The Importance and the Potential Predictors of the Construct of Commitment

החשיבות והמנבאים האפשריים של רעיון המחויבות עבור מערכות היחסים הרומנטיות של בוגרים צעירים

המחקר העוסק ביחס בין התקשרות ומחויבות הינו מוגבל ומורכב. ברור למדי כי התקשרות בטוחה קשורה למחויבות גבוהה יותר במערכות יחסים רומנטיות, נישואין ונישואין שניים. במחקר שערכו קילן, דיון ודיון (Keelan, Dion and Dion 1994) שהתמקד בבוגרים צעירים (young adults) , הם בחנו את השינוי במחויבות במשך תקופה של ארבעה חודשים, ואפילו במהלך תקופה קצרה יחסית זו, המשתתפים חסרי הביטחון דיווחו על ירידה במחויבות לעומת המשתתפים בעלי ביטחון שלא דיווחו על שינויים כאלו כמעט כלל.

מספר מחקרים מראים כי התקשרות חסרת ביטחון קשורה באופן כללי למחויבות נמוכה יותר, וכי קשר זה הוא חזק יותר (כלומר יותר שלילי) כאשר מדובר בהימנעות, לעומת חרדה. אך הדינאמיקות הייחודיות של התקשרות חרדה ונמנעת דורשות מחקר נוסף.

במחקרים קודמים, נמצא באופן כללי כי התקשרות חרדה קשורה לרצון עז יותר למחויבות בעוד שהתקשרות נמנעת קשורה לרצון מועט יותר למחויבות. במחקר מאוחר יותר, שינדלר, פגונדס ומורדוק (Schindler, Fagundes and Murdock 2010) הראו כי התקשרות נמנעת, אך לא חרדה, יכולה לנבא בחירה שלא להתחיל מערכות יחסים מחייבות. עם זאת, ידוע כי אנשים נמנעים נתפסים כבני זוג פחות מושכים מאשר אנשים המאופיינים בהתקשרות חרדה או התקשרות בטוחה. בשל כך, יש לפרש מסקנות אלה בזהירות. הימנעות נמצאה כקשורה לסבירות נמוכה יותר למחויבות, אך לא נמצא קשר למידת הסבירות של קיום דייטים. למעשה, נמצא כי אנשים נמנעים נמצאים בסבירות גבוהה יותר לנהל יחסי מין מזדמנים עם מספר גדול של בני זוג.

לי וצ’ן (Lee and Chan 2012) ערכו מטא-ניתוח לגבי התקשרות מבוגרים ואיכות מערכות היחסים שלהם בהתבסס על 73 מחקרים קודמים. הממצאים שלהם הראו כי גם הימנעות וגם חרדה היוו גורמים מזיקים עבור האספקטים הקוגניטיביים, הרגשיים וההתנהגותיים של איכות מערכת היחסים. בהשוואה לחרדה, הימנעות הייתה בעלת קשר שלילי יותר למחויבות כללית. בניגוד לכך, חרדה הייתה בעלת קשר חיובי לקונפליקטים כלליים במערכת היחסים. לא נמצא קשר משמעותי בין חרדה לבין מחויבות, תוצאה שנצפתה מראש על ידי החוקרים בהתחשב ברגשות המעורבים של אנשים חרדים לגבי קרבה במערכות יחסים רומנטיות.

מכיוון שהמחקרים העוסקים במחויבות כללית הניבו ממצאים מעורבים, נערכו מספר מחקרים שהתמקדו באופן ספציפי במרכיבים השונים של מחויבות. במחקר שנערך לאחרונה לגבי התקשרות ומחויבות אצל מבוגרים (Ho 2012), נמצא כי התקשרות חרדה היא בעלת קשר חיובי למחויבות מבנית (כלומר הבחירה להמשיך במערכת היחסים בהתחשב במחיר של סיומה), בעוד שהתקשרות חרדה היא בעלת קשר שלילי למחויבות אישית (כלומר הבחירה להיכנס למערכת יחסים בגלל התגמול שביחסים).

במחקר אחר שנערך לאחרונה, שניסה להראות את התפקיד הממתן של מחויבות בין התקשרות לשביעות רצון, התוצאות הראו כי התקשרות חרדה הייתה קשורה למסירות גבוהה יותר ומחויבות מאולצת, בעוד שהתקשרות נמנעת הייתה בעלת קשר שלילי למסירות וללא קשר למחויבות מאולצת; בנוסף, נמצא כי מסירות מנבאת שביעות רצון, אך לא מחויבות מאולצת.

