PERSPECTIVES ON DRESS AND IDENTITY

לבוש וזהות

הגדרה של לבוש

ב- 1965 הצענו כי המילה “לבוש” (dress) ניתנת להחלפה, באופן כללי, עם מספר מונחים אחרים המשמשים חוקרים בתחום החברה. מונחים אלו כוללים “הופעה”, “ביגוד”, “קישוט”, “עיטור” ו”קוסמטיות”. מאז, בחרנו להשתמש במילה “לבוש” המאפשרת יותר ספציפיות בהשוואה לשאר המונחים. בנוסף, במשך הזמן פיתחנו הגדרה חד משמעית של לבוש, החפה מהטיה או הערכה חברתית או אישית, הניתנת ליישום על פני שלל גבולות לאומיים ותרבותיים, והיא אינקלוסיבית עבור כל התופעות אותן ניתן לציין באופן מדויק בתור לבוש. לפי הגדרה זו, לבוש של אינדיבידואל הינו אוסף של מודיפיקציות של הגוף ו/או תוספות לגוף. לבוש, לפי הגדרה זו, כולל רשימה ארוכה של מודיפיקציות ישירות אפשריות של הגוף כמו תסרוקות, צביעת העור, פירסינג באוזניים והבל פה ריחני, בנוסף לרשימה ארוכה של בגדים, תכשיטים, אביזרי אופנה (אקססוריז), וקטגוריות נוספות של פריטים המתווספים לגוף בתור תוספות.

מערכת הסיווג (טבלה 1) מצביעה על סוגי-משנה של מודיפיקציות גוף ותוספות ומספקת סכמה עבור הצלבת-רפרנסים של סוגי-משנה אלו עם תכונותיהם. על בסיס הצלבה זו, ניתן לזהות קעקוע בתור מודיפיקציית גוף המשנה את עיצוב פני השטח וצבע העור וגלים קבועים בשיער בתור מודיפיקציה המשנה את צורה והטקסטורה של השיער. ניתוח לעיצוב האף הינו טרנספורמציה של צורה ונפח המערבת את מערכת השריר-שלד. מכנסיים וצמידים מהווים צורות תחומות (enclosure) מוגדרות-מראש, שלכל אחת מהן תכונות ספציפיות. מעיל ארוך בגזרת A-line, עם כיסים המהווים יחידות-משנה מבניות, מוגדר בתור תיחום, שצורתו הכללית תלויה בהתעטפות, ההתליה, והעיצוב מראש של הבד. עגילים בצורות, טקסטורות וצבעים שונים הינם הצמדות (attachments) שניתן או להחדירם לאוזן או להצמידם באמצעות אטב (קליפ). שמשיות וארנקים מסוגים שונים הינם אובייקטים המוחזקים ידנית עם תכונות שונות ומגוונות. מנהגים מקומיים לעתים דורשים כי השמשייה תוחזק על ידי אדם אחר שאינו האדם המוצל על ידה.

טבלה 1: מערכת הסיווג של סוגי לבוש ותכונותיהם.

תכונות

מערכת זיהוי הלבוש שלנו מיישמת הפרדה קונספטואלית שרירותית במידת מה בין מאפייני גוף ביולוגיים לבין לבוש, שכל אחד מהם תמיד נתפס ביחס לאחר, או פוטנציאלית ביחס לאחר, בתור תבנית (גשטלט). עם זאת, אנו מאמינות כי זיהוי מדויק של סוגי לבוש והמאפיינים התפיסתיים ברי-הזיהוי שלהם מהווים דרישה מוקדמת חיונית לניתוח של לבוש באופן כללי, ולניתוח שלנו לגבי לבוש בתור אמצעי לא-ורבאלי של תקשור זהות בפרט. בנוסף, ניתן להתייחס ללבוש בו-זמנית משתי נקודות מבט: בתור הרפרטואר הכולל של מודיפיקציות גוף ותוספות שקבוצה חברתית מסוימת מאפשרת לחבריה (לדוגמא, לבוש אמריקאי, לבוש גברי, לבוש של בני נוער), או בתור תצוגה מסוימת של מודיפיקציות גוף ותוספות שאינדיבידואל ספציפי מרכיב מרפרטואר זמין עבור מקום וזמן מסוים.

המונח “לבוש” מול מונחים אחרים

הצגנו את ההגדרה שלנו ללבוש על מנת להשוות את התועלת שבמילה לבוש, כמונח טכני, מול מונחים אחרים בספרות העוסקת באספקטים החברתיים של לבוש. לבוש הינו המונח הטכני הטוב ביותר מכיוון שמונחים אחרים אינם מזהים את כל המודיפיקציות והתוספות האפשריות לגוף אותן, לשיטתנו, מצליח לכלול המונח “לבוש”. בחלקים הבאים, נבאר מדוע המונחים החלופיים (הופעה, התקשטות, הלבשה (אפרל), ביגוד, תחפושת ואופנה) אינם מדויקים או מקיפים כמו המונח לבוש.

