות לתפקוד מגונן של PRF, ועשויות להצביע על החשיבות שבעידוד PRF בתוכניות התערבות בכדי להפחית OC הורי.

מנטליזציה היא תהליך חברתי-קוגניטיבי של הבנת התנהגות אנושית במונחים של המצב המנטאלי הבסיסי, כולל רגשות, מחשבות וכוונות. מנטליזציה יכולה להיות אוטומטית או נשלטת, קוגניטיבית או רגשית, פנימית או חיצונית, ונוגעת לעצמי או לאחרים. המנטליזציה כוללת מאפיינים תכונתיים ומצביים, כאשר העוררות הרגשית מאפשרת מנטליזציה אוטומטית תוך דיכוי מנטליזציה נשלטת. הספרות המחקרית ביצעה אופרציונליזציה של המונח כתפקוד רפלקטיבי (RF), כאשר התפיסה היא כי מנטליזציה הינה תוצר לוואי של התקשרות בטוחה ועשויה למלא תפקיד חשוב בקידום התנהגות הורית רגישה, ייתכן ובמיוחד כאשר מתרחשת אקטיבציה של רגשות ההורים. בהקשרים אלו, המנטליזציה עשויה לאפשר להורים לקבל תמונה ברורה יותר של הרגשות של עצמם ושל ילדיהם, ולהפיק התנהגות רגישה לצרכי הילדים למרות העוררות הגבוהה. הקונספט של RF הורי נגזר מתיאוריית ההתקשרות ולמרות שמדובר בתרומה חדשה יחסית לשדה זה, הרעיון כי גורמים קוגניטיביים משפיעים על ההורות נחקר פעמים רבות בעבר מפרספקטיבות תיאורטיות שונות.

המחקרים מראים כי ל- PRF יש שני מרכיבים: PRF המתמקד בחוויות של ההורים עצמם (הנקרא PRF ממוקד-עצמי) ו- PRF המוכוון להבנת החוויות של הילדים (PRF ממוקד-ילד). הורים עם PRF ממוקד-ילד גבוה אמורים להיות מיומנים יותר בחשיבה רפלקסיבית לגבי החוויות הפנימיות של ילדיהם, במיוחד כאשר הילדים נמצאים תחת דחק. על ידי התמקדות בתסכול של הילדים ובצורך שלהם בתמיכה, ההורים עשויים להכווין עצמם להגיב באופן התנהגותי בדרכים המציגות רגישות לצרכי הילדים. אכן, מחקרים שבחנו הורים לתינוקות ופעוטות מצאו אסוציאציות בין PRF לבין הורות רגישה: הורים עם PRF גבוה מספקים תמיכה רבה יותר ומפגינים סובלנות רבה יותר למצוקה של ילדיהם בסימולציה של פרדיגמת תינוקות שלא ניתן להרגיעם. מחקרים אחרים מצאו קשר בין PRF לבין התקשרות בטוחה של הורים וילדים, כאשר שתיהן קשורות ברגישות הורית גבוהה. החוקרים מדווחים כי RF, הנמדד באמצעות אומדנים דמויי-תכונות, משמש כחוצץ אצל אינדיבידואלים שחוו אירועי חיים שליליים, כולל טראומה והזנחה, אך עד היום טרם נערכו מחקרים שבחנו באופן ישיר את ההשערה כי PRF תומך ברגישות כאשר ההורים חווים ריאקטיביות פיזיולוגית גבוהה, ואין בנמצא מחקרים שבחנו אסוציאציות בין PRF, ריאקטיביות פיזיולוגית, ורגישות הורית עם ילדים בגיל מבוגר יותר מפעוטות.

ה- PRF עשוי להיות קריטי במיוחד כאשר הילד מתמודד עם סטרסור. סטרסורים אקדמיים נחשבים לרוב בתור חוויות מאתגרות עבור ילדים בגיל בית ספר והוריהם, ועשויים לעורר תחושות של תסכול וחוסר אונים אצל שניהם. כאשר הילד אינו מסוגל להתגבר על מטלה אקדמית באופן עצמאי, הורה המסוגל ליישם רפלקטיביות בנוגע למצב המנטאלי של ילדו יוכל להבין את רגשותיו של הילד ולמצוא דרך לתמוך באופן רגיש במאמציו. באופן חלופי, הורה עם PRF נמוך עשוי להיות פחות מודע למצבו המנטאלי של הילד ולמקורותיו; במקום לטפל בצורך הבסיסי של הילד, ההורה עשוי להפגין התנהגות שתלטנית, ולהתערב במאמצי פתרון הבעיות של ילדו. בו-זמנית, התנהגות שתלטנית עלולה למנוע מהילד להתמודד עם התסכול שלו עצמו ולפתח RF ממוקד-עצמי. במחקר זה, אנו בוחנים האם, במהלך סטרסור הנועד לגרום לאקטיבציה רגשית אצל אימהות וילדיהן, PRF ממוקד-ילד קשור בעיכוב סוג אחד של חוסר רגישות הורית אצל האמהות, שליטת יתר, ולפיכך, מקדם RF ממוקד-עצמי אצל הילדים.

שליטת יתר הורית

שליטת יתר הורית (OC), כלומר רגולציה מוגזמת של ההתנהגות, הקוגניציה והרגשות של הילדים, מהווה צורה של טיפול חסר רגישות המונע חקר ואוטונומיה אצל הילדים. בהתאם לתיאוריה, OC הינו נפוץ יותר בקרב הורים המפגינים הלך חשיבה של התקשרות חסרת בטחון, ועשוי להתרחש כתוצאה מתחושות של חוסר אונים וחרדה אצל הילד או ההורה. גם כאשר הוא מתעורר על ידי ילדים, OC הורי עלול להחמיר את החרדה אצל הילדים, ולגרום לתהליך מחזורי המשמר את החרדה. מכיוון ש- OC מפריע באופן אקטיבי לחקר של הילדים, הוא מפר את פונקצית הבסיס הבטוח של דמות ההתקשרות כפי שתואר על ידי באולבי, ועלול לגרום לתוצאה בלתי מכוונת של הפחתת הביטחון העצמי של הילד בהתמודדות עם העולם, ולשכנע אותו כי מדובר במקום מאיים. באופן בלתי מפתיע, OC קשור במסוגלות-עצמית נמוכה יותר ומוטיבציה מועטה יותר לעסוק בחקר, לצד חרדתיות גבוהה יותר. בהשוואה לכך, תמיכה אימהית רבה יותר באוטונומיה, המהווה מצב הפוך ל- OC, נמצאה קשורה בתפקודים ניהוליים גבוהים יותר בגיל הגן, וכמו גם בהישגים אקדמיים גבוהים וכמות נמוכה יותר של בעיות התנהגותיות אצל ילדים בגיל בית ספר.

ריאקטיביות רגשית ו- PRF נמוך בתור משתתפים אפשריים ב- OC הורי

למרות קיומם של מספר מחקרים שבחנו קורלציות שליליות של OC הורי אצל ילדים, מספר קטן בלבד של מחקרים בחנו את הסיבות מדוע הורים מיישמים OC. החוקרים משערים כי OC עשוי להוות תגובה הורית לריאקטיביות רגשית לסטרסורים וכלי לוויסות שלה, הכולל רכיבים פיזיולוגיים, חווייתיים והתנהגותיים. שינויים בקורטיזול, הפלט העיקרי של ציר ההיפותלמוס-בלוטת יותרת המוח-בלוטת יותרת הכליה (HPA) וביו-מארקר של ההשפעה של דחק פסיכולוגי, מספק מדידה בלתי פולשנית של ריאקטיביות פיזיולוגית שאינה מושפעת מהטית דיווח או רציה חברתית.

