Operational Health Information Exchanges Show Substantial Growth

חילופי מידע בריאותי מבצעיים מראים צמיחה משמעותית, אך מימון ארוך טווח נותר בעייתי

כללי

קובעי מדיניות מקדמים באופן פעיל חילופי מידע בריאותי באופן אלקטרוני על מנת לשפר את האיכות והיעילות של הטיפול הבריאותי. ערכנו סקר לאומי של ארגונים העוסקים בחילופי מידע בריאותי, על מנת לאמוד את ההתקדמות ברמה הלאומית. מצאנו כי 30% מבתי החולים ו-10% ממרפאות החוץ משתתפים כיום באחד מ-119 הפרויקטים המבצעיים המתמקדים בחילופי מידע בריאותי ברחבי ארצות הברית, גידול משמעותי ביחס לסקרים קודמים. יחד עם זאת, מצאנו כי 74% מפרויקטים אלו נאבקים ליצור מודל כלכלי בר-קיימא. ממצאינו מלמדים כי למרות ההתקדמות הרבה, קיים סיכון משמעותי כי רבים מהמאמצים הנוכחיים לקדם חילופי מידע בריאותי יכשלו כאשר המימון הציבורי התומך בהם ייפסק.

אחת המטרות העיקריות של חוק טכנולוגיית המידע הבריאותי עבור בריאות כלכלית וקלינית (Health Information Technology for Economic and Clinical Health, HITECH) משנת 2009 היא לאמץ פיתוח של חילוף מידע בריאותי אלקטרוני רחב בסיס, שבו המידע הקליני יעקוב אחר המטופלים על פני מסגרות שונות. חילוף מידע בריאותי נמצא בעדיפות עליונה בחוק HITECH מפני שקיים קונצנזוס רחב בקרב קובעי המדיניות כי הוא יכול להביא ליתרונות משמעותיים באיכות ויעילות, אך הוא דורש התערבות מדינית נכבדה על מנת להפיצו.

בחלק מהשווקים בארצות הברית התקיימו פרויקטים של חילופי מידע בריאותי שקדמו ל-HITECH, רבים מהם זכו לתמיכה של הסוכנות לחקר ואיכות הטיפול הרפואי. מחוץ לשווקים אלו, לעומת זאת, מספקי הטיפול חלקו לרוב מידע קליני ביניהם באופן ידני כמו מכתבים ופקסים, שעלותם גבוהה,  הם אינם זמינים לעתים קרובות בעת הטיפול, ואינם ניתנים לניתוח ממוחשב. התמיכה בחילופי מידע בריאותי אלקטרוני נרחב יכולה להוביל לטיפול רפואי מוצלח יותר ובעלות נמוכה יותר.

התמיכה בהשגת חילופי מידע בריאותי רחב בסיס מקבלת עידוד נוסף באמצעות הקונצנזוס האומר שחילוף מידע כגון זה הינו מרכיב קריטי בכל גישה המבקשת לשפר את מערכת הבריאות האמריקאית. ללא חילופי מידע בריאותי, מערכת הבריאות האמריקאית תמשיך להיות מורכבת מאיים בודדים של נתונים המשוכפלים ללא צורך ומעכבים את היכולת לתאם טיפולים על פני מסגרות שונות.

באמצעות HITECH, קובעי המדיניות הפדראלית קידמו חילופי מידע בריאותי באמצעות שני מנגנונים עיקריים. ראשית, הם כללו אותו בקריטריון השימוש המשמעותי – הסטנדרט הפדראלי עבור שימוש בתיקים רפואיים אלקטרוניים (EHR) שרופאים ובתי חולים נדרשים לעמוד בו על מנת לזכות בתמריצים כלכליים. שנית, הם השקיעו כמעט 600 מיליון דולר במדינות השונות על מנת שיוכלו להקים תשתית ראויה המסוגלת לתמוך בחילופי מידע בריאותי. המטרה של תכנית חילופי המידע המדינתית המשותפת היא לתת למטפלים אפשרויות בחירה לגבי השתתפותם בחילופי מידע בריאותי. חלק מהמדינות בחרו להקים בעצמן גופים המאפשרים חילופי מידע בריאותי, בעוד שמדינות אחרות בחרו להשקיע בגופים מקומיים ואזוריים קיימים המאפשרים חילופי מידע.

