קולות מן הנשגב: כלי נגינה מוזיקליים דתיים במזרח הקרוב העתיק

בימי קדם, לעיתים תכופות נעשה שימוש במוזיקה ובכלי נגינה לצרכים דתיים: פולחן כלפי האלים, הרגעת לבבותיהם של האלים מחשש לפגיעה, תשבחות כלפיהם וכיו”ב. במוזיקה, בין אם של אדם או של כלי נגינה, השתמשו לצורך תקשורת עם האלים וישויות עליונות אחרות, וכמו בימינו, היא שימשה לצרכים פסיכולוגיים כמו כן. המחקר הקדום של המזרח הקרוב על כלי נגינה מסופוטמיים מכוון בדרך כלל לזיהוי נכון שלהם. העניין המיוחד של מומחים טמון בהקצאת השמות הרבים הידועים מחומר כתוב לתמונות של כלי נגינה על תבליטי אבן, טרקוטה חרסיתית וכלי תקשורת אחרים (1). אולם, מידע מפורט על כלי נגינה עתיקים הוא מועט ומעורפל, המינוח המוזיקלי קשה להבנה ותקופת הניתוח היא של אלפי שנים, ולכן הניסיון לגלות פרטים על מוזיקה עתיקה ופולחנית הוא משימה לא קלה.

מאמר זה עוסק בשאלה האם ניתן לקבוע תחומים ספציפיים לטרמינולוגיה המוזיקלית העתיקה המתייחסת למוזיקה בפועל.

בין כלי המוזיקה הנחשבים לנשגבים במסופוטמיה ניתן למנות את הסם (Sem), הטיג’י (Tigi) והעלא (Ala), בהם השתמשו לצורך תשבחות והקרבה, אך גם את ליליס (Lilis), האוב (Ub), הסם (Sem), המזה (Meze) והבאלאג, בהם השתמשו כהני דת לצורך קינות. הסם יכול להשתייך לשתי הקבוצות, כחלק מהרכב או בסולו.

כמעט כל הכלים הנ”ל מופיעים במיתוס השומרי על איננה ואנקי(2), שם מופיעים כל הכלים הנ”ל מלבד הבאלאג(3).

במיתולוגיה ניתן לראות מקרים בהם השתמשו בכלים המוזכרים באירועים חגיגיים בהם שחטו קורבנות, אולם ההרכבים לא תמיד היו זהים. הקשר של טיגי-סם-עלא אדוק, אך לא תמיד הם מופיעים ביחד ולהם מאפיינים שונים.

במיתוס על אנקי ואיננה, מיוחסות חשיבויות שונות לכלי מוזיקה שונים, אך העמימות במילים המעידות על כלי מוסיקה או סוגי שירים עשויה להפריע לפרשנות נכונה לכל אחת מעדויותיהן(4).

למרות שהטיג’י והסם לא נמנים ברשימת כלי הנגינה העשויים עץ של רשימת אור-רה המילונית הבבלית העתיקה(5), ברשימת הפרשנויות של האלף הראשון מור-גוד שוב הם נכללים  בין כלי הנגינה המוזיקליים המתכתיים האחרים(6).

הם ​​עשויים להיות מזוהים כמצלתיים, סיסטרומים או סוגים אחרים של אידיופונים מתכתיים, אף על פי שמסתור החיה (kus) עם Sem מתייחס ללא ספק לממברנופון.(7) פרשנות זו עשויה להיות התייחסות למשפחה אינסטרומנטלית אחת המובחנת על ידי צליל או פונקציה משותפים. בכל מקרה, קשר מיוחד בין שני כלי הנגינה מודגם באופן אובייקטיבי.

הטיג’י אולי קשור לבאלאג(8), שהיה חגיגי לכהנים. טיג’י, אם כן, מתייחס  לכלי נגינה דומה בצורתו, במעמדו ובשימושו. באשר לעלא, אוסף של 29 טקסטים מאור מספק מידע על הוצאות אדירות של נפט ושמן לכבודו(9). הזיהוי של העלא האכדית כתוף ענק נראה בעוד מקומות(10). העלא מתועד בשני מקומות בצפון בבל של קיש וספר. מעמדו הדתי הגבוה של העלא מופיע באזכור שמות השנה רק לצד ליליס ובאלאג, כשהוא מוקדש לאל וממוקם במקדש. בדורות המאוחרים יותר נראה שנפלו שינויים וטעויות ביחס לשלושת הכלים הללו. ב”קללת אכד” (בעמודים 193-208), כלי הנגינה המנויים הם שבעה באלאגים מנוגדים לכל אחד מ- מזה, אוב, סם וליליס. פרט לבאלאג, השילוב של כל כלי הנגינה האחרים מופיע בשלוש גרסאות שונות, ומתאר ביצוע קינה פולחנית נרחבת כתגובה לקללות ולהרס שפקדו את אכד. הנגינה אמורה להרגיע את לב האל. פרט לקטע ספרותי יחיד זה, כלי הנגינה הושמעו תמיד בסולו. הבאלאג תופס מיקום מיוחד ברפרטואר הגאלה, מלבד כלי הנגינה האחרים. אפשר לראות את ייחודו גם במונחים לוגוגרפיים. ניתן לראות בקלות איך אפשר להתבלבל במשמעות הכלים והפולחן לאורך הדורות השונים, המעמד הפולחני, הטרמינולוגיה הדינמית, ושאלת ההרכב מול הסולו במשמעות הפולחן.  הכלים מקובצים יחד לא רק על פי הגדרתם ההקשרית, אלא גם על סמך צורתם של סימני התבנית המציינים אותם. במונחים לוגוגרפיים, כל אחד ממונחים אלה מורכב מהסימן AB (> – ‘פרה’, עם שלטים רשומים משתנים.