כאשר הורים חווים ריאקטיביות מוגברת בהקשר של יחסי הורה-ילד, אחד האימפולסים עשוי להיות “להשתלט” ולהגביל את האוטונומיה של הילד. השערה זו, שטרם נבדקה מחקרית, הנוגעת לקשר בין ריאקטיביות ל- OC, אינה לוקחת בחשבון את ה- PRF, שעשוי להיות רלוונטי ביותר במשוואה זו. לדוגמא, כאשר האם צופה במצוקה של ילדה לאחר שלא הצליח לפתור את שיעורי הבית שלו, היא עשויה לנסות ולהקל על המתח שלה ושל הילד בכך שהיא תיקח ממנו את העיפרון ותאמר לו שרק ילדים בגן מתנהגים בצורה כזו. תגובה אחרת עשויה לכלול ניסיון להסיט את תשומת הלב מהריאקטביות הגבוהה של עצמה כך שהיא לא תפריע לרגישות שלה לצרכי הילד, כמו לדוגמא על ידי יישום של PRF ממוקד-ילד. אצל אמא בעלת רמה גבוהה של PRF, ריאקטיביות מוגברת יכולה לשמש כאיתות או מוטיבציה להתמקד במצבו המנטאלי של הילד, לבחון את הסיבות האפשריות לייאוש של הילד באופן רלפקטיבי, ולספק עידוד. ייתכן ורק בהיעדר PRF הורים עם ריאקטיביות פיזיולוגית גבוהה נמצאים בסיכון גבוה יותר ליישם אסטרטגיות הורות של שליטת יתר.

אם ריאקטיביות מוגברת נוטה לעורר OC הורי, יש להניח כי רמות ריאקטיביות הקורטיזול של ההורים כלפי הסטרסור יציגו קשר חיובי לתדירות של ה- OC. לעומת זאת, אם, לפי ההשערה, PRF ממוקד-ילד מסייע להורים לווסת את ההתנהגות שלהם על ידי הסטת המיקוד אל הילד, הורים בעלי PRF  גבוה לא יפגינו OC אפילו כאשר הם מציגים ריאקטיביות פיזיולוגית מוגברת. במילים אחרות, היכולת של ההורים ליישם רפלקטיביות לגבי המצב המנטאלי של ילדיהם במהלך חוויה מעוררת דחק עשויה לאפשר להם למנוע מהריאקטיביות הרגשית להשפיע על ההתנהגות ההורית שלהם, ובפרט, למנוע יישום של OC.

OC הורי כגורם המעכב את התפתחות ה- RF של הילדים

התפיסה המקובלת היא כי התפתחות ה- RF של הילדים מתחילה כבר בינקות. כאשר הורים מסוגלים להפנים כי לילדיהם יש רגשות ורצונות, הם עשויים ליישם תגובות התנהגותיות המאפשרות לילדים לחקור ולגלות את רגשותיהם, ולבנות יסודות ל- RF. היכולת הרפלקטיבית המתפתחת של הילד מציבה יסודות ליצירת קשרים בין מצבים מנטאליים וההתנהגות או מצבים מנטאליים של הילד ושל אחרים, יכולת המוסיפה להתפתח בבגרות.

וריאציות קיצוניות יותר מ- OC של הורות חסרת רגישות, כמו טיפול לקוי, נחשבות כמכשול להתפתחות הרגשית של הילד, ומובילות לדיונים מעטים לגבי המצב המנטאלי, דיסקרימינציה פגומה בין רגשות, עיכוב בהבנת אמונות כוזבות, והבנה רגשית ירודה, שכולם מהווים אבני בניין עבור RF. וריאציות קיצוניות פחות באקלים המשפחתי הרגשי גם הן קשורות לשונות בהבנה הרגשית אצל ילדים צעירים. גוף מחקרי מרשים זה מדגיש את החשיבות של RF אצל ילדים צעירים (כלומר, בעיקר אלו בגיל הגן).

עד היום, טרם נערכו מחקרים שבחנו אסוציאציות בין OC ל- RF של ילדים, אך קיימות סיבות תיאורטיות טובות לצפות כי OC עלול לפגוע בהתפתחות ה- RF. בדיוק כפי ש- OC מעכב את חקר הסביבה הפיזית אצל ילדים, הוא עשוי בנוסף להפריע לחקר של עולמם הפנימי. לדוגמא, כאשר הורים מנסים לשלוט במחשבות, הרגשות או ההתנהגות של ילדיהם, הם עלולים למנוע מהם מלחקור את הרגשות והקוגניציה של עצמם, ולסכל הזדמנויות לפתח RF ממוקד-עצמי. כאשר הורים מנסים לעזור לילדיהם להימנע ממצוקה בשלב מוקדם מדי, למרות שהם עשויים לספק הקלה מיידית מתחושות שליליות, הם עלולים בנוסף למנוע מילדיהם הזדמנויות לפתח רפלקטיביות כלפי הסיבות וההשלכות של רגשותיהם. כלומר, התנהגות הורית אינטרוסיבית, כולל OC, עשויה למנוע התפתחות של RF אצל הילדים, מיומנות קריטית עבור רגולציה התנהגותית ורגשית. האומדן של RF במהלך אמצע הילדות והקשר שלו ל- OC הורי מהווים שתי תרומות מרכזיות למחקר הנוכחי.

OC ו- RF בהקשר התפתחותי

חשוב במיוחד להבין את ההשפעה של OC הורי על ההתפתחות באמצע הילדות, כאשר השאיפה לאוטונומיה מההורים גוברת. לצד עליה בלחץ להישגיות אקדמית, הרצון הגובר לעצמאות עשוי לתרום למתח בין ההורים לילדים, מתח אותו ניתן לשכך באמצעות יישום של RF מצד ההורים במהלך האינטראקציות.

עד היום, החשיבות של PRF טרם נחקרה לעומק בטווח גילאים זה, כאשר רוב המחקרים מתמקדים באימהות של תינוקות או פעוטות; מספר קטן אף יותר של מחקרים בחנו RF אצל ילדים בגיל בית ספר. אף על פי כן, קיימות סיבות רבות לחשוב כי גם עבור ההורים וגם עבור ילדים בגיל בית ספר, ה- RF עשוי להוות יכולת פסיכולוגית מכרעת המקדמת הסתגלות בריאה בשלל תחומים. מפרספקטיבה הורית, PRF עשוי לאפשר להורים להבין שינויים פיזיולוגיים, התנהגותיים, קוגניטיביים ורגשיים אותם חווים הילדים בעת התפתחותם, ואת התגובות של הילדים לשינויים אלו. ה- PRF עשוי בנוסף לסייע להורים להגיב ברגישות לצרכים המשתנים של ילדיהם במעורבות הורית, בעת המעבר מהגן להתבגרות המוקדמת. מספר מחקרים הראו כי PRF קשור באופן חיובי לתוצאות אצל ילדים בוגרים יותר: PRF גבוה נמצא קשור בסימפטומים מעטים יותר של חרדה והתקשרות בטוחה גבוהה יותר אצל ילדים, וכמו גם בהסתגלות פסיכולוגית מוצלחת יותר אצל מתבגרים.

לבסוף, מפרספקטיבה תיאורטית, RF הינו חשוב עבור הבנת החוויות העצמיות אצל ילדים בגיל בית ספר – בזמן שלב התפתחותי זה, החוויות החברתיות של הילדים מחוץ למשפחה (כלומר, עם בני גילם) הופכות לחשובות יותר, ועשויות לדרוש יכולת רפלקטיבית מתוחכמת ועצמאית יותר. בהשוואה לשלבי התפתחות מוקדמים, השיפור ביכולות השפה והאקספרסיביות יכול לתמוך בהתפתחות של יכולת מנטליזציה מתוחכמת יותר. התקדמות המנטליזציה בטווח גילאים זה עשויה לעודד ו/ואו להיות הכרחית עבור היכולת של ילדים בגיל בית ספר להבין את האינטראקציות החברתיות המורכבות המתעוררות בשלב זה.