במחקר שבחן את הקשר בין התקשרות לבין מודל ההשקעה, אצ’וורי ועמיתיו (Etcheverry) דיווחו כי סיפוק, חלופות והשקעות ממתנים את הקשר בין חוסר ביטחון בהתקשרות לבין מחויבות במערכת היחסים. באופן ספציפי, הניבוי של מחויבות על ידי הימנעות התמתן על ידי סיפוק, חלופות והשקעות, בעוד שהניבוי של מחויבות על ידי חרדה התמתן על ידי סיפוק והשקעה. מודל מתווך זה היה קיים עבור נשים וגברים, מערכות יחסים קצרות וארוכות טווח, ועבור סטודנטים ומשתתפים מקרב הקהילה. בנוגע להשפעות ישירות, הימנעות חזתה מחויבות ביחסים באופן משמעותי ושלילי, בעוד שחרדה חזתה סיום של מערכת היחסים באופן ישיר. החוקרים מצאו בנוסף כי התקשרות נמנעת הצליחה לנבא השקעות (כלומר מחויבות מבנית) באופן מוצלח יותר עבור המדגם הקהילתי מאשר המדגם מקרב הסטודנטים.

כאשר בוחנים את היחס בין התקשרות, תגמול חברתי, איומים ומודל ההשקעה במחויבות, גיר ועמיתיו (Gere 2013) מצאו כי התקשרות נמנעת הייתה בעלת קשר ייחודי לתפיסה נמוכה יותר של תגמול חברתי (לדוגמא קשרים חברתיים ואינטימיות), בעוד שהתקשרות חרדה הייתה בעלת קשר ייחודי לתפיסה חזקה יותר של איומים חברתיים (לדוגמא דחייה והערכה שלילית). תפיסות תגמול חזקות יותר היו קשורות למחויבות, השקעה וסיפוק גבוהים יותר, ולאיכות חלופות נמוכה יותר. תפיסות איום חזקות היו קשורות לסיפוק נמוך יותר ולהשקעה גבוהה יותר, אך לא בהכרח למחויבות כללית. החוקרים שיערו כי הקשר הייחודי בין התקשרות חרדה לבין תפיסות איום חזקות יותר מרמז כי התקשרות חרדה היא חשובה במיוחד כאשר מבססים אמון בין שותפים רומנטיים. בניגוד לכך, הקשר הייחודי בין התקשרות נמנעת לבין תפיסות תגמול נמוכות מרמז כי התקשרות נמנעת היא בעלת תפקיד חשוב בעיכוב התפתחותה של מחויבות ביחסים.

בלי קשר לשאלה כיצד המחקרים מגדירים מחויבות כללית במערכות יחסים רומנטיות, נראה ברור למדי כי קיימים מנגנונים שונים עבור חרדה ועבור הימנעות המשפיעים על המחויבות. לפיכך, קיימים מספר מחקרים המתמקדים ספציפית באחד מהמימדים הללו של חוסר ביטחון בהתקשרות; כלומר, הם מתמקדים או בהימנעות או בחרדה. מחקרים אלו מסוכמים בהמשך.

התקשרות נמנעת ומחויבות

בשביל להתחיל לדון בממצאים הנוגעים להתקשרות נמנעת, קיימות עדויות נכבדות בספרות לכך שהימנעות קשורה לסלידה ממחויבות. מספר חוקרים שיערו כי אנשים נמנעים נוטים לדחות אינטימיות או קרבה, ולהגן על עצמם מפני אכזבה ודחייה על ידי אחרים, וכך לשמר מידה של עצמאות וחוסר פגיעות. אנשים כאלה לעתים יתקשו לבטוח בבני זוגם, תוך ציפייה לפגיעה עתידית ונטישה. בנוסף, סביר מאוד כי הם יבצעו החלטות הרסניות במהלך מערכת יחסים אינטימית ויתקשו עם מחויבות ביחסים באופן כללי.