אין מטרת המאמר להציג את הבאלאג ואת הגורמים השונים שהזדהותו מציבה בכל מורכבותו; אך לאור חשיבותו הגבוהה ביותר מבין כלי הנגינה כאן, נציג את מאפייניו: הבאלאג שייך לרפרטואר האינסטרומנטלי של כהן הקינה, והושם תחת השגחה והגנה של הגאלה-מאה, הכהן הראשי(11). זה היה מחובר לז’אנר הידוע של שירי כניסייה באותו שם – באלאג. שירים ליטורגיים אלה בוצעו באמסל- סומריאן, כמו כל שאר המוסיקה של הכמורה החגיגית, להרגיע את לבבותיהם של האלים וכדי למנוע סכנה לאנושות. עדויות למנחות פולחניות שהוצגו בפני הבאלאג מגיעות ממסמכים אדמיניסטרטיביים ששרדו(12). החומר המקיף ביותר מתוארך לתקופת Ur III. חפצי באלאג קדושים ונשגבים קיבלו כל מיני הצעות, הקרבות בעלי חיים, כמו גם מוצרים, תערובות צמחיות ומנחות, ושותפו בטקסי סביבה. טקסטים אחרים מזכירים מנחות לקבוצות של שבעה מכשירי באלאג נשגבים(13). קבוצה עקבית לכאורה זו עשויה להיות מחוברת לשבעת הבאלאגים שהוזכרו בקטע “קללת אכד”. המילה “באלאג” נקבעה או באמצעות “עץ” או “עור”. מהנראה עד כה, ומדוגמאות נוספות, המושג “באלאג” קיבל משמעות מיוחדת מאוד. הבאלאג, כמו העלא והליליס, הוקדש גם לאל או לאלה, כפי שתועד בשמות השנה כבר בתקופתה של גודיאה. מלבד היותם קשורים לאל ולבית מקדשו, קיבל הבאלאג שם ראוי. זה התגלם ונערץ כאל עליון אינדיבידואלי. שמותיהם של האלים הבאלאגים בנויים בכמה דרכים שונות בהתייחס לתכונות שונות. באכדית הם מכונים muntalku או mumdalku, שאותם יש לתרגם כיועץ(14). באופן דומה, קטעים ספרותיים מתארים את מכשירי הבאלאג הנשגבים ניניגיזיבארה ואוסומגלקלאמה בשומרית כ- “יועץ”(15). ולבסוף, הופעה נוספת או מושג של באלאג אלוהי, אשר חייב להיות מוזכר כאן: האלוהות האינדיבידואלית dI3alag. מסמכי Ur III מזכירים זאת בקרב אלוהים של המעגל הנשגב נינליל בניפור, המקבלים קרבן של בעלי חיים. ברשימות האלה של האלף הראשון האלוהות מופיעה באכדית בשם לומבה ומכונה “אנקי הכהנים החכמים”(16).

מסקנה

יש לציין בתחילה כי כל כלי הנגינה הנדונים כאן והוכשרו כפולחניים, “קדושים” או אפילו נשגבים היו כלי הקשה, ממינמברנופונים או אידיופונים. זוהי תצפית חשובה על אופייה של המוזיקה הדתית, במיוחד בכל הקשור לאלף השלישי והשני לפנה”ס. אמנם מובן שהיו גם כלי נגינה נוספים, אך אף אחד מהם לא זכה למעמד דתי כמו אלה שנידונו פה.