עם זאת, מספר קטן בלבד של מחקרים בחנו RF אצל ילדים, תוך שימוש בדגימות סיכון-גבוה. באחד ממחקרים אלו, החוקרים מצאו כי ילדים עם עבר של התעללות מינית תוך-משפחתית מציגים RF נמוך יותר מאשר ילדים עם עבר של התעללות מינית חוץ-משפחתית וילדים עם עבר של התעללות לא-מינית; חוקרים אלו מצאו בנוסף כי ה- RF של ההורים קשור ב- RF של הילדים, אך רק אצל ילדים ללא עבר של התעללות מינית. במחקר אחר, אוסטלר ועמיתיו בחנו RF אצל ילדים שנחשפו לשימוש במתאמפטמין מצד הוריהם, ומצאו כי RF גבוה אצל הילדים קשור בבעיות נפשיות מעטות יותר, סבירות נמוכה יותר של תת-דיווח לגבי סימפטומים של פוסט-טראומה, ומסוגלות חברתית גבוהה יותר לפי דיווחי ההורים במשפחה האומנת. לסיכום, קיים מידע מועט לגבי RF באמצע הילדות, במיוחד במונחים של הקורלציה שלו בדגימות בסיכון נמוך, אך הראיות הקיימות מלמדות מדובר ביכולת התפתחותית שראוי לחקרה.

המחקר הנוכחי

המחקר הנוכחי כולל 4 מטרות: א) לבחון את הקשר בין הריאקטיביות של האם למצוקת הילדים ו- OC אימהי; ב) לבחון את האפשרות ש- OC אימהי הוא בעל קשר שלילי להתפתחות RF ממוקד-עצמי אצל הילד; ג) לבחון את התפקיד המתווך האפשרי של OC בקשר בין הריאקטיביות הפיזיולוגית של האם לבין ה- RF של הילדים; ד) בכדי לבחון את התפקיד של PRF ממוקד-ילד בעידוד הורות רגישה כאשר הילדים נמצאים בדחק, אנו בוחנים את התפקיד המתווך של PRF ב- 2 מהיחסים המשוערים הללו.  ראשית, אנו בוחנים PRF ממוקד-ילד בתור ממתן של הקשר הישיר בין הריאקטיביות של האם לבין OC, ושנית, בתור ממתן של הקשר העקיף שבו OC ממתן את הקשר בין הריאקטיביות הפיזיולוגית ההורית וה- RF ממוקד-עצמי של הילדים. בכדי לאמוד קונסטרוקטים אלו במידה גבוהה של תוקף אקולוגי וסטנדרטיזציה, אנו מודדים תגובות דיאדיות בהקשר של סטרסור מעבדה מתוקנן איתו מתמודד הילד, כאשר האם צופה מהצד.

לפיכך, אנו משערים כי – ראשית, ריאקטיביות הקורטיזול של האם תציג קשר חיובי עם OC אימהי (השערה 1); שנית, כי OC אימהי מנבא RF ממוקד-עצמי נמוך יותר אצל ילדים (השערה 2); שלישית, בהינתן כי השערה 1 אכן תזכה לתמיכה, נבדוק האם OC אימהי מתווך את הקשר בין הריאקטיביות הגבוהה של האם לבין RF ממוקד-עצמי נמוך אצל ילדים (השערה 3). רביעית, אנו צופים כי PRF ממוקד-ילד אצל האם ימתן את הקשר בין ריאקטיביות אימהית לבין OC, כך שבין השניים יתקיים קשר חיובי רק כאשר ה- RF של האם הוא נמוך (השערה 4); חמישית, אנו צופים כי ה- PRF ממוקד-ילד של האם ימתן את הקשר בין הריאקטיביות של האם לבין ה- RF ממוקד-עצמי של הילד בתיווך של OC, כך שה- OC מסביר רק את הקשר בין ריאקטיביות אימהית גבוהה לבין RF נמוך אצל הילד בקרב אימהות עם PRF נמוך (השערה 5, המודל מוצג באיור 1).

שיטה

משתתפים

האימהות (N = 106; Mage = 39.44, SD = 7.02) וילדיהן בגיל בית ספר (51% בנים, Mage = 10.27, SDage = 1.10) גויסו דרך מודעות באינטרנט ובקרב הקהילה. כדי להשתתף, הילדים נדרשו להיות בגילאי 9-12, וללא מוגבלות התפתחותית או אבחון של מחלת נפש רצינית. הילדים וההורים נדרשו להפגין בקיאות באנגלית. המשתתפים היו מגוונים מבחינה אתנית (42.9% לבנים לא-היספאנים, 21.0% אפרו-אמריקאים, 21% היספאנים, 10.5% אסיאתים, ו- 4.8% מקטגוריה אתנית אחרת או בין-גזעיים). הדגימה הייתה מגוונת בנוסף במונחים של הכנסה משפחתית שנתית: 30% מהמשתתפים דיווחו על הכנסה משפחתית שנתית של פחות מ- 40,000 דולר, 18% בין 40,000 ל- 60,000 דולר, 14% 60,000-80,000 דולר, 9% 80,000-100,000 דולר, 12% 100,000-120,000 דולר, ו- 16% מעל 120,000 דולר.

איור 1: המודל המוצע לפיו שליטת היתר של האם מתווכת את הקשר בין ריאקטיביות הקורטיזול של האם לבין ה- PCT וה- RF ממוקד-עצמי של הילדים, וממותנת על ידי ה- PRF ממוקד-ילד של האם.

הליך

לפני איסוף הנתונים, פרוטוקול המחקר אושר על ידי הוועדה המוסדית. לאחר שהגיעו למעבדה, האמהות חתמו על טופס הסכמה עבור עצמן וילדיהן, והילדים סיפקו הסכמה מודעת. האמהות מילאו שאלונים ולאחר מכן סיפקו דגימות רוק (קורטיזול טרום-סטרסור). האמהות צפו בילדיהן בזמן שאלו מילאו מטלת אתגר ביצועים (PCT), שבה הוצגה להם סדרה של פאזלים בלתי אפשריים על גבי מחשב; לאחר ה- PCT, האמהות סיפקו דגימת רוק נוספת (קורטיזול פוסט-PCT). בחדרים נפרדים, האמהות והילדים ענו על ראיונות לגבי המחשבות והרגשות של הילד במהלך ה- PCT. לבסוף, האמהות סיפקו דגימת רוק שלישית של קורטיזול פוסט-ראיון, שנערך בממוצע 35-40 דקות לאחר ה- PCT. בסוף המחקר, החוקרים תדרכו את האמהות והילדים: נאמר למשתתפים כי ה- PCT היה בלתי אפשרי וכי המחקר נועד למדוד את תגובותיהם בעת פתרון מטלה קשה.

מדידות

מטלת אתגר הביצועים – ה- PCT הינו סטרסור מעבדה מתוקנן ששימש במחקרים קודמים שבהם הוצגה לילדים סדרה של 6 פאזלים הדומים למטלת סידור הבלוקים בסולם אינטליגנציית הילדים של ווקסלר-4. הילדים קיבלו זמן של 50 שניות כדי להשלים כל פאזל, ולאחר מכן הופיע פרצוף זועף על המסך במשך 10 שניות. האמהות ישבו מאחורי הילדים כדי לצפות בביצועים שלהם; החוקרים הורו לאמהות לא להתערב אלא אם כן הילד באמת היה זקוק לעזרה. הילדים והאמהות לא ידעו כי הפאזלים הם בלתי אפשריים לפתרון עם הלבנים הזמינות (בכל פאזל 9 חלקים סופקו 8 לבנים מתאימות ו- 2 בלתי מתאימות). לפני תחילת ה- PCT נאמר לילדים כי רוב הילדים שמילאו את המטלה הצליחו בכך. לאחר כל פאזל הופיע פרצוף זועף על המסך, שסימן לילדים כי לא הצליחו לפתור את הפאזל; לאחר הופעת הפרצוף, הופיע על המסך פס התקדמות שהציג את הניקוד של הילד (0 פתרונות נכונים) בהשוואה לניקוד של ילדים היפותטיים אחרים, שלכאורה השלימו את כל הפאזלים בהצלחה מלבד פאזל אחד. במחקרים הקודמים לא נמצא קשר בין המגדר של הילדים לבין הריאקטיביות הפיזיולוגית וההתנהגותית שלהם. בניגוד לכך, חלק מהמחקרים לא מצאו קשר בין גיל הילדים לבין הריאקטיביות ל- PCT, אך אחד המחקרים הראה כי ילדים צעירים יותר היו ריאקטיביים יותר למטלה.