במחקר שהתמקד בהתקשרות נמנעת, בירני ועמיתיו (Birnie 2009) שיערו כי אנשים נמנעים פיתחו תסריט בין-אישי שנועד למנוע את הכאב שבחוסר האמינות שהם צופים מבני זוגם. תסריטים אלו מוגדרים כמבנים קוגניטיביים היפותטיים עבור סדרת אירועים המתרחשים בדרך כלל בסיטואציה ספציפית. במחקר זה, הגדרנו התקשרות נמנעת כהעדרם של אירועי מחויבות חיוביים, כמו מגורים משותפים, ובנוסף כנוכחות של אירועים שליליים המערערים את המחויבות, כמו עניין רומנטי באדם אחר. תוצאות המחקר מאששות הגדרות אלו; התקשרות נמנעת הייתה קשורה לציפיות של כישלון מערכת היחסים וסלידה ממחויבות; סלידה ממחויבות הייתה קשורה לכישלון צפוי של מערכת היחסים, והיא הייתה גורם מנבא ייחודי ומשמעותי של כישלון מערכת היחסים, אפילו לאחר שמחשבים הימנעות; ובנוסף, היא מיתנה את הקשר בין הימנעות לבין ציפייה לכישלון מערכת היחסים.

מחקר עכשווי נוסף שעסק בהתקשרות נמנעת, חוסר נאמנות ביחסים ומחויבות מצא כי אנשים המאופיינים בהימנעות גבוהה החזיקו בדעות מתירניות יחסית כלפי בגידה, הביעו עניין רב יותר במציאת חלופות למערכת היחסים הנוכחית, תפסו את החלופות האלו באופן יותר חיובי, והראו נאמנות גבוהה יותר לאורך זמן (דה-וול 2011 dewall). השפעה זו התמתנה על ידי רמות נמוכות יותר של מחויבות (גם סיפוק וגם קרבה לא מיתנו יחס זה). בשל כך, החוקרים טענו כי מחויבות אישית היא חשובה עד כדי כך שחוסר הנאמנות של אנשים נמנעים היה בלתי קשור למידת הסיפוק שלהם במערכת היחסים. עם זאת, החוקרים הוסיפו כי ממצאים אלו אינם מלמדים כי אנשים נמנעים עוסקים בבגידות מתוך רצון לפגוע בבני הזוג שלהם. במקום זאת, אנשים המאופיינים בהתקשרות נמנעת גבוהה כנראה חסרים כוח מעכב מכיוון שאין להם מחויבות בין-אישית חזקה.

התקשרות חרדה ומחויבות

בדומה להתקשרות נמנעת, קיימים מספר מחקרים המתמקדים בהתקשרות חרדה, הנוטים להניב תוצאות מעורבות יותר בהשוואה למחקרי ההתקשרות הנמנעת, ביחס להשפעה של ההתקשרות החרדה על מחויבות. בלבול נוסף ביחס לממצאים נובע מהעובדה שחלק ממחקרים אלו מגדירים מחויבות אך ורק כהשארות במערכת היחסים, בעוד שאחרים מגדירים פרידה (כלומר סיום מערכת היחסים) כהעדר מחויבות. חוסר עקביות זה מוביל לערפול בכל הנוגע להתקשרות חרדה ומחויבות בספרות המקצועית. בשל כך, הממצאים הקיימים דורשים פרשנות זהירה.

מחקרים המתמקדים בהתקשרות חרדה וסיפוק טוענים כי אנשים המאופיינים בהתקשרות חרדה משקיעים יותר מאמץ בכדי לשמר את מערכת היחסים. הם תופסים את סיום מערכת היחסים כעלות גבוהה וקיימת סבירות גבוהה יותר כי הם יחושו “לכודים” במערכת היחסים, וכך הם יחושו סיפוק מועט יותר. עם זאת, הממצאים בנוגע לתגובותיהם לחוסר סיפוק זה אינם ברורים דיים.

חלק מהחוקרים טוענים כי אנשים חרדים נשארים במערכות יחסים גם כאשר צרכיהם אינם מסופקים מכיוון שכל מערכת יחסים, בלי קשר למידת איכותה, היא עדיפה על רווקות. באופן מנוגד, חלק מהחוקרים טוענים כי למרות שאנשים חרדים תלויים יותר רגשית בבני הזוג שלהם, הם גם בעלי מערכות היחסים הקצרות ביותר.

בניסיון להסביר מדוע מערכות היחסים שלהם הם הקצרות ביותר, עלתה השערה כי אנשים בעלי התקשרות חרדה נוטים לתפוס אירועי יחסים בלתי מזיקים באופן שלילי, ואירועים שליליים בפועל כקטסטרופליים. מנקודת מבט של ניהול סיכונים, פירוש הדבר קושי רב במחויבות למערכת היחסים הרומנטית, למרות הרצון הרב ביחסים כאלו.