המידה שבה מדיניות זו הובילה ליצירת חילופי מידע בריאותי נרחבים, והמחסומים המעכבים את האפשרויות החדשות עבור החלפת נתונים קליניים בין מטפלים, טרם נחקרו דיים. על מנת למלא חוסר מידע קריטי זה, ערכנו סקר לאומי של כל הארגונים העוסקים בחילופי מידע בריאותי. מטרתנו הייתה להבין כיצד הגודל וההיקף של מאמצים אלו השתנו תחת HITECH ולזהות את האתגרים עליהם קובעי המדיניות יצטרכו להתגבר על מנת להגיע לרמת חילופי נתונים קליניים גבוהה.

באופן ספציפי יותר, ביקשנו לענות של שלושה סטים של שאלות. ראשית, כמה פרויקטים של חילופי מידע בריאותי קיימים בארצות הברית, וכיצד מספר זה השתנה מאז חקיקת HITECH? שנית, אילו סוגים של בעלי עניין משתתפים בפרויקטים אלו, אילו סוגי נתונים מחליפים ידיים, וכמה ישויות העוסקות בחילופי מידע בריאותי קיימות המסוגלות למלא אחר יכולות חילופי המידע הנדרשות בכדי לעמוד בשלב 1 של קריטריון השימוש המשמעותי? שלישית, מהם המחסומים העיקריים העומדים בפני המאמצים לחילוף מידע בריאותי, ובאופן ספציפי, באיזו מידה אתגרים כלכליים מאיימים על ההיתכנות העתידית של מאמצים אלו?

נתונים מחקריים ושיטות

זיהוי הארגונים

מטרתנו הייתה לסקור את כל הארגונים בארצות הברית העוסקים בחילופי נתונים קליניים בין ישויות עצמאיות – כלומר, ארגונים ללא מבנה ניהולי או כלכלי משותף. הסתמכנו על הרשימה של פרויקטים העוסקים בחילופי מידע בריאותי שנאספה בשלושה סקרים קודמים שנערכו בין 2007 ל-2010.

לרשימה זו הוספנו נתונים מיוזמת eHealth, מאגר של יוזמות חילופי מידע בריאותי. בנוסף נעזרנו בשני מקורות מידע שהפכו זמינים מאז שערכנו את הסקר האחרון: אתר האינטרנט של התכנית להסכם חילופי מידע בריאותי המדינתית המשותפת, הכולל את כל הפרויקטים העוסקים בחילופי מידע בריאותי ברמת המדינה, ותכניות אסטרטגיות שנוצרו על ידי כל מדינה המתארות פעילות חילופי מידע בריאותי מקומית. תהליך זה הביא לזיהוי של 322 ארגונים שעסקו, פוטנציאלית, בחילופי מידע בריאותי.

כלי הסקר

הכלי שבאמצעותו ערכנו את הסקר, ששופר מסקרים קודמים, הורכב משני חלקים. החלק הראשון ביקש מהמשתתפים לענות על שאלות סינון שונות על מנת לקבוע האם, נכון ל-1 ביולי 2012, הארגון שלהם עסק בחילופי מידע בריאותי בין ישויות עצמאיות, או לכל הפחות ניסה לקדם מטרה זו. המשתתפים שענו על קריטריונים אלו הוזמנו למלא אחר החלק השני בסקר, שעסק במאפיינים דמוגרפיים ארגוניים (כמו סוג הניהול והמספרים וסוג בעלי העניין המעורבים בחילופי המידע), סוגי הנתונים שהחליפו ידיים, היכולת לאפשר למשתתפים לעמוד בדרישות שלב 1 של קריטריון השימוש המשמעותי, מקורות מימון, ומחסומים המונעים התפתחות.