שליטת יתר אימהית (OC) – הסשנים של ה- PCT תועדו בוידיאו כאשר ההתנהגות של האמהות והילדים מוצגת בהקלטה. התנהגות האמהות קודדה באמצעות סולם ההורות ההתנהגותית המעורבת (BIPS), מערכת קידוד הכוללת פריטים בינאריים המיועדים לאמוד OC ותמיכה הורית ב- PCT. ה- BIPS מבוסס על NCAST, מטלת למידה המשתמשת בפריטים בינאריים כדי לדרג את האיכות של אינטראקציות הורה-ילד בגילאי לידה עד 36 חודשים.

ה- BIPS מבוסס על המשגה של התנהגות של שליטת יתר והתנהגות תומכת, הוא יושם במחקרים קודמים. סולם ה- OC כולל 9 התנהגויות הנחשבות ככאלו המערערות את האוטונומיה של הילד: הערות ביקורתיות/שליליות על ביצועי הילד במטלה; ווקליזציה במהלך המטלה שאינה בתגובה לווקליזציה של הילד; לצעוק על הילד; שימוש בסגנון דיבור פקודתי במקום הסברתי בעת שיחה עם הילד; מתן הוראות ורבאליות לילד; נגיעה במסך המחשב; התערבות במאמצי הילד לפתור את הפאזל בתוך 5 שניות מתחילת הפאזל; והתקרבות לילד במהלך הפאזל. סולם התמיכה, המשתמש כמשתנה מפוקח בכדי לאפשר לנו לבודד אסוציאציות ייחודיות בין ריאקטיביות לבין OC אימהי, כולל 8 פריטים הבוחנים את ההתנהגות התומכת הפיזית (טפיחות עדינות, ליטופים, חיבוקים, מגע, או נשיקות במהלך הפאזל או אחריו) או הוורבלית (שבחים לאחר הצלחה או הצלחה חלקית) של האם.

בכל אחד מ- 6 הפאזלים ועבור כל התנהגות, מקדדים עיוורים העניקו ציון של “0” (היעדר התנהגות ספציפית) או “1” (נוכחות של התנהגות ספציפית לפחות פעם אחת במהלך 60 השניות). קבוצה של 4 בודקים שונים ניקדו את ה- PCT, כאשר שני מקדדים מדרגים כל דיאדה של אם-ילד. המהימנות בין-בודקים של זוגות הבודקים נעה בין ICC(2) = .85 ל- .98 (p’s < .001) עבור סולם המשנה של OC ובין ICC(2) = .62, p = .04 ל- .94, p < .001 עבור סולם המשנה של התמיכה, ערכים הנחשבים כמקובלים. בנוסף, העקביות הפנימית של כל סולם משנה בכל הפאזלים הייתה טובה: αOC = .93 ו- αsupport = .81. מיצענו את תוצאות ה- OC והתמיכה בשני הבודקים עבור כל פאזל. בשלב הבא, מיצענו את תוצאות ה- OC והתמיכה בששת הפאזלים, בכדי לקבל תוצאות OC ותמיכה ממוצעות עבור ה- PCT. ערכים גבוהים יותר בסולמות מסמנים יותר OC או תמיכה. נתונים מ- n = 4 משתתפים היו חסרים בשל איכות נמוכה או תיעוד וידיאו חסר.

בכדי לתמוך בתקפות הקונסטרוקט של BIPS, בחנו אסוציאציות בתוך הדגימה, בין התנהגות אימהית לבין דיווחים של האמהות והילדים לגבי OC אימהי דמוי-תכונה. בהתחשב במודאליות המדידה השונות (התנהגות נצפית מול דיווח עצמי, מצב מול תכונה), ציפינו למצוא אסוציאציות מתונות בלבד. ה- OC האימהי המקודד היה קשור באופן חיובי אך לא מובהק ל- OC האימהי בדיווח עצמי, r = .17, p = .09, ובדיווחי הילדים לגבי ה- OC של האמהות, r = .20, p = .05. התמיכה המקודדת של האמהות הייתה קשורה באופן שלילי לשליטת היתר של האמהות בדיווח עצמי, r = -.20, p = .05, ולדיווחי הילדים לגבי ה- OC של האמהות, r = -.19, p = .06. קורלציות אלו, למרות שהן קטנות, הן בכיוון הצפוי, כלומר ה- BIPS הצליח ללכוד את הקונסטרוקטים המיועדים.

תפקוד רפלקטיבי (RF) – האמהות והילדים השלימו, בנפרד, ראיונות הנוגעים לחוויות הילדים בזמן ה- PCT. הם נשאלו שאלות זהות המבוססות על המבנה והצורה של שאלון ההתפתחות ההורית-מתוקן: ילדים בגיל בית ספר (PDI-R-SC), שהותאם בכדי ליישמו לחוויות הילדים ב- PCT. מונח הסובייקט של כל שאלה התייחס למדווח (אימא: “הילד שלך”, ילד: “אתה”). השאלות עסקו בקוגניציה של הילד (מה לדעתך הילד שלך חשב/את חשבת בעת העבודה על הפאזל?; מה לדעתך הילד שלך חשב/את חשבת לגבי האופן שבו הוא/את הצליח בפתרון הפאזלים?) וברגשותיו (מה לדעתך הילד הרגיש/את הרגשת בעת העבודה על הפאזל?; מה לדעתך הילד הרגיש/את הרגשת לגבי האופן שבו הוא/את הצליח בפתרון הפאזלים?).

תוך שימוש בסכמת קידוד המבוססת על המערכות של פונגאי וסלייד לקידוד RF, שהותאמה לשימוש עם ראיונות קצרים יותר, צוות הבודקים קידד את ה- RF של האימהות והילדים על בסיס התמלול של הראיונות. סולם ה- RF נע בין 1 (עיוות של מנטליזציה/אנטגוניזם אקטיבי של המראיין) ל- 7 (רמה מתוחכמת של מנטליזציה, כמו תגובות הכוללות מספר סימנים ברורים של RF או קשרים הדדיים בין המצב המנטאלי לבין ההתנהגות לרוחב הדיאדות). ניקוד RF של 5 (המסמל מנטליזציה בסיסית) כלל הכרה במאפיינים הבאים של מצבים מנטאליים: עמימות, תכונות מדויקות, היבטים התפתחותיים של מצבים מנטאליים, הסוואת מצבים מנטאליים, מגבלות המנטליזציה, מגוון של פרספקטיבות, טריות, והשפעת המצבים המנטאליים על המצבים המנטאליים וההתנהגות בעצמי ובאחרים. בהתאם למערכת קידוד ה- RF של סלייד עבור ה- PDI, קידוד ה- RF בתוך מערכת זו אינו מבוסס על הבנה ממשית של המצבים הרגשיים של הילד, אלא על אומדן המקדד לגבי הראיות למידת הדיוק של המנטליזציה הקיימות בתמלול עצמו. ניתן לפנות למחברים בשאלות לגבי מדריך הקידוד שפותח עבור המחקר.

למרות שהיא מבוססת על מדידה מבוססת היטב של RF, סכמת קידוד ה- RF שפותחה עבור מחקר זה יושמה רק במחקר אחד בעבר. לפיכך, אנו מציגים נתונים נוספים הנוגעים לתוקף שלה בעזרת נתונים שנאספו עבור המחקר הנרחב יותר. בפרט, בנתונים שלא פורסמו ואינם מוצגים כאן, ביקשנו מהילדים והאמהות לדווח לגבי המצבים הרגשיים של הילדים לפני ואחרי ה- PCT. מצאנו השפעה ממתנת מובהקת של PRF אימהי ממוקד-ילד (p = .02) כך שרק בקרב אמהות עם PRF ממוקד-ילד גבוה נמצאו קשרים חיוביים בין דיווחי הילדים לגבי הרגשות השליליים שלהם פוסט-PCT לבין אומדני האמהות לגבי האופן שבו תפסו את הרגשות השליליים של ילדיהן פוסט-PCT (לאחר בקרה עבור דיווחי הילדים והאמהות לגבי הרגשות השליליים של הילדים טרום-PCT), b = .48, p = .0001. ממצא זה תומך בטיעון לפיו RF מקודד מציג את האומדנים המדויקים של האמהות לגבי המצבים הרגשיים של ילדיהן.