לבוש מול הופעה (appearance): מצד אחד, לבוש הוא מונח מצומצם יותר מהופעה מכיוון שהוא אינו כולל תכונות של הגוף הערום כמו צורתו וצבעו, בנוסף להתבטאות באמצעות הבעות פנים ומחוות. מצד שני, לבוש הוא מונח מקיף יותר מהופעה מכיוון שהוא כולל אספקטים של מודיפיקציות גוף ותוספות הנתפסים על ידי כל החושים – לא רק הראייה בלבד, כפי שמרמז המונח “הופעה”. אנשים עיוורים, לדוגמא, על אף כי הם חסרים את חוש הראייה, מסוגלים להתרשם מלבוש באמצעות תגובות של מישוש, קול, ריח וטעם. למרות שחוויית הטעם אינה נכללת לרוב בדיונים לגבי לבוש, אין להתעלם ממנה. היא כוללת התנהגויות כמו הטקסים היומיים של אמריקאים רבים המבצעים מודיפיקציות קוסמטיות של הטעם באמצעות חומרים שונים של היגיינת הפה.

לבוש מול עיטור (adornment) או קישוט (ornament): לבוש וקישוט אינם מונחים מועילים המסבירים מה כוללת צורת מודיפיקציות הגוף והתוספות ומה היא אינה כוללת, מכיוון שהם כופים שיפוט ערכי מגביל הנוגע לאיכות האסתטית שאינו נכלל במונח לבוש. לפיכך, תוספת או מודיפיקציה תסווג בתור עיטור או קישוט רק כאשר המסווג מקצה להן מידה מסוימת של ערך חיובי על בסיס פרשנותו האישית של כללים או סטנדרטים תרבותיים המגדירים מה נחשב יפה או מושך. מגבלה זו מרמזת כי אדם השופט תוספות או מודיפיקציות מסוימות כחסרות ערך אסתטי יתעלם מהן אוטומטית בעת התייחסותו ללבוש.

לבוש מול ביגוד (clothing): בעבר, חוקרים שונים ניסו להשתמש בביגוד בתור מונח מקיף הכולל גם מודיפיקציות גוף ותוספות. למרות מאמצים אלו להמיר את המילה ביגוד למונח טכני שימושי עבור זיהוי קטגוריות נרחבות אלו של לבוש וקטגוריות-המשנה הנכללות בהן, עדיין נותרת בעינה מגבלה אחת משמעותית: המילה ביגוד משמשת בדרך כלל לזיהוי תיחומים המכסים את הגוף, ולרוב משמיטה מודיפיקציות גוף. בנוסף, המילה ביגוד, בדומה לעיטור, מציגה באופן בלתי נמנע ערכים חברתיים או אישיים. לדוגמא, אם הביגוד מסתיר, הוא מגן ולכן חיובי. אם הוא אינו מסתיר חלקי גוף מסוימים, הוא עשוי להיות בלתי צנוע ולכן רע, לפחות עבור חלק מהאנשים.

לבוש מול הלבשה (apparel): המגבלה המשמעותית ביותר של המונח הלבשה היא כי הוא אינו כולל מודיפיקציות גוף. במובן זה הוא דומה למונח ביגוד.

לבוש מול תחפושת (costume): המונח תחפושת לרוב מזהה תוספות ומודיפיקציות המסמנות תפקיד או פעילות חברתית חריגה ושאינה יום-יומית. לפיכך, יש לשמור את המילה תחפושת לדיונים לגבי לבוש עבור תיאטרון, פסטיבלים שונים וטקסים.

לבוש מול אופנה (fashion): המונח אופנה חסר את הדיוק של המונח לבוש מכיוון שהוא מתייחס לשלל מוצרים תרבותיים מטריאליים ולא-מטריאליים (כמו בתים, מוזיקה, מכוניות, תיאוריות מדעיות, פילוסופיה ופנאי). בנוסף, בדומה לקישוט, הוא כופה שיפוט ערכי חיובי ושלילי על מודיפיקציות גוף ותוספות ותכונותיהן על בסיס הפוזיציות היחסיות שלהן בתוך מחזור האופנה, הכולל הצגה ראשונית, קבלה אצל הקהל הרחב, והתיישנות. בנוסף, לא כל סוגי הלבוש מוגדרים כאופנה. לדוגמא, לבוש דתי בחברות רבות אינו משתנה בהתאם לאופנות, ולפיכך אוטומטית אינו נלקח בחשבון בחקר הלבוש.