גרסא ראשונית של כלי הסקר נמצאת בנספח באתר האינטרנט. ערכנו בחינה קוגניטיבית של הסקר אצל משתתפים פוטנציאליים ושיפרנו את השאלות בהתאם לתגובותיהם.

ניהול הסקר

הסקר נערך בין אוגוסט לנובמבר 2012. תחילה שלחנו קישור לגרסא מקוונת של הסקר למנהלי 322 הארגונים שברשימה, או לבעלי תפקיד אחרים בארגונים שענו על הסקרים הקודמים שערכנו. לאחר מכן, אפשרנו גישה לשיטות אחרות של מילוי הסקר, כולל מענה טלפוני או באמצעות מסמך וורד. למשתתפים הוצע תמריץ כספי קטן (שובר מתנה בסך 25 דולר) עבור היענותם.

בחנו את התגובות על מנת לגלות טעויות וחוסר עקביות, ויצרנו קשר עם המשתתפים לצורכי הבהרה כאשר הדבר נדרש. משתתפים שלא ענו קיבלו שלושה אי-מיילים עוקבים ושלוש שיחות טלפון.

הגדרות

גם חוק ה-HITECH וגם התכנית להסכם חילופי מידע בריאותי המדינתית המשותפת מגדירות חילופי מידע בריאותי כתהליך של מסירת נתונים קליניים באופן אלקטרוני על פני מסגרות שונות, ואינן מפרטות את ההסכם הנדרש לחילופי מידע אלה. לפיכך, בחרנו להשתמש בהגדרה כוללנית יחסית של מאמצים להחלפת נתונים.

הגדרנו מאמץ לחילופי מידע בריאותי כ”מבצעי” אם הוא אפשר באופן אקטיבי החלפה של כל סוג של נתונים קליניים, בין ישויות עצמאיות מכל סוג שהוא (לדוגמא בתי חולים, מעבדות, ונושאי תשלום). הגדרנו מאמצים לאפשר חילופי מידע קליני שעדיין לא עסקו בפועל בחילופי מידע ככאלה הנמצאים עדיין בשלב התכנוני.

ניתוח

חישבנו את מספר הפרויקטים המבצעיים והתכנוניים בין המשתתפים והשוונו אותם לתוצאות מ-2009 ו-2010 על מנת לספק אומדן אורך של ההתקדמות בתחום. לאחר מכן זיהינו את המאפיינים הארגוניים של המאמצים המבצעיים והתכנוניים, כולל הזמן המבצעי, סוג הארגון, האזור בו ממוקם הארגון, וסוג המשתתפים. בנוסף בחנו את מקורות המימון העדכניים, את ההיתכנות הכלכלית של מאמצי חילופי המידע הבריאותי כפי שנמדדו על ידי מספר הפרויקטים המסוגלים לכסות את העלות התפעולית בעזרת הכנסה של בעלי עניין המשתתפים בחילופי המידע, ואת המחסומים הבולמים את התפתחות הפרויקטים.

בשלב הבא, סיכמנו את מספר המרפאות ובתי החולים שלפי דיווחי המשתתפים בסקר לקחו חלק בחילופי מידע בריאותי דרך הארגונים. חילקנו סכום זה במספר מרפאות החוץ (234,222) שדווחו על ידי אגודת ניהול הקבוצות הרפואיות ובמספר בתי החולים העוסקים בניתוחים ובטפולי חירום קצרי טווח (4597) שדווחו על ידי אגודת בתי החולים האמריקאית, בהתאמה, על מנת לקבוע את המספר היחסי של המרפאות ובתי החולים העוסקים באופן פעיל בחילופי מידע בריאותי.

לבסוף, אמדנו את מספר מאמצי חילופי המידע הבריאותי המסוגלים לאפשר למטפלים המשתתפים לענות על דרישות שלב 1 של קריטריון השימוש המשמעותי עבור פעילויות הקשורות בחילופי מידע בריאותי, ואת יכולת המענה הגיאוגרפי של פרויקטים אלו. בתור אמת המידה הגיאוגרפית, נעזרנו באזורי השירות של בתי החולים, המייצגים דפוסים של טיפול קהילתי בידי בתי החולים.