בנוסף, נתונים לא מפורסמים מדגימה אחרת של הורים לילדים בגילאי 1-3 (N = 242, Mchild age = 20.58 months, SDchild age = 12.22 months, 50% בנות) שנאספו במעבדה שלנו הראו כי PRF שקודד באמצעות מערכת זו קשור ב- PRF גבוה יותר בדיווח עצמי בשני סולמות משנה של שאלון ה- PRF (PRFQ), rinterest = .18, p = .005 ו- rprementalizing = .22, p = .001, כלומר אכן קיים תוקף מתכנס.

4 מקדדים עיוורים (סטודנטים עוזרי מחקר) שהוכשרו בקידוד RF במערך אחר של ראיונות, קודדו את הראיונות של דגימה זו. על מנת להבטיח קידוד איתן, כל ראיון קודד על ידי 3 בודקים; הממוצעים של תוצאות ה- RF של הבודקים חושבו עבור כל משתתף (טבלה 1 מציגה את התוצאות הגבוהות והנמוכות של הראיונות). הבודקים הציגו מהימנות בין-בודקים מקובלת, בטווח של ICC(3) = .66 עד .88. המשתתפים קיבלו ניקוד עבור כל שאלה בראיון; חישבנו את הממוצע של דירוגי שלושת המקדדים עבור כל שאלה, ולאחר מכן חישבנו את הממוצע של תוצאות ה- RF לרוחב השאלות השונות האומדות את ה- PRF ממוקד-ילד של האמהות ואת ה- RF ממוקד-עצמי של הילדים. חסרו לנו נתונים מ- n = 3 משתתפים בשל תקלה בציוד האודיו.

ריאקטיביות פיזיולוגית – בדקנו את הריאקטיביות האימהית על ידי מדידת רמות הקורטיזול ב- 3 נקודות במחקר – מיד לפני ה- PCT (קורטיזול טרום-PCT), לאחר ה- PCT (קורטיזול פוסט-PCT), ולאחר הראיון (קורטיזול פוסט-ראיון). בממוצע, אומדן הקורטיזול פוסט-PCT נערך 43 דקות לאחר אומדן הטרום-PCT, בעוד שאומדן הקורטיזול פוסט-ראיון נערך 33 דקות לאחר אומדן הפוסט-PCT. שעת האיסוף תועדה ולאחר מכן שימשה בתור משתנה מפקח בניתוחים. עבור כל אומדן, השתמשנו במקלוני כותנה שהונחו בפיהן של האמהות במשך 2 דקות לצורך איסוף דגימת הרוק; המקלונים הוחדרו לאחר מכן למכשירי Salivette, הוקפאו ב- -40oC, ולאחר מכן נבחנו באמצעות שיטת ניסוי ELISA ברגישות גבוהה. פלטת 96-well עם ציפוי נוגדני קורטיזול מונוקלונאליים יושמה בכפילויות; ריכוזי הקורטיזול התבטאו בתור מיקרוגרמים לדציליטר (dl = 100 ml). הניסוי השתמש ב- 25 μl של רוק לכל סינגלט והציג גבול רגישות נמוך של .007 μg/dl. מקדמי בין-ניסוי של וריאציה של אומדני איכות ריכוזים גבוהים (1.52 μg/dl) ונמוכים (0.50 μg/dl) היו בין 2.9 ל- 13.5. חסרו לנו נתונים מ- n = 10 אמהות בגלל כמות רוק בלתי מספיקה.

חישבנו את ריאקטיביות הקורטיזול באמצעות שיטה הנקראת אזור מתחת לעקומה ביחס לקרקע, האומדת את ריכוז ההורמונים הכולל על פני תקופה של ריאקטיביות. שיטה זו לכימות הריאקטיביות מיושמת כאשר מדידות חוזרות של נתוני קורטיזול הינן זמינות, ולוקחת בחשבון את רמת הקורטיזול ואת משך הזמן שעבר בין המדידות.

טבלה 1: דירוגים גבוהים ונמוכים של תגובות המשתתפים לשאלות ראיון ה- RF.

תוכנית ניתוח הנתונים

בכדי לטפל בנתונים החסרים, יישמנו זקיפה מרובה ב- SPSS המחוללת אומדנים מרובים של נקודות נתונים חסרות ויוצרת מאגר של האומדנים שנגזרו מכל זקיפה. ערכנו 20 זקיפות ואנו מציגים את התוצאות של ניתוחי מאגרי הזקיפות. מערך קודם של ניתוחים (שאינו מוצג כאן) שהשתמש בנתונים הגולמיים חשף דפוס דומה של ממצאים.

בחנו את כל ההשערות באמצעות רגרסיות ליניאריות היררכיות. עבור מבחני המיתון והתיווך הממותן, חישבנו שיפועים פשוטים ברמות גבוהות (+1 SD), ממוצעות ונמוכות (-1 SD) של הגורם הממתן. כל ההשערות נבחנו תוך שימוש בתמיכת האמהות וגיל הילדים בתור משתנים מפקחים. בנוסף, השעה של אומדן הקורטיזול נכללה בתור משתנה מפקח בניתוחי ריאקטיביות הקורטיזול של האמהות.

תוצאות

סטטיסטיקות תיאוריות

הסטטיסטיקות התיאוריות של המשתנים העיקריים מוצגות בטבלה 2. מכיוון ש- OC אימהי, תמיכה אימהית וריאקטיביות הקורטיזול האימהית הציגו צידוד חיובי, ערכנו טרנספורמציות Log המנרמלות את ההתפלגות. טרנספורמציות אלו הובילו לתוצאות מצודדות וגבנוניות בגבולות נורמאליים ואף תוצאה לא חרגה מעבר ל- 3 SD מהממוצע. יישמנו את המשתנים שעברו טרנספורמציה בכל הניתוחים העוקבים.

טבלה 3 מציגה קורלציות מסדר-אפס של כל המשתנים הרצופים. ה- OC האימהי הציג קורלציה שלילית עם גיל הילדים, r = -.29. p = .003, ועם ה- RF ממוקד-עצמי של הילדים, r = -0.26, p = .01, אך הציג קורלציה חיובית עם תמיכה אימהית, r = .46, p = .0001. בניגוד לכך, התמיכה האימהית הציגה קורלציה חיובית עם ה- RF של הילדים, r = .22, p = .03. הקורטיזול פוסט-ראיון האימהי הציג קורלציה חיובית עם ה- PRF ממוקד-ילד האימהי, r = .24, p = .02. הקורלציה בין OC ותמיכה מלמדת כי אמהות עם OC גבוה היו מעורבות יותר במטלה באופן כולל.

בכל הניתוחים הכוללים OC ערכנו בקרה עבור תמיכה בכדי לבודד את ההשפעה הספציפית של OC. בנוסף, ערכנו בקרה עבור גיל הילדים בכל הניתוחים, בשל הקשר שלו ל- OC ו- RF של הילדים. באופן כללי, הקורטיזול של האמהות לא עלה באופן מובהק מהשלב הקודם ל- PCT לשלב שלאחר הראיון, t(96) = 1.27, p = .21. עם זאת, 43 (40.57%) מאמהות הציגו עליות מובהקות סטטיסטית בקורטיזול לרוחב ה- PCT.

טבלה 2: סטטיסטיקות תיאוריות של משתנים עיקריים לפי מגדר הילדים.

* AUC – אזור מתחת לעקומה.

השערה 1 – האם ריאקטיביות פיזיולוגית אמהית גבוהה מנבאת OC גבוה?

לאחר בקרה עבור משתנים מפקחים, R2 = 0.10, p = .005, לא נמצא קשר מובהק בין ריאקטיביות הקורטיזול של האמהות לבין OC אימהי, ΔR2 = 0.003, p = .60 (טבלה 4).

השערה 2 – האם OC אימהי מנבא RF נמוך יותר אצל הילדים?

לאחר בקרה עבור משתנים מפקחים, R2 = 0.003, p = .84, OC אימהי ניבא RF נמוך יותר אצל הילדים, ΔR2 = 0.09, b = -0.22, SE = .07, p = .001 (טבלה 4), גודל השפעה בינוני.