ג’ואל, מקדונלד ושימוטומאי (Joel, MacDonald and Shimotomai 2001) שיערו כי אנשים בעלי התקשרות חרדה הם אמביוולנטיים במהלך בגרותם, והם מגדירים אמביוולנטיות זו כהחזקה בו-זמנית של דעות חיוביות ושליליות חזקות בנוגע לנושא מסוים. בנוסף, הם טענו כי אנשים בעלי התקשרות חרדה הם בעלי סבירות גבוהה להיפרד ולשוב לאותו שותף רומנטי, דבר המרמז כי הם אמביוולנטיים לגבי מחויבות. השערה נוספת לגבי אמביוולנטיות זו היא כי התקשרות חרדה קשורה לחוסר ביטחון רב בנוגע לרגשות בן הזוג ולסיפוק מועט יותר במערכת היחסים, שני גורמים המפעילים לחץ נוסף על מידת המחויבות. מצד שני, אנשים בעלי התקשרות חרדה הם בעלי סבירות גבוהה יותר לחוש צורך בבן זוגם, ממצא המוביל למחויבות גבוהה יותר.

קיימים בנוסף מחקרים המתמקדים באסטרטגיות בהן אנשים בעלי התקשרות חרדה משתמשים במערכות היחסים שלהם, וכיצד בני הזוג שלהם מגיבים לכך. אוברול ועמיתיו (Overall 2014) ניהלו מחקר תצפיתי ומצאו כי אנשים חרדים דורגו על ידי קודים אובייקטיביים ככאלה המפגינים יותר אסטרטגיות גורמות-אשמה במהלך קונפליקטים, דבר שהוביל ליותר תחושות אשמה אצל בני זוגם. באופן זה, האנשים החרדים חוו תפיסות יציבות יותר בנוגע למחויבות בן הזוג. לרוע המזל, יתרונות אלו לוו בירידה משמעותית בתחושת הסיפוק של בן הזוג ממערכת היחסים.  בכדי להסביר ממצאים אלה, החוקרים שיערו כי אנשים המאופיינים בהתקשרות חרדה גבוהה כמהים לקרבה וקבלה, אך סובלים מפחד עמוק מפני דחייה או נטישה. פחדים אלו יוצרים רגישות-יתר כלפי דחייה ופוגעים ביכולת ההתמודדות עם אתגרים במערכת היחסים. אנשים חרדים חווים מצוקה קשה וממושכת יותר ומתנהגים בדרכים בלתי מועילות במהלך קונפליקטים. בסופו של דבר, תגובות הרסניות אלו מובילות לתגובת נגד אגרסיבית ומרחיקה מצד בן הזוג, דבר המונע את הקרבה הרצויה וגורם לחוסר שביעות רצון אצל שני בני הזוג.

מסקנות

כפי שניתן לראות בספרות המקצועית, סגנון ההתקשרות הוא גורם חשוב המסביר מחויבות במערכת היחסים הרומנטית. למרות שברור כי התקשרות בטוחה מובילה באופן ישיר למחויבות גבוהה יותר במערכת היחסים, המנגנונים של התקשרות נמנעת והתקשרות חרדה הם פחות ברורים ומורכבים הרבה יותר. ניתן להמשיך ולחקור מבנים אלו באמצעות סקרים שונים על מנת להסביר את הקשר בין השניים. ההבנה של קשר זה היא משמעותית עבור קידום של בריאות הנפש אצל בוגרים צעירים. כפי שניתן לראות באופן ברור מהמחקרים, סטודנטים ניגשים לקבלת עזרה נפשית בעיקר בכל הנוגע לקשיים במערכות היחסים שלהם. מערכת היחסים הרומנטית היא ליבת חייו של הבוגר הצעיר, והיא מהווה את האתגר הפסיכו-חברתי המשמעותי ביותר עבור סטודנטים בגילאי 18-26. מכיוון שהתפיסות והציפיות הנוצרות במהלך מערכת היחסים הרומנטית הראשונה משפיעות על מערכות היחסים שיתרחשו בעתיד, יחסים אלו קובעים גם את איכות מערכות היחסים האינטימיות שיתרחשו במהלך הבגרות וגם את הבחירה בבן זוג למטרות נישואין.

לאור ממצאי מחקרים אלו, ניתן לבצע עבודה מונעת אצל סטודנטים באמצעות תוכניות פסיכו-חינוכיות, כך שהם ייהנו ממערכות יחסים בריאות עם מחויבות גדולה יותר, דבר המהווה חלק עיקרי בחייו של מבוגר הנהנה מבריאות נפשית טובה.