חישבנו את מספר אזורי השירות של בתי החולים שבהם מתנהל פרויקט של חילופי מידע בריאותי העומד בדרישות הליבה של קריטריון שלב 1: המסוגלות “להחליף מידע קליני משמעותי באופן אלקטרוני בין ספקי טיפול וישויות שאושרו על ידי המטופלים” (למרות שקריטריון זה הוסר מאוחר יותר משלב 1, זו עדיין מטרה עיקרית של חוק HITECH והיא רלוונטית עבור השלבים הבאים של שימוש משמעותי). בנוסף, חישבנו את מספר אזורי השירות של בתי החולים בהם מתנהלים פרויקטים של חילופי מידע בריאותי המסוגלים לתמוך בקריטריוני “התפריט” של שלב 1: חילוף של תוצאות מעבדה, סיכומים של תיקים רפואיים, ושלושה סוגים של נתוני בריאות הציבור – חיסונים, מעקב אחר סינדרומים (סממנים מוקדמים של התפרצות מחלות ומצב הבריאות הקהילתי), ותוצאות מעבדה מדווחות.

מאמצי חילופי מידע בריאותי מבצעיים לא בהכרח הראו מסוגלות לתמוך ביכולת לעסוק בחילופי מידע בריאותי, מפני שהקריטריונים של שימוש משמעותי בשלב 1 מגדירים “יכולת” כחילופי מידע בין מערכות EHR של ספקים שונים. חלק ממאמצי חילופי המידע הבריאותי אפשרו החלפת מידע רק בין ספקים המשתמשים באותה מערכת EHR, וחלק מהפרויקטים האחרים לא תמכו כלל בחילופי מידע בין הספקים (לדוגמא, חלקם תמכו בחילופי מידע רק בין המעבדות לספקים). כך, חלק מאזורי השירות של בתי החולים אמנם כללו פרויקטים מבצעיים של חילופי מידע בריאותי, אך אלו לא אפשרו למשתתפים לענות על הקריטריונים של שלב 1 של שימוש משמעותי.

מגבלות

למחקר שלנו היו מספר מגבלות. ראשית, הסתמכנו על נתוני דיווח-עצמי ולא יכולנו לאמת את מידת הדיוק של התגובות. כל הטיה בדיווח גרמה, סביר להניח, להערכת-יתר של ההיקף בו מתרחשים חילופי מידע בריאותי. לדוגמא, ייתכן והייתה הפרזה ביכולת המענה הגיאוגרפית, וייתכן גם שספרנו פעמיים מרפאות שעסקו במספר פרויקטים של חילופי מידע בריאותי. למרות זאת, אנו מאמינים כי ספירה כפולה כזו התרחשה לעתים נדירות בלבד.

שנית, ייתכן ולא הצלחנו לזהות חלק מהפרויקטים המבצעיים. אמנם בחרנו לנקוט בגישה מקיפה וכוללת בהיקף נכבד, אך למרות זאת, סביר להניח כי פספסנו מספר פרויקטים של חילופי מידע, בעיקר כאשר מדובר בספקי טיפול אינדיבידואליים שפעלו תחת הסכמי חילופי נתונים פרטיים.

לבסוף, כלי הסקר בו השתמשנו הכיל מגבלות משמעותיות. בין היתר, חוסר היכולת שלנו להעריך את גודל בתי החולים ומרפאות החוץ שהשתתפו בסקר, או את מספר החילופים שהתרחשו.

תוצאות המחקר

המחקר הראה כי 131 ארגונים ברשימה הראשונית שערכנו (31%) לא ענו על הקריטריונים הכוללניים שקבענו. הבעיה הנפוצה ביותר הייתה סיווג שגוי בנתוני המקור: קטגוריזציה מוטעית של משתתפים שלקחו חלק במאמצים של חילופי מידע בריאותי במובן הרחב בתור מאמצים כשלעצמם.