השערה 3 – האם OC אימהי מתווך את הקשר בין הריאקטיביות הפיזיולוגית של האמהות לבין ה- RF של הילדים?

לא בדקנו את השערה 3 מכיוון שהשערה 1 לא נתמכה.

השערה 4 – האם PRF ממוקד-ילד אימהי ממתן את הקשר בין הריאקטיביות הפיזיולוגית האימהית לבין OC?

לאחר בקרה עבור משתנים מפקחים, R2 = 0.29, p = .00001, ההשפעות העיקריות של הריאקטיביות הפיזיולוגית של האמהות ו- RF, ΔR2 = 0.001, p = .92, ה- PRF ממוקד-ילד האימהי ממתן באופן מובהק את הקשר בין ריאקטיביות אימהית לבין OC אימהי, ΔR2 = 0.03, p = .001, גודל השפעה בינוני (טבלה 5). אצל אמהות עם PRF ממוקד-ילד נמוך (-1 SD), ריאקטיביות הקורטיזול הציגה קשר חיובי עם OC, b = 0.26, p = .001, בעוד שאצל אמהות עם PRF ממוקד-ילד גבוה, b = -0.15, p = .001, ריאקטיביות קורטיזול גבוהה הציגה קשר שלילי מובהק עם OC. עבור אמהות עם PRF ממוקד-ילד ממוצע, ריאקטיביות הקורטיזול לא הציגה קשר מובהק עם OC, b = 0.06, p = .07 (איור 2).

השערה 5 – האם RF אימהי ממתן את הקשר בין הריאקטיביות הפיזיולוגית האימהית לבין ה- RF של הילדים, בתיווך של OC אימהי?

לאחר בקרה עבור משתנים מפקחים, האינטראקציה של ריאקטיביות הקורטיזול של האמהות ו- PRF ממוקד-ילד הייתה מובהקת מבחינה סטטיסטית, b = -0.27, p < .0001. בחינת ההשפעות המותנות חשפה כי ההשפעה העקיפה הייתה מובהקת סטטיסטית עבור אמהות שהציגו רמות RF נמוכות, b = -0.06, SE = 0.02, 95% CI [-0.09, -0.03], וגבוהות כלפי הילד, b = 0.03, SE = 0.01, 95% CI [0.008, 0.06], אך לא עבור אמהות עם רמות ממוצעות של RF, b = -0.01, SE = 0.008, 95% CI [-0.02, 0.008]. אצל אמהות עם רמות נמוכות של PRF, הקשר השלילי בין ריאקטיביות הקורטיזול האימהית לבין ה- RF של הילדים מוסבר על ידי הקשר ההדדי שלהם עם OC אימהי גבוה. בניגוד לכך, אצל אמהות עם רמות גבוהות של RF, הקשר החיובי בין ריאקטיביות הקורטיזול האימהית לבין ה- RF של הילדים מוסבר על ידי הקשר ההדדי שלהם עם רמות נמוכות של OC אימהי.

טבלה 3: מטריצת קורלציה עבור המשתנים העיקריים.

* p < .05 ** p < .01 *** p < .001.

טבלה 4: רגרסיות היררכיות הבוחנות קשרים בין ריאקטיביות אימהית, OC אימהי ו- RF ממוקד-עצמי של ילדים.

** p < .01 *** p < .001.

טבלה 5: רגרסיות היררכיות הבוחנות תפקוד הורי רפלקטיבי כלפי הילד בתור ממתן של הקשר בין הרגולציה הרגשית של האם לבין שליטת יתר אימהית.

** p < .01 *** p < .001.

איור 2: PRF הורי ממתן את הקשר בין ריאקטיביות הקורטיזול האימהית לבין OC אימהי. משתנה ה- OC עבר טרנספורמציה; לפיכך התוצאות בגרף אינן תואמות את תוצאות ההתנהגות המקודדות הממשיות. ריאקטיביות הקורטיזול קשורה באופן חיובי ומובהק ל- OC בקרב אמהות עם PRF ממוקד-ילד נמוך (b = .26, p = .05), וקשורה באופן שלילי ל- OC בקרב אמהות עם PRF ממוקד-ילד גבוה (b = -.15, p = .04), אך אינה קשורה באופן מובהק ל- OC אצל אמהות עם PRF ממוקד-ילד בינוני (b = .06, p = .07).

דיון

במחקר הנוכחי, שילבנו ובחנו טענות תיאורטיות מהספרות ההורית בכדי לבדוק את הקשרים בין RF, ריאקטיביות פיזיולוגית ו- OC. באופן עקבי לתיאוריה לפיה ריאקטיביות רגשית עשויה לעורר התנהגויות של שליטת יתר אצל חלק מההורים, אך כי PRF עשוי למתן תגובה אוטומטית זו, מצאנו כי PRF משמש כחוצץ המונע מאמהות המציגות ריאקטיביות פיזיולוגית גבוהה מלהפגין OC, תהליך שבתורו מנבא RF אצל הילדים. החלק הבא מציג את ממצאי המחקר.

ריאקטיביות קורטיזול אימהית גבוהה לא הציגה קשר ישיר עם השימוש של האמהות ב- OC במהלך מצב הדחק, ממצא שלפי דעתנו מספק את המבחן הראשון של הקשר התיאורטי בין ריאקטיביות הורית לבין OC. במקום זאת, ריאקטיביות הקורטיזול הציגה קשר חיובי מובהק עם OC רק כאשר האמהות קודדו כבעלות PRF ממוקד-ילד נמוך. כאשר ה- PRF היה מתון, הקשר בין ריאקטיביות הקורטיזול האימהית לבין OC חדל להיות מובהק סטטיסטית. בנוסף, כאשר ה- PRF היה 1 SD או יותר, ריאקטיביות הקורטיזול הציגה קשר שלילי עם OC. ממצאים אלה הם מעניינים במיוחד כאשר בוחנים אותם מול הקשר הדו-משתנה החיובי שנצפה בין רמות הקורטיזול פוסט-ראיון של האמהות לבין PRF. כלומר, באופן כללי, כאשר אמהות הן ריאקטיביות יותר למצבי דחק המערבים את ילדיהן, עשויה להתרחש אקטיבציה של היכולת שלהן לערוך מנטליזציה עבור הילדים. עם זאת, ריאקטיביות גבוהה עשויה לגרום לחלק מהאמהות, כלומר אלו עם PRF ממוקד-ילד נמוך, ליישם התנהגות שתלטנית, שתיאורטית מפחיתה את הריאקטיביות השלילית. אצל אמהות עם PRF גבוה, ריאקטיביות גבוהה קשורה בשימוש מועט יותר בהתנהגות שתלטנית.

אחד הסייגים החשובים הנוגעים לפרשנות זו קשור לאופי הקורלטיבי של מחקר זה. למרות שהמודל התיאורטי שלנו גורס כי רמות גבוהות של ריאקטיביות עשויות לגרום לאם ליישם OC בהיעדר היכולת לעסוק ברפלקטיביות לגבי המצב המנטאלי של ילדה, ההשפעות אותן זיהינו יכולות במקום זאת להתפרש כי בהיעדר PRF, ה- OC גורם לאמהות להפוך ליותר ריאקטיביות. בנוסף, חשוב לזכור כי התנהגות של ילדים או המאפיינים שלהם  עשויים להניע את ההשפעות שנצפו. במחקרים עתידיים, יהיה חשוב לבדוק את אסוציאציות אלו באופן ניסויי על ידי הקצאה אקראית של אמהות כדי ליישם או לא ליישם OC ובנוסף לבדוק האם PRF שנמדד בשלב מוקדם יותר של התפתחות הילד ממתן את הקשר בין הריאקטיביות האימהית לבין OC בכדי לקבוע תקדים טמפוראלי.