מהסקירה שלעיל ניתן להסיק כמה קבוצות של כלי נגינה דתיים הנוגעים (א) להקשרם ולתפקודם, (ב) למעמדם הדתי:

(א) בנוגע להקשר ולתפקוד, יש הבדל ברור בין מוזיקת ​​שבחים למוזיקה המלווה בקינה ותפילה. בשבחים, הרכב השלישייה טיגי-סם-עלא היה ללא ספק הליווי המוסיקלי העיקרי לחגיגות פולחניות באלף השלישי והשני לפנה”ס. זה שימש במיוחד לצרכים פולחניים כמו קורבנות בעלי חיים ומנחות לאלים. למוזיקה זו היה אופי משמח, ההרכב ניגן בקול רם בחללים הפתוחים, כנראה בעיקר על ידי מוזיקאי נאר. לעומת זאת, מוזיקת ​​הקינה והתפילה הליטורגית הייתה מופע אינסטרומנטלי יחיד ברוב המקרים. כאן, כהן יחיד, כנראה שנתמך בכמה מקהלות קוליות – ליווה את תפילתו בנגינת כלי הקשה בודדים. מטרתה של מוזיקה זו הייתה להשפיע על מצבי הרוח של האלים ולהרחיק את הרע מהאנושות. בסך הכל יש מוזיקה להצעות קורבנות עם אופי מוחצן בניגוד לביצוע המופנם של הליטורגיה של הגאלה. עם זאת, הגדרות התפקיד של כלי נגינה לרוב בעייתיות. כשמערבבים כלים שונים או משתמשים בהם לבד מתקבלות תוצאות שונות. ניתן להניח שהיו כלים דומים או אף זהים וזוהו לפי שמות. קווי דמיון אחרים עשויים להיות קשורים לצלילם, צורתם או תפקידם בהקשר מוזיקלי. לסיום, שילובים אחרים  באלף הראשון קשורים לגאלה. נראה שישנם קשיים בזיהוי והבנה של מוזיקה עתיקה ובכלים שלה באופן חוצה תרבויות הקשור להטלת יתר של מסורות מוזיקות שונות, טרמינולוגיה משתנה בקביעות במשך אלפיים שנים, ומגיעה עם ערכים פונטיים ולוגוגרפיים שונים המשמשים למטרות דתיות שונות. (ב) בסוגיית המעמד הדתי, קבוצה שלישית כוללת את העלא, הליליס והבאלאג שיש להם כמה מאפיינים משותפים: מבניים, עיצוביים, ובעלי משמעות דתית(18). כולם התקשרו לסגידה והקרבת קורבנות. מכל האמור לעיל, ברור שזיהוי מוזיקלי משתבש לעיתים קרובות בשל טעויות בטרמינולוגיה, חלוף הזמן, השפעות התרבות והדת, ושינויים בשמות כלי הנגינה העוברים שינויים באמצעות השפעות תרבותיות במהלך הזמן. יש לשים לב לטיג’י, שכמו הבאלאג מופיע בקבוצה של שבע. יתר על כן, הכתיבה שלו NAR.BALAG או BALAG.NAR  מקשר את זה עם הראשון מביניהם, אם כי מקושר ל-נאר ולא לגאלה. מכיוון שמשמעותו של באלאג אינה חד משמעית, או בהתייחס לכלי “לא-מציאותי” או למושג דתי, נמנע מלייחס לתצפית זו כל משמעות ספציפית, אשר בהסתמך על הראיות הקיימות היום, תהיה ספקולטיבית ביותר. הבאלאג, שוב, עשוי להיות מוחרג מהקבוצה הנ”ל, מכיוון שהראה שהוא לא מייצג רק כלי נגינה ספציפי, אלא גם מושג דתי משל עצמו. כלי הבאלאג היו מאוישים, קיבלו לעצמם שם וכת. הם שימשו כדימוי פולחן וסוגדו לאלוהות פרטית. אלוהויות כאלה היו רשומות בין אלים ואלות ברשימות האלים של האלף הראשון. התכונה “שור” בגו-באלאג מתייחסת לכאורה למעמד האלוהי של האובייקט ולא רק לצורתו או לחומרו. תפקידו של אל באלאגי שכזה כולל תיווך, ייעוץ והדרכה לאלילים עליונים או לבני אדם. המילה “באלאג” לא התייחסה אפוא לכלי מיוחד בעל צורה וצליל ספציפיים, אלא למושג המתאר תקשורת טרנסצנדנטלית באמצעות כלי נגינה. מושג תקשורת זה עבר האנשה ונסגד כאל באלאג, ביטוי ספציפי של האל אנקי, המחובר לכישוריהם של כהני קינה. אנלד הוא היוזם הראשון של תקשורת מוזיקלית. הוא המחזיק לשעבר של ה-“מה” (Me) הקדוש, כולל כל כלי הנגינה שנידונו במאמר זה. הוא התקין את עלא וסם בכל מקדש מסופוטמי. הוא גם הכניס את אוב וליליס לידי הגאלה כדי לאפשר לו להשפיע על מצבי הרוח של האלים ובכך להשפיע על קיומה העתידי של האנושות.