קיבלנו תשובות מ-172 מתוך 221 הפרויקטים הנותרים שעסקו בחילופי מידע בריאותי, כלומר שיעור תגובה של 78%. מתוך 172 פרויקטים אלו, 119 היו מבצעיים (החליפו מידע בריאותי באופן פעיל)  – עלייה משמעותית (61%) מ-75 הפרויקטים הדומים שזיהינו בסקר מ-2010 (מוצג 1). מרבית המאמצים המבצעיים היו ללא מטרות רווח ועסקו בחילוף פעיל של מידע במשך פחות משנתיים.

המשתתפים

מצאנו כי בתי חולים ומרפאות חוץ היו המשתתפים הנפוצים ביותר בחילופי נתונים (מוצג 2). בנוסף, הם היו גם בעלי העניין בעלי הסבירות הגבוהה ביותר לשלם עבור השתתפות בפרויקטים אלו.

נושאי תשלום השתתפו בחילופי מידע ושילמו עבור השתתפותם בפחות מחצי מהפרויקטים המבצעיים. ההשתתפות בקרב בתי מקרחת עצמאיים וקבוצות אחרות שיכלו ליהנות מחילופי מידע בריאותי הייתה מוגבלת אף יותר.

סוג המידע שהחליף ידיים

תוצאות בדיקות היו סוג המידע המוחלף הנפוץ ביותר (ב-82% מהפרויקטים), ואחריהן סיכומי תיקים רפואיים עבור המטופלים (79% מהמאמצים; מוצג 1 בנספח). סיכומי שחרור מטיפול היו סוג הנתונים הנפוץ ביותר במסגרות שעסקו באשפוז (66% מהמאמצים), וסיכומים קליניים היו הנפוצים ביותר במסגרות טיפול חוץ (61% מהפרויקטים).

היתכנות כלכלית ומחסומי התפתחות

מצאנו כי מלגות וחוזים היו מקור המימון העיקרי עבור 52% מהפרויקטים המבצעיים שעסקו בחילופי מידע בריאותי (מוצג 1). פחות מרבע מהפרויקטים דיווחו כי הם מסוגלים לעמוד בעלות התפעולית באמצעות הכנסה מהמשתתפים (ההגדרה הסטנדרטית עבור יכולת כלכלית ברת-קיימא).

פיתוח מודל כלכלי בר-קיימא הוגדר כמחסום בינוני או משמעותי על ידי 74% מהמאמצים המבצעיים והתכנוניים גם יחד (מוצג 3). העדר מימון היה גם הוא מחסום שהוזכר רבות, במיוחד על ידי פרויקטים בשלב התכנוני.

חדירה למודעות

מצאנו 1398 בתי חולים בארצות הברית (30%) ו-23,341 מרפאות חוץ (10%) שלקחו חלק ב-119 הפרויקטים המבצעיים שעסקו בחילופי מידע בריאותי. מדובר בכמות כפולה של בתי חולים ביחס לאלה שלקחו חלק במאמצים דומים בסקר הקודם שערכנו ב-2010 (14%) וכמעט פי 3 מרפאות חוץ (3%).

שלב 1 של שימוש משמעותי

מצאנו כי 91% מהפרויקטים המבצעיים של חילופי מידע בריאותי אפשרו לספקי הטיפול להראות כי הם מסוגלים לעסוק בחילופי מידע קליניים באופן אלקטרוני – סף כניסה נמוך למדי. עם זאת, רק 10% מהפרויקטים ענו על כל ששת הקריטריונים בשלב 1 של השימוש המשמעותי עבור חילופי מידע בריאותי. הקריטריון הנפוץ ביותר אותו מילאו הפרויקטים היה היכולת למסור סיכום תיקים רפואיים עבור חולים שעברו לטיפול במסגרת אחרת (78% מהפרויקטים המבצעיים). שני קריטריונים הקשורים בבריאות הציבור היו בעלי שיעור ההיענות הנמוך ביותר: דיווחי מעקב סינדרומי (29% מהפרויקטים) ותוצאות מעבדה (26% מהמאמצים).

67% מאזורי השירות של בתי החולים (2309 מתוך 3434) כללו פרויקט מבצעי שאפשר למשתתפים למלא לכל הפחות אחר קריטריוני הליבה של חילופי מידע בריאותי. כלומר, 23% (777) כללו פרויקט שיכל לתמוך רק בקריטריוני הליבה, ב-20% (693) נוספים היה פרויקט שאפשר למטפלים למלא אחר דרישות הליבה ולפחות חצי מפעולות ה”תפריט”, ו-24% הנותרים (839) כללו פרויקט שאפשר למטפלים למלא גם אחר קריטריוני הליבה וגם אחר אלו בתפריט. מדינות הצפון-מזרח התיכון (אילינוי, אינדיאנה, מישיגן, אוהיו ו-וויסקונסין) והדרום-מערב התיכון (ארקנסו, לואיזיאנה, אוקלהומה וטקסס) כללו בשטחן יותר אזורי שירות של בתי חולים שכללו פרויקטים כאלו מאשר מחוזות אחרים.

דיון

בסקר לאומי שנערך לגבי כל הפרויקטים שעסקו בעידוד חילופי נתונים קליניים באופן אלקטרוני בין ישויות בלתי קשורות, מצאנו כי חלה התקדמות משמעותית ביחס ל-2010. נמצא גידול משמעותי במספר הפרויקטים המבצעיים של חילופי מידע בריאותי, ופרויקטים אלו הקיפו אזורי מענה גיאוגרפיים נרחבים ביכולתם לתמוך בשלב 1 של שימוש משמעותי. כמעט 1 מכל 3 בתי חולים עוסק כיום בחילוף של מידע קליני דרך פרויקטים אלו, ובערך 1 מכל 10 מרפאות.

עם זאת, פרויקטים אלו נותרו תלויים באופן משמעותי במימון מלגות – רובו ממשלתי – ורבים מהם עדיין נאבקים להשיג שרידות כלכלית ארוכת טווח. במבט כללי, ממצאים אלה הם חדשות טובות עבור המדיניות הפדראלית הנוכחית, אך מעלים חששות נכבדים לגבי העתיד.

מקור הגידול במספר הארגונים המאפשרים חילופי מידע בריאותי הוא, ככל הנראה, בתמיכה שמציע חוק HITECH. הפעילות הפדראלית כנראה הובילה להקמת פרויקטים רבים ועודדה אחרים הנאבקים להמשיך בפעילותם לנסות להפוך למבצעיים יותר. באופן ספציפי, המימון דרך תכנית ההסכם לחילופי מידע בריאותי המדינתית המשותפת והמטרה המפורשת להבטיח כי כל ספקי הטיפול יוכלו לעמוד בלפחות אחד מהקריטריונים של שימוש משמעותי הקשורים בחילופי מידע בריאותי, הובילה את המדינות השונות להקים תכניות חילוף בעצמן או לתמוך בתנאים שיאפשרו לפרויקטים קיימים להתרחב. פעילות זו הובילה ככל הנראה לא רק ליותר פרויקטים מבצעיים, אלא גם לאזורי שירות נרחבים יותר וטיפול משופר.

אתגרים

למרות כל זאת, עדיין קיימים אתגרים נכבדים בהמשך הדרך. מרבית מהספקים של טיפול רפואי, כולל שני-שליש מבתי החולים ו-90% מהמרפאות הפרטיות, טרם לוקחים חלק בפרויקטים אלו. קריטריוני השימוש המשמעותי אינם דורשים כי הספקים ייעזרו בישויות אלו עבור חילופי מידע. עם זאת, האפשרויות האחרות – כולל Direct, מערכת גישה ישירה מאובטחת המזכירה אי-מייל – הם בעלות פונקציונאליות מוגבלת.

למרות שחלק מהספקים ללא ספק משתמשים באפשרויות אלו, אנו מאמינים כי רובם עדיין לא לוקחים חלק בחילופי מידע בריאותי באופן משמעותי. היצירה של ביקוש נרחב לחילופי מידע בריאותי בין ספקי טיפול רפואי דורשת שינויים רבים במערכות המידע, הרבה מעבר לאלו שנוצרו בעקבות HITECH.

יכולת כלכלית ברת-קיימא בקרב הארגונים המאפשרים חילופי מידע בריאותי היא כנראה האתגר הגדול ביותר כרגע. העובדה ש-3/4 מהפרויקטים מציינים כי פיתוח של מודל כלכלי בר-קיימא הינו מחסום התפתחותי עיקרי מהווה תמרור אזהרה עבור קובעי המדיניות כי הצמיחה בחילופי מידע בריאותי תיפסק, אלא אם כן הפרויקטים האלו ימצאו דרך לתמיכה עצמית או באמצעות מחויבות ציבורית ארוכת טווח למימון שלהם.

ממצא זה אינו מפתיע: יכולת כלכלית ברת-קיימא תמיד הייתה עקב אכילס עבור פרויקטים של חילופי מידע בריאותי. מאמצים לחילוף של מידע בריאותי נאבקים לקיים עצמם כלכלית מפני שנושאי התשלום משתתפים בפחות מחצי מהפרויקטים, ומשלמים עבור ההשתתפות בפרויקטים במספרים קטנים אף יותר. שיעור נמוך זה נותר על כנו למרות שנושאי התשלום יזכו ליתרון רב מהשתתפות בפרויקטים כאלו, בשל העובדה שחילופי מידע בריאותי יצמצמו משמעותית את מספר הבדיקות החוזרות וההליכים הרפואיים המיותרים.

החלפת מידע בריאותי הינה בעלת ערך נוסף רב עבור בעלי עניין אחרים, כמו המטופלים, שבזכות חילופי המידע לא יידרשו יותר לטרוח בהעברה של תיקים רפואיים ממטפל אחד לאחר. יחד עם זאת, קשה לכמת ערך מוסף מסוג זה באופן שניתן לתרגמו לרווח כספי. זיהוי ועידוד מודלים כלכליים מוצלחים, שבמסגרתם אלו הנהנים מחילופי מידע בריאותי יתמכו בהם כספית, הינם חיוניים על מנת להבטיח כי ההתקדמות שהושגה באמצעות חוק HITECH לא תהיה לשווא.

מחקרים קשורים

מחקרנו מהווה תוספת לספרות המקצועית ההולכת וגדלה בנושא חילופי מידע בריאותי בארצות הברית. למרות שאין בנמצא סקר לאומי מעודכן לגבי פרויקטים של חילוף מידע בריאותי, מחקרים אמפיריים אחרונים בדקו את מידת העיסוק של מטפלים ומטופלים בתחום זה ואת המאפשרים והמחסומים הכלליים בנושא חילופי מידע בריאותי.

שני המחקרים הרלוונטיים ביותר עבורנו בחנו את האתגרים הניצבים בפני התרחבות חילופי המידע הבריאותי תחת HITECH. הממצאים של שני המחקרים, שהיו איכותניים באופיים, מדגישים את התוצאות שלנו כי המודל העסקי של חילופי מידע בריאותי נותר בלתי ודאי ומצביעים על מחסומים נוספים שקיבלו תשומת לב מועטה. מחקרים עתידיים שיוסיפו ראיות אמפיריות הבודקות את היתרונות של חילופי מידע בריאותי יסייעו רבות בתחום זה, בעיקר באזורים בהם יש מספר גדול של מרפאות ובתי חולים קטנים עבורם ההיתכנות העסקית הינה מאתגרת במיוחד.

השלכות לגבי מדיניות

קובעי המדיניות צריכים להמשיך ולחתור אחר חילופי מידע בריאותי ברמה הלאומית. בנוסף, ממצאינו מלמדים כי נדרשת תשומת לב רבה על מנת להבטיח כי ההתקדמות שהושגה עד היום תהיה ארוכת טווח. דבר זה ידרוש התמקדות מפורשת בזיהוי דרכים שיסייעו לפרויקטים של חילופי מידע בריאותי להשיג יכולת כלכלית ברת-קיימא כאשר הם מרחיבים את תחום פעילותם ומציעים יותר אפשרויות ושירותים.

עידוד יותר ספקי טיפול לקחת חלק בחילופי מידע בריאותי הינה נקודת התחלה מוצלחת. עם זאת, נדרשות בנוסף גישות ממוקדות שיבטיחו כי המוכנות של נושאי התשלום לשלם עבור חילופי מידע בריאותי תהיה תואמת למידת השתתפותם. אחת מנקודות הפתיחה המבטיחות בתחום זה היא שלבים עתידיים של שימוש משמעותי שיגדילו את הדרישות לחילופים אלו, ורפורמת טיפול רפואי שתבטיח כי הספקים יהיו אחראיים לשיתוף פעולה טיפולי.

סביר להניח כי מאמצים אלו ידרשו בנוסף גישות המבטיחות כי כל בעלי העניין הנהנים מחילופי המידע יתמכו בהם כספית. באופן ספציפי, פרויקטים העוסקים בחילופי מידע בריאותי צריכים להתמקד יותר בנושאי תשלום פרטיים. נדרשת הבנה ברורה יותר לגבי מה מונע מנושאי תשלום להשתתף בפרויקטים אלו. קיימות מספר הצעות כיצד יש להבטיח מימון עקבי מצד נושאי תשלום פרטיים ותרומות ציבוריות, כשרבות מהן דורשות התערבות ברמת המדיניות, כמו עמלות טיפול ובדיקות ציבוריות באמצעות מיסוי מדינתי. אך ללא קשר לגישה בה נוקטים, בהתחשב במידת העניין הציבורי הרב שנרשם עד היום בפרויקטים של חילופי מידע בריאותי, העדיפות העליונה היא קביעת האופן שבו פרויקטים אלו יוכלו ליצור הכנסה מספקת עבור המשך פעילותם.

סיכום

בחנו את מצבו של תחום חילופי המידע הבריאותי בארצות הברית ומצאנו התקדמות משמעותית מאז חקיקת חוק HITECH. קיימים כיום יותר פרויקטים מבצעיים של חילופי מידע בריאותי, יותר ספקי טיפול לוקחים חלק במאמצים אלו, ורוב אזורי השירות של בתי החולים כוללים בשטחם לפחות פרויקט אחד המסייע לספקי הטיפול לעמוד בקריטריוני שלב 1 של שימוש משמעותי. אם ברצוננו להבטיח כי התקדמות זו תמשיך, האתגר הניצב בפנינו הוא לסייע לפרויקטים אלו לזהות ולהטמיע מודלים כלכליים ברי-קיימא.

מוצג 1: מאפייני פרויקטים של חילופי מידע בריאותי. מלמעלה למטה: מספר המאמצים לפי שנה; משך השלב התכנוני; סוג הארגון (ללא כוונת רווח, ממשלתי, למטרת רווח, אחר); אזור גיאוגרפי (צפון מזרח, מערב תיכון, דרום, מערב); מקור התמיכה העיקרי (מלגות וחוזים, עמלות, אחר, לא נכלל בדיווח); עלויות תפעוליות שכוסו על ידי הכנסות מהמשתתפים.

מוצג 2: סוג המשתתפים בפרויקטים מבצעיים של חילופי מידע בריאותי. אדום – ספק מידע, כחול – מקבל מידע, ירוק – משלם עבור ההשתתפות. משמאל לימין: בית חולים; מרפאת חוץ; מעבדה או רדיולוגיה; נושא תשלום; מחלקת בריאות ציבורית; מתקן לאשפוז ארוך טווח; בית מרקחת עצמאי.

מוצג 3: מחסומים המונעים התפתחות של פרויקטים לחילופי מידע בריאותי. כחול – בשלב התכנוני, אדום – מבצעי. משמאל לימין: יכולת ברת-קיימא; העדר מימון; פרטיות; ייפוי כוח; מחסומים טכניים; תחרות; קישוריות.