אף על פי כן, הממצאים שלנו מלמדים כי בהקשר של צפייה בילדיהם מתמודדים עם מטלה מאתגרת, הבנת המחשבות והרגשות המניעות את התנהגות הילדים יכולה לסייע להורים לשנות את התגובות ההתנהגותיות שלהם כך שיהיו רגישות יותר לצרכי ילדיהם. תוך הסתמכות על PRF, ייתכן והאמהות יוכלו לתמוך באופן מוצלח יותר באוטונומיה של ילדיהן בעת פתרון מטלה מאתגרת, במקום להתערב במטלה ולהפגין חוסר אמון ביכולותיו של הילד, פעולה הידועה כגורמת להשלכות שליליות עבור הילדים. כלומר, ה- PRF עשוי לאפשר להורים להתרחק פסיכולוגית מהעוררות הרגשית של עצמם, להתחשב בפרספקטיבה של הילד, ולספק תמיכה באוטונומיה שלו. יכולת זו לקחת צעד לאחור וליישם רפלקטיביות לגבי הסיטואציה קשורה באופן הדוק לקונסטרוקטים כמו קשיבות (מיינדפולנס), הנחשבת כגורם מגונן טרנס-דיאגנוסטי. במילים אחרות, הממצאים שלנו מספקים תמיכה ראשונית ברעיון כי בהקשר של מטלת דחק, ה- RF האימהי משרת פונקציה מגוננת, בעוד שהבנה מפותחת פחות לגבי החוויות הפנימיות של הילד עשויה להוות גורם סיכון עבור הורים הנמצאים בלחץ ליישם OC.

חשוב לציין כי חוקרים טוענים כי למרות שמנטליזציה עשויה להיות חשובה ביותר עבור ויסות ההתנהגות בעת עוררות פיזיולוגית, העוררות עשויה בנוסף לשלול צורות נשלטות של מנטליזציה, ולאפשר רק מנטליזציה אוטומטית. העוררות עשויה לממש את המעבר ממערכות מוחיות קורטיקליות לתת-קורטיקליות, שבתורו עשוי לגרום לסבירות נמוכה של מנטליזציה נשלטת. באופן חשוב, הסף שבו היכולת ליישם מנטליזציה במאמץ נעלמת ככל הנראה משתנה מאדם לאדם בתור פונקציה של החוויות המוקדמות שלהם, כאשר אנשים בעלי עבר של התקשרות לא בטוחה מגלים רגישות גבוהה יותר לדחק. במחקר הנוכחי, אנו גורסים כי מדידת ה- RF שלנו מציגה במדויק את מה שפונגאי מכנה מנטליזציה במאמץ או נשלטת, סוג המנטליזציה הנאמד על ידי שאלות דרישה בראיונות התקשרות. לפיכך, ניתן לפרש את הממצאים שלנו ככאלו המלמדים כי רק אמהות המסוגלות ליישם מנטליזציה נשלטת תוך הפגנת רמות גבוהות של ריאקטיביות קורטיזול היו מוגנות מיישום OC; מפרספקטיבה זו, אמהות אלו עשויות להיות כאלו שעברו פחות חוויות התקשרות שליליות מוקדם יותר בחייהן, ולפיכך הן מייצגות אינדיבידואלים שעבורם הסף של התגברות העוררות על המנטליזציה הנשלטת הינו גבוה יותר (כלומר, הם מסוגלים ליישם מנטלזיציה נשלטת תחת רמות גבוהות יותר של ריאקטיביות פיזיולוגית, בהשוואה לאחרים). באופן חלופי, האמהות שהציגו  RF גבוה יותר בראיון ייתכן והיו אלו שהיו בעלות יכולות מנטליזציה אוטומטית מפותחות יותר (כלומר, היכולת שככל הנראה מתפתחת דרך שיקוף רגשי בולט מצד דמויות התקשרות במהלך הינקות) – ייתכן ואותן אמהות עם RF אוטומטי גבוה יותר בזמן הסטרסור היו בעלות גישה רבה יותר למידע הנוגע למצב הרגשי של ילדיהן במהלך הסטרסור, ולפיכך יכלו ליישם מנטליזציה נשלטת טובה יותר לאחר מכן, לאחר שהעוררות שלהן שככה. במקרה כזה, הפרשנות המדויקת יותר של ההשפעות תהיה כי אמהות עם עוררות גבוהה ו- RF אוטומטי טוב יותר היו בסבירות נמוכה יותר ליישם OC. בהתחשב בכך שפונגאי וחוקרים אחרים טענו כי גם מנטליזציה אוטומטית וגם סף גבוה יותר עבור יישום מנטליזציה נשלטת עשויים להיות קשורים להיסטוריית ההתקשרות, נראה סביר כי האמהות בעלות קורטיזול גבוה/RF גבוה במחקר שלנו היו שונות מהאמהות בעלות קורטיזול גבוה/RF נמוך בחשיפה שלהן ליחסים שליליים, אך למרבה הצער אין בידינו נתונים בכדי לתמוך בהשערה זו. בנוסף, בהתחשב בכך שהמחקר לא כלל אומדן של RF במהלך הסטרסור עצמו, על המחקרים העתידיים לבחון לעומק את הטיב והמשמעות של השפעות מעניינות אלו.

בנוסף, בעת בחינת הפרדיקטורים של ה- RF של הילדים, מצאנו כי OC אימהי קשור באופן שלילי ל- RF ממוקד-עצמי של הילדים. ככל שהאמהות הפגינו יותר OC, כך הילדים הציגו יכולת נמוכה יותר ליישם רפלקטיביות לגבי המצב המנטאלי של עצמם בנוגע ל- PCT. למרות ש- OC  הורי נקשר בעבר למגוון רחב של תוצאות שליליות, כמו חרדה, ומסוגלות וערך-עצמי נמוכים, לפי מיטב ידיעתנו זהו המחקר הראשון המציג קשר בין OC לבין RF של ילדים. בדומה, למרות שמחקרים רבים תיעדו קשר בין טיפול לקוי לבין היבטים פגומים של מנטליזציה אצל ילדים צעירים, כמות קטנה יותר של מחקרים התמקדו בקשרים בין וריאציות עדינות יותר של רגישות הורית לבין RF של ילדים. למרות שצורות עדינות יותר של חוסר רגישות עשויות להיות קשות יותר לזיהוי כבעייתיות – ה- OC עשוי להניב תוצאות קצרות טווח חיוביות עבור ילדים, כולל הקלה רגעית של הדחק – אין ספק שההשלכות ארוכות הטווח שלו הן שליליות. מכיוון שפיתוח הבנה לגבי מחשבות ורגשות הינו חיוני עבור ילדים, הממצאים שלנו מדגישים קורלציה מזיקה אפשרית נוספת של OC הורי.

יש לציין כי לא מצאנו קשר בין גיל הילדים לבין RF, ממצא הסותר את ההשערות שלנו ואת הממצאים של שני מחקרי ה- RF הקודמים בטווח גילאים זה. אנו תוהים האם היעדר קשר זה נובע מההשפעה המבדלת של הסטרסור (מטלת ביצועים כמו-אקדמית) בהתבסס על גיל – לדוגמא, ייתכן וילדים מבוגרים יותר חוו יותר דחק במהלך המטלה בשל החשיבות הגבוהה יותר של הישגים אקדמיים ו/או ציפיות גבוהות יותר מהביצועים שלהם – שייתכן והפחיתה את ה- RF של הילדים המבוגרים יותר וביטלה הבדלים קשורי-גיל כלשהם. הסבר פוסט-הוק זה הוא ספקולטיבי, במיוחד מכיוון שקיימים נתונים מועטים ביותר לגבי RF בטווח גילאים זה, אך אנו מאמינים כי מדובר בנושא חשוב אותו יש להמשיך לבחון בעתיד.

