עבודה זאת עוסקת באפליית ערביי ישראל בתחום התעסוקה. העבודה סוקרת את מצבם החברתי והכלכלי של ערביי ישראל ומתמקדת באפלייתם בעבודה – המתבטאת בעיר במניעת כניסתם לתפקידי ניהול ובאי העסקת אקדמאים ערביים במקצועם. בשנת 1965 עוגנה באו”ם האמנה הבינלאומית בדבר ביעורן של כל הצורות של אפליה גזעית, אשר אושררה ע”י ישראל בשנת 1979. האמנה קובעת: “כל מדינה בעלת האמנה תנקוט באמצעים יעילים כדי לבחון את קווי המדיניות הממשלתית, הן הלאומית והן המקומית, ולתקן ולבטל או לשים לאל כל החוקים ותקנות שתוצאתם ישבה כדי ליצור או להנציח אפליה גזעית, בכל מקום שהיא קיימת.”
חוק שוויון הזדמנויות בעבודה התשמ”ח 1988 קובע כי למעביד אסור להפלות בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מין, מעמד אישי, הורות, גיל, נטייה מינית, גזע, דת ולאום. האיסור על אפליה חל בנוגע לקבלה לעבודה, תנאי העבודה, קידום, פיטורים, פיצויי פיטורים ותנאי פרישה. אולם, אין רואים אפליה כאשר היא מתחייבת מאופיים וממהותם של התפקיד או המשרה. חריג זה מאפשר במקרים רבים למעסיקים להפלות ערבים בקבלה לעבודה, בדרך כלל בטענה כי קיימת בעיה ביטחונית בהעסקת ערבים במקום העבודה.
דוקטרינת ההעדפה המתקנת, התפתחה כאמצעי של מדיניות משפטית להגשמת השוויון ובדרך כלל מזוהה עם שריונים ומכסות למיעוטים.
שאלת המחקר היא: האם קיימים העדפה מתקנת, שוויון פורמאלי ושוויון המהותי בהקשר לשילובם בתעסוקה של ערביי ישראל?
תוכן העניינים
מבוא 3
אפליית ערביי ישראל 4
שוק העבודה במגזר הערבי 5
תעסוקת נשים ערביות בישראל 7
העדפה מתקנת, שוויון פורמאלי ושוויון המהותי 8
סיכום 11
ביבליוגרפיה 12