הפונקציות של הלבוש: שינוי של תהליכי גוף ותווך לתקשורת

מודיפיקציות גוף ותוספות, המהוות את הלבוש, מתפקדות כגורמי שינוי של תהליכי גוף או ככלי לתקשורת. למרות שפונקצית התקשורת היא השיקול העיקרי שלנו ביחס לאספקטים החברתיים של הלבוש, עלינו לאזן שיקול זה מול הראשוניות של הקיום הביולוגי, הקודם לחברתי. לפיכך, ראשית נדון בדרכים שבהן סוגי לבוש שונים מתפקדים כגורם המשנה תהליכי גוף.

מודיפיקציות גוף עשויות לשנות תהליכי גוף בדרכים שליליות וחיוביות כאחד. הסרה של שיניים או ניתוחים פלסטיים בשל סיבות קוסמטיות הם דוגמאות למודיפיקציות גוף העלולות לסכן את הבריאות. מן הפן החיובי, הסרה של שיניים רקובות או שימוש בתחבושות על פצעים יכולים דווקא להועיל לבריאות.

תוספות גוף מתפקדות כגורמי שינוי של תהליכי גופניים מכיוון שהן משרתות בו-זמנית בתור סביבה מיקרו-פיזית ובתור ממשק בין הגוף לסביבה המאקרו-פיזית. בתור מיקרו-סביבה, הן יוצרות אינטראקציה עם הגוף. גרבי צמר או מעיל פארקה מניילון עשויים, לדוגמא, לשנות את טמפרטורת הסביבה וריכוז אדי מים, וכתוצאה מכך את הטמפרטורה ואיזון המים של הגוף, בדרכים שעשויות להיות מועילות או מזיקות ביחס לתהליכים גופניים. בתור ממשק, תוספות גוף עשויות להסיט כוחות חיצוניים כמו אור שמש, השפעות של רוח קרה או פגיעה של כלי נשק, או כשלוחות של הגוף המסייעות בביצוע משימות. כפפות, כיסים, נעליים ומשקפיים מגבירים את יכולות הגוף כמנגנון לתפיסת אובייקטים עיקשים, כאמצעי נשיאה, בתור אובייקט לתנועה, או כאמצעי לניווט דרך מגבלות החלל הנגרמות בשל הסביבה המאקרו-פיזית. יש לציין כי לחלק מתוספות הגוף יש שימוש כפול. ליפוף הדוק של המותניים או הרגליים אכן מהווה תיחום, אך יכול לשמש בנוסף ככלי למודיפיקציה של צורת הגוף.

הרשימה של המשמעויות המתוקשרות באמצעות סוג הלבוש היא למעשה אינסופית. הלבוש עשוי, לדוגמא, לשמש כהצהרה לגבי גיל, מגדר, מעמד חברתי, השתייכות לבית ספר, או דת. בסופו של דבר, המשמעויות המועברות באמצעות התכונות והסוגים האובייקטיביים של הלבוש תלויות בפרשנויות הסובייקטיביות של כל אדם לגביהן. בנוסף, המשמעויות אותן מייחס האדם למאפיינים החיצוניים השונים של הלבוש מבוססים על החיברות שלו/שלה בתוך הקשר תרבותי מסוים לצד האלתורים אותם האדם מפעיל כאשר הוא מיישם משמעויות נלמדות של לבוש במצבים חברתיים ספציפיים. אם נשוב לחלק מהמונחים הערכיים שהוזכרו קודם, נמצא כי כאשר מתייחסים לסוג מסוים של לבוש בתור קישוט או עיטור או שיח לגבי האיכויות האסתטיות של הלבוש, אלו שייכים לדיון על הפונקציה החברתית של לבוש כאמצעי לתקשורת של סטנדרטים חברתיים ואינדיבידואליים הנוגעים למאפיינים מספקים אסתטית של לבוש. בנוסף, ציון של סוג מסוים של לבוש בתור ביגוד מגן ממחיש כיצד דוגמאות שונות של לבוש מתקשרות כי הן בעלות השפעה חיובית על התהליכים הגופניים.

לבסוף, אנו מדגישות כי המשמעויות המתוקשרות דרך הלבוש עשויות לנבוע מהסוג הבסיסי שלו, אחת מתכונותיו (כמו צבע, צורה וכדומה), או ממכלול של סוגי הרכיבים ו/או התכונות שלו. לפיכך, הצבע (או תכונה בודדת) של העניבה של איש עסקים זה או אחר עשויה להיות אינדיקאטור חשוב יותר של זהותו מאשר המכלול של החליפה, החולצה, העניבה, הגרביים והנעליים שלו.

לבוש כתקשורת של זהות

חוקרים רבים מצביעים על המאמר של אריקסון מ- 1946 בתור המסמך שהוליד את העיסוק של חוקרים מתחום מדעי החברה בשימוש במונח “זהות” בעת פירוש ההתנהגות האנושית. מאז, השימוש בזהות כמונח טכני גבר במדעי החברה, ונטה לאבד את האוריינטציה הפסיכואנליטית שהייתה קיימת בעבודתו של אריקסון. בתחילת שנות ה- 60 המונח השתנה ויושם על ידי אינדיבידואלים המתעניינים בתיאוריות של אינטראקציה סימבולית. מכיוון שאנו משתמשות בפרספקטיבה של אינטראקציה סימבולית בהצגתנו את הרעיונות שלנו לגבי האופן שבו לבוש – כתווך של תקשורת – קשור בזהות, אנו מתעניינות במיוחד בעבודות שבהן האספקטים של לבוש וזהות נבחנים מפרספקטיבה זו. עבודותיהם של סטון, גופמן, סטרייקר, ו-וויגרט, טייטגה וטייטגה מתאימות לקטגוריה זו. סטון הרחיב את גישת האינטראקציה מעבר לתקשורת באמצעות שיח, כך שתכלול גם תקשורת באמצעות הופעה (שלפי הגדרתו כוללת גם לבוש, לצד מחוות ומיקום) והדגיש את העובדה כי לבוש, המזוהה במפגשים חברתיים לפני תחילת השיחה, הוא בעל קדימות מסוימת לפני השיח במהלך ביסוס הזהות. סטרייקר שילב גם הוא את הקונספט של זהות והופעה לתוך פרספקטיבה קונספטואלית המבוססת על עקרונות של אינטראקציוניזם סימבולי. “חברה וזהות, לקראת פסיכולוגיה סוציולוגית” (וויגרט) הינו מקור רב ערך מכיוון שהוא כולל סקירה נרחבת של הספרות בנושא זהות, בנוסף להערכה של המשמעויות של זהות והקשר של זהות לקונספט של העצמי.

מהפרספקטיבה של תיאוריית האינטראקציה הסימבולית, אינדיבידואלים רוכשים זהויות דרך אינטראקציות חברתיות במגוון מסגרות חברתיות, פיזיות וביולוגיות. לפי המשגה זו, זהויות מתוקשרות באמצעות לבוש בעת שהוא מכריז על העמדות החברתיות של הלובש, הן ללובש עצמו והן לצופים, בתוך מצב אינטראקציה ספציפי. חלק מהזהויות מוקצות בלידה. זהויות אלו כוללות את אלו הקשורות בווריאציות גופניות בהתאם למין, גזע או חריגות מהממוצע שחברה מסוימת עשויה להגדיר כמוגבלות, לצד קטגוריה אתנית של קרבת דם. במשך הזמן האינדיבידואל המתפתח מפנים את זהויות אלו ואחרות, ואין בנמצא אינדיבידואל המסוגל לרכוש את כל הזהויות האפשריות. בנוסף, אין בנמצא שני אנשים המתמודדים עם אותן נסיבות סביבתיות זהות, חברתיות ואחרות, עבור רכישת דרכי ההתנהגות המובילות לביסוס זהויות. לפיכך, הזהויות של כל אדם בפני עצמו, כולל אלו המתוקשרות דרך לבוש, הן אישיות וייחודיות. ובאותו זמן, הן גם חברתיות לחלוטין, מכיוון שהן מהוות “סלקציות” הנרכשות באופן חברתי מדרכים מובנות חברתית של ייחוס זהויות על בסיס העמדות החברתיות אותן האינדיבידואל ממלא. לעמדות אלו קשורות בנוסף התנהגויות צפויות הנקראות תפקידים חברתיים, נושא שלא נרחיב לגביו במאמר זה.

זהות, עצמי ולבוש

אנו מגדירות את העצמי (self) בתור אוסף זהויותיו של האינדיבידואל המתוקשרות באמצעות לבוש, אספקטים גופניים של הופעה, ושיח, לצד האובייקטים המטריאליים והחברתיים (אנשים אחרים) היוצקים משמעות למצבי אינטראקציה. אינדיבידואל אחד יכול למלא מספר עמדות חברתיות ולפיכך ייתכן ויהיו לו מספר זהויות התורמות לקונפיגורציה הכוללת של העצמי. האינדיבידואל יכול להרהר בזהויות אלו (העצמי) ולהבין כי הן גם מחברות וגם מפרידות אותו/אותה מאחרים. באופן כללי, העצמי הינו התוצאה המצטברת של החיברות, הכוללת אימוץ של התנהגות נצפית באלו המשמשים כרפרנטים חברתיים (מודלים לחיקוי), ציות לחוקים וכללים הנלמדים מאחרים, ושימוש בניסוי וטעייה בסיטואציות חברתיות.

סטון הרחיב לגבי אופי הסיטואציה שבה לבוש תורם לרכישת זהויות ולהתפתחות תחושת העצמי. עמדתו היא כי העצמי רוכש זהויות כאשר הוא “ממוקם – כלומר מעוצב בדמות אובייקט חברתי על ידי ההכרה בהשתתפותו או בחברותו ביחסים החברתיים”. בנוסף, הלבוש מסייע להכריז (לתקשר) זהויות לאנשים הממוקמים חברתית. סטון תייג את תקשור העצמי באמצעות לבוש בתור התכנית של האינדיבידואל. ההערכה של אחרים כלפי תכניתו של האינדיבידואל כונתה על ידו סקירה. על בסיס התנסויותיהם עם אנשים אחרים במשך הזמן, אינדיבידואלים מפתחים, לפני האינטראקציה, תפיסות לגבי האופן שבו אנשים אחרים יגיבו ללבוש שלהם. אם תחזיותיו של האדם לגבי התגובות מצד אחרים הן מדויקות, הזהות או הזהויות שאותו אדם מתכוון להציג באמצעות הלבוש יהיו תואמות לאלו הנתפסות על ידי אחרים. צירוף מקרים זה של משמעות הוא מה שסטון מתייחס אליו בתור תיקוף העצמי (ולידציה) המוביל לאינטראקציות חברתיות מספקות. לעומת זאת, אם המשמעות המועברת דרך הלבוש היא שונה עבור המציג והצופה, האינטראקציה עלולה להיות מסורבלת או אפילו להסתיים. לדוגמא, אדם המגיש מועמדות לעבודת צווארון לבן המגיע לראיון בג’ינס וסווטשירט, ללא הסבר לגבי נסיבות מיוחדות שמנעו ממנו לייצג את העצמי באמצעות בגדים מתאימים לסיטואציה, עלול להסיר עצמו מהמועמדות באופן אוטומטי ולקבל ראיון קצר ביותר. במקרים מסוימים, כאשר התכנית והסקירה אינן תואמות, המציג עשוי לבקש באופן מכוון סקירה שלילית מצד מעריכים מסוימים וסקירה חיובית מצד אחרים. לדוגמא, צעירים ובני נוער (כמו הפאנקיסטים בשנות ה- 80) לעתים מציגים תכניות בלבוש מתוך ציפייה כי הן יזכו לסקירה שלילית מצד מבוגרים וסקירה חיובית מצד עמיתיהם.

זהות, מבנים חברתיים ולבוש

העצמי של האינדיבידואל, והזהויות אותן העצמי משלב בתוכו, קשורים לעמדות המוקצות לאותו אינדיבידואל או מושגות על ידו בתוך מבנים חברתיים מסוימים. מבנים חברתיים בדרך כלל מתהווים בתוך כל חברה באשר היא על מנת למזג ולהכווין פעילויות משפחתיות, כלכליות, דתיות ופוליטיות. הלבוש מנחיל זהויות על אינדיבידואלים בעת שהוא מתקשר עמדות בקרב אותם מבנים.

בתוך קבוצות של קרבת דם, הלבוש מכריז על מגוון זהויות. בחברות רבות, טבעת נישואין, תוספת גוף קטנה יחסית, הינה מספיקה בכדי לתקשר זהות של אדם נשוי ולהזמין ציפיות להתנהגות המתאימה לאדם המזוהה כך. באמריקה, יחסי אחים, במיוחד אצל תאומים, מזוהים לעתים באמצעות לבוש זהה. הרעיון של זהות משפחתית בא לביטוי בעיצוב והצבע של טארטנים סקוטיים ובאמצעות לבישת בדים בעלי עיצובים זהים על ידי בני משפחות היורובה של מערב אפריקה בחתונות ובחגיגות ימי הולדת.

ההבניה הכלכלית של החברה לעתים קרובות מזמינה ביטוי של זהות מקצועית באמצעות לבוש, במיוחד במקרים של חלוקת עבודה מורכבת. בחברות גדולות, זהויות כאלו עשויות להיות מתוקשרות דרך הצמדות מינימאליות כמו תגי זיהוי, או גדולות יותר כמו חליפות אסטרונאוטים. ביניהם נמצאים תיחומים כמו סינר של קצב, מדים של מלצרית, אוברול של מכונאי, או הבגדים והמסכה של רופא מנתח. הדירוג של הזהויות המקצועיות על בסיס הערך החברתי הנתפס שלהן עשוי גם הוא להיות מזוהה באמצעות לבוש, כמו במקרה של הביגוד הלבן של אחים ואחיות מול הבגדים היום-יומיים של הרופאים.

מבנים פוליטיים מתהווים על מנת לווסת ולארגן כוח בתוך חברות. מנהיגים במבנה פוליטי כמו מונרכיה לוקחים על עצמם זהויות חברתיות כנציגי מדינתם כאשר הם מציגים עצמם בטקסים בעזרת גלימות, כתרים ושרביטים. באופן מנוגד, למנהיגים חברתיים בדמוקרטיה אין לבוש ייצוגי. במקום זאת הם לובשים תוספות גוף ומודיפיקציות הזהות לאלו של שאר האזרחים. נציגי הממשל בתחומי המשפט והצבא לובשים לבוש מיוחד כמו גלימות ומדים בכדי לאמת את זהותם הפוליטית בפומבי ולהכריז על זכותם להחזיק בכוח כפי שהוקצה להם על ידי מדינת הלאום או יחידות ממשלתיות אחרות. לעתים, השתייכות פוליטית עשויה להוות זהות שברוב הזמן אינה באה לביטוי בלבוש, בשיח או בהתנהגות אחרת. עם זאת, קמפיין פוליטי או מחאה עממית נגד אקט פוליטי או מדיניות כלשהי עשויים לגרום לאינדיבידואל להפגין את השתייכותו הפוליטית באמצעות סיכות, תגים, סרטים, תסרוקות מיוחדות וצורות אחרות של לבוש מזוהה. ניתן למצוא דוגמאות ספציפיות בשינויים הדרמטיים בלבוש שסימנו וקידמו את ריסוק המעמדות לאחר המהפכה הצרפתית במאה ה- 18 , והקמת המשטרים הקומוניסטיים בברית המועצות ובסין במאה ה- 20.

כללי ההתנהגות בקרב קבוצות דתיות עשויים לכלול דרישות לבוש המבדילות באופן ברור בין המנהיגים הדתיים לחסידיהם. במקרים כאלו, אוספים מיוחדים של תוספות גוף ו/או מודיפיקציות מבססים זהויות המפרידות בין המנהיגים למאמינים, ואלו שאינם שייכם לדת הספציפית. מאמינים שאינם לובשים לבוש מיוחד ביום-יום עשויים להחזיק בלבוש מיוחד עבור טקסים מסוימים, המכריז על השתייכותם הדתית יחד עם בידול ממנהיגיהם. בקרב קבוצות דתיות מסוימות, כמו הרא קרישנה, הלבוש היום-יומי מזהה קהילה שלמה של מאמינים, המפריד אותם ויזואלית מהחברה הכללית ומדגיש את האינטנסיביות של אמונתם ואת הדחייה של דוקטרינות אחרות. זהויות אלוהיות עשויות לעבור החפצה בתיאורים של לבוש בטקסטים קדושים או באייקונים המונצחים בפסלים, ציורים ותמונות. לעתים, בעת לבישת מודיפיקציות גוף ותוספות מתאימות, כמו צבעי פנים, או לבישת גלימות המעוטרות בסמלים סודיים, זהותו של המנהיג עשויה להפוך לאייקון חי, כמו במקרה של הדלאי לאמה.

זהות, טכנולוגיה, אמונות ולבוש

מאפייני הלבוש המתקשרים את זהויותיו של האינדיבידואל תלויות בחומרים זמינים, לצד הבניה חברתית בעלת אופי מופשט יותר מזו המשמשת לארגון פעילויות הקשורות לקרבה משפחתית, כלכלה, פוליטיקה ודת. הבניה זו, הנוטה להקיף את כלל החברה, כוללת מערכות אמונה המעצבות סטנדרטים מוסריים ואסתטיים עבור הלבוש ועבור הטכנולוגיות המשמשות לייצור מודיפיקציות גוף ולהמרת חומרים מהסביבה הביולוגית והפיזית לתוספות גופניות. בני אדם בכל חברה מפתחים דרכים לעיצוב וייצור תוספות לגוף מחומרים הנמצאים בסביבתם, לצד מוצרים וכלים לביצוע מודיפיקציות בגוף בדרכים המזהות אותם או מבדילות אותם מאחרים. מכיוון שלבוש יכול להתקיים רק כאשר קיימות דרכים לביצוע מודיפיקציות גוף או ייצור תוספות, התפתחויות טכנולוגיות קודמות לביסוס סנקציות מוסריות ואסתטיות הנוגעות לסוגי לבוש. עם זאת, לאחר שהמוצרים הטכנולוגיים הופכים זמינים, השימוש בהם עשוי להיות מוגבל על ידי האמונות האסתטיות והמוסריות של החברה. בנוסף, הערכות מוסריות ואסתטיות לגבי תכונות וסוגים שונים של לבוש מציבות את הזהויות אותן הם מתקשרים בהיררכיה של קבלה.

ככל שהמורכבות של הטכנולוגיה המשמשת את הקבוצה גדלה, כך גם גוברות החלופות של הלבוש והמורכבויות של הדפוסים המוסריים והאסתטיים השולטים בשימוש בחלופות השונות בעת ביסוס הזהויות ה”נכונות”. סוגיות מוסריות הנוגעות ללבוש כוללות את כללי הנימוס הנוגעים ללבוש ראוי ושאינו ראוי ללבישה והצגה, לצד סנקציות חמורות נגד הפרת אמונות לגבי כיסוי הגוף. סנקציות קשות נגד השימוש בסוגי לבוש שונים קשורות לעתים קרובות לאמונות לגבי צניעות. סוגי הלבוש הנחשבים צנועים, לעומת זאת, משתנים מחברה לחברה ובקרב תת-קבוצות בתוך חברה מסוימת. באופן דומה, אמונות לגבי האיכויות האסתטיות של לבוש (מה נחשב מכוער ומה נחשב יפה) יכולות להיות מגוונות במידה רבה. לדוגמא, ניתן לבצע מודיפיקציות שונות בגוף (חיתוך, צילוק, צביעה, פירסינג) והטכנולוגיה לביצוע כל סוג של מודיפיקציה עשויה להיות מורכבת או פשוטה. עם זאת, הקבלה של חיתוך, צילוק, צביעה או פירסינג משתנה באופן משמעותי מחברה לחברה, בהינתן אמונות אסתטיות ומוסריות ספציפיות. לפיכך, המסקנה היא כי היחסים בין המערכות הקשורות של טכנולוגיה (המעורבות בהכנת הלבוש) והמערכות של אמונות אסתטיות ומוסריות, המגבילות את האופן בו ניתן לבטא זהויות, הן גם מורכבות וגם כפופות לשינויים, כך ששינוי כלשהו באחת המערכות קרוב לודאי יעורר שינוי באחרות.

יציבות ושינוי בלבוש וזהות

יש לקחת בחשבון את משתנה הזמן בעת ניתוח היחסים בין לבוש וזהות עבור תכונות וסוגים שונים של לבוש, מכיוון שאלו לעתים הופכים מיושנים בתור אמצעי תקשורת של זהויות ספציפיות. הנטיות לקראת יציבות או שינוי בתכונות וסוגים של לבוש המכריזים על זהותו של האינדיבידואל משתנות מחברה לחברה; עם זאת, כאשר השינויים בטכנולוגיה ובמבנים החברתיים הם מתמשכים, קרוב לודאי כי יתרחשו שינויים במאפיינים ספציפיים של לבוש המכריזים על זהויות מסוימות. השינויים המתרחשים קשורים לגורמים כגון מחזורים כלכליים, דפוסי סחר, אופנה, שינויים דמוגראפיים בגיל ובמאפיינים גזעיים/אתניים של הצרכנים, והדאגה החברתית לשימור משאבים טבעיים, לצד שינויים בטכנולוגיה ואמונות. גורמים אלו עשויים לעודד או להגביל שינויים במאפייני לבוש מסוימים המתקשרים זהויות ספציפיות, אם כי תופעה כמו אופנה מעוררת שינויים באופן בולט יותר. כתוצאה מכך, עבור כל אינדיבידואל נתון, התכונות והסוגים השונים של הלבוש המתקשר זהויות מסוימות עשוי להשתנות בתגובה לשינויים המתעוררים עקב כל אחד מגורמים אלו. לפיכך, בכדי שאינדיבידואלים יוכלו לשמר תקשורת יציבה של זהויות באמצעות לבוש, ייתכן והם יידרשו לנטוש לבוש שמאפייניו כבר אינם מתפקדים בתור סמלי זהות עבור עמדות במבנים חברתיים שונים, ולבצע בחירות “נכונות” מתוך האפשרויות הזמינות החדשות. בחברה המערבית העכשווית, לדוגמא, מצופה מאדם לבחור מתוך מערך משתנה תמידית של תיחומי גוף המשתנים בנפח, הצורה והטקסטורה שלהם, בעת שטכנולוגיות חדשות מאומצות וטכנולוגיות ישנות ננטשות והסטנדרטים המוסריים והאתיים של העבר נכנעים בפני הסטנדרטים של ההווה.

מסקנות

במאמר זה ניסחנו הגדרה קונספטואלית של לבוש המאפשרת לנו לזהות, לסווג ולתאר מודיפיקציות ותוספות לגוף. בנוסף, בחנו את הקשר של לבוש, כאמצעי תקשורת, לתהליך שבו אינדיבידואלים מבססים זהויות ומגדירים את העצמי ומייחסים זהויות לאחרים. ציינו כי ללבוש יש קדימות מסוימת על פני השיח הורבאלי בעת תקשור הזהות מכיוון שבדרך כלל הוא מכין את הבמה לתקשורת הורבאלית המתרחשת לאחר מכן.

נציין שוב כי להגדרה שלנו של לבוש יש השלכות חשובות לגבי חקר הלבוש והזהות הנובעות מהיקפה, הכולל לא רק תוספות גופניות אלא גם מודיפיקציות גוף שחוקרים רבים משמיטים משיקוליהם. חשיבות זו באה לביטוי בניתוחים של היחס בין לבוש למגדר. תוספות גוף רחבות ורופפות כמו בגדי אימון, לדוגמא, עשויות שלא להפגין בידול מגדרי, אך הגדרות מגדריות לעתים קרובות הופכות בולטות לעין באמצעות מודיפיקציות גוף בצורה ובטקסטורה של השיער או באמצעות שימוש במוצרים קוסמטיים המשנים את צבע העור, השפתיים או הגבות. לבסוף, נציין כי עלינו להמשיך ולחתור לתיאוריה הגיונית של לבוש, מכיוון שהיא מאפשרת לנו להסביר את עצמנו ואחרים ומכיוון שהיא מאפשרת לנו להרחיב את תפיסתנו “ולהיאבק בבלתי נודע, המגוון הרחב של עובדות חברתיות, ולהביא לתוכו סדר וקוהרנטיות” (מקנול, 1983). נקטנו בצעדים לקראת אתגר זה על ידי הצעת הגדרה מקיפה של לבוש ופרספקטיבה קונספטואלית לפירוש חשיבותו בעת תקשור הזהות.

הערות

1) אנו משתמשות במילה dress כשם עצם ניטראלי מבחינה מגדרית כדי לציין מודיפיקציות גוף ותוספות של קבוצה חברתית מסוימת (כמו dress אמריקאי, dress צבאי, dress מקצועי, dress אנושי)  או אלו של אינדיבידואל (כמו ה- dress של הנער, ה- dress של הילדה). חלק מהקולגות שלנו העלו חששות מצד סטודנטים גברים כי המילה dress הינה ספציפית למגדר. למרות שהמילה עשויה לשאת משמעות גברית או נשית בהתאם להטיות מסוימות (dresses), התאמות (a dress) או המרה לפועל (dressing לכיוון ימין או שמאל), שימושים אלו אינם סותרים את המשמעות הקולקטיבית. בנוסף, הם תואמים את השימוש האנגלי של מילון אוקספורד, מילון רנדום האוס ומילון וובסטר.

2) למרות שביגוד (clothing) משמש יותר מכל מונח אחר בתוכן העניינים של ירחון הביגוד והטקסטיל (CTRJ) ובספרים של אנשי מקצוע בתחום הביגוד והטקסטיל, הפופולאריות שלו עלולה להטעות במקצת. במיוחד בכל הנוגע ל- CTRJ, הדגש נובע לפחות באופן חלקי מההכללה של מספר מאמרים על עיצוב הלבשה, טקסטילים וקמעונאות בהם השתרש מנהג לציין תיחומי גוף בתור ביגוד.

3) דה-לונג משתמשת במונח הלבשה (apparel) בקונספט ה- ABC שלה (Apparel/Body/Construct, הלבשה/גוף/קונסטרוקט). הקונספט שלה קשור בעיקר לתגובות ויזואליות אסתטיות ולכן אינו כולל חושים אחרים. למרות דמיונו לרעיון ההופעה, ה- ABC מתמקד במכלול הוויזואלי של גוף ולבוש. אנו מתייחסות להגדרה של דה-לונג בתור מודל להבהרה.

4) בחברות בעלות מורכבות טכנית, מבנים חברתיים הקשורים לאספקה של חינוך, שירותי בריאות ונופש גם הם משפיעים בביסוס זהותו של האינדיבידואל.