בניתוח הסופי שלנו, בחנו את המסגרת הנרחבת המחברת בין השערות עיקריות אלו (איור 1). הממצאים שלנו מלמדים כי בקרב אמהות עם PRF נמוך, OC אימהי מסביר את הקשר בין הריאקטיביות הפיזיולוגית הגבוהה שלהן לבין הרמות הנמוכות של ה- RF אצל הילדים. כלומר, אמהות המפגינות רמות נמוכות של PRF ביחס לילדיהן נמצאות בסבירות גבוהה יותר ליישם OC כלפי הילדים כאשר הן ריאקטיביות מבחינה פיזיולוגית. ומכיוון ש- OC מפריע לאוטונומיות של הילדים בכל הנוגע למחשבות ופעולות, ועלול למנוע מהם מלחקור וליישם רפלקטיביות כלפי המצבים הפנימיים של עצמם, נראה כי התפתחות ה- RF אצל ילדים אלו הינה מעוכבת. בהתאם לכך, PRF אימהי גבוה ככל הנראה משרת פונקציה מגוננת; כלומר, כאשר הוא נוכח, ריאקטיביות קורטיזול אימהית גבוהה קשורה ל- OC נמוך יותר, ו- OC נמוך קשור ב- RF גבוה יותר אצל הילדים. לפיכך, קיימת תמיכה במודל המוצע שלנו שבו ריאקטיביות אימהית מובילה להתנהגות של שליטת יתר, ומעכבת את התפתחות ה- RF אצל הילדים, אך רק כאשר ה- PRF ממוקד-ילד הוא נמוך.

מגבלות ויתרונות

חשוב לבסס את ההקשר של תרומות המחקר לאור המגבלות שלו. על מנת לפרש את הממצאים, הסתמכנו על טענות תיאורטיות ותוצאות של מחקרים אחרים, אך האופי הקורלטיבי של המחקר מגביל את היכולת שלנו להסיק מסקנות קוזאליות. לדוגמא, במודל התיאורטי שלנו, הממצאים מלמדים כי השימוש של האמהות ב- OC כאשר הילדים שלהן מנסים להשלים מטלה מלחיצה משקף נטייה נרחבת יותר לשלוט במחשבות והרגשות של הילדים, אשר, ללא מיתון מצד ה- PRF, פוגמת במנטליזציה של ילדיהן. במחקרים עתידיים, חיוני לבחון את שאלות המחקר שלנו באמצעות מערכי אורך או מערכים ניסויים המאפשרים נימוקים קוזאליים טובים יותר. בנוסף, בהתחשב באופי ההדדי המבוסס היטב של גורמי יחסי הורה-ילד בניבוי התוצאות עבור הילדים (כמו חרדה), נתונים לגבי תפקידם של ילדים בגרימת תגובות OC מצד הורים הינם חיוניים בכדי לתמוך במודל התפתחותי מלא.

בנוסף, המדידות שיושמו במחקר זה בוחנות קונסטרוקטים דמויי-מצב במסגרת מבוקרת. באופן מסורתי, ה- RF מומשג בתור תכונה יציבה יחסית, והאומדנים הדומיננטיים בתחום משקפים מיקוד זה. למרות שחלק מהתיאורטיקנים דנו בתכונות דמויות-המצב שלו (כלומר, כי RF פוחת כאשר הרגשות משתוללים), והעובדה כי RF הנוגע לסיטואציות מסוימות (כמו התעללות, טראומה, עוררות גבוהה) עשוי להיות חשוב באופן ייחודי, ברוב המקרים הכלים המוכרים אינם אומדים במפורש RF מצבי. במחקר זה, בחנו את ה- RF של האמהות והילדים בנוגע לחוויית דחק בודדת. במילים אחרות, אחת התרומות המרכזיות של מחקר זה היא פיתוח ראיון פוסט-סטרסור קצר עבור הורים וילדים בגיל בית ספר, האומד RF דמוי-מצב. מכיוון שמדדנו גם ריאקטיביות פיזיולוגית והתנהגות הספציפיות-לסיטואציה, יכולנו לנסח תחזיות מדויקות הנוגעות לגורמים העשויים לתרום להתפתחות של RF אצל ילדים. עם זאת, השימוש במדידה חדשנית של RF דמוי-מצב עלול להגביל את ההכללה של הממצאים.

המטלה בה השתמשנו נועדה לשחזר סטרסורים איתם ילדים עשויים להתמודד בחיים האמתיים, ובפרט סטרסורים כמו-אקדמיים ומבוססי-ביצועים. לפיכך, הממצאים שלנו מספקים הצצה לדרכים שבהן אמהות מגיבות לאתגרים איתם מתמודדים ילדים בגיל בית ספר. אף על פי כן, דרושים מחקרים נוספים בכדי לשחזר ולהרחיב ממצאים אלו עבור מסגרות אחרות. לדוגמא, דיאדות ילד-אם מסוימות עשויות להיות מושפעות באופן ייחודי על ידי סוגים אחרים של סטרסורים, כולל כאלו הקשורים לסטאטוס חברתי או הפרת נורמות. בנוסף, מטלות המדמות אתגרים אקדמיים עשויות להיות מלחיצות במיוחד עבור ילדים עם אינטליגנציה נמוכה או ליקויי למידה, ילדים של מהגרים, וילדים השייכים לקבוצות הסובלות מסטריאוטיפים שליליים בכל הנוגע לביצועים אקדמיים, גורמים שלא נבחנו במחקר הנוכחי. נושא נוסף הנוגע להכללה הוא כי השתמשנו בדגימת נוחות מתוך הקהילה, ויש להניח כי היא אינה מייצגת את האוכלוסייה הכללית. בכדי לצמצם את הרעש הסטטיסטי, מיקדנו את האומדנים שלנו באופן אקסקלוסיבי באמהות, ובעתיד יש לבחון גם את תפקידם של האבות ביחסים אלו. בנוסף, הדגימה לא הייתה גדולה מספיק בכדי לערוך השוואות חוצות-גזע/קבוצות אתניות. המחקרים העתידיים צריכים לאמוד ריאקטיביות ו- OC הורי בתגובה לסוגים שונים של סטרסורים ובתור פונקציה של רקע תרבותי. במחקרים המיישמים דגימות גדולות יותר, השימוש בשיטות סטטיסטיות כמו מודל משוואות מבניות יאפשר בחינה של מודלים מורכבים יותר. בנוסף, אומדן ה- RF שיושם במחקר זה הינו חדשני, והנתונים המוגבלים התומכים בתוקף שלו הינם זמינים; לפיכך, על המחקרים העתידיים לשחזר השפעות אלו.

מסקנות

אינטראקציות הוריות הן לעתים קרובות מלחיצות ויכולת ההורים לווסת את העוררות שלהם עשויה להיות אחד הפרדיקטורים המשמעותיים ביותר של רווחה וטיפול רגיש. אם הממצאים הנוגעים לתפקיד של PRF בקשר בין ריאקטיביות ההורים, OC ו- RF של ילדים ישוחזרו, הם ידגישו את הצורך בתוכניות הורות המתמקדות בשיפור ה- RF ההורי כדרך לשפר את הרגישות ההורית ואת ההתפתחות הסוציו-רגשית הבריאה של הילדים.  הממצאים מלמדים בנוסף כי תוכניות התערבות המתמקדות ספציפית בהורים חרדתיים או הורים לילדים חרדתיים עשויות להפיק תועלת משילוב RF הורי ורגולציה רגשית בתוכניות.

ממצאים אלו משפרים את ההבנה שלנו לגבי הריאקטיביות הפיזיולוגית ו- OC של הורים, ומלמדים כי רק כאשר להורים יש PRF נמוך הריאקטיביות הגבוהה קשורה ב- OC גבוה. מחקר זה הינו חלק ממספר קטן ביותר של מחקרים העוסקים ב- RF אצל ילדים בגיל בית ספר או הוריהם. לפי מיטב ידיעתנו, זהו המחקר הראשון הבוחן גם PRF וגם OC יחד; זהו גם המחקר הראשון הבוחן את הקשרים בין OC אימהי לבין RF ממוקד-עצמי של ילדיהן. על ידי שילוב נתונים מרמות רבות של אומדנים (פיזיולוגיים, התנהגותיים, נרטיביים), המחקר שלנו מעניק מבט מדויק לגבי היחסים הדינאמיים בין הורים וילדים תחת תנאים של סטרסור משותף. הממצאים שלנו מאירים את התפקיד של PRF בעיכוב צורה אחת של חוסר רגישות הורית בנוכחות של ריאקטיביות פיזיולוגית אימהית מוגברת; בנוסף, תיעדנו את האסוציאציות בין OC לבין יכולות המנטליזציה של הילדים עבור אמהות עם רמות שונות של PRF ממוקד